1. מקורה של התביעה שבפני, הינה תאונת דרכים מיום 4.3.14.

2. הדיון בתיק זה התמקד בשאלת גובה הנזק שכן הנתבעת בתיק זה אינה חולקת על אחריותה לתאונה.

3. בדיון שבפני העידו הן התובע והן עובד חברה מטעם הנתבעת מס' 2.

טענתו העיקרית של התובע היא כי הנתבעת סירבה לשלם לו את סך כל הנזקים, כפי שהוא מבין כי נגרמו לו על פי חוות דעת השמאי שהגיש, ושאירעו כתוצאה מהתאונה. בהקשר זה טוען, כי הוא זכאי לפיצוי בגין מערכת גז בעלות של 5,000 ₪, שכ"ט שמאי, גרירה והחזרי דלק שנשאר במכונית ובסך הכל הנזקים הוערכו ב- 18,983 ₪. הנתבעת פיצתה אותו בסכום של 7,688 ₪. ומכאן שהוא תובע את הפרש הסכום בסך 10,507 ש"ח.

בהקשר זה, טען התובע כי לאחר קרות התאונה הוא פנה לנציגת הנתבעת גב' קדוש והיא הפנתה אותו לקבלת חוות דעת שמאי מתוך רשימת שמאים שהציגה. לאורך כל הדרך, טען התובע, כי פעל על פי הוראותיה והנחיותיה של גב' קדוש ובהתאם להן, פנה לקבלת חוות דעת של שמאי שיחווה דעתו באשר לנזקים בגין התאונה. חוות הדעת צורפה לכתב התביעה. בדיון שהתקיים, הוסיף וטען כי הוא תבע אך ורק את הנזקים שנגרמו לו בפועל וכפי שפסק לו השמאי ונמנע מניפוח הוצאותיו. לטענתו, בשלב מסויים, אף נתבקשה הערכת שווי הנזק בחלק הקדמי, והשמאי הוציא תיקון לשמאות בשווי של 1,400 ₪ והוא הסכים להפחית סכום זה אולם לאחר שעבר מסכת טרטורים מצד הנתבעת הוא עומד גם על סכום זה.

לגופו של עניין טען התובע כי בחוות דעת זו מצויין במפורש כי במכונית הנפגעת היתה מערכת גז בעלות של 8,548 ₪ ואשר הוערכה על ידי השמאי כמשומשת בסך של 5,000 ₪. עוד טען התובע כי מערכת הגז לא ניתנת היתה להעברה למכונית אחרת ולא ניתן היה גם למכור אותה. הוא תמך את טענתו זו במסמך שניתן בידי מוסך מסמיה מ.י. בע"מ [ת/1] שמבצע עבודות מסוג זה. מסמך זה נערך בתאריך 27.3.2014.

הנתבעת מצדה טוענת כי לא הוכח מחוות דעת השמאי כי מערכת הגז ניזוקה בתאונה, כי מערכת הגז לא מגיעה כחלק אינטגראלי של הרכב כי אם תוספת שהוסיף התובע לרכב ומבלי שיש לה קשר לחוות הדעת השמאית וממילא אינה חייבת בפיצוי של התובע בגינה. לשיטתה התובע היה יכול – אם רצה – לפרק אותה, וכן את הדלק הוא יכול היה "לשאוב" מהרכב הפגוע.

4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות וצרופותיהם, שמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהוצגו בפני הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. ואלה נימוקי:

א. אין מחלוקת כי חוות דעתו של השמאי שהוגשה עם כתב התביעה מקובלת על שני הצדדים. בעניין זה אני מקבלת את טענת התובע כי השמאי מר יעקב אורן אליו נשלח התובע על ידי הנתבעת הוא שמאי אמין על הנתבעת או לפחות צריך להיות אמין עליה, שכן שמאי זה נמצא ברשימת המומלצים על ידה. כמו כן, הנתבעת מצידה לא התכחשה לחוות הדעת השמאית עצמה ולתוכנה אלא חלקה בשאלת הפרשנות, כביכול שנתן לה התובע, ככל שנוגעת למערכת הגז.

ב. אני קובעת כי השמאי, בחוות דעתו, קבע באופן מפורש כי יש להוסיף פיצוי לתובע בגין מערכת הגז כמשומשת בסך של 5,000 ₪. קביעת השמאי מהימנה עלי וממילא לא נסתרה.

בהקשר זה נקבע בחוות הדעת כי: "ברכב הותקנה מערכת גז בעלות של כ- 8,548 ₪! הערכנו את ערכה כמשומשת ב- 5,000 ₪- סכום זה יש להוסיף לפיצוי בעל הרכב.

מאחר ולבעל הרכב אין עניין במערכת הגז ולא נמצא קונה- המערכת עומדת לרשות המפצים (הודעה נמסרה לבעל הרכב ולרוכש השרידים)!!" [ההדגשה במקור- ד.א]

משתפקידו של השמאי לבחון את הנזקים שאירעו לרכב בגין התאונה ומשקבע כי יש להוסיף את ערכה המשומש של מערכת הגז לפיצוי התובע הרי שאני דוחה את טענת נציג הנתבעת לפיה חוות הדעת השמאית לא התייחסה אם היה או לא היה נזק למערכת הגז.

ג. אני דוחה את טענת הנתבעת כי היה על הנתבע "לפרק" את מערכת הגז מתוך המכונית ולצאת לתור בארץ אחרי קונה מתאים. הנתבעת קיבלה הודעה על כך כי המערכת עומדת לרשותם עוד ב- 6.3.2014, במועד בו נגרר הרכב ממגרש המשטרה שבאשקלון למוסך איילת השחר בראשון- לציון. יכולה היתה הנתבעת- לו רצתה בכך- לנכס לעצמה את שרידי הרכב ולעשות בהם כרצונה לרבות פירוקה ומכירת חלקיה. היא לא טרחה לעשות כן.

ד. עוד הוברר כי מערכת הגז שהיתה מותקנת במכונית, היתה שם ברשות והופיעה ברשיון הרכב, כך שאין נפקא מינה אם היא הותקנה במקור כשנרכשה, או בשלב כל שהוא מאוחר יותר.

ה. שוכנעתי כי מערכת זו היא חלק אינטגראלי של הרכב שנפגע. כנראה גם השמאי חשב כך, אחרת לא היה קובע את הפיצוי שקבע. בחוות הדעת המתוקנת מצא השמאי להתייחס להפחתה בסך 1,400 ₪ בגין החלק הקדמי של הרכב ככזה שהנזקים שנגרמו לחלק זה לא נבעו כתוצאה מהתאונה. הרי שאין כל קביעה כאמור באשר למערכת הגז אלא להיפך שכן קבע כאמור פיצוי בגין מערכת זו וקבע במפורש כי יש להוסיפה לפיצוי התובע. מכל מקום, לא הוכח אחרת על ידי הנתבעת.

5. סוף דבר- בהתאם לאמור לעיל, אני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובע בהוצאות השמאי, וכן לפצותו בגין מערכת הגז וגרירת הרכב למוסך.

הקבלות שהציג התובע בדבר הדלק הינן קבלות בטרם קרות התאונה ולא הוכח בפני מה היתה כמות הדלק שנותרה במכונית ואינני פוסקת דבר לתובע בגינה, הגם שטענת הנתבעת כי התובע היה צריך "לשאוב" את הגז, נראית לי מגוחכת וקנטרנית.

אשר על כן, אני פוסקת לתובע את הסכומים הבאים:

ערך הרכב הניזוק לפי חוות דעת השמאי: -.10,983 ₪

שכ"ט השמאי: -.1,200 ₪

גרירה: -.306 ₪

מערכת הגז בהתאם להערכת השמאי: -.5,000 ₪

סה"כ: -.17,487 ₪

מסכום זה יש להפחית סך 1,400 ₪ בגין תיקון חוות דעת השמאית באשר לחלק הקדמי שלא נפגע מהתאונה. כמו כן, יש לקזז מסכום זה כל סכום אשר כבר שולם בפועל על ידי הנתבעת לתובע.

לסכום שנותר יש לצרף ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות משפט בסך 800 ₪.

הסכום הכולל ישולם לתובע תוך 30 יום מהיום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז- לוד.

ניתן היום, כ"ו טבת תשע"ה, 17 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.