<#2#>

נוכחים:

ב"כ המבקשות: עו"ד צ'רני

ב"כ המשיבה: עו"ד ליבנה ועו"ד נניקשווילי

פרוטוקול

עו"ד צ'רני:

אני חוזר על הבקשה. לגבי הנטען בתשובת חברי, בסעיף 19 טוען חברי שהבקשה מוגש לאחר שההליכים המקדמיים הסתיימו והצדדים קיבלו על עצמם הגשת תצהירים. היחיד ששלח דרישה במסגרת הליכים מקדמיים, זה אני, כשבועיים לאחר שהוגש כתב הגנה. משלא התקבלה תשובה, פניתי לבוררת והשאר כתוב בבקשה.

עו"ד ליבנה:

בעוונותינו, במשרדי, מי שכתב את החומר זה עורך דין צעיר, שלא האמין שמשרד כמו חברי יעשה שימוש לא נכון בחוק הבוררות. לבית משפט זה אין שום זכות לתת הוראות לבורר. הזכות היחידה של בית משפט זה או להעביר את הבורר מתפקידו, לפי סעיף 11 שם כתוב מתי ניתן להעביר בורר מתפקידו, או לתת סעדים, שזה הזמנת עדים ואמצעי כפייה וענישה כלפי עד שלא נענה, והסמכות האחרונה זה לאשר או לבטל מהסיבות שמנויות בסעיף 24. בכל הכבוד, בית משפט זה לא יכול להתערב בהליכים אצל הבוררת. כפי שהראיתי, התביעה של המשיבה הייתה הרבה יותר קשה ולא חשבנו שאפשר לערער על החלטת ביניים. אם נמצא לנכון שפסק הדין לא יהיה צודק, בסופו של יום, נבקש את הסעד המתאים.

ו"ד צ'רני:

אנו עומדים על הבקשה. בית משפט מעלה בפניי את התהייה, כיצד לבית משפט יש סמכות לדון בבקשה, והמקום להביא את הטענות שלנו בסוף הדרך. אנו נמצאים בשלב שעוד לא נשמעו ראיות, כאשר הבוררת עומדת לנהוג בדרך שפוגעת באופן אנוש באפשרות שלנו להוכיח את הטענות, אין גילוי מסמכים, אין עיון במסמכים, בסיס של עיקרי הצדק הטבעי, במקום כזה בהחלט יש סמכות שבשיקול דעת לבית משפט. מקור הסמכות לבית משפט, יש פסיקה מפורשת בנושא הזה, סמכות שבשיקול דעת לתת הוראות לבורר, גם תוך כדי ניהול הליך הבוררות. הבוררת מחליטה שהיא לא נותנת לי אפשרות בכלל להביא ראיות, רק לצד שכנגד, הרי ברור שאם בית משפט יגיד שנחכה לסוף הדרך, זה עוול. יגידו לי, למה לא הבאת את טענותייך? אני רוצה להפנות למקור הסמכות-יש לכך עיגון בפסיקה ובספרות. אני רוצה להפנות לספרה של המלומדת אונטולגי, עמוד 321, שם במפורש נאמר שבית משפט מכיר בצורך להתערב בהליכי בוררות. פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה, ס"ק 12/08, מדינת ישראל נ' ההסתדרות הרפואית לישראל, שם בית הדין תוחם את אותו שיקול דעת שנתון לבית משפט, כאשר קובע שהתערבות בית משפט בהליך הבוררות בעיקר כדי להבטיח את תקינות הליכי הבוררות. זה המקרה המובהק.

עו"ד ליבנה:

אני חושש שחברי מטעה את בית משפט. חברי מצטט ומוציא דברים מהקשרם. הציטוט מהספר עוסק במקרה שבעל דין טען שסמכויות הבורר מצומצמות כפי שהבורר גיבש אותן, וביקש לעכב את הבוררות עד שיפנה לבית משפט, וכשהבורר חורג מסמכותו נאמר, בית משפט מתיר לפעמים בנחיצות הפנייה הדחופה אליו. זה לא המקרה, מפני שבתיק הזה התקיים בפני הבוררת קדם משפט ביום 07/04/14, הצדדים טענו את הטענות שלהם, הפרוטוקול הוא נספח ב', ואני טענתי שם טענות בנושא של עניינים שעולים בקדם המשפט, אדון גולדבליט השיב לי, ונקבע מה שנקבע. אני מזמין את בית משפט לקרוא בעיון את פסק הדין של בית הדין לעבודה שהוזכר, שהוא לא רלבנטי, שהוא עוסק גם בצווי מניעה או צווים אחרים, שבהם נדרש בירור מיידי למניעת חשש לפגיעה ולנזק ממשי העלול להיגרם. לכן, לפעמים, צריך עוד פעם התערבות שיפוטית בנושא הזה, לא כמו במקרה שלנו, שעוסק בנוהל עבודה ובסדרי דין, שהבוררת עצמה התייחסה לזה ואמרה, תהייה לך זכות לקבל מסמכים ולחקור. בנוסף, אני רוצה לציין את ההקבלה שביקשתי לעשות לסדר הדין האזרחי לצו בתי המשפט, שגם שם לו אחד מבתי המשפט האזרחיים היה נותן החלטה אחרת, לא ניתן היה לערער על זה בכלל. חברי נוקט בפרוצדורה של ערעור על החלטת הבוררת, אין פרוצדורה כזו.

עו"ד צ'רני:

מלבד המבקשת 1, הבקשה הוגשה גם מטעם המבקשות צביה ברויט, תחיה גורניק, אהובה גולדבליט ואילת כתב.

<#3#>

החלטה

בפניי בקשה דחופה שהוגשה על ידי המבקשות במהלך הפגרה, למתן הוראות לבוררת ולעיכוב הליכי הבוררות.

מעיון בבקשה עולה, כי לאחר שבקשת המבקשות לגילוי מסמכים ועיון במסמכים מקוריים, לא נעתרה על ידי הבוררת בהחלטתה ולאחר שאף בקשה לעיון חוזר שהוגשה על ידי המבקשות לבוררת נדחתה, סבורות המבקשות, כי מן הראוי שבית משפט זה ייתן צו, המורה למשיבה להשיב על כל הדרישות המקדמיות, לאור הפגיעה האנושה בזכותן של המבקשות ובהתאם להורות על עיכוב הליכי הבוררות.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטעמה, בית משפט אינו מוסמך ליתן הוראות לבוררת, בכל הנוגע לעניינים שבסדרי דין, וזאת לנוכח הוראת סעיף 11 לחוק הבוררות. כן נטען על ידי המשיבה, כי החלטתה של הבוררת מעוגנת בהסכם הבוררות, שנקשר בין הצדדים ובו צוין במפורש, כי הבוררת לא תהייה כבולה לדיני הראיות ולסדרי הדין הנוהגים בבית המשפט, ובנוסף, כי הבוררת תפעל בדרך היעילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ותפסוק לפי החומר שבפניה.

לאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים, סבורני, כי אין מקום להיעתר לבקשה.

אינני סבורה, כי סוגיה, הנוגעת לאופן הליך הבוררות ולעניין סדרי דין, אמורה להיות מובאת לבית משפט בשלב זה של ההליך וסבורני, כי ענייני ניהול הבוררות, ובפרט בסוגיות אלה, מסור לשיקול דעתה של הבוררת, אשר בפניה מתקיים הליך הבוררות.

לגופו של עניין, סבורני, כי על רקע העובדה, כי הצדדים במסגרת הסכם הבוררות קבעו, כי הבוררות לא תהא כבולה בדיני הראיות ובסדרי הדין הנוהגים בבית המשפט, ושעה שהסמיכו את הבוררת לפעול בדרך הנראית לה יעילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך, לא נגרם עיוות דין לצדדים, עת שהבוררת לא סברה כי בנסיבות העניין יש מקום לקיים הליכים מקדמיים במסגרת הליך הבוררות. זאת ועוד, מהחלטת הבוררת עלה, כי ממילא הצדדים יצרפו לתצהיריהם את אותם מסמכים, שנועדו לתמוך בטענותיהם, ובידי הצד שכנגד הייתה אפשרות לחקור את המצהירים, ומשכך אינני סבורה כי בהחלטה זו של הבוררת נגרם משום עיוות דין או פגיעה בעיקרי הצדק, אשר מחייבת את התערבות בית משפט בשיקול דעתה של הבוררת.

לנוכח האמור, הנני דוחה את הבקשה ומחייבת את המשיבות לשלם למשיבה, ביחד ולחוד, הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪, אשר ישולם על ידי המבקשות למשיבה באמצעות בא כוחה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ד אב תשע"ד, 10/08/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי דיקלה סקנדרני