לפניי תביעה כספית בגין נזקי רכב-רכוש שנגרמו עקב תאונת דרכים.

התביעה הוגשה והתבררה בסדר דין מהיר.

הצדדים חלוקים לעניין נסיבות התאונה ושאלת האחריות.

התובע טוען בכתב התביעה כי ביום 9.2.14 בשעה 11:30 או בסמוך לכך, נהג ברכבו ועמד במופע אור אדום ברמזור כאשר לפתע הגיח מאחור רכב הנתבע אשר לא שמר מרחק, פגע ברכב התובע וגרם לו לנזקים הנטענים.

לטענתו, האירוע מתיישב עם רשלנות הנתבע ומשכך יש להטיל עליו הנטל להוכיח היפוכם של דברים.

עוד יש לציין כי עפ"י הודעת התובע לחברת הביטוח : "רכב המבוטח עצר באדום, רכב צ"ג לא הספיק לבלום ופגע בו מאחור".

לעומת זאת, הנתבעים טוענים בכתב ההגנה כי התאונה ארעה עת נסע הנתבע 1 בנתיב הימני והתקרב לרמזור, כאשר רכב בתובע חתך לפתע את נתיב נסיעתו ובלם. הנתבע 1 ניסע לבלום את רכבו ללא הצלחה ופגע בחלקו האחורי ימני של רכב התובע.

העדויות והראיות

בדיון שהתקיים העיד התובע כי נסע בנתיב נסיעתו ועצר במופע אור אדום כאשר "אחרי שתי שניות מישהו נכנס בי מאחורה".

לגרסתו, הנתבע 1 הביע את צערו בפניו על התאונה, מיד לאחריה, ואף טען כי אדם נוסף שהיה ברכב עם הנתבע 1 אמר לו "לא שמנו לב" עוד הוסיף כי הנהג הסכים לשלם לו בעד הנזק אם המדובר בכמה מאות שקלים בודדים.

לדבריו, פחח הרכב אליו פנה שוחח עם קצין הרכב של הנתבע מספר פעמים בעניין.

התובע עמד על כך שלא סטה לנתיב נסיעת הנתבע 1 לטענתו לו היה סוטה לנתיב נסיעת הנתבע 1 היה רכבו נפגע במרכז רכבו או בקצה הקדמי . עוד העיד כי הנתבע 1 נסע בנתיב מימינו, זאת הסיק לדבריו מהעובדה שהפגיעה לרכבו הינה בצד אחורי מימין.

לדבריו פגע בו הנתבע 1 באזור הגלגל האחורי.

מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1, לגרסתו נסע בנתיב הימיני ביותר ומשראה שמופע הרמזור התחלף לאדום האט נסיעתו כאשר התובע סטה לנתיב נסיעתו, כאשר שני הרכבים היו עדיין בנסיעה.

הנתבע 1 הדגים את נסיבות התאונה באמצעות רכבי צעצוע, כאשר יש לציין כי מוקד הפגיעה עפ"י ההדגמה נחזה במרכז הרכב.

לדברי הנתבע 1, לאחר התאונה החליפו פרטים, הנתבע 1 טען כי בעת התאונה היה עמו ברכב ילד אותו הוא מסיע בהסעות, ואינו יודע את שמו.

עוד השיב הנתבע בחקירה נגדית כי מר אליהו ידיד הינו קצין הרכב מטעם מעסיקו, וכי אינו יודע אם אליהו ידיד אמר לתובע או מי מטעמו כי הנתבע 1 מעוניין להסתדר עמו מבלי להפעיל הביטוח.

בעת הדיון הועמדו לעיוני תמונות צבע של הנזק לרכב התובע וכן הוצגה תמונת רכב הנתבע 1 בטלפון הסלולרי.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את העדים מטעם הצדדים, עיינתי בהודעת התובע לחברת הביטוח, בתמונות הנזקים וביתר הראיות, מצאתי כי יש לדחות את התביעה.

ואנמק את החלטתי:

1. כידוע, על התובע להוכיח תביעתו בהיותו "המוציא מחברו". אינני סבורה כי נסיבות התאונה מביאות להעברת הנטל כנטען בכתב התביעה.

2. גרסת התובע באשר לנסיבות התאונה איננה מתיישבת עם אופי הנזקים שנגרמו לרכבו, לעומתה, גרסת הנתבע באשר לנסיבות התאונה נתמכת בתמונות הנזק לרכבים ואף מתקבלת על הדעת יותר, גם בהינתן שהמדובר במכת מריחה שתחילתה באזור הגלגל האחורי הימני של רכב התובע.

3. לכך יש להוסיף כי גרסתו של התובע, הן עפ"י הודעתו לחברת הביטוח והן עפ"י כתב התביעה מתארת פגיעה אחורית ברכבו, תיאור שאינו מדויק, בעוד שבעת הדיון ועפ"י תמונות הנזק עולה כי הפגיעה איננה בחלק האחורי של הרכב כי אם בצד ימין אחורי, מאזור הגלגל אחורנית, כאמור.

4 ערה אני לכך שבעת ההדגמה הציג הנתבע פגיעה שכביכול מתרחשת במרכז רכב התובע אולם יש לתת את הדעת לכך שלאחר מכן השיב כי "לפי התמונות רואים איפה המכה" וכן לכך שנסיבות התאונה כפי שתיאר מתיישבות כאמור עם מוקד הנזק אשר נגרם בפועל.

5. עוד אציין כעי אינני זוקפת לחובת הנתבע את אי העדת העד שנכח ברכבו בעת התאונה שכן לגרסתו המדובר בילד אותו הסיע במסגרת הסעות שביצע ואינו יודע את שמו. מנגד, יכול היה התובע לבקש זימונו של מר אליהו ידיד, אך לא עשה כן, כן לא זימן את הגורם מטעמו אשר שוחח לטענתו עם אליהו ידיד. בנסיבות אלה, הרי שגרסתו בעניין זה הינה בגדר עדות שמיעה בלבד ואיני מביאה אותה בחשבון לצורך הכרעתי.

6. לאור כל האמור לעיל ומאחר ומבחינת הגרסאות השונות אל מול הנזקים, הגרסה המתקבלת על הדעת הינה של הנתבע, אני בוחרת לאמצה.

7. עפ"י תקנה 40 לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961: "לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". בנסיבות אלה אני מוצאת כי האחריות לתאונה נחה לפתח התובע ועל כן דין תביעתו להידחות.

8. בשולי הדברים אציין כי אין בכך כדי לקבוע כי לא קיים אשם תורם מצד הנתבע, אולם אינני נדרשת לסוגיה זו שכן זו איננה דורשת הכרעה בתיק הנדון.

אשר על כן, התביעה נידחת. התובע יישא בשכר טרחת עו"ד הנתבעים בסך 1,500 ₪.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ה, 22 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.