1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 11.3.2014 באזור השוק בנתניה. התובעת טוענת לזכותה לשיבוב נזקים בסך כולל של 8,637 ₪, בגין עלות תיקונים ושכר שמאי.

2. אין חולק כי התאונה ארעה בעת פגיעה בין רכב התובעת, שנסע בכביש, לבין דלת פתוחה ברכב הנתבעים, שחנה בצד הכביש, במקום אסור לחניה. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. נהגת התובעת טוענת כי התאונה ארעה בשל פתיחת דלת רכב הנתבעים אל עבר רכבה החולף, ואילו הנתבע 1 טוען, כי הדלת היתה פתוחה לכדי מחצית פתיחתה כבר כרבע שעה, בעת שישב ברכב, וכי נהגת התובעת לא הבחינה בכך ופגעה בדלת הפתוחה.

4. לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, וראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, אני מעדיף את גרסת נהגת התובעת, אותה מצאתי מהימנה יותר, בין היתר בשל סתירות בגרסאות הנתבע 1 בהודעות השונות שהגיש לחברת הביטוח, כאשר באחת ציין כי הדלת היתה פתוחה לצורך יציאה מהרכב, שעה שבהודעה אחרת לא ציין נקודה זו, ובעדותו סיפר שהיה עסוק בהכנת רשימת הקניות במשך רבע שעה ברכב, שדלתו פתוחה; ובשל חוסר הסבירות העקרוני של גרסתו, בשים לב לכך שמדובר ברחוב צר, בו תנועה של ממש (גם אם אינה ערה, לגרסת הנתבע 1). לא מצאתי כי תמונות הנזקים מסייעות לאיזו מהגרסאות, שכן הגם שאין ספק שהדלת בפועל היתה פתוחה לפני המכה, לאור מיקום הפגיעות ברכב התובעת, אין משמעות הדבר שהגיעה למצב זה יותר מאשר שבריר שניה לפני הפגיעה, ודין פתיחה שכזו כדין פתיחה אל גוף המכונית החולפת. בשולי הדברים אעיר, כי נוכח מקום עמידת הרכב, ומשך הזמן בו היתה הדלת פתוחה לטענת הנתבע 1, ממילא הייתי מוצא אותו אחראי במידה משמעותית להתרחשות התאונה, אפילו הייתי מעדיף את גרסתו.

5. חרף העדפת גרסת נהגת התובעת, יש לזכור כי בנסיעה בכביש צר, בו חונות מכוניות בצד הדרך, על נהג הרכב הנוסע לצפות אפשרות של פתיחת דלתות מכוניות חונות, ולפיכך עליו לשמור מרחק רב ככל הניתן ממכוניות אלה, ולנסוע במהירות נמוכה. לא התרשמתי כי כך ארע במקרה זה, ולפיכך אני סבור שיש גם להטיל אחריות חלקית על נהגת התובעת.

6. לאור כל האמור, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם שני הנהגים ביחס אחריות של 75:25 לחובת הנתבע 1.

7. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 6,478 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 379 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד היום. כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את שכר העדה בסך 400 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

8. בשולי הדברים אוסיף, כי בין הצדדים תלוי ועומד הליך נוסף, תביעה קטנה שהגיש הנתבע 1 נגד התובעת ונהגת התובעת בבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה (ת"ק 34465-11-14). בתיק זה ניתן בשעתו פסק-דין בהעדר התייצבות הנתבע 1 לדיון, אולם פסק-דין זה בוטל בהחלטת כב' הש' (בדימוס) א' טלמור מיום 25.6.2015. הדיון בתיק שבפני התקיים בצלו של פסק-הדין שניתן, והצדדים הסכימו, כי מתן פסק-הדין בתיק זה שבפני יושהה עד להכרעה בבקשה לביטול פסק-הדין בבית המשפט לתביעות קטנות. משבוטל פסק-הדין, כאמור, בשלה השעה למתן פסק-דין זה. מוצע לצדדים, אפוא, ליישב את המחלוקת הנוספת ביניהם לאור תוצאת פסק-דין זה, ולהודיע על כך לבית המשפט לתביעות קטנות.

ניתן היום, ה' אב תשע"ה, 21 יולי 2015, בהעדר הצדדים.