1. רכבו של התובע, פיאט הונדה מס' רישוי 11-857-67 (להלן: "הפיאט"), נפגע וניזוק בתאונה שאירעה ביום 16/3/14, עת חנה בחניית ביתו שבנהריה, רח' הרצל 16 (להלן: "התאונה").

בתאונה היו מעורבים רכב ניסאן מס' רישוי 80-306-75 (להלן: "הניסאן"), שהיה נהוג ע"י נתבעת 1 ורכב רנו מס' רישוי 40-930-36 (להלן: "הרנו"), שבבעלות נתבעת 4, שהיה נהוג ע"י נתבעת 3.

במועד אירוע התאונה היה הניסאן מבוטח אצל נתבעת 2 בפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד ג' בשל נזקי רכוש והרנו היה מבוטח בפוליסה כאמור אצל נתבעת 5.

2. לטענת התובע, התאונה אירעה באשמתן של נתבעת 1 ו/או של נתבעת 3. לכן הגיש את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעות או מי מהן לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהתאונה.

לטענת נתבעות 1 ו- 2, התאונה אירעה באשמתה של נתבעת 3. לכן הן מבקשות לדחות את התביעה, ככל שהיא מתייחסת אליהן, ולחייב את התובע בהוצאות.

לטענת נתבעות 3, 4 ו- 5, התאונה אירעה באשמתה של נתבעת 1. לכן הן מבקשות לדחות את התביעה, ככל שהיא מתייחסת אליהן, ולחייב בהוצאות.

ראוי לציין כי כל הנתבעות חולקות על גובה הנזק הנטען ע"י התובע.

הנה כי כן, קיימת מחלוקת בין הצדדים הן בשאלת האחריות לאירוע התאונה והן בשאלת גובה הנזק. אדון, להלן, בכל אחת מהמחלוקות בנפרד.

3. שאלת האחריות לאירוע התאונה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוצגו בפניי, לרבות חומר החקירה מתיק החקירה של משטרת התנועה, שלוחת ראש פינה חקירות ת.ד. צפון, ושמעתי את עדויות הנהגות המעורבות בתאונה ונתתי את דעתי למיקום הנזקים בניסאן וברנו, הגעתי למסקנה כי התאונה אירעה באשמתן המשותפת של נתבעות 1 ו- 3.

רשלנותה של נתבעת 1 התבטאה בכך שיצאה לכביש ממגרש החניה שליד בית 19 ברח' הרצל נהריה, מבלי להבחין ברנו שנסע אותה עת ברח' הרצל מדרום לצפון ומבלי לתת לרנו זכות קדימה ופגעה ברנו בדלת האחורית ימנית. רשלנותה של נתבעת 3 התבטאה בכך שנסעה במהירות בלתי סבירה בהתחשב בתנאי הדרך ובכך שלא הבחינה מבעוד מועד בניסאן היוצא ממגרש החנייה שבצד ימין כיוון נסיעתה, למרות שהיתה יכולה וצריכה להבחין בניסאן (בתה שירה, שישבה מימינה, הבחינה ברנו ממרחק של כ- 15 מ', כעולה מהודעתה במשטרה מיום 19/3/14).

אין ספק שרשלנותה של נתבעת 1 עולה על זו של נתבעת 3. בנסיבות המקרה אני קובע כי נתבעת 1 נושאת ב- 70% מהאחריות לאירוע התאונה ואילו נתבעת 3 נושאת ב- 30% מהאחריות.

4. שאלת גובה הנזק:

מהעדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי עולה כי נזקי התובע, כתוצאה מהתאונה, מסתכמים בסכום של 18,488 ₪, כמפורט להלן:

א. עלות תיקון הפיאט - כתוצאה מפגיעת הניסיון ברנו נהדף הרנו שמאלה ופגע בצד השמאלי קדמי של הפיאט, שחנה ליד המדרכה בצד שמאל כיוון נסיעת הרנו, עם החזית לכיוון דרום. כתוצאה מהחבטה שקיבל הפיאט הוא הוסט ימינה והגלגל הקדמי ימני שלו נחבט במדרכה.

השמאי יעקב גושן (להלן: "גושן") בדק את הפיאט, לאחר שניזוק, והעריך את עלות תיקונו בסכום של 14,632 ₪, כעולה מחוות דעתו מיום 6/4/14. זה הסכום ששילם התובע למוסך סופר – צבע נהריה בע"מ, בו תוקן הפיאט, כעולה מחשבונית המוסך מיום 25/3/14.

ב. שכ"ט שמאי – התובע שילם לגושן סכום של 1,756 ₪, כעולה מחשבון עיסקה מס' 10180 וחשבונית מס מס' 296. לטענת הנתבעות 3, 4 ו- 5 אין לפסוק לתובע סכום זה בשלמותו, שכן עפ"י הפסיקה שכר הטרחה המקובל בשוק נע בין 400 עד 700 ₪. אינני מקבל טענה זו. כאשר רכבו של אדם נפגע בתאונת דרכים, אין חברות הביטוח מסתפקות בחשבונית/קבלה של המוסך אלא דורשות, כתנאי לתשלום פיצוי כלשהו, גם חוו"ד של שמאי. משזה המצב, אין לאדם שרכבו ניזוק, באותם המקרים בהם הוא זכאי לפיצוי מחב' הביטוח של המזיק, כל ברירה אלא לפנות לשמאי על מנת שזה יבדוק את הרכב ויעריך את הנזק שנגרם לרכב כתוצאה מהתאונה. אין חולקין כי אדם מן הישוב אינו יודע ואינו אמור לדעת מה הוא שכר הטרחה שגובים שמאים. הוא גם לא יודע ולא אמור לדעת מה הוא שכר הטרחה הראוי או הסביר. גם אין לדרוש מאדם שרכבו ניזוק בתאונת דרכים לערוך "סקר שווקים" ו/או לערוך מכרז בין שמאים, בטרם הוא מזמין חוו"ד. לכן, כל עוד לא יוסדר נושא שכר הטרחה שגובים השמאים בדרך מוסדית כלשהיא, לרבות קביעת מחירון מחייב , תוך מתן אפשרות לנקוט בהליכים משפטיים או אחרים נגד שמאים שגובים שכ"ט מופרז, אין להעניש את בעל הרכב שניזוק על כי השמאי גבה ממנו שכ"ט מופרז, אם אמנם שכה"ט אותו גבה הוא מופרז. כאשר ניזוק מחוייב לפנות לשמאי, עפ"י דרישת חב' הביטוח, והוא משלם לשמאי את שכר הטרחה אותו דורש השמאי, חייבת חב' הבטוח לפצות אותו בגין מלוא הסכום אותו שילם, כמובן בכפוף להמצאת חשבונית/קבלה על ביצוע התשלום.

תמיכה בעמדתי הנ"ל ניתן למצוא במכתב שנשלח ביום 19/4/99 מהיחידה לפניות הציבור באגף שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר, לממונים על פניות הציבור בחברות הביטוח, שכותרתו "הכרעה עקרונית בעניין תשלום שכר טרחת שמאי" ובעיקר באמור בסעיפים 4 ו- 6 של אותו מכתב, אותם אני מצטט להלן:

" 4. אם התובע מציג למבטחת חשבון שכר טרחה של שמאי בצירוף חשבונית מס כדין המעידה כי התשלום בגין שירותי השמאות נקבע על סך כלשהו, אין למבטחת זכות להפעיל שיקןל דעת ולקבוע מהו שכר הטירחה הראוי לדעתה..."

"6. עם המצאת חשבונית כדין, המעידה על כך ששכר הטרחה שולם לשמאי בפועל, תשלם זו(חב' הביטוח - מ.א.) למתלונן את הסכום האמור"

(ההדגשות שלי - מ.א.).

לכן זכאי התובע להחזר מלוא שכר הטרחה ששילם לגושן.

ג. ירידת ערך – גושן העריך את ירידת הערך שנגרם לפיאט כתוצאה מהתאונה בשיעור של 7% מערכו. הערכתו זו לא נסתרה. נזק של ירידת ערך מתממש רק בעת מכירת הרכב. לכן אין חשיבות לערכו של הרכב בעת אירוע תאונה אלא רק בעת מכירתו. לטענת התובע, שלא נסתרה, הוא מכר את הפיאט בחודש 10/14. מחירו עפ"י המחירון היה אז כ- 30,000 ₪. אומנם לטענתו הוא מכר אותו במחיר של כ- 27,000 ₪, היינו ב- 3,000 ₪ פחות מהמחירון, אולם אין חולקין כי ישנם גורמים נוספים, מלבד תאונות, שגורמים לירידת ערך. מאחר שקביעת של גושן כי ירידת הערך הינה בשיעור של 7%, זכאי התובע, בגין פריט נזק זה, לפיצוי בסך 2,100 ₪ (שזה 7% מ- 30,000).

ד. עוגמת נפש - בנסיבות המקרה, אין מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש.

5. לאור קביעתי בסעיף 3 דלעיל באשר לחלוקת האחריות בין נתבעות 1 ו- 3, על נתבעות 1 ו- 2 לפצות את התובע בשיעור של 70% מהנזק שנגרם לו, היינו 12,941.60 ₪ ועל נתבעות 3 ו- 5 לפצותו בשיעור של 30%, היינו 5,546.40 ₪.

כאן המקום לציין שאת התביעה נגד נתבעת 4 יש לדחות, שכן העובדה שהיא הינה הבעלים של הרנו, היא כשלעצמה, אינה מטילה עליה כל חבות ו/או אחריות.

6. סיכומו של דבר, אני מחייב כדלקמן:

א. את נתבעות 1ו – 2 אני מחייב, הדדית, לשלם לתובע סך של 12,941.60 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 10/8/14 ועד התשלום המלא בפועל + סך של 600 ₪ הוצאות משפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ב. את נתבעות 3 ו – 5 אני מחייב, הדדית, לשלם לתובע סך של 5,546.40 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 10/8/14 ועד התשלום המלא בפועל + סך של 300 ₪ הוצאות משפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

את התביעה נגד נתבעת 4 אני דוחה, ללא צו להוצאות.

ניתן היום, א' טבת תשע"ה, 23 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.

למזכירות: נא לשלוח את העתק פסק הדין לצדדים.