ב"כ המבקש 1: עו"ד דבורה אטיה

ב"כ המבקש 2: עו"ד נדב גדליהו

ב"כ המשיבה: עו"ד מיכל הדני- ברקי

1. במסגרת חקירה פלילית שהתקיימה נגד המבקש 1, בגינה הוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים, נתפס ממנו רכב מסוג BMW X5 מ.ר. YGH3OR (להלן: "הרכב").
2. ביום 30.1.14 החליט בית המשפט המחוזי (כב' השופט רומנוב) במסגרת מ"ת 46922-05-12 כי הזיקה הקניינית של המבקש 2 ברכב גדולה מזו של המבקש 1, כי הרכב יוחזר לידי המבקש 2 באמצעות מיופה כוחו, מר דוד שוורץ, אשר יפעל בכל הדרוש להוצאת הרכב מהארץ והחזרתו לידי המבקש 2.
3. הרכב שוחרר לידי מר שוורץ במועד, וביום 10.8.14 נתפס הרכב בשנית על ידי המשיבה אצל המבקש 1.
4. לפני בקשות מטעם המבקשים להורות על שחרור הרכב והחזרתו לידי המבקש 2, אשר יפעל להוצאתו של הרכב מן הארץ. המבקש 1 עותר לשחרור הרכב על מנת לאפשר העברתו למבקש 2, ולחלופין עותר כי אורה על שחרור הרכב תוך מתן אפשרות למבקש 1 לשלם כופר לפי סעיף 25 לחוק מס קניה (טובין ושירותים) התשי"ב- 1952 (להלן: "חוק מס קניה"). המבקש 2 עותר לקבלת הרכב לידיו על מנת להוציאו מן הארץ בהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי.
5. המשיבה מתנגדת לבקשות. על פי הנטען, לאחר שהרכב שוחרר על מנת שיושב לידיו של המבקש 2, הוא הועבר למבקש 1, אשר המשיך לעשות בו שימוש. המשיבה טענה כי מאז שניתנה החלטתו של כב' השופט רומנוב השתנו הנסיבות, וכי הבעלות ברכב היא של המבקש 1, אשר ביצע עבירות לפי חוק מס קניה ופקודת המכס [נוסח חדש], בגינן הוגש נגדו כתב אישום לבית משפט השלום, וכי המשך החזקה ברכב התפוס נחוץ לצורך חילוט הרכב בתום ההליך הפלילי, כמתאפשר על פי חוק מס קניה.
6. המשיבה הגישה לעיוני מסמכים מתוך חומר הראיות בתיק הפלילי, מהם ניתן ללמוד כי בימים 17.7.14 ו- 4.8.14 נמצא הרכב ברשות המבקש 1. חרף החלטתי מיום 26.4.15 לא המציאה המשיבה מסמכים המתייחסים להחזקת המבקש 1 ברכב בתאריכים 13.5.14 ו- 3.7.14, מועדים שבהם מיוחסת למבקש 1 החזקה כאמור במסגרת כתב האישום שהוגש לבית משפט השלום. תחת זאת הומצאו מסמכים אחרים, שיש בהם ללמד, כי המבקש 1 עשה שימוש ברכב במשך פרק זמן של מספר שבועות לפחות טרם תפיסתו, וזאת כפי שעולה מתוך הודעת המבקש 1 בחקירתו מיום 10.8.14. עוד עולה מתוך הודעה זו כי לאחר שהרכב שוחרר על ידי המשיבה בהתאם להחלטת כב' השופט רומנוב, הוא נמסר על ידי המבקש 2 למבקש 1, זאת בניגוד לטענת ב"כ המבקש 2 במסגרת הדיון לפיה, המבקש 2 סבר לתומו, כי הרכב נותר בחניון שאליו שוחרר.
7. מתוך המסמכים המצויים בתיק עולות ראיות שיש בהן כדי לשנות את התמונה העובדתית כפי שהוצגה לפני כב' השופט רומנוב בדבר הבעלות ברכב;

ראשית יש לומר, כי פוליסת הביטוח שהונפקה לרכב החל מחודש פברואר 2014, היא על שמו של המבקש 1. נתתי דעתי לטענה, לפיה לא ניתן היה לשחרר את הרכב מידי המשיבה ללא פוליסת ביטוח, ואולם משעה שנטען כי בעל הרכב הוא המשיב 2, הדעת נותנת כי פוליסת הביטוח הייתה צריכה להיות מונפקת על שמו או לחלופין על שם נציגו ומיופה כוחו הנזכר בהחלטת בית המשפט המחוזי.

בנוסף, הונפקה פוליסת ביטוח שנייה מיום 9.4.14 שבה המבקש הוא המבוטח. פוליסה זו היא למשך שנה שלמה, עד ליום 31.3.15, עובדה שיש בה כדי ללמד שהמבקש 1 לא ראה בהחזקת הרכב על ידו עניין זמני.

בחומר החקירה מצויה אף קבלה בגין תשלום עבור טיפול שבוצע לרכב במוסך "נירגד" בירושלים ביום 4.2.14 אשר הונפקה עבור המבקש 1 ונושאת את חתימתו. בנוסף קיימת בחומר החקירה קבלה ממרכז השירות של הרכב ממנה עולה כי ביום 12.6.14 נערך לרכב טיפול. הקבלה הונפקה על שמו של המבקש 1 ואף היא נושאת את חתימתו.

זאת ועוד, העובדה שהמבקש 2 בעצמו או באמצעות נציגו אפשר למבקש 1 להמשיך ולעשות שימוש ברכב, יש בה כדי ללמד על זיקה קניינית משמעותית של המבקש 1 לרכב. אין מדובר בעניין של מה בכך, שכן על פי הנטען, גם לפני בית המשפט המחוזי, בין השניים נתגלע סכסוך משפטי במסגרתו צפוי היה המבקש 2 לתבוע את המבקש 1 בערכאות. יש קושי לקבל את הטענה כי המבקש 2, אשר היה לו סכסוך כספי עם שותפו בגינו תכנן לפנות לערכאות משפטיות, הניח לבן ריבו, המבקש 1, להמשיך ולעשות שימוש ברכבו של המבקש 2 ששוויו למעלה מ- 200,000 ₪.

1. נתונים אלה שבאו לעולם לאחר החלטתו של בית המשפט המחוזי, יש בהם כדי להקים עילה לשוב ולשקול את שאלת הבעלות ברכב, והם מובילים למסקנה הנתמכת בראיות מספיקות לשלב זה, כי הרכב אמנם מצוי בבעלות המבקש 1.
2. בנסיבות אלה, קמה הצדקה להמשך תפיסתו של הרכב מכח סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש] התשכ"ט- 1969, שכן מדובר ברכב שבאמצעותו נעברה לכאורה עבירה, ובשים לב להוראת החילוט הקבועה בסעיף 22(ב)(1) לחוק מס קניה.
3. הלכה היא, כי גם מקום שבו קיימת עילה להמשך החזקה בטובין שנתפסו, יש לבחון האם ניתן להגשים את תכלית התפיסה באמצעות שחרור התפוס בתנאים שימתנו את הפגיעה בזכות הקניין של מי שממנו נתפסו הטובין. ראו בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו).
4. במקרה דנן ישנו קושי ממשי לסמוך על המבקשים או מי מהם כי יקיימו תנאים שיוטלו על ידי בית המשפט על מנת להבטיח את תכלית התפיסה, וזאת לנוכח התנהלותם של המבקשים לאחר החלטתו של כב' השופט רומנוב.

הצדק עם ב"כ המבקש 2 בטענתו, לפיה כב' השופט רומנוב לא קצב מועד להוצאתו של הרכב מן הארץ. עם זאת אין ספק שהתנהלותם של המבקשים, במסגרתה המבקש 2 השיב את הרכב לידי המבקש 1, אשר המשיך לעשות בו שימוש, מבלי שמי מהמבקשים נקט פעולות ממשיות לשם הוצאת הרכב מהארץ, אינה עולה בשום אופן בקנה אחד עם רוח החלטתו של בית המשפט המחוזי.

נסיבות אלה מלמדות, כי במקרה דנן אין מקום לשקול שחרורו של הרכב בתנאים שפגיעתם בזכות הקניין פחותה, וזאת בשל החשש שתנאי השחרור לא יקוימו ותבוצענה באמצעות הרכב עבירות נוספות (השוו רע"פ 1792/99 גאלי נ' משטרת ישראל פ"ד נג(3) 312).

בעניין זה ניתן אף משקל לדבריה של ב"כ המבקש 1 במהלך הדיון שהתקיים לפני, לפיהם ההליך הפלילי עומד בפני סיום קרוב, ומכאן שמשך הפגיעה הצפוי בזכות הקניין אינו ארוך.

1. הבקשות להחזרת הרכב התפוס נדחות.
2. אשר לבקשה להורות על תשלום כופר חלף תפיסת הרכב לפי סעיף 25 לחוק מס קניה, הרי שבהתאם להוראות החוק, הסמכות להורות כן נתונה למנהל המכס והבלו, בהתאם לשיקול דעתו, ולא לבית משפט זה.
3. זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ה, 27 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.