1. לפניי תביעה כספית ע"ס 17,884 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 08.05.2014, בין כלי רכב, מ"ר 90-617-26 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 94-846-52 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3. נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעת, שהייתה קוהרנטית, מפורטת מאוד והותירה בי רושם של מהימנות, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שהייתה מהוססת מאוד, אינה מתיישבת עם היגיון קרות התאונה ועם מוקדי הנזק ברכבי הצדדים והותירה בי רושם של חוסר מהימנות.

יש לציין כי בגרסתם של הנתבעים התגלו סתירות כאשר בכתב ההגנה נטען כי התאונה קרתה בשל סטייתו ימינה כביכול של נהג רכב התובעת בעוד שב"כ הנתבעים תיאר במהלך הדיון נסיבות אחרות לגמרי. ייתכן והדבר נובע בשל אי ידיעת פרטי המקרה. אלא שגם הדבר מלמד על הססנות נהג רכב הנתבעים ועל קלישותה מול גרסת התובעת.

שוכנעתי כי רכב הנתבעים הוא שסטה משמאל לימין למראה פקק התנועה שבנתיב השמאלי, ובנסיבות שאוטובוס שהיה מאחוריו חסם את נתיב נסיעתו, ולכן לא הבחין ברכב התובעת המגיע מימינו. אלא שבמצב דברים זה, כאשר שדה הראייה של נהג רכב הנתבעים חסום או מוגבל, היה עליו להתקדם בנסיעתו בזהירות רק לאחר שהוא מוודא כי אכן התקדמותו אפשרית ובטוחה, על מנת למנוע תאונה, כפי שהתרחשה בפועל.

מה גם, שהאמנתי לנהג רכב התובעת שלא הייתה לו כל סיבה לסטות שמאלה כאשר הוא נוסע על הנתיב הימני ושהנתיב השמאלי עליו נוסע נהג רכב הנתבעים פקוק עד מאוד.

לאור זאת, אני משוכנע כי התאונה התרחשה ברשלנותה הבלעדית של נהג רכב הנתבעים.

לפיכך, דין התביעה להתקבל במלואה.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה בסך של 17,884 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 11.8% מהסכום המוצמד שנפסק.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ו אייר תשע"ה, 15 מאי 2015, בהעדר הצדדים.