הצדדים מילאו ידיי ליתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסמכותי לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984.

לפני גרסת נהג התובעת ורעייתו אל מול גרסת נהג הנתבעת.

נהג התובעת ואשתו העידו שניהם כי ראו את נהג הנתבעת מחוץ לרכב וכי רכבו היה מונע וכי בפרק הזמן שביצעו את הפנייה רכב הנתבעת נסע לאחור ופגע ברכבם. מנגד העיד נהג הנתבעת כי היה בתוך המשאית וראה כי רכב התובעת יצא מהחניה בנסיעה לאחור וכי הוא פגע במשאית בהיותה בעמידה.

נהג התובעת ורעייתו הציגו גרסה פוזיטיבית וסדורה לאופן קרות התאונה התואמת את גרסתם בהודעה לחברת הביטוח. מנגד גרסת נהג הנתבעת בעדותו שונה מגרסתו בהודעה לנתבעת, שם נרשם כי רכב התובעת אשר יצא מחניה לא התחשב במרכב הנתבעת שנוסע לאחור ונפגע ממדרגה אחורית בצד ימין. הודעה זו אשר ניתנה ביום התאונה מתיישבת עם גרסת נהג התובעת ואשתו כי רכב הנתבעת החל בנסיעה ואף עם מוקד הנזק ברכב התובעת אשר ניזוק במרכזו בין שתי הדלתות. לפיכך אני מקבלת את גרסת התובעת לאופן קרות התאונה.

לאור גישת הפסיקה לפיה במסגרת פסק דין שניתן על דרך הפשרה בית המשפט מאזן את הטענות השונות המועלות על ידי הצדדים ושוקל שיקולים וטעמים נוספים כדי להביא לתוצאת הפשרה הראויה וההוגנת ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוגשו אני סבורה כי התובעת זכאית לפיצוי בשיעור של 80% מנזקיה ועל כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 4,976 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 26.5.14 ועד למועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק בדיון בסך 500 ₪ (250 ₪ לכל עד) ושכר טרחת עורך דין בסך 1,400 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ח אלול תשע"ה, 02 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.