עניינה של התביעה שבפני בפיצוי לפי חוק התקשורת (בזק ושירותים), תשמ"ב 1982 (להלן: "החוק"), בגין דיוור דברי פרסומת.

לטענת התובע, הוא קיבל מהנתבעת 31 הודעות, באמצעות דואר אלקטרוני, אשר כוללת תוכן פרסומי, בניגוד להוראות החוק.

הנתבעת לא הציגה לבית המשפט אישור בדבר הסכמתו המפורשת של התובע לקבלת התוכן הפרסומי. כל שנטען הוא, כי התובע נרשם בשנת 2009 לפורום אינטרנטי של הנתבעת וכי מרישום זה ניתן ללמוד על הסכמתו. עוד, נטען כי בחודש יוני 2012, כאשר נתקבלה הודעת מייל מן התובע שדרש להסירו, מיד הוסר מרשימת התפוצה, אולם בשלהי שנת 2012, כאשר החלה הנתבעת להיעזר בחברה חיצונית לצורך הפצת התכנים, בנסיבות שאינן ידועות לנתבעת, חודש הדיוור אל תיבת המייל של התובע.

בנסיבות האמורות, השתכנעתי כי לא התקבלה רשות מן התובע לדיוור ועל כן אין תחולה לחריגים המנויים בסעיף 30א(ג) לחוק. אשר על כן, התובע זכאי לפיצוי בהתאם להוראות החוק, בגין משלוח ההודעות.

הנתבעת טענה, באמצעות נציגיה, כי בכל הודעה שנשלחה קיימת אפשרות הסרה, וכי הנתבעת מקפידה על הסרה מידית.

התובע טען, כי שלח מייל בחוזר בו הוא מבקש להסירו, וכי הוא נמנע מלהקיש על הקישור להסרה באתר, היות ולטענתו בכך הוא חושף עצמו לקבלת דיוור פרסומי בלתי רצוי, נוסף.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים, אני מקבלת טענת הנתבעת, כי כאשר התקבלה הודעת מייל מן התובע, בחודש יוני 2012, בו דרש להפסיק את הדיוור, אכן מיד הופסק הדיוור, וכי זה חודש רק לאחר שהפעילות האינטרנטית הועברה לחברה חיצונית. טענה זו מתיישבת בבירור עם ההודעות שצורפו לכתב התביעה, היות וניתן לראות שבין יום 26.06.12 ליום 25.11.12, לא נשלחה כל הודעה.

יחד עם זאת, אף אם הועברה הפעילות לחברה חיצונית, הרי שזו פועלת בשמה של הנתבעת ועבורה. על כן, האחריות להמשך הדיוור, חרף פעולת ההסרה, רובצת לפתחה של הנתבעת. אולם, לאחר ששמעתי את עדותם של נציגי הנתבעת, התרשמתי כי המדובר בטעות בתם לב ולהתרשמותי זו ישנו משקל בקביעת ההרתעה הנדרשת במקרה שבפני.

בקביעת סכום הפיצוי, מצאתי מקום גם להתחשב בעובדה שבכל אחד מן המיילים שנשלחו קיימת אפשרות הסרה ובעובדה שכאשר חודש הדיוור (בחלוף כחמישה חודשים ממועד ההסרה), בחר התובע שלא לבצע פעולה פשוטה של הקשה על לחצן ההסרה. טענות התובע, כי לחיצה זו הייתה חושפת אותו לדיוור נוסף, נטענה בעלמא ולא הוכחה.

מן הנימוקים המפורטים לעיל, ובמסגרת שיקול הדעת הנתון לבית המשפט להפחתת הפיצוי, כפי שנקבע ברע"א 2904/14 גלסברג נ' קלאב רמון בע"מ, אני מעמידה את הפיצוי ביחס לכל אחת מ – 5 ההודעות הראשונות שנשלחו אל התובע, ע"ס 1,000 ₪, ואת הפיצוי ביחס לכל אחת מיתר ההודעות ע"ס 400 ₪.

סוף דבר:

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 15,400 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים

ניתן היום, כ"ז אב תשע"ה, 12 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.