לפני: כב' השופטת קרן כהן

החלטה

1. לפניי בקשת המבקשת, עו"ד שירלי לוז, לעיין בתיק בית הדין ובכלל זה כתב התביעה, בקשות מקדמיות, פרוטוקולים, תצהירים, הסכם פשרה או הסכם גישור ופסק דין (להלן: הבקשה).

טענות הצדדים

2. המבקשת טענה בבקשה כי בעקבות פירוק משרד עורכי דין רובין-לוז (להלן: המשרד) נכנסה לתוקפה ביום 10.11.2013 תניית אי תחרות, האוסרת על עו"ד בנימין רובין - בן זוגה של ב"כ התובע, להתחרות במבקשת באופן ישיר או עקיף בייצוג לקוחות אריתראים בתחום דיני העבודה וזאת עד ליום 10.2.2017.

המבקשת הוסיפה וטענה כי הגישה לאחרונה תביעה נגד עו"ד בנימין רובין ונגד רעייתו, עו"ד רוני רובין – ב"כ התובע. בתביעה נטען כי עוד בטרם פורק המשרד פתח עו"ד בנימין רובין משרד מתחרה במבקשת שבו הציב את רעייתו לשמש כפני המשרד על מנת להסוות את מעשיו תוך ביצוע עוולות מסחריות של גניבת עין, תיאור כוזב, התערבות לא הוגנת וגזל סוד מסחרי. עוד נטען להפרת זכויות היוצרים של המבקשת במסגרת המסמכים המוגשים לבית הדין.

בנסיבות אלה ביקשה המבקשת כי בית הדין יתיר לה לעיין בתיק.

3. ב"כ המשיב 1 (התובע) - עו"ד רוני רובין (להלן: עו"ד רובין) התנגדה לבקשה. עו"ד רובין ציינה כי היא מצרה על כך שהמבקשת בחרה לשתף את בית הדין בדבר סכסוכה האישי עימה. עוד נטען כי המבקשת לא ציינה שטרם הוגש כתב הגנה בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי וכי מטרת בקשה זו היא לקצר הליכים באותה תביעה. שכן, תחת הגשת בקשה לגילוי מסמכים לבית המשפט המחוזי פנתה בבקשה לעיין בתיק. עו"ד רובין הפנתה את בית הדין להחלטות שניתנו בבתי הדין האזוריים לעבודה הדוחות את בקשת העיון של המבקשת בתיקים שהתנהלו לפניהם.

עוד נטען כי המבקשת עושה שימוש לרעה בהליכים בית הדין מכיוון שהוטל צו איסור פרסום על התביעה בבית המשפט המחוזי וכי בעצם הגשת הבקשה מופר הצו. עו"ד רובין טענה כי מטרת העיון היא השגת סודות מסחריים שלה וקבלת פרטים על התנהלותה העסקית והמקצועית תוך הכפשת שמה.

עוד נטען כי אין מידתיות בסעד המבוקש וכי מטרתו לעקוף את שלב גילוי המסמכים בתביעה שמתנהלת בבית המשפט המחוזי, גילוי סודותיה המסחריים, גילוי רשימת לקוחותיה וחשיפת פרטים אחרים שאינם מעניינה של המבקשת.

לסיום נטען כי אין כל סבירות בהקצאת משאבים לצורך העיון בתיק זה ובתיקים האחרים שבהם הוגשה בקשה דומה וכי יש להגביל את העיון לכתבי בי הדין בלבד.

4. המשיבים 2 ו-4 (הנתבעות 1 ו- 3) הודיעו כי הם משאירים את ההחלטה לשיקול דעת בית הדין.

המשיבה 3 (הנתבעת 2) לא הגישה תגובה לבקשה עד למועד זה.

5. המבקשת השיבה לתגובת עו"ד רובין. נטען כי התביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי אינה מתנהלת בדלתיים סגורות. עוד נטען כי נקודת המוצא לבחינת בקשות העיון היא שיש לאפשר את העיון נוכח הכלל בדבר פומביות הדיון וכי נטל השכנוע לדחיית הבקשה מוטל על כתפי המתנגד. המבקשת הוסיפה כי ההליך הנוכחי עוסק בתשלום זכויות בגין עבודה המתנהל בדלתיים פתוחות ולכן לא קיים איסור בדין לעיין בו. נטען כי בהתאם לפסיקה די בטענה שהעיון נדרש לצורך התדיינות משפטית עם צד להליך וכי אין צורך להסביר כיצד העיון יועיל לאותה התדיינות. עוד נטען כי יש לדחות את הטענה ולפיה הסוגיה צריכה להתברר במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי הן מן הטעם שבקשה לעיון נדונה בפני המותב הדן בתיק והן מן הטעם שטרם הגיע המועד להגשת בקשה לגילוי מסמכים מכיוון שטרם הוגש כתב הגנה לבית המשפט המחוזי. נטען כי העיון נדרש לצורך שימוש בהליכים משפטיים המתנהלים כבר בשלב זה ועוד בטרם הגשת כתב ההגנה. המבקשת הוסיפה כי אף אם היה באפשרותה להגיש בקשה לגילוי מסמכים לבית המשפט המחוזי אין בכך כדי לחסום את דרכה לעיין בתיקים שכן מדובר בשני הליכים שונים במהותם.

המבקשת הוסיפה כי עו"ד רובין לא נימקה מדוע יש להגביל את העיון לחלק מהמסמכים ולכן יש לאפשר את העיון במלואו. עוד נטען כי מעיון במידע הפומבי אודות התיק עולה כי הוא הסתיים בפשרה בדיון הראשון ולכן כפי הנראה אין מסמכים רבים בתיק ולכן הגבלת זכות העיון כמוה כשלילתה.

המבקשת טענה כי טענות עו"ד רובין בנוגע לפגיעה בזכויותיה המסחריים נטענה באופן כללי וללא הסבר קונקרטי לפגיעה העלולה להיגרם לה ולכן יש לדחותה.

לעניין הקצאת המשאבים נטען כי הטענות בנוגע להליכים אחרים שבהם מבוקש העיון אינם רלוונטיים להכרעה בבקשה בתיק זה וכי ניתן לעיין בתיק באמצעות הוספתה כגורם מעוניין בתיק.

התשתית המשפטית

6. תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 מעגנת את זכות העיון בתיקי בית המשפט ובתי הדין של מי שאינם צד להליך:

"(א) כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט (להלן – בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין.

(ב) .........

(ג) בקשת עיון תהיה מנומקת, ותוגש לפי טופס 2 שבתוספת.

(ד) בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לענינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה.

(ה) בית המשפט רשאי להורות על העברת בקשת העיון לתגובת בעלי הדין בתיק שמבוקש בו העיון או לתגובת צד שלישי, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע במי מהם, וכן רשאי בית המשפט לבקש את תגובת היועץ המשפטי לממשלה, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע באינטרס ציבורי; תגובות כאמור בתקנת משנה זו יוגשו בתוך שלושים ימים ממועד המצאת ההודעה על זכות התגובה או בתוך מועד אחר שיקבע בית המשפט.

(ו) החליט בית המשפט להתיר את העיון, רשאי הוא לקבוע בהחלטתו כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להיגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון, לרבות השמטת פרטים, הגבלת מספר המעיינים ונקיטת אמצעים למניעת זיהוים של בעלי דין או אנשים אחרים; בית המשפט רשאי להגביל את היקף העיון ולהתנותו בתנאים, אם ראה כי הקצאת המשאבי הנדרשת מחייבת זאת.

(ז) התיר בית המשפט עיון לפי תקנה זו, ימלא המבקש הודעת עיון כאמור בתקנה 3, טרם העיון".

7. בנוגע לזכות העיון פסק בית המשפט העליון בעניין האגודה לזכויות האזרח^[1] כך:

"זכות העיון הינה נגזרת של העיקרון החוקתי בדבר פומביות הדיון, והיא אחת הערובות למימוש עיקרון זה. לשם הגשמתם של הרציונלים העומדים בבסיס עקרון פומביות הדיון, עלינו להכיר בזכות העיון כנגזרת שלו. לפיכך, עלינו להכיר בכך שהכלל הרחב הינו שיש לאפשר לכל פרט לעיין בתיקי בית המשפט. נוסיף על האמור לעיל, כי בדומה לעקרון פומביות הדיון, אף זכות העיון בתיקי בית המשפט הינה זכות יחסית שיש לאזנה למול זכויות ואינטרסים שונים העלולים להיפגע כתוצאה מעיון בתיקי בית המשפט".

8. עוד נקבע באותו עניין כי קיימים שלושה שלבים לבחינת הבקשה לעיון, ואלו הם:

"בהתאם לנקודת מוצא זו וכעניין פרשני לצורך יישום התקנה הנדונה, נקבעו שלושה שלבי בחינה לתקנות העיון – ראשית, נבחנת השאלה האם קיים איסור בדין לעיון בחומר המבוקש. ככל שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה, נבחנת בשלב השני השאלה האם העיון הוא מוצדק. על רקע נקודת המוצא באשר למתן זכות העיון, כבר נפסק כי הנטל על בעל הדין המתנגד לעיון לשכנע כי אין להתירו: 'הכלל הוא, אפוא, שיש לאפשר את העיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט, ואף את פרסומם, אלא אם קיימת הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה, המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום' (ראו עניין גהל, בעמ' 437). 'עקרון פומביות הדיון וחופש המידע קובע שבהיעדר טעם מיוחד המונע זאת רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית-המשפט' אם תוצאת האיזון הינה שישנה הצדקה עקרונית לאפשר את העיון, יש לעבור לשלב השלישי. בשלב זה נבחנת השאלה כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון. בגדר שאלה זו נבחנת האפשרות להגביל את היקף העיון או להתנותו בתנאים, תוך התחשבות בין היתר בסבירות הקצאת המשאבים של בית המשפט".

9. עוד נפסק בעניין תנובה^[2] כי עיון בתיק בית הדין לצורך התדיינות בהליך אחר הוא לגיטימי, וככלל, אין הכרח שמבקש העיון יסביר כיצד עשוי העיון להועיל לו בהתדיינות במסגרת ההליך האחר. בנוסף נפסק כי אם אחד מבעלי הדין מתנגד לעיון, מוטל עליו הנטל לשכנע בקיומו של טעם ממשי המצדיק את שלילתו.

10. יצוין כי לאחרונה נדרש בית המשפט העליון לדיון בסוגיית העיון בתיקים בעניין קליין^[3]. בית המשפט העליון חזר על ההלכות המשפטיות בסוגייה ופסק:

"נקודת המוצא, הנגזרת מעקרון פומביות הדיין, היא כי יש לאפשר עיון גורף בתיק בית המשפט. במצבים בהם ישנו חשש לפגיעה שתיגרם כתוצאה מהעיון או שהקצאת המשאבים מחייבת זאת, רשאי בית המשפט, בהתאם לתקנה 4(ו) להגביל את היקף העיון ולהתנותו בתנאים שיש בהם כדי ליצור את האיזון הנדרש בין הצורך בעיון לבין הפגיעה או האילוצים בהקצאת המשאבים. בנידון דידן, משלא נטענה או הוכחה פגיעה בבעלי הדין או באינטרס הציבורי, ובאין אילוצים קונקרטיים בהקצאת המשאבים, אין הצדקה למנוע מקליין גישה לכלל המסמכים".

כלומר, נקודת המוצא היא שיש לאפשר את העיון בתיקים נוכח עקרון פומביות הדיון וכי רק מקום שבו ישנו חשש לפגיעה בבעלי הדין או באינטרס הציבורי, ניתן להגביל את היקף העיון ולהתנותו בתנאים.

הכרעה

11. לאחר ששקלתי את הבקשה ואת תגובת הצדדים מצאתי שדין הבקשה להתקבל, כמפורט להלן.

11.1 מהבקשה עולה שהסיבה לעיון בתיק בית הדין היא ההתדיינות המשפטית בין המבקשת, עו"ד רובין ועו"ד בנימין רובין שעניינה הפרת תניית אי התחרות והפרת זכויות יוצרים. בהתאם לפסיקה די בנימוק זה על מנת להתיר את העיון.

11.2 כאמור, הלכה פסוקה היא כי הכלל הוא שיש להתיר את העיון בתיקי בית המשפט אלא אם קיימת הוראה תחיקתית או טעם כבד משקל המצדיקים, לאחר עריכת איזון מתאים, את מניעת הפרסום. במקרה זה, לא הוכח שקיים איסור בדין להתיר את העיון ואף לא מצאתי שעו"ד רובין הצביעה על טעם המצדיק את מניעת העיון.

טענת עו"ד רובין ולפיה המבקשת תנצל את העיון לצורך גזילת סודותיה המסחריים, נטענה באופן כללי וסתמי. עו"ד רובין לא פירטה מהם הסודות המסחריים המצויים בתיק שבו נדונה תביעת עובד לתשלום זכויות קוגנטיות בגין תקופת עבודתו וסיומה, מהי מידת הפגיעה בהם, טיב הפגיעה ומהותה. אי לכך לא מצאתי שהוכח שהמבקשת מנסה להשיג באמצעות העיון בתיק סודות מסחריים של עו"ד רובין, כפי שנטען בעלמא, או שקיים חשש שהעיון יפגע בעו"ד רובין או בבעלי הדין האחרים.

11.3 טענת גב' רובין ולפיה המבקשת יכולה לפנות בהליך של גילוי מסמכים בתביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי - דינה להידחות, ממספר סיבות: האחת, הלכה היא כי די בנימוק ולפיו העיון נדרש לצורך התדיינות משפטית על מנת שיתאפשר העיון. מכאן, שאין כל רלוונטיות להליכי גילוי מסמכים בתביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי, בעת מתן ההחלטה בבקשה לעיון בתיק. השנייה, כפי שעולה מתגובת עו"ד רובין ומתשובת המבקשת, טרם הוגש כתב הגנה לבית המשפט המחוזי ולכן טרם הגיע המועד להגשת בקשה לגילוי מסמכים באותו הליך. לפיכך, בשל טענת המבקשת ולפיה העיון נדרש לצורך ההליכים המשפטיים המתנהלים כבר במועד זה בין הצדדים, יש לדון בבקשה לעיון ולא להמתין לשלב גילוי המסמכים באותו הליך. השלישית, הליך העיון בתיקים שונה במהותו מהליך גילוי מסמכים ואף הרציונל העומד בבסיס כל אחד מההליכים שונה. בהליך העיון במסמכים נקודת המוצא היא פומביות הדיון ולכן העיון יותר אלא אם תוכח עילה שלא לאפשרו. בניגוד לכך בהליך גילוי מסמכים יש לבחון את הרלוונטיות של המסמכים לאותו הליך. במקרה שלפניי, מתבקש עיון בתיק בית הדין ולכן יש לדון בבקשה בהתאם להוראות סעיף 4 לתקנות ולפסיקה בסוגיה זו.

11.4 לעניין הטענה בדבר היעדר סבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לצורך העיון אציין כי לא מצאתי קושי בהקצאת משאבים שכן ניתן להגדיר את המבקשת כגורם בתיק ולאפשר לה לעיין בתיק בתוך פרק זמן קצוב.

11.5 בנסיבות אלה, בשים לב לעקרון פומביות הדיון, לכך שלא קיים איסור בדין לעיין בתיק ולכך שלא הובא טעם כבד משקל המצדיק את מניעת העיון או המחייב את הגבלתו, אני מקבלת את הבקשה ומתירה למבקשת לעיין בתיק.

סוף דבר

12. הבקשה מתקבלת.

אני מתירה למבקשת לעיין בתיק.

13. העיון יתבצע בתיאום עם מזכירות בית הדין עד ליום 29.10.2015.

המבקשת (עו"ד לוז) רשאית לפנות לגב' רחל חיימוב במזכירות בית הדין.

14. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ו, (24 ספטמבר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. בג"צ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים, (לא פורסם, 8.10.2009). ↑

2. בג"צ 1836/14 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הוועדה לחלוקת מכסות לייבוא בפטור ממכס, (לא פורסם, 16.11.2014). ↑

3. רע"א 943/15 קליין – בנק דיסקונט לישראל בע"מ, (לא פורסם, 23.6.2015). ↑