1. המבקש הגיש בקשה למתן פטור מאגרת בית המשפט במסגרת ערעור שהגיש על החלטת רשמת ההוצאה לפועל.

2. המבקש הינו נכה המתקיים מקצבת המוסד לביטוח לאומי בסך של כ-2,600 ₪ לחודש, וכן משתכר סך נוסף של כ -2,940 ₪ מעבודה. לטענתו, הוא אינו מיוצג מאחר ואין בידיו לממן את שכר טרחת עורך הדין ובקשתו לסיוע משפטי לא נענתה. המבקש מתגורר בדירה מסובסדת של עמידר אשר בגינה משלם הוא סך של כ- 1,000 ₪ בחודש. לטענתו, נערכה לו חקירת יכולת במסגרת תיק ההוצאה לפועל ובסיומה נקבע לו צו תשלומים בסך של 20 ₪ לחודש. המבקש מצהיר כי בתיקים שונים אשר בחנו את מצבו הכלכלי ניתן לו פטור מתשלום האגרה דבר המהווה ראיה לכאורה לחוסר אמצעיו הכלכליים.

3. לטענת הפרקליטות, יש לדחות את הבקשה לפטור מאגרה מאחר והמבקש לא עומד בתנאים שנקבעו בתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז- 2007 (להלן: "התקנות"). דין הערעור והבקשה להידחות עקב חריגת התובע מהפרוצדורה הקבועה בדין להגשת ערעור. המדובר בתביעת סרק, תוך שימוש לרעה בכספי ציבור וניצול לרעה של הפטור המצוי בתקנות. כמו כן, הבקשה חסרת פירוט ואסמכתאות מספקות, ומכאן, שלא הונחה התשתית הראייתית המלאה המאפשרת דיון בבקשה לפטור מאגרה. המבקש לא סיפק טעם מדוע אין באפשרותו להסתייע בקרוביו לצורך גיוס כספי האגרה בהליך זה.

4. המשיבה 2 מוסיפה במסגרת תגובתה שלה, כי המבקש הגיש אין ספור בקשות סרק במסגרת תיק ההוצאה לפועל אותו מנהלת היא כנגדו, כאשר כל הבקשות נדונו ונדחו ואף חויב הוא בהוצאות בגין הגשת הבקשות הללו, הוצאות אשר נמנע הוא מלשלמם. לטענתה, רב הנסתר על הגלוי בבקשתו לפטור מאגרה, ועל כן, דין הבקשה להדחות. עוד מציינת היא, כי המבקש מסתיר מידע ואף מנסה להטעות את בית המשפט משלא ציין כי החלטות בדבר פטור מאגרה אשר ניתנו בעניינו נהפכו על פיהן.

5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים, מצאתי כי דין הבקשה להדחות משני הטעמים הקבועים בתקנות, דהיינו : העדר עילה להליך וחוסר הוכחת יכולת כלכלית לעמוד בתשלום האגרה הנדרשת להליך זה, כפי שיבואר להלן.

6. עיון בכתב הערעור שהגיש המבקש מגלה, כי זה טוען כנגד החלטת רשמת ההוצאה לפועל אשר לא מחקה את החוב ולא סגרה את התיק המתנהל כנגדו לנוכח טענתו כי בשל צו התשלומים הנמוך בסך 20 ₪, שמשלם הוא בתיק, אין הגיון בהמשך ניהול התיק כנגדו, וזו אף חייבה אותו בהוצאות הבקשה. על פניו, נראה כי טענות המבקש נעדרות עילה ולכל היותר הינן בעלות סיכוי קלוש ביותר, שהרי אין בצו התשלומים הנמוך ובאי כדאיות תיק ההוצל"פ להביא לסגירתו ככל שהזוכה עומד על המשך קיומו וביצועו כדין. ביחס להוצאות משפט, יש ובית המשפט מתערב בעניין במקרים המתאימים, ואולם, לא כן הוא הדבר ביחס למי אשר מגיש בקשות ללא הרף, גבול או טעם טוב, ואף בית המשפט העליון מחייבו בהוצאות גבוהות ומורה על הגבלתו מלהגיש בקשות חריגות נוספות.

7. אולם, אף אם תאמר, כי למבקש סיכוי קלוש לזכות בערעורו, ובית המשפט בשלב זה אינו קובע מסמרות בעניין, עדיין נראה כי יש לדחות את הבקשה מן הטעם כי המבקש לא עמד בנטל המוטל על כתפיו להוכיח כי הוא חסר יכולת כלכלית לשלם את האגרה הנדרשת להליך זה. אמנם, כטענתו של המבקש, החלטות לפוטרו מאגרה שניתנו בשנתיים האחרונות מהוות ראיה לכאורה לחוסר היכולת הכלכלית, אולם, כאמור לעיל, המדובר בראיה לכאורה אשר ניתנת לסתירה. די בחיבור אריתמטי פשוט לגלות כי למבקש הכנסה פנויה בסך של כ-5500 ₪ לחודש, ואילו ביחס להוצאותיו החודשיות כל שציין הוא את התשלום החודשי למגוריו בסך של 1000 ₪. המבקש לא צירף תדפיסי חשבון בנק עדכניים ולא הראה כי עשה מאמצים אשר נכשלו לצורך גיוס האגרה להליך. יש לציין, כי האגרה הנדרשת להליך זה הינה בסך של כ- 408 ₪, ולא מצאתי בבקשת המבקש כל ראיה לחוסר יכולת לעמוד בתשלום נמוך יחסית זה ביחס להכנסתו הפנויה. משהמבקש לא הציג בתצהירו את המידע הדרוש ביחס להוצאותיו החודשיות בכדי שזה ישוקלל לתוך מאזן ההכנסות וההוצאות ועריכת חשבון מתאים ממנו ניתן לעמוד על יכולת לשלם את הסכום הנדרש, אזי אין לו להלין אלא על עצמו בלבד ויש לקבוע כי לא עמד הוא בנטל הנדרש.

8. לאור האמור לעיל, מצאתי לדחות את הבקשה לפטור מאגרה. בנסיבות העניין, לא אטיל, בשלב זה, על המבקש הוצאות נוספות, אלא ככל שיוגשו בקשות מיותרות בעניין זה.

9. המבקש נדרש לשלם את האגרה בתוך 20 ימים, שאחרת ימחק הערעור.

ניתנה היום, י"ח תשרי תשע"ה, 12 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.