הנשיא יגאל פליטמן

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (השופטת שרה מאירי; סע"ש 29025-02-14) מיום 31.7.14, בה נדחתה בקשת המבקש למתן סעד זמני שיורה למשיב (להלן - מבקר המדינה או המשיב) שלא לערוך בעניינו הליך של שימוע לפני פיטורים, שלא לדון ושלא להחליט בנושא פיטורי המבקש, עד להכרעה בתביעת המבקש.

רקע הדברים

1. מהעובדות הלכאוריות עולה כי המבקש, מר שמואל יונס (להלן - המבקש), מועסק במשרד מבקר המדינה החל משנת 1980. בתחילה שימש המבקש כעובד ביקורת והחל משנת 1984 שימש, במשך כעשר שנים, כעוזר למנהל הכללי. בשלהי שנת 1994 נבחר המבקש לתפקיד סמנכ"ל המשרד, ובהמשך נבחר לתפקיד המשנה למנכ"ל משרד מבקר המדינה.
2. ביום 30.12.13 שלח מנכ"ל משרד מבקר המדינה, מר אלי מרזל (להלן - המנכ"ל), מכתב בן 45 עמודים, למבקר המדינה, נושא כותרת "המלצה לפעול לפיטורים מחמת אי התאמה - משנה למנכ"ל (מינהל) מר שמואל יונס" (להלן - מכתב המנכ"ל). מכתב זה, להמלצת פיטורים, נסמך על שני נימוקים עיקריים: נימוקים הנוגעים לכשלים מקצועיים בעבודת המבקש וכן נימוקים הנוגעים להתנהלות אישית של המבקש ולקשיים בקיום יחסי עבודה תקינים עימו. ביום 2.1.14 שלח מבקר המדינה למבקש מכתב אשר עניינו "המלצת המנכ"ל לשקול פיטוריך בשל אי התאמה". במכתבו הבהיר מבקר המדינה כי יגבש החלטתו לאחר שהמבקש ישמיע טענותיו בכתב, וזאת עד ליום 22.1.14. עוד נכתב כי המבקש יוכל להשלים טיעונו בעל פה ולהיות מיוצג על ידי בא כוחו במעמד השימוע. ביום 21.1.14 שלח המבקש מכתב, באמצעות בא כוחו, בו טען כי מבקר המדינה נעדר סמכות לערוך שימוע ולהחליט בעניין פיטוריו, בין היתר בשל מניעה אישית, נוכח חשיפת ליקויים ושחיתות על ידי המבקש ובשל הבעת דעה מוגמרת מצד מבקר המדינה בעניין המבקש. במכתב מבקר המדינה, באמצעות סגן בכיר ליועצת המשפטית למבקר המדינה, עו"ד מנשה אילני (להלן - עו"ד אילני), מיום 29.1.14, ניתנה למבקש אורכה להגשת טיעוניו בכתב עד ליום 14.2.14.
3. ביום 13.2.14 הגיש המבקש כתב תביעה לבית הדין האזורי ובקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד. בבקשתו למתן סעד זמני טען המבקש כי מכתב מבקר המדינה מיום 2.1.14 וההודעה על כוונה לפטרו באו לעולם נוכח עמדת המבקש לחקור חשדות לניגוד עניינים וכן לאור טענות המבקש בנוגע להתנהלות הבלתי תקינה של המשיב. המבקש טען כי ביום 7.1.14, לאחר שנוכח כי תלונותיו אינן זוכות למענה במשרד מבקר המדינה, פנה באמצעות בא כוחו, במכתב ליועץ המשפטי לממשלה.
4. למבקש שלוש טענות עיקריות לפיהן, לסברתו, המשיב מנוע מלקיים בעניינו הליך שימוע: האחת - למבקש הגנה מפני פיטורים בשל חשיפת ליקויים ושחיתות. לטענת המבקש, ההודעה מיום 2.1.14 על זימונו לשימוע ניתנה זמן לא רב לאחר שהצביע במכתביו למשיב על ליקויים חמורים המגיעים כדי שחיתות, לכאורה, בכל הנוגע למכרז פרויקט הקמת מבנה המשרד בקרית הלאום (להלן - הפרויקט). לטענת המבקש, הרקע לפיטוריו נעוץ בחשיפת ליקויים חמורים בהתנהלות מבקר המדינה. המבקש הדגיש כי הוצע לו קידום בתפקיד כחצי שנה עובר למכתבו, במהלך יוני 2013 (להלן - הקידום). המבקש טען כי בכל שנות עבודתו הרבות לא נשקלה האפשרות לפטרו; השנייה - מניעות המשיב מלקיים שימוע למבקש מחמת מעורבות אישית וניגוד עניינים. המבקש טען כי קיום שימוע על ידי המשיב, בנסיבות בהם המבקש הציג טענות כנגד המשיב בפני היועץ המשפטי לממשלה - אינה ראויה; השלישית - מניעות המשיב מלקיים שימוע מחמת הבעת עמדה מוגמרת בעניין אי התאמת המבקש. כפי העולה ממכתב מבקר המדינה מיום 24.11.13 (להלן - מכתב מבקר המדינה), לפיו המבקש אינו מתאים לשמש עוד בתפקיד המשנה למנכ"ל. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקש, יהיה זה בלתי אפשרי שהמשיב יוכל לנהל השימוע בנפש חפצה ובלב פתוח. אשר למאזן הנוחות טען המבקש כי דחיית בקשתו מייתרת את הדיון בתביעתו, שעיקרה הינה מתן צו המונע מלקיים בעניינו שימוע לפני פיטורים. לכן דחיית הבקשה תוביל לכך שלא יהיה טעם בבירור התביעה. בנוסף, המבקש צפוי להינזק באופן אישי משלדידו הליך השימוע יהיה למראית עין וכי קיימת סבירות גבוהה שהדבר יוביל לפיטוריו. לפיכך צפוי למבקש ולמשפחתו נזק בלתי הפיך. זאת לעומת הנזק הצפוי למשיב, שלא קיים כלל ובוודאי אינו מגיע לנזק שצפוי להיגרם למבקש.
5. באותו היום קבע בית הדין האזורי כי אין להיעתר לבקשה במעמד צד אחד וכי התיק יקבע לדיון בפניו ליום 17.2.14. בדיון בבית הדין האזורי הסכימו הצדדים כי יפנו להליך גישור תחום בזמן של כחודש ימים, במהלכו ינסו הצדדים להגיע להסכמות. ביום 3.4.14 הודיעה באת כוח המשיב כי הליך הגישור שהתנהל בין הצדדים הסתיים בלא הצלחה. אשר על כן התבקש בית הדין קמא לקבוע מועד לדיון דחוף בבקשה, ככל שהמבקש עומד על בקשתו. בית הדין האזורי הורה למבקש להודיע, בהחלטתו מיום 27.4.14, האם יש צורך בהכרעה בהליך הזמני או שמא ניתן לדון בהליך העיקרי ביום 8.7.14. בהודעת המשיב, מיום 5.7.14, נטען כי בכל התקופה הארוכה שמיום הודעת מבקר המדינה בעניין המלצת המנכ"ל לשקול פיטורי המבקש, מיום 2.1.14, ועד למועד הגשת הודעתו, 5.7.14, ממשיכים להיגרם נזקים משמעותיים לתפקודו התקין של משרד מבקר המדינה, באשר נושאים רבים המצויים תחת אחריותו הישירה של המבקש אינם מטופלים כראוי והמבקש אינו משתף פעולה עם הוראות הממונים עליו. בנסיבות אלו הודיע מבקר המדינה כי בכוונתו לפעול להמשך הליכי השימוע לפני פיטורי המבקש. בו ביום הגיש המבקש הודעה בה טען כי הוא עומד על קיום דיון בבקשתו למתן סעד זמני. בית הדין האזורי, בהחלטה מיום 12.5.14, קבע הבקשה לדיון ליום 21.5.14. עובר למועד הדיון הגיש המשיב תגובתו לבקשה למתן סעד זמני.
6. מבקר המדינה טען בתגובתו לבקשה למתן סעד זמני כי עניינו של ההליך הינו ניסיונו של המבקש להימנע מלהשיב לטענות הקשות כנגד התנהלותו המקצועית והאישית. בהתאם להוראות הדין, מבקר המדינה הינו הגורם המוסמך לקיים את הליכי השימוע. יש לדחות טענות המבקש למניעות אישית. מבקר המדינה אינו בעל דעה קדומה והמבקש אינו זכאי להגנה כחושף שחיתות, הן לאור היעדרה של שחיתות מצד משרד מבקר המדינה והן לאור היעדר קשר סיבתי בין המידע שמסר לבין זימונו לשימוע. לטענת המשיב, כבר החל מיוני 2013 נערכו ניסיונות להציע למבקש תפקידים אחרים במשרד, ניסיונות אשר נדחו על ידי המבקש. המשיב טען כי יש לדחות הבקשה לסעד זמני בין היתר לאור השיהוי הניכר בהגשת הבקשה וחוסר ניקיון הכפיים. המבקש נמנע מלהשיב לטענות שהועלו בזימון לשימוע, מיום 2.1.14, וחלף כך, במועד האחרון להגשת תגובתו, העלה טענות שונות בקשר לסמכות מבקר המדינה. כמו כן ביכר המבקש לפנות ליועץ המשפטי לממשלה ולטעון כנגד מבקר המדינה טענות מכפישות. משהמבקש סירב להביא טיעוניו בכתב יש לפרש זאת כויתור על זכות השימוע. בכל הנוגע לטענות המבקש לחשיפת שחיתות, שהועלו על ידו לאחר העברתו מתפקיד נציג המשרד בפרוייקט, נטען כי טענות אלו הועברו על ידי מבקר המדינה באופן מיידי לבדיקה במשרד האוצר ועל ידי היועץ המשפטי לממשלה, אשר מצאו כי לא נפל פגם בטיפול מבקר המדינה בנושא. קבלת טענת המבקש בדבר מניעות מבקר המדינה מלקיים את השימוע, נוכח מכתב המבקש בנושא הפרויקט, מנוגדת להלכה הפסוקה ולשכל הישר. מאחר שיש בה לעקר בעתיד ממבקר המדינה כל יכולת מלנהל הארגון עליו הוא מופקד ללא מורא מתלונות עובדים. המבקש היה ממונה על הפרויקט במשך זמן רב, העובדה כי המידע בדבר ניגוד עניינים הועבר למשרד לאחר העברתו מהתפקיד כנציג המשרד בפרויקט מעלה חשש כבד כי המידע נשמר לעת מצוא. נטען כי, טענת המבקש בכל הנוגע לחשיפת שחיתות הינה יצירת שריון מפני הטענות הקשות המועלות במכתב המנכ"ל. חוק הגנה על עובדים לא נועד למנוע בירור ענייני של טענות בדבר ליקוי בתפקוד עובד, וספק אם פניית המבקש נערכה בתום לב וממניעים כשרים.
7. עוד טען המשיב כי יש לדחות טענות המבקש באשר למניעות מבקר המדינה מלקיים השימוע מחמת הבעה דעה מוגמרת. מבקר המדינה לא נעל דעתו בעניין פיטורי המבקש. ההחלטה לזמן עובד לשימוע מפני פיטורים מתקבלת על בסיס מידע מוקדם. ממכתבו של מבקר המדינה, מיום 24.11.13, עולה במפורש כי אף שהתגלו קשיים בעבודת המבקש, הרי שהמשיב נכון לפתוח דף חדש לניהול סדרי עבודה תקינים. חזקה היא כי נושא משרה כמבקר המדינה ששימש בעברו שופט בית משפט מחוזי הינו בעל הכישורים לקיים שימוע בלב שלם ובנפש חפצה. בפועל לא קיימת חלופה לקיום השימוע אלא בפני מבקר המדינה. אשר למאזן הנוחות, נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת דחיית הבקשה. נוכח האינטרס הציבורי שבפעילות תקינה של משרד מבקר המדינה, ונוכח התנהלות המבקש ויחסיו העכורים עם הנהלת המשרד ועמיתיו לעבודה, קיים קושי של ממש במשרד מבקר המדינה בכל הנוגע לענייני מנהל ומשאבי אנוש. עניינים רבים לא מטופלים באופן הפוגע במשרד ובעובדיו. בשל המצב החמור בתחום המינהל ואיוש המשרות במשרד, קיים איום מצד ההסתדרות בנקיטת צעדים ארגוניים. במקרים הדחופים נאלץ המנכ"ל לכלות זמנו בטיפול בנושאי מינהל פרטניים. המשיב מפרט בתגובתו דוגמאות רבות להתנהלות בעייתית מצד המבקש, ובכללן מכתב המנכ"ל, מיום 13.4.13, להסתדרות המח"ר בה צוין כי העיכוב באיוש נגרם מתפקוד המבקש. משקל האינטרס הציבורי שבפעילותו התקינה של מוסד מבקר המדינה ואינטרס עובדי המשרד גובר, כך לטענת המשיב, על עניינו הפרטני של המבקש.
8. בית הדין האזורי, בהחלטתו מיום 31.7.14, קבע כי לא שוכנע, גם לא לכאורה, שקיים קשר כלשהו בין תלונות המבקש ביחס לפרויקט לבין מכתב המנכ"ל הממליץ לפעול לפיטוריו. בית הדין קמא לא מצא כי ממכתב מבקר המדינה למבקש עולה שגמלה בליבו של מבקר המדינה ההחלטה לפטר את המבקש, עד כי יש לאיין את סמכות המבקר מלבצע שימוע. נקבע כי ההיפך הוא הנכון, דווקא הנטען במכתב מבקר המדינה למבקש מלמד כי אין מדובר בחשיפת שחיתות או בדעה נחרצת או מוקדמת של המבקר כנגד המבקש. בית הדין האזורי קבע כי אין בטענה שהמבקש חשף שחיתות כדי ליתן הגנה למבקש מפני כל הליך. נקבע כי מנספחי הבקשה עולה לכאורה שאף המבקש עצמו לא סבר שמדובר בחשיפת שחיתות במשרד עצמו. בית הדין הזכיר כי המבקש הועבר מתפקידו כמנהל פרויקט בהחלטה מנומקת ששורשיה קודמים לחשיפת השחיתות לה טען המבקש. אשר לטענת הקידום שהוצע למבקש, בית הדין התרשם כי אין מדובר בקידום אלא בשינוי תפקיד תוך ניסיון לשמור על מראית הדברים כקידום ועל תנאי המבקש. בית הדין קיבל את עדות מנכ"ל מבקר המדינה לפיה ניתנו למבקש מספר תמרורי אזהרה, לפחות במהלך החצי השנה שקדמה לזימון לשימוע. העובדה שההצעות הובאו כהצעה לקידום, אין בה כדי לשנות מהמהות והיא חוסר שביעות רצון מתמשכת מתפקידו של המבקש. בית הדין קיבל טענות מבקר המדינה באשר לניסיונו של המבקש ליטול לעצמו כסות כ"חושף שחיתות" שאין בינה לבין ההליך דבר. בית הדין לא שוכנע בקיום קשר סיבתי ולו לכאורה בין חשיפת השחיתות לבין ההמלצה להפסקת עבודת המבקש.
9. בית הדין קמא קבע כי לא שוכנע במניעות אישית, בדעה מוקדמת או נחרצת, היוצרת מניעות כלשהי של מבקר המדינה לשמוע את המבקש ובהתאם, לאחר שישקול כל שיונח בפניו, לקבל החלטה בנפש חפצה ובלב פתוח - כהצהרת המשיב במכתב הזימון לשימוע. בית הדין לא שוכנע בקיום "חשש ממשי וכבד" לכך שבעניינו של המבקש יתקיים שימוע "למראית עין". נוכח האמור לעיל קבע בית הדין קמא כי זימון המבקש לשימוע בפני המבקש וקבלת ההחלטה על ידי מבקר המדינה הינם כדין. בית הדין הבהיר כי הבקשה אינה כוללת מתן סעד לעניין העברת המבקש מתפקידו בפרויקט. ככל שעולות טענות ביחס לפרויקט, ברי כי על המשרד או מי מהגופים הרלוונטים הקשורים בו לבחון הנטען לגופו. ואין זה מתפקידו של בית הדין לדון בכך בהליך שלפניו. אשר למאזן הנוחות נקבע כי מעיון בנספחי מבקר המדינה עולה כי נושאים שונים לא טופלו חרף חלוף הזמן, הגם כי המבקש לא הודר מהטיפול בהם. בפני בית הדין הוצגו התייחסויות לבעיות בתפקוד המבקש בתחום שבאחריותו ולכך שנגרם נזק למשרד מבקר המדינה ולשירות הציבור. לפיכך נקבע כי מאזן הנוחות נוטה נגד היעתרות לבקשה. בית הדין ציין כי עד לחתימת החלטתו לא הגיש המבקש התייחסותו לשימוע. בית הדין נתן למבקש הזדמנות להציג עמדתו לשימוע עד ליום 15.8.14. על החלטה זו הגיש המבקש הבקשה לרשות ערעור שלפני.

הבקשה לרשות ערעור

1. בבקשתו לרשות ערעור חוזר המבקש על הנטען על ידו בבקשה למתן סעד זמני בבית הדין האזורי. המבקש מוסיף וטוען כי בית הדין האזורי טעה עת דחה הבקשה מלפניו, ובכך למעשה דחה את עיקר תביעתו בטרם התבררה לגופה. לסברת המבקש, סמיכות הזמנים בין זימונו לשימוע לבין חשיפת ניגוד העניינים על ידיו מעידה על קשר סיבתי. טענה זו מקבלת משנה תוקף לאור העובדה כי חצי שנה בטרם הודע למבקש על הכוונה לפטרו הוצע למבקש קידום. ממכתב מבקר המדינה, באמצעות עו"ד אילני מיום 29.1.14, עולה כי בעת שהוצע הקידום טרם נחשף מבקר המדינה להיקף החומר שהוצג בפניו במכתב המנכ"ל. לפיכך, כך נטען, הצעת הקידום לא הוצעה למראית עין, כפי שקבע בית הדין קמא, וכי הטענות נגד המבקש התגבשו רק כמה חודשים לאחר מכן. עוד טען המבקש כי בית הדין קמא טעה עת קבע כי אין במכתב מבקר המדינה למבקש משום דעה מוקדמת. המבקש גרס כי הוא מצוי במאבק אישי עם המשיב וכי מעורבות זו מונעת מהמשיב מלקיים שימוע, וכי רק בעקבות טענות המבקש כנגד המשיב החל המשיב לפגוע בתנאי עבודת המבקש. בנוגע למאזן הנוחות, טען המבקש כי בית הדין קמא לא דן בטענותיו בעניין מאזן הנוחות. המבקש גרס כי ממועד שליחת מכתב השימוע, לפני כשמונה חודשים, ועד היום הוא ממשיך לכהן בתפקידו. לכן יש לדחות הטענה כי כתוצאה מתפקוד המבקש נגרם נזק למשרד המחייב קיום שימוע בטרם תתברר התביעה. לסברת המבקש, הנזק שייגרם לו מדחיית הבקשה הינו בלתי הפיך, שכן יערך לו שימוע, ממנו הוא מבקש להימנע מהטעמים שפורטו על ידו.

הכרעה

1. לאחר שנתתי דעתי לטענות המבקש בבקשתו לרשות ערעור ולכלל החומר המונח בפני, אני מחליט כי אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור. כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניין מתן סעדים זמניים (דב"ע נה/247-3 המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244). המקרה שלפני אינו ממין מקרים המצדיקים חריגה מכלל זה.
2. לא מצאתי כי נתקיימו במקרה שלפני התנאים הקבועים בסעיף 26(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969. הערכאה הדיונית הסתמכה על הממצאים הלכאוריים שהונחו לפתחה עת קבעה כי לא שוכנעה, ולו לכאורה, שמבקר המדינה נקט בהליך השימוע בקשר כלשהו לשחיתות הנטענת על ידי המבקש. בית הדין האזורי קיבל את עדות מנכ"ל מבקר המדינה לפיה ניתנו למבקש מספר תמרורי אזהרה, לפחות במהלך החצי השנה שקדמה לזימון לשימוע. וכי העובדה שהפניות למבקש הובאו כהצעה לקידום, אין בה כדי לשנות מהמהות והיא חוסר שביעות רצון מתמשכת מתפקידו של המבקש. מעיון בתיק בית הדין האזורי עולה כי על פני הדברים מכתב מנכ"ל מבקר המדינה מרכז טענות רבות משנים קודמות, מבוססות לכאורה, בדבר התנהלות המבקש, הן במישור המקצועי והן במישור האישי.
3. לא מצאתי צידוק להתערב במסקנת בית הדין האזורי לפיה אין ביסוס, ולו לכאורה, כי למבקר המדינה דעה מוגמרת באשר למבקש, שיש בה כדי למנוע קיומו של הליך שימוע בנפש חפצה ובלב פתוח - כהצהרת מבקר המדינה במכתב הזימון לשימוע. מידע מוקדם אודות אופן התנהלות המבקש אינו פוסל את מבקר המדינה מלערוך שימוע למבקש, במסגרתו יתאפשר למבקש להעלות טענותיו. יש להבחין בין מידע מוקדם לבין דעה קדומה, אשר יש בה כדי לפסול בעל סמכות מלערוך שימוע לעובד. בכל הנוגע למאזן הנוחות, ולאחר שנתתי דעתי לחומר הרב שהונח בפני, מקובלת עלי מסקנת בית הדין האזורי לפיה מאזן הנוחות נוטה כנגד היעתרות לבקשת המבקש. אשר למועד הגשת טענות המבקש בכתב לפני שימוע, אני מורה כי המועד להגשת עמדת המבקש יוארך עד ליום 21.8.14.
4. סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ד (13 אוגוסט 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.