מבוא

1. בפניי בקשה, שהוגשה על ידי הגב' נטאלי מרציאנו ו-20 אחרים, למתן צו פירוק, בהתאם לסעיפים 257(4) ו-257(5) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות"), כנגד חברת סקאיה בע"מ (להלן: "החברה"), וזאת בעילת חדלות פירעון.

מנימוקי הבקשה, הנתמכת בתצהיר המבקשת, עולה, כי החברה הינה חברה פרטית, שהתאגדה ורשומה כדין בישראל ואשר עסקה במתן שירותי הסעדה.

החברה העסיקה את המבקשים עד ליום 12/03/14, שאז הודיעה למבקשים על פיטוריהם לאלתר, בשל המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה החברה, מסרה בידיהם מכתבי פיטורין הנושאים תאריך 12/03/14 והמודיעים, כאמור, על פיטוריהם.

המבקשים טוענים, כי לא קיבלו את שכר עבודתם במלואו, החברה נותרה חייבת להם כספים רבים בגין זכויותיהם על פי דין, לרבות תשלומים בגין שכר עבודה, פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, הפרשות לקרן פנסיה ועוד.

לטענת המבקשים ולמיטב ידיעתם, החברה הינה במצב של חדלות פירעון ומנימוק זה, כמו גם מטעמים של צדק ויושר, אין מנוס מפירוק החברה, באופן בו עם מתן צו הפירוק תהא למבקשים, שהיו עובדי החברה, זכאות לקבל את גמלת המוסד לביטוח לאומי ולצמצם את הנזקים הקשים, אשר נגרמו להם כתוצאה מסגירת החברה ואי מתן הזכויות להן הינם זכאים בדין.

2. בהחלטה שניתנה ביום 12/08/14 נקבע הדיון בבקשת המבקשים לפירוק החברה ליום 19/10/14, תוך שניתנו לב"כ המבקשים הוראות בדבר פרסום הבקשה.

3. לדיון שנקבע ליום 17/10/14 התייצב מר ברוך מאירסון, אשר כנטען, משמש כמזכיר החברה. לטענתו, לא הומצאה בקשת הפירוק לחברה, לחברה נודע אודות הדיון מתוך סריקה שביצעה ועל כן, לא הייתה לחברה השהות להיערך לדיון ולבדוק את הטענות הנטענות כנגדה.

עוד נטען בתגובה, כי לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בבקשה וכי הליך נוסף המתנהל כנגד החברה מתברר בבית המשפט בתל אביב, שהינו בעל הסמכות המקומית לדון בתובענות או בהליכים המתנהלים כנגד החברה.

4. לנוכח העובדה, שלא עלה בידי המבקשת להציג אישור מסירה כדין של הבקשה לחברה, ועל מנת ליתן בידי החברה אפשרות להיערך לדיון בבקשה ולהגיש התנגדות מטעמה, נדחה הדיון ליום 18/11/14.

5. יצוין, כי ביום 12/10/14 הוגשה לתיק בית המשפט הודעתה של חברת הדוכסים המארחים 2014 בע"מ (להלן: "המודיעה"), שהינה, לטענתה, אף היא נושה של החברה.

לטענת המודיעה, רכשה היא ביום 09/03/14 את פעילותה העסקית של החברה בבית העסק הנקרא "בר גיורא" בתל אביב. לטענתה, הציגה לה החברה במסגרת הסכם הרכישה מצגים שונים, לרבות לעניין פעילותה הנרכשת ורווחיות הפעילות, וכן התחייבה לבצע שיפוצים בעסק בעלות שלא תפחת מ-200,000 ₪.

לטענת המודיעה, לא עמדה החברה בהתחייבויותיה על פי ההסכם ואף נתנה מצגי שווא בדבר בית העסק, ובאופן שהינה חייבת למודיעה סכום של 1,250,000 ₪.

המודיעה ציינה, כי החברה, שעסקה בתחום מסעדנות, נקלעה לקשיים כלכליים חמורים. לטענתה, משרכשה המודיעה את פעילותה העסקית של החברה בבית העסק, הייתה עדה לקריסתה של החברה והינה מודעת לכך שהחברה לא השלימה את התחייבויותיה כלפי המודיעה וכלפי המבקשים, שהינם עובדי החברה.

לטענת המודיעה, חלוף הזמן הרב בלא פירעון החוב והתעלמותה של החברה מדרישותיה לדאוג לפירעון החוב, מעידים אף הם שהחברה אינה מסוגלת לפרוע את חובותיה.

עוד טענה המודיעה, כי מפלט רשם החברות, אשר צורף לבקשת המבקשים לפירוק החברה מיום 07/08/14, עולה, כי החברה נמצאת בקשיים. למעשה, כל רכושה משועבד לנושים ואין נכס פנוי, המאפשר גבייה לצרכי פירעון החוב. מכאן, שאין ספק כי החברה הינה חדלת פירעון ומכוח עילה זו, כמו גם מחמת שיקולי צדק ויושר, יש להורות על פירוקה של החברה.

6. בתגובה שהגישה החברה ביום 11/11/14 נטען, כי אין ממש בבקשת הפירוק. לטענת החברה, הן העובדה, שאין לחברה חובות לרשם החברות, והן האישור של בנק ישראל, כי החברה אינה מוגבלת, מלמדים על איתנותה הכלכלית של החברה.

בהקשר זה הוסיפה החברה וטענה, כי היא עוסקת באופן פעיל בפעילות עסקית נמרצת והינה סולבנטית.

עוד נטען, כי לא מוטלת על החברה כל חבות ביחס למי מהמבקשים, שכן מכוח הלכת פסק הדין בדמ (תל אביב) 3633/03, וורונין טטיאנה נ' א. דינמיקה שירותים 1990 בע"מ (להלן: "פסק דין דינמיקה"), עליהם לפנות למחזיק ולהמשיך בעבודה ובכל מקרה, בידם הזכות לפנות לבית הדין לעבודה ולעתור לגיבוש כל חוב נטען לכלל פסק דין.

עוד ציינה החברה, כי היא עומדת על טענתה, לפיה הסמכות המקומית מסורה לבית המשפט במחוז תל אביב, שכן כתובת החברה, מקום מגורי המבקשת, מקום הפעילות של החברה ואף כתובת משרד ב"כ המבקשת הינם בתל אביב ועל כן, על בית המשפט להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי בתל אביב ו/או בלוד.

7. בדיון שהתקיים ביום 18/11/14 חזרו הצדדים על טיעוניהם.

ב"כ המבקשים חזרה וציינה, כי החברה פיטרה את עובדיה בשל היקלעותה לקשיים כלכליים ונותרה חייבת לעובדיה שכר עבודה, פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, הפרשות פנסיוניות ועוד.

עוד ציינה ב"כ המבקשים, כי לאחר פיטורי העובדים החברה החליפה 3 פעמים בעלים ובמשך כל פרק הזמן לא פנו מנהלי החברה למבקשים ו/או למי מהם, על מנת ליישב את החוב לעובדים.

לעניין הסמכות המקומית ציינה ב"כ המבקשים, כי במועד הגשת הבקשה המען הרשום של החברה היה בחיפה והשינוי בכתובת החברה נעשה אך ביום 11/09/14 בהודעה שמסר מזכיר החברה, מר ברוך מאירסון, לרשם החברות.

ב"כ המבקשים הוסיפה וציינה, כי ההתנגדות אינה נתמכת בתצהיר וכי החברה אינה מצרפת מסמך כלשהו, המעיד כי הינה סולבנטית ו/או כי בדעתה או ביכולתה לפרוע את חובותיה למבקשים.

לטענת ב"כ המבקשים, מן הראוי להיעתר לבקשה לפירוק החברה, על פי העילות הנזכרות בבקשתה.

8. מזכיר החברה, מר ברוך מאירסון, חזר בטיעוניו על טענתו, לפיה אין המבקשים מצביעים על חוב בר תביעה או חוב פסוק, ובכל מקרה, המבקשים יכלו לעבוד במסעדה, הקיימת באותו מקום ממש. לטענת מזכיר החברה, הדבר אף נאמר לעובדים במעמד פיטוריהם.

כן חזר מזכיר החברה על טענתו, לפיה אין לבית משפט זה הסמכות המקומית לדון בתביעה.

דיון

9. בזמנים הרלבנטיים להגשת הבקשה, מענה הרשום של החברה היה ברחוב אהרון צייטלין 53 בחיפה, שהינו באזור שיפוטו של בית משפט זה. רק לאחר הגשת הבקשה שונה מענה הרשום לרחוב בילו 17 בכפר סבא.

אכן, טענת החברה, לפיה עיסוקה היה באזור תל אביב, לא נסתרה.

תקנה 1 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 (להלן: "תקנות החברות"), קובעת, כי בית המשפט אליו תוגש בקשת פירוק לפי תקנה 3 לתקנות החברות, הינו "בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו מצוי משרדה הרשום של החברה או מקום עסקיה העיקרי".

כלומר, הסמכות המקומית לדון בבקשת הפירוק נקבעת על ידי אחת משתי חלופות אפשריות: מקום משרדה הרשום של החברה בעת הגשת הבקשה או מקום עסקיה העיקרי.

במהלך כל פעילותה של החברה ואף לאחר הגשת בקשת הפירוק, משרדה הרשום של החברה היה בחיפה, באופן המקנה את הסמכות המקומית לבית המשפט המחוזי בחיפה. עצם שינוי הכתובת לאחר הגשת בקשת הפירוק לכתובת בעיר כפר סבא, אינו שולל את הסמכות המקומית של בית המשפט המחוזי בחיפה.

משאין חולק, כי בתקופת פעילותה של החברה נוהלה הפעילות בתל אביב, קמה אף סמכות מקומית לבית המשפט המחוזי בתל אביב ומן המקובץ עולה, אפוא, כי קיימת סמכות מקבילה לבית משפט זה ולבית המשפט המחוזי בתל אביב.

אמנם, ככלל, ניתן משקל רב למקום ניהול עסקיה של החברה לצורך קביעת הסמכות המקומית, וזאת מתוך התחשבות במרבית הנושים, שיש להניח שנמצאים בקרבת מקום משרדיה או עסקיה של החברה חדלת הפירעון, בהיות הליך הפירוק הליך קולקטיבי (ראה: פר"ק (תל אביב) 24850-04-14, סינרג'י כבלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (פרסום נבו), 08/06/14).

ואולם, בענייננו, המבקשים, 20 מעובדי החברה, וכן המודיעה, המבקשת אף היא להצטרף להליך הפירוק, לא רק שלא הסתייגו מניהול ההליך בבית המשפט המחוזי בחיפה, אלא אף עתרו כי הבקשה תידון בבית משפט זה, ובאופן שאף לא יעוכב הדיון בבקשתם, שכן חלוף הזמן עשוי להעצים עוד יותר את הפגיעה בנושים.

מכאן, משהבקשה הוגשה בהתאם לכללי הסמכות המקומית הקבועים בתקנה 1 לתקנות החברות, משקיימת סמכות מקבילה ומשראוי לדון בבקשה לגופה, ולו מטעמי יעילות, סבורני, כי יש לדחות את טענת החברה, בדבר היעדר סמכות מקומית של בית משפט זה ולדון בבקשת הפירוק.

10. בקשת הפירוק שהגישו המבקשים נסמכת על עילת היותה של החברה חדלת פירעון, לפי סעיף 257(4) לפקודת החברות, וזאת בהתאם לחלופות המנויות בסעיף 258 לפקודת החברות על סעיפי המשנה הכלולים בו.

אמנם, במסגרת כותרת הבקשה טענו המבקשים, כי יש להורות על פירוק החברה גם מכוח הוראת סעיף 257(5) לפקודת החברות, שעניינו פירוק מטעמי צדק ויושר, אלא שבמסגרת הבקשה לגופה לא הרחיבו המבקשים טענה זו ואף הניחו את העובדות התומכות או מבססות עילת פירוק זו.

11. סעיף 257(4) לפקודת החברות קובע, כי בית המשפט רשאי להורות על פירוק חברה, אם הפכה לחדלת פירעון.

סעיף 258 לפקודת החברות מוסיף וקובע, באילו נסיבות ניתן לראות בחברה כחברה חדלת פירעון. ובלשונו:

"רואים חברה כחדלת-פרעון בהתקיים אחת מאלה:

(1) נושה שמגיע לו מן החברה, על פי המחאה או באופן אחר, סכום העולה על חמישה שקלים שהגיע זמן פרעונו, מסר לחברה במשרדה הרשום דרישה חתומה בידו לשלם לו את חובו, ובמשך שלושה שבועות לאחר הדרישה לא שילמה החברה את החוב ולא נתנה ערובה ולא הגיעה לידי סידור להנחת דעתו הסבירה של הנושה;

(2) צו הוצאה לפועל או כתב בי-דין אחר שניתן על פי פסק דין או צו של בית משפט לטובת נושה של החברה לא קויים כולו או מקצתו;

(3) הוכח להנחת דעתו של בית המשפט, לאחר שהביא בחשבון את חבויותיה המותנות והעתידות, שאין ביכלתה של החברה לשלם את חובותיה".

פרופ' ציפורה כהן בספרה, פירוק חברות, תש"ס-2000, מציינת בעמוד 103, בהתייחס לעילה של פירוק חברה מחמת אי יכולת פירעון, כי שתי החלופות הראשונות בסעיף זה מקימות חזקות, שבהתקיימן רואים את החברה כחדלת פירעון, וזאת גם מבלי שיוכח מצבה בפועל. לעומת זאת, בכל הנוגע לחלופה השלישית, נדרשת הוכחה פוזיטיבית בדבר חדלות הפירעון של החברה.

12. בענייננו, טענת המבקשים, לפיה כינסו מנהלי החברה בתאריך 12/03/14 את המבקשים והודיעו להם כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים, אשר הביאוה לסוף דרכה, וכן מסרו בידי העובדים מכתבי פיטורין, לא נסתרה.

אין אף חולק, כי מכתבי הפיטורין, שנמסרו למבקשים ביום 12/03/14, נושאים תאריך זה ועל פיהם פוטרו המבקשים אל אלתר.

החברה אינה חולקת, כי עם סיום עבודתם של המבקשים ביום 12/03/14 לא נערך למבקשים "גמר חשבון" בגין עבודתם בחברה ואף לא שולמו להם פיצויי פיטורין, תשלום בגין שכר עבודתם, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, דמי פדיון חופשה, הפרשות לקרנות פנסיה ו/או מלוא זכויותיהם על פי דין.

מנגד, מעלה החברה את הטענה, כי אין בידי המבקשים להצביע על חוב פסוק וממילא, ומכוח פסק דין דינמיקה, היה על המבקשים לפנות ולעבוד אצל המחזיק החדש של בית העסק, תחת לתבוע את זכויותיהם מהחברה. יתר על כן, בדיון שהתקיים ביום 18/11/14 הוסיף מזכיר החברה שהתייצב לדיון, מר ברוך מאירסון, וטען בעלמא, כי למבקשים אף הוצע להמשיך ולעבוד באותו מקום או בעיקר בפעילות שנעשית בירושלים.

סבורני, כי לא ניתן לקבל טענות אלה של החברה. ראשית יצוין, כי מלכתחילה ולאור לשון הוראת סעיף 258(1) לפקודת החברות, לא נדרש הנושה להציג פסק דין או צו הוצאה לפועל, כדי לקיים את החזקה שבהוראת סעיף 258(1) לפקודת החברות. על כן, אין בעצם העובדה, שלא ניתן לזכות המבקשים פסק דין, כדי לשלול את בקשתם.

מקום שחברה אינה נענית לתשלום הדרישה, עקב כך שהיא חולקת בתום לב על קיומו של חוב או על שיעורו, אכן לא מתקיימת החזקה שאי התשלום מצביע על חוסר יכולת פירעון, ואזי יידרש הנושה להיזקק לתביעה רגילה, שתכריע בשאלת גובה החוב של החברה כלפיו. ואולם, בנסיבות ענייננו, לא הגישה החברה תצהיר לתמיכה בטענותיה העובדתיות שנטענו במסגרת ההתנגדות ובפועל, לא חלקה החברה על דרישת המבקשים ולא העלתה נימוקים ענייניים ובתום לב, אשר יש בהם כדי להצדיק את אי תשלום זכויותיהם שבדין של המבקשים, עובדי החברה, אשר פוטרו על ידה לאלתר ביום 12/03/14 בלא ששולמו להם זכויותיהם.

כן לא הניחה החברה את התשתית העובדתית, לפיה נסיבותיו של פסק דין דינמיקה רלבנטיות לעניינה או לאופן העסקתם של המבקשים, וטענתה זו אף נסתרת מכוח מכתבי הפיטורין שהוצאו על ידה ביום 12/03/14 לכל אחד מן המבקשים.

מכאן, שסבורני, כי עלה בידי המבקשים לבסס את החזקה, בדבר חדלות פירעונה של החברה, מכוח סעיף 258(1) לפקודת החברות.

13. זאת ועוד, עיון בפלט רשם החברות שצורף לבקשה מעלה, כי לחברה קיימים שעבודים ללא הגבלה בסכום ונראה כי נכסיה, כמו גם התקבולים האמורים להשתלם לחברה באמצעות כרטיסי אשראי, משועבדים לנושים. משמע, כי פעילות החברה ממומנת, כולה או ברובה, שלא באמצעות הון עצמי של החברה ו/או מהכנסות שוטפות.

הגם שמזכיר החברה טען בתגובתו, כי לחברה פעילות רבה ומגוונת, עולה מהודעת המודיעה, כי החברה התקשרה ביום 09/03/14 בהסכם, עקב היקלעותה לקשיים כלכליים, ומכרה את הפעילות שנוהלה בבית העסק, הנקרא בר גיורא בתל אביב, למודיעה. יתר על כן, נטען בבקשה, כי במסגרת הסכם הרכישה שהציגה החברה למודיעה ניתנו על ידה מצגי שווא, באשר להיקף הפעילות ורווחיותה, כמו גם לא עמדה החברה בהתחייבויותיה ואף גרמה למודיעה נזקים בהיקף כולל של 1,250,000 ₪, עת שבין היתר, לא עמדה בהתחייבותה לבצע שיפוץ בעסק בסכום שלא יפחת מסך של 200,000 ₪ ובפועל, ביצעה שיפוצים רשלניים בסך של 50,000 ₪, לכל היותר, אשר אך גרמו נזקים למודיעה.

המודיעה הוסיפה וטענה, כי החברה התעלמה מכל דרישות המודיעה לדאוג לפירעון החוב, באופן שעולה חשש קרוב לוודאי, שהחברה אינה יכולה לפרוע את חובותיה.

הן במסגרת התגובה שהוגשה על ידי החברה והן בטיעוני נציגה בדיון שהתקיים ביום 18/11/14, לא חלקה החברה על טענות אלה ולא העלתה כל גרסה באשר לנטען.

סבורני, כי יש בדברי המודיעה כדי להוסיף ולהצביע על כך, שהחברה אכן נתונה בקשיים כספיים ומתקשה בפירעון חובותיה, לא כל שכן, שעה שהחברה אף אינה מסבירה את הסיבה לאי תשלום חובותיה. וכאמור, גם לאחר שהמבקשים והמודיעה הוכיחו, לפחות באופן ראשוני, כי אין ביכולתה של החברה לשלם את חובותיה, לא הציגה החברה נתונים כספיים וחשבונאיים של החברה, שיש בהם כדי לסתור את הנטען. לפיכך, סבורני, כי עלה בידי המבקשים לבסס אף את התנאי הקבוע בסעיף 258(3) לפקודת החברות.

סוף דבר

14. לאור כל האמור, דין התנגדות החברה להידחות ולפיכך, ניתן בזאת צו פירוק, לפיו החברה, סקאיה בע"מ, ח.פ. 513684480 תפורק בידי בית משפט זה, על פי הוראות חוק החברות, התשנ"ט-1999, והוראות פקודת החברות.

כונס הנכסים הרשמי ישמש כמפרק זמני של החברה, וזאת עד להכרעת אסיפת הנושים בדבר זהותו של המפרק הקבוע.

נושאי המשרה בחברה יתייצבו מיד עם קבלת צו הפירוק במשרדי הכנ"ר בחיפה, וזאת כדי למסור כל מידע שיידרש הנוגע לעסקי החברה. כן יתייצבו המנהלים לחקירה במשרדי הכנ"ר בכל עת, לפי דרישתו.

הכנ"ר יגיש בקשה למינוי מנהל מיוחד, במסגרתה יציע בעל תפקיד, תוך 7 ימים מהיום.

15. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ה, 19 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.