התובעת רכשה מאת הנתבעת מקרר שארפ. זמן קצר לאחר אספקתו לביתה נתגלתה תקלה במקרר, במסגרתה נוזלים מים מהמקפיא. התובעת פנתה אל הנתבעת וזו הפנתה אותה אל צד ג', יבואנית המקרר. משלא צלח ניסיון התיקון שנערך על ידי ספקית השירות מטעם היבואנית, פנתה התובעת אל הנתבעת וביקשה כי פתרון, זו סירבה לדרישות ומכאן תביעה זו.

ביום 2/3/14 רכשה התובעת את המקרר בסניף הנתבעת. ביום 5/3/14 סופק המקרר, והתובעת טענה כי חסרה מגירה במקפיא המקרר. טענתה נבחנה על ידי הנתבעת אשר השיבה כי בדגם זה אין מגירה כאמור והתובעת למעשה זנחה טענתה זו. ביום 9/3/14 גילתה התובעת נזילה במקרר המגיעה מכיוון דלת המקפיא – כך לטענתה. התובעת יצרה קשר טלפוני עם הנתבעת וזו הפנתה אותה ליצור קשר עם ספקית השירות מטעם היבואן – חברת 'כח ישורון'. ספקית השירות שלחה טכנאי שהגיע לבית התובעת ביום 24/3/14, ואולם זה לא מצא תקלה ורק ניגב את המקרר והמליץ להמתין שבוע ולראות את ישנו שינוי כלשהו. משחלף שבוע והתקלה נותרה בעינה התקשרה התובעת שוב לחברת 'כח ישורון', ואלו שלחו פעם נוספת טכנאי ביום 8/4/14. באותו מועד לא נכחה התובעת בביתה ורק ביתה (הבגירה) שהתה בבית. לפיכך עשה הטכנאי את אשר עשה (לשיטת התובעת הסבירה ביתה כי זה הניח קלקרים כלשהם במקרר וקבע כי אין תקלה) והלך לדרכו תוך שהוא מנחה אותה לעקוב פעם נוספת אחר פעילות המקרר. בחלוף שבוע נוסף ומששבה התקלה על עצמה פנתה התובעת אל הנתבעת ודרשה פתרון, אך הנתבעת הבהירה כי מבחינתה יכולה התובעת לפנות לביהמ"ש.

יצויין כי בינתיים, ועד להגשת התביעה פנתה התובעת למועצה הישראלית לצרכנות ושלחה בעזרתם מכתבים לנתבעת וליבואנית – צד ג'. בתשובה יצרה איתה היבואנית קשר והציעה לשלוח טכנאי מטעם ספקית שירות אחרת על מנת לבחון את התקלה ולנסות למצוא פתרון לבעיה שנוצרה, אך התובעת סירבה לתאם מועד מול ספקית השירות החדשה וסירבה לאפשר לטכנאי נוסף לבחון את המקרר.

הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה כנגדה נוכח העובדה שהיא איננה יבואנית המקרר, אינה אחראית למתן השירות ולתיקון המקרר ובהתאמה אין יריבות בינה לבין התובעת.

הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד יבואנית המקרר, וביקשה כי ככל שיושת עליה חיוב כלשהו – תחויב צד ג' לשפותה בגין כך.

צד ג' טענה כי אכן פנתה אליה התובעת והלינה על בעיית הנזילה, והיא בתורה הפנתה אותה אל ספקית השירות עימה עבדה באותה תקופה – כח ישורון. לאחר שנערכו שני ביקורי טכנאי בבית התובעת ולא נמצאה תקלה של ממש, ובהמשך לפניות התובעת בנוגע להמשך התקלה, הציעה, כפשרה, כי תשלח טכנאי מטעם ספקית שירות אחרת, בשים לב לכך שבאותה עת החליפה את ספקית השירות הקודמת ורצתה לוודא כי הלקוחה מרוצה מן התוצאה ומן הבדיקה הנערכת ביסודיות. התובעת, שהסכימה להצעה טלפונית סירבה לה לאחר מכן, כאשר פנתה אליה ספקית השירות החדשה לתאם מועד לביקור טכנאי.

במצב דברים זה טוענת צד ג' כי לא ניתנה בידה הזדמנות לוודא תיקון של המקרר ובחינה של התקלה.

עוד טענה צד ג' במסגרת כתב הגנתה כי לאחר הגשת התביעה שבה ופנתה אל התובעת בניסיון להגיע לפשרה והציעה להחליף את המקרר בחדש, אך זו סירבה.

שמעתי את עדויות הצדדים וחקרתי את התובעת על עובדות המקרה ואף על הצעות הפשרה.

התובעת גרסה כי הצעת פשרה להחליף המקרר לא הוצעה לה מעולם וכי לו הוצעה לא היתה מגיעה לביהמ"ש כלל, שכן זהו רצונה. כן טענה כי סירבה להצעה לשלוח טכנאי של ספקית שירות אחרת כיוון שהתאכזבה משירות הטכנאים עד לאותו שלב, אך לא ידעה להבהיר מדוע סירבה אף שהובהר לה כי מדובר בטכנאי אחר, מחברה אחרת, ובשים לב לעובדה שבביקור השני של הטכנאי מטעם 'כח ישורון' כלל לא נכחה בבית ולא החליפה עימו מילה בנוגע לאופן ביצוע התיקון ולאפיון התקלה. לאחר שביהמ"ש יזם הצעה לפשרה לפיה יוחלף המקרר במקרר חדש מאותו דגם סירבה התובעת להצעת הפשרה ועמדה על מתן פס"ד.

לאחר ששמעתי את מכלול הדברים ועיינתי בתמונות שצולמו במכשיר הטלפון של התובעת נחה דעתי כי אכן קיימת תופעה של נזילת מים במקרר. לא ברור מן התמונות האם התופעה קיימת גם כאשר המקרר סגור כולו, אך התובעת העידה כי כך הדבר.

טכנאי מטעם 'כח ישורון' לא הגיע להעיד כאן ולא ברור מה ראה בבית התובעת וכיצד אבחן את התקלה, ועל כן אין לי אלא את גירסת התובעת לפיה מדובר במקרר תקול שבו נזילה מתמדת מאזור תא המקפיא.

הואיל ואין אדם רוכש מקרר על מנת שזה יטפטף מים על רצפת המטבח ועל חלקיו השונים, וממילא נזילת מים אינה מבין המאפיינים הרצויים, הטבעיים או הראויים במקרר תקין, נראה כי מדובר באי התאמה של המוצר, המחייב בדיקה ותיקון. חובה זו חלה הן על המוכר, מכח הוראות חוק המכר,תשכ"ח-1968, והן על יבואן המכשיר, מכח הוראות תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), תשס"ו-2006.

כך, משנרכש המקרר מאת הנתבעת, קמה על זו החובה לוודא תקינותו של המוצר, והחלפתו במקום שבו לא ניתן לתקנו, ועל כן בדין הגישה התובעת תביעתה כנגד הנתבעת.

נציג הנתבעת לא ידע לומר הכיצד, אם בכלל, נערך מעקב על ידי הנתבעת אחר תקלות שמופיעות במוצרים שנמכרים על ידה לצרכנים שונים, ולמעשה ניכר היה כי הנתבעת אינה עורכת מעקבים כאמור ואינה מודעת לחובתה כ"מוכר" לעמוד בהוראות חוק המכר, ולוודא כי המוצר הנמכר על ידה הוא מוצר תקין התואם את הסכמות הצדדים – הקונה והמוכר – בנוגע לעמידה בתכונות המבוקשות ולעמידה בסטנדרטים הראויים, ומן הראוי לשרש תופעה זו.

צד ג' אמנם הפנתה את התובעת לספקית השירות מטעמה ואף הציעה אלטרנטיבות לפתרון הבעיה, אלא שהטכנאי/ם אשר הגיע/ו לבית התובעת לא פתרו את הבעיה.

הואיל ואין מחלוקת בנוגע לכך שהתובעת הודיעה אודות אי ההתאמה והתקלה במוצר מיד עם גילויה, והואיל ואין מחלוקת בנוגע לכך ששני ביקורי טכנאי אמנם נערכו בבית התובעת, נשאלת השאלה האם עמדה התובעת בחובתה לאפשר תיקון של המוצר על ידי נציגי המוכרת והיבואן, באופן המקים לה זכות לקבלת הסעדים המבוקשים על ידה בכתב תביעתה.

שמעתי כאמור את עדות התובעת ונחה דעתי כי אמנם אפשרה שני ביקורים של טכנאי בביתה. יחד עם זאת התרשמתי כי זו עמדה בתוקף על סירובה לאפשר ביקור טכנאי נוסף, אף כאשר הבהירה לה צד ג' כי החליפה את ספקית השירות וכי יש בדבר כדי לשפר את הסיכוי לאתר את התקלה ולטפל בה, והגם שבביקור השני של הטכנאי כלל לא נכחה בביתה וניתנה לה בהתאמה הזדמנות להיות נוכחת בביקור הבא ולוודא טיפול יסודי יותר בבעיה.

במצב דברים זה, ובשים לב לעובדה שהתובעת אף סיבה להצעה להחליף את המקרר בחדש (אציין כי משסירבה להצעת ביהמ"ש בעניין לאחר שטענה קודם לכן כי זהו הפתרון הרצוי לה, מצאתי כי יש להעדיף את גירסת נציג צד ג' לפיה הציע פתרון זה מיד לאחר קבלת כתב התביעה בידיו, והצעתו סורבה – בניגוד לגרסת התובעת לפיה הצעה כאמור כלל לא עלתה על הפרק), נראה בעיניי כי הגם שמדובר במוצר פגום שיש לתקנו או להחליפו, באופן המקים לתובעת זכות לקבלת סעדים על פי הדין, עמידתה הדווקנית על זכותה מהווה עמידה חסרת תום לב שיש ליתן לה ביטוי בתוצאה כאן.

התובעת העמידה את תביעתה על סך של 16,060 ₪ הנגזרים מסך של 4,450 ₪ - מחיר המקרר וההובלה, סך של 1,550 ₪ בגין מוצרים שהתקלקלו (קבלות לא צורפו), סך של 1,060 ₪ עלות תיקון המקרר הישן שהיה בבעלות התובעת עובר לרכישת המקרר נשוא התובענה, והשמשתו מחדש, וכן סך של 9,000 ₪ בגין "עוגמת נפש".

לאחר ששקלתי אם כן את הדברים נחה דעתי כי יש להורות על ביטול עסקת הרכישה, השבת המקרר על ידי התובעת לנתבעת – ומנגד השבת עלותו – בסך של 4,450 ₪; שיפוי התובעת בגין הוצאות שהוציאה לתיקון המקרר הישן, בסך של 1,060 ₪, ואולם אין מקום לפצות את התובעת בגין עוגמת הנפש שלה תרמה בהתנגדותה למציאת פתרון סביר וראוי לדברים, וכן דחיית תביעתה לקבלת פיצוי בגין עלות המוצרים שהתקלקלו, משלא שוכנעתי כי אמנם התקלקלו כאמור, ובאין אסמכתאות להוצאה כאמור.

מעבר לכך לא ראיתי מקום, בנסיבות המקרה, להורות על פיצוי נוסף לתובעת, ואף לא ראיתי מקום לחיוב בהוצאותיה בגין ההליך בשים לב לכך שזו עמדה על ניהול ההליך עד תום שעה שניתן היה לחסוך בו.

מכל האמור אני מורה על ביטול העסקה. התובעת תוביל המקרר בחזרה לנות הנתבעת בתוך 30 ימים מהיום, כתנאי לביטול העסקה. עם השבת המקרר תשלם הנתבעת לתובעת סך של 5,510 ₪.

צד ג' תשפה את הנתבעת בסך של 5,510 ₪ בתוך 30 ימים לאחר הסדרת התשלום על ידי הנתבעת.

כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום השבת המקרר על ידי התובעת ועד יום הפרעון המלא בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תעביר העתק מפסה"ד לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, כ' סיוון תשע"ה, 07 יוני 2015, בהעדר הצדדים.