1. הליך זה עוסק בזכאותה של התובעת לדמי לידה.

2. המחלוקת בין הצדדים היא עובדתית, בנקודה אחת בלבד – האם התובעת הגישה תביעה לדמי לידה במועד (החלטה מיום 20.5.15).

3. אין חולק כי התובעת ילדה ביום 31.5.12 וכי הוגש טופס תביעה לדמי לידה ביום 4.3.14. כן אין חולק לגבי נסיבות הגשת התביעה במרץ 2014: בעלה של התובעת הגיע לסניף, הלין על כך שאשתו לא קיבלה דמי לידה ותביעה זו נדחתה במכתב מיום 10.3.14, לפיו התביעה לא הוגשה תוך 12 חודשים מיום העילה לתביעה (יום הלידה).

4. גרסת התובעת היא כי ביום 1.9.12, בעלה הגיש את טופס התביעה עם כל המסמכים המתאימים, במעטפה לתיבת השירות שבסניף תל אביב. התובעת היתה בטוחה שדמי הלידה יועברו לחשבון הבנק שלה ושל בעלה, כפי שהיה עם ילדם הראשון ולכן לא התעכבה לוודא שדמי הלידה אכן הועברו. התובעת ובעלה שכחו לגמרי מהעניין, וכך עברה לה שנה, עד שבעלה של התובעת התבקש להמציא אישור מהנתבע, לצורך הכנת הדו"ח השנתי שלו. אז פנה בעלה של התובעת לסניף, התברר לו כי טופס התביעה שהוגש לא התקבל ובמעמד זה התבקש למלא טופס תביעה חדש וכן כתב מסמך המתאר את אשר ארע.

5. בישיבת ההוכחות העידו התובעת ובעלה.

לאחר ששמענו את עדותם, שוכנענו כי הנתבע פעל כדין וכי לא הוגש על ידי התובעת או בעלה טופס תביעה קודם ליום 4.3.14.

להלן נפרט את הנימוקים למסקנה זו.

6. ראשית יש לציין כי כיוון שעל פי גרסת התובעת, בעלה הוא שפעל בעניינה, עדותו היא העדות המרכזית ועדות התובעת יכולה רק לסייע בחיזוק עדותו.

7. על פי עדות הבעל, את טופס התביעה שצורף כנספח א' לתצהירו, הגיש במעטפה לתיבה בסניף של הנתבע. על גבי הטופס נרשם כי הוא מולא על ידי המעסיק ביום 1.9.12 וכי התובעת חתמה עליו ביום 16.9.12.

על טופס זה אין חותמת "נתקבל" של המוסד לביטוח לאומי.

8. בעלה של התובעת נחקר בחקירה נגדית. הבעל חזר על הגרסה לפיה התביעה הוגשה במהלך חודש ספטמבר 2012 (עמוד 4, שורות 8-14). על פי עדותו, הוגשו שני טפסים. האחד, בספטמבר 2012 והשני במרץ 2014 (שם שורה 26). לגבי הטופס הראשון (שצורף לתצהירו), נטען כי מדובר בצילום של הטופס שהוגש לתיבה (שם, שורה 22).

9. העד חזר על כך שהטופס שצורף לתצהירו, הוא הטופס שהוגש בספטמבר 2012. העד הופנה לעובדה כי מועד הנפקת הטופס מצויין בשוליו ("בל/ 355 (11/2013)"). כלומר, הטופס שלטענתו מולא עוד בספטמבר 2012 הונפק למעלה משנה לאחר מכן, בנובמבר 2013 והדברים אינם מתיישבים עם עדותו.

לא התקבלה תשובה משכנעת או הגיונית שתסביר כיצד בספטמבר 2012 היה בידי בעלה של התובעת טופס שהונפק על ידי הנתבע בנובמבר 2013. העד השיב כי "אני לא מבין את השאלה. כשאני נשאל שוב אני משיב שאלה מסמכים שקיבלתי מהמעביד. לא יודע בדיוק. ... יכול להיות שהמעביד עשה העתק של הטפסים האלה, לא יודע בדיוק. ... אני לא חוזר בי משום דבר. עבר המון זמן. אנחנו ב 2016, כל הנושא זה תאריכים ומסמכים ועבר המון זמן. יכול להיות שהמעביד לקח את המסמכים מ – 2013 ומילא את המועדים המקוריים." (עמוד 5, שורות 11-19).

10. לא למותר לציין כי שני הטפסים – נספח א' לתצהיר התובע (שלטענתו הוגש בספטמבר 2012) ונספח לכתב ההגנה, שהוגש ביום 4.3.14, הוצגו לעיון העד והעד התבקש להשיב לאי ההתאמה בין גרסתו ובין מועד הנפקת טופס התביעה, גם בתשובה לשאלות בית הדין. העד חזר על עדותו ועל ההסבר לפיו "כנראה שזה העניין. המעביד מילא במועדים שהגשתי במקור ועם זה ניגשתי שוב פעם".

11. למעשה, ניתן היה להסתפק באמור לעיל על מנת לדחות את התביעה. לא ייתכן שבעלה של התובעת מילא בשנת 2012 טופס תביעה שהונפק כשנה לאחר מכן, בנובמבר 2013. מועד הנפקת הטופס מעיד על כך שהטופס לא מולא בספטמבר 2012, אלא במועד מאוחר יותר ולכל המוקדם – בנובמבר 2013. אפילו אם זו היתה גרסת התובעת, אזי מדובר בלמעלה משנה לאחר הלידה.

בנוסף, עדות הבעל בנושא זה לא היתה משכנעת ותשובותיו מתחמקות. תחילה העיד שהטופס שצירף לתצהירו הוא טופס שהוא עצמו צילם ואילו לאחר מכן, כאשר הופנה לנושא מועד הנפקת הטופס, טען כי אינו זוכר את התאריכים וכי המעביד הוא שמילא את טופס.

12. זאת ועוד, עדותה של התובעת לא תמכה בעדות בעלה. כאמור, על פי עדות הבעל, הטפסים מולאו על ידי המעביד ולגבי הטופס הראשון הוסיף והעיד שהוא נחתם על ידי התובעת (עמוד 4, שורות 15-16). לעומת זאת, התובעת העידה שבעלה מילא את הטופס הראשון בכתב ידו (עמוד 6, שורות 11-12) ואף ציינה שבעלה חתם בשמה (שורות 17-18). גם את הטופס השני, לגביו הבעל העיד שמולא על ידי המעביד, העידה שבעלה מילא (שורות 28-29).

13. בסיכומי התובעת נטען כי שני הטפסים שהוצגו הם שחזור שנעשה על ידי המעסיק בתאריך מאוחר ולכן הוכח שהתביעה הוגשה בזמן. כלומר, גם הטופס הראשון שהוגש וגם הטופס השני הם שחזור של הטופס האמיתי שהוגש. עוד נטען כי לא הגיוני שאדם יוותר על דמי לידה, במיוחד כאשר מדובר בילד השני, והוגשה תביעה שהתקבלה בגין הילד הראשון. כן נטען שהסתירות בשאלה מי מילא הטפסים אינן נוגעות לנימוקי דחיית התביעה על ידי הנתבע.

14. הטיעונים בסיכומי התובעת אינם מתיישבים עם העדויות ועם המסמכים שהוצגו. עדותו של בעלה של התובעת, טרם שהופנה למועד הנפקת הטופס הראשון, היתה ברורה וחד משמעית וגם התובעת העידה כי טופס התביעה המקורי צולם. כלומר, אין מדובר בשחזור של טופס התביעה המקורי, אלא בצילום שלו. כאמור, גרסה עובדתית זו נסתרת על ידי מבט אחד בשולי הטופס, ברישום לגבי מועד הנפקתו.

לכך יש להוסיף את תשובותיו הלא משכנעות של הבעל, כאשר עומת עם הדברים והפניית האחריות למעביד, שמילא את שני הטפסים (בניגוד לעדותו בתחילה ובניגוד לעדות התובעת) וכן את הסתירות בין עדות התובעת ובעלה. בעניין זה נדגיש כי העובדה שהתובעת העידה שבעלה הוא שמילא וחתם בשמה בעוד שהבעל העיד שהמעביד מילא את הטפסים, היא בעינינו יותר מסתירה בפרטים והיא מלמדת על ניסיון של העד להרחיק את עצמו ממעשה מילוי הטפסים, באופן שמשפיע על מידת המהימנות שניתן לייחס לו.

15. להשלמת התמונה נציין כי בתום שמיעת העדויות, לבקשת בית הדין, הנתבע הציג את המסמך שבעלה של התובעת מילא יחד עם הגשת התביעה במרץ 2014 (סומן נ/1). על פי הרשום במסמך זה, התביעה לדמי לידה הוגשה כעבור כ- 7 חודשים לאחר הלידה וגרסה זו אינה מתיישבת עם גרסת התובעת ובעלה בבית הדין (7 חודשים ממועד הלידה מביאים לסוף שנת 2012 או תחילת שנת 2013). בנוסף, בנ/1 נרשם כי "המצב הכלכלי שלנו ממש דורש את הסיוע". לעומת זאת, בתצהירי התובעת ובעלה נרשם כי הם לא התעכבו לוודא שהכסף הועבר לחשבון ושכחו מהעניין, וטענה זו מלמדת שמצבם הכלכלי של התובעת ובעלה שונה מזה שנרשם בנ/1. סתירות אלה רק מחזקות את ההתרשמות מהעדויות שנשמעו בבית הדין.

16. סוף דבר – לא הוכח שהתובעת הגישה את התביעה לדמי לידה במועד ואף לא שוכנענו כי כך היה בפועל.

17. לאור הנסיבות שפורטו בהרחבה בפסק הדין, התובעת תשא בהוצאות הנתבע בסך 2,000 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, ד' ניסן תשע"ו, (12 אפריל 2016), בהעדר הצדדים.