1. לבית משפט זה הוגשה ביום 7.8.2014 העתירה שבכותרת. עניינה בחיובי ארנונה של עירית ירושלים על שטח חניה פרטית. הסעדים שהתבקשו בעתירה היו להצהיר ולקבוע שהוראת הפטור שהייתה בצו הארנונה עד שנת 2012 והתייחסה לפי הטענה לחניית מכוניות – שונתה שלא הדין על ידי העירייה. על כן התבקש גם להצהיר ולקבוע שעל העירייה לשוב ולקבוע בצו הארנונה העדכני את אותה הוראת פטור בנוגע לשטח חניה פרטית ולפי אותו נוסח. אותה מהות של סעדים התבקשה גם ביחס להוראה שהופיעה בצו הארנונה של שנת 2012 שהחריגה שטחי חניה (כשטחים משותפים) משטח הבניין לצורכי חיוב ארנונה. גם כאן נטען שהוראה זו שהייתה בצו הארנונה של שנת 2012 שונתה שלא כדין ויש מקום לשוב ולקבוע אותה בצו הארנונה העדכני. עוד התבקש לקבוע, שהסיווג שאושר בהחלטת מועצת העיר מיום 30.1.2014 בעניין "שטח בבניין המשמש לחניה שאינו פתוח לציבור הרחב" טעון אישור שרי הפנים והאוצר וכל עוד לא ניתן – מדובר בסיווג שאינו בסמכות. הוא אינו בסמכות, נטען עוד, היות שלא נכלל בבקשת העירייה להעלאה חריגה של סיווגי הארנונה לשנת 2014.
2. בעתירה נטען בהרחבה, שעד לשנת 2012, בניין או קרקע "פרטיים" המשמשים לחניה ללא תשלום – הופטרו מתשלום בארנונה. עוד נטען, שפניה של העירייה לשינוי הסיווג לא התקבלה ולמרות זאת הוחלט על שינוי בסיווג בצו הארנונה בעניין זה. סופו של מעשה, לפי הטענה, היא החלטת מועצת העיר ירושלים לשנת 2014 שהוסיפה לצו הארנונה בשנה זו "סיווג לחניה פרטית" תוך שנישומים מחויבים בתשלומי ארנונה על יסוד סיווג זה ותוך שנטען שלא התקבל האישור הנדרש של שרי האוצר והפנים.
3. בהחלטתי מיום 26.8.2014 התבקשה העותרת להסביר לבית המשפט תוך צירוף אסמכתאות רלבנטיות, מהו מיצוי ההליכים שקדם להגשת העתירה לבית משפט זה. ככל שלא נעשה מיצוי הליכים ראוי, התבקשה העותרת לנמק מדוע לא תסולק העתירה ולו מטעם זה בלבד. בתגובה להחלטה זו, טענה העותרת שהעתירה הוגשה לבית המשפט רק לאחר שהתברר לב"כ העותרת, ש"עמדתה הנחרצת" של המשיבה שהיא כלל אינה נדרשת לאישור שרי הפנים והאוצר לשינויים שבוצעו בצו הארנונה ותוך שהתברר שהמשיבה מטילה מכוחו של צו הארנונה חיובי ארנונה למחזיקי חניות בתחומה – חניות שאינן פתוחות לציבור הרחב. העותרת הפנתה לצורך עניין זה להליכי השגה וערר שנוהלו בשם משרד החוץ בירושלים. נטען שהדוגמה של חניון משרד החוץ הוא דוגמה מובהקת לשינוי בצו הארנונה היות שמדובר בחניון שבעבר הופטר מארנונה (כחניון פרטי שאינו פתוח לציבור הרחב), אך משנת 2014 הוא מחויב בתשלומי ארנונה לעירייה מכוח הצו לשנה זו. דוגמה נוספת שאליה הפנתה ב"כ העותרת היא עמדת העירייה בהליכי ההשגה בעניינה של חברת הרובע היהודי בירושלים. ועוד הפנתה העותרת לאמור בעתירתה עצמה. העותרת טענה אפוא שהשינויים שנעשו בצו הארנונה הם מהלך מכוון ומתוכנן ואשר על כן אין למעשה סיכוי שהמשיבה תחזור בה מהחלטתה. ועוד נטען, שהיעדר החוקיות שבפעולת העירייה הוא כה מובהק עד שיש בו כדי להתגבר על פגם שנפל – ככל שנפל – באי מיצוי הליכים קודם להגשת עתירה זו.
4. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ובעמדת העותרת, מסקנתי היא שדין העתירה להיות מסולקת על הסף מפאת היותה עתירה מוקדמת שהוגשה בלא מיצוי הליכים מספיק וזאת מבלי צורך בהבעת עמדה לגופן של הטענות שנטענות בה. כאמור, מדובר בעתירה מקיפה התוקפת את מהלך התקנת צו הארנונה לשנת 2014 ובשים לב לפעולות שקדמו לכך בצווי הארנונה לשנים 2013-2012. בין יתר הטענות שבעתירה עומדת הטענה שלא ניתן אישור השרים לשינוי בצו הארנונה – אישור שנדרש לפי הטענה במפורש מכוח הדין, ובמשתמע – מכוח צווי הארנונה הקודמים. טענות אלה שבעתירה – היה הכרח בנסיבות המקרה להביא לפני הרשות המינהלית קודם לפניה לבית משפט זה וזאת כחלק מחובת הפונה לבית המשפט בעתירה מינהלית למצות הליכים בדרך של פניה מוקדמת לרשות המינהלית על מנת שיהא סיפק בידה להודיע על עמדתה – ולמצער לשקול אותה אל מול הטענות הנטענות – ומבלי שמהלך דברים זה ייעשה לראשונה במסגרת הליך בבית המשפט. אלא שעיון בעתירה ובכל הנספחים שצורפו לה, אינו מצביע על כך שקדם מיצוי הליכים מעין זה להגשת העתירה שלפניי. העותרת אכן קיימה הליכי השגה בעניין חיובה בארנונה. אולם במסגרת זו לא עלו הטענות שמועלות בעתירה – ודאי שלא בפירוטן ובהיקפן – ועיקר ההשגה עסק בעניינים אחרים. ממילא התשובה שהתקבלה לא מהווה תשובה לטענות שבעתירה עצמה. בכל הקשור במיצוי ההליכים שנטען לו בתגובה להחלטתי, הרי שתשובות שניתנו בעניינם של בעלי דין אחרים אינן יכולות להיחשב כמיצוי הליכים ראוי בנסיבות המקרה שלפניי. לבד מן העובדה שהן מתייחסות כאמור לבעלי דין אחרים (וראו בהרחבה, יצחק זמיר הסמכות המינהלית 1877 (כרך ג', 2014)), הרי שמדובר בתשובות קצרות להשגה שעיקרן הוא הפניה לצו המיסים לשנת 2014 ולא מעבר לכך. העותרת לא הציגה לבית המשפט פניה סדורה שהיא עשתה למשיבים קודם להגשת עתירה זו ובה העלתה בצורה מפורשת את כל הטענות שהיא טוענת בעתירה היום. ממילא לא ניתנה למשיבים הזדמנות לשקול את העניין, להשיב לעותרת או לקבל החלטה בנדון. הקושי בהיעדר פניה סדורה למשיבה ותשובה סדורה מדבר בעד עצמו – שעה שהעותרת עצמה נוקטת בניסוח מסופק ולא ברור באשר לעמדת העיריה עצמה ("ניתן ללמוד" על עמדת העיריה). המשמעות היא שהפעם הראשונה שיש להתחיל ולברר את טענות העותרת היא במסגרת העתירה שבכותרת. אין הדבר עולה בנסיבות העניין כדי מיצוי הליכים ראוי (וראו, זמיר לעיל, בעמ' 1883-1874).
5. מטעמים אלה, מסקנתי היא שדין העתירה להיות מסולקת על הסף וכך אני מורה. למותר לציין, כאמור לעיל, שאיני מביע בשלב זה כל עמדה במושא העתירה ובטענות העותרת וממילא גם בכל הקשור בעמדת המשיבים בנדון.
6. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק-דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"ד, 14 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.