לפני:

כב' הסגנית נשיא איטה קציר

1. זהו ערעורו של המבוטח על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 8.11.11 שניתנה במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה, לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.

למערער נקבעו ביום 30.11.1992 10% נכות בגין טנטון תמידי.

בחודש 1/14 הגיש המערער תביעה לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן - תקנות הנכות). הוועדה נשוא הערעור שדנה בתביעתו להחמרת מצב קבעה כי אין החמרה במצב ליקוי השמיעה, ומכאן הערעור שלפני.

2. טענות המערער בתמצית הן:

א. ממוצע השמיעה בתדרי הדיבור בהתאם לבדיקות שעמדו בפני הוועדה מזכה בנכות, ולפיכך קביעת הוועדה מוטעית;

ב. הוועדה התחשבה בקביעתה בממצאי בדיקה בהתחשב בתדר 250 הרץ, תדר שאינו רלוונטי לפי הוראות תקנות הנכות, והנמקתה בדבר העדפת ממצאי בדיקת אחת על פני אחרת אינה סבירה;

ג. לא ברור מהחלטת הוועדה מה המשקל שנתנה לממצאי בדיקת ה- BERA שהונחה בפניה.

3. מנגד, טען המשיב כי החלטת הוועדה ניתנה באופן מנומק לאחר שהוועדה עיינה בממצאי הבדיקות השונות והתייחסה למכתב הרפואי שהוגש מטעם המערער, וכי הוועדה היא המוסמכת לפרש את הבדיקות.

4. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה ציינה כי הונחו בפניה בדיקות שמיעה מהתאריכים 25.2.14 ו- 22.5.13 וכן מכתבו של פרופ' ברוומן מיום 6.7.14. הוועדה ציינה כי "בבדיקת השמיעה מ- 2014 ניכרת הטבה משמעותית בסף השמיעה של התובע ועל פיה סף השמיעה של התובע בהולכת עצם שהיא הנפגעת בעת חשיפה לרעש היא 20 DB בכל אוזן ובהתאם לכך מזכה בנכות התואמת את מצבו. מעיון בבדיקת השמיעה מ- 22/5/13 מתברר שעקומת השמיעה אינה אופיינית לנזק שמרעש, לכן ליקוי השמיעה שבתדרים 250 ו- 500 הינו חמור יותר מכפי שנמצא בתדרים 1000 ו- 2000 הרץ. ממצא זה עומד בניגוד לכל הידוע באשר לנזק שמיעתי בעקבות חשיפה לרעש ואכן בדיקת השמיעה המאוחרת יותר המראה כביכול שיפור בטווח השמיעה היא המשקפת את הנזק שנגרם לאוזן כתוצאה מחשיפה לרעש ולכן יש לקחת אותה ולא את קודמתה. פרופ' ברוומן מתייחס במכתבו לבדיקת השמיעה מ- 2013 אך לו היתה עומדת בפניו בדיקת השמיעה המאוחרת יותר וודאי מסקנותיו היו אחרות".

5. לא מצאתי פגם בהתייחסות הוועדה לבדיקות השמיעה השונות ודרך פענוחן. התייחסותה של הוועדה לבדיקה מחודש 5/13 ולעקומת השמיעה לרבות לתדר 250 הרץ – היא בהקשר של פסילת ממצאי בדיקה זו והעדפת הבדיקה מחודש 2/14 על-פניה. הוועדה הסבירה זאת בכך שעקומת השמיעה המתגלה בבדיקה מחודש 5/13, על תדריה השונים, אינה אופיינית לליקוי שמיעה מושרה רעש, ומכאן מסקנתה כי הבדיקה המאוחרת יותר היא המשקפת את כושר השמיעה של המערער לאמיתה.

כן לא מצאתי כי יש מקום לקיים דיון נוסף בוועדה לצורך התייחסות לבדיקת BERA – בדיקה שכלל אינה מוזכרת על-ידי הוועדה, לא צורפה לערעור ולא ברור אם ממצאיה שונים או סותרים את קביעות הוועדה.

6. סוף דבר – הערעור נדחה.

7. אין צו להוצאות.

8. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי בירושלים רשות לערער על פסק הדין.  

ניתן היום, ז' טבת תשע"ה, 29 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים וישלח אליהם.