בפני מונחת בקשתו של הנאשם, מר יעקב שטרית (להלן: "הנאשם") לביטול כתב האישום שהגישה כנגדו מדינת ישראל באמצעות המשרד להגנת הסביבה (להלן: "המאשימה") מטעמים של הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית.

בעת הרלוונטית לכתב האישום עסק הנאשם בניהול מוסך בשם "מוסך שטרית" בבית שמש (להלן: "המוסך").

למוסך היה רישיון עסק מיום 12.7.2000 לצמיתות (להלן: "רישיון העסק").

בכתב האישום שהוגש כנגדו מואשם הנאשם בביצוען של העבירות הבאות: הפרה ו/או אי קיום תנאים ברישיון העסק, עבירות לפי סעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968; זיהום מקור מים באופן או בנסיבות מחמירות שכתוצאה מהם נגרם או עלול להיגרם נזק או פגיעה מהותית בסביבה, עבירות לפי סעיפים 20 ב' ו-20 כ"א לחוק המים, תשי"ט-1959; השלכת פסולת ולכלוך ברשות הרבים, עבירות לפי סעיפים 2 ו-3(ב)(1) לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1948; עבירות של סילוק שמן משומש שלא כדין, עבירות לפי סעיפים 2 ו-6 לתקנות מניעת מפגעים (שמן משומש), התשמ"ג-1993.

לטענת המאשימה, משך למעלה מעשור, בין 21.10.2002 ל-9.5.2013, תועד הנאשם כשהוא מבצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום למעלה מ-20 פעמים.

זאת, על אף מספר התרעות שקיבל הנאשם לאורך השנים. המאשימה, לטענתה, שלחה התרעות לנאשם ביום 16.1.2003, התרעה שניה נשלחה ביום 23.1.2005 והתרעה נוספת נשלחה ביום 18.6.2012.

לטענת הנאשם, ביום 13.11.2016 (נספח ב' לתשובת הנאשם לתגובת המאשימה לעניין טענות מקדמיות) שלחה אליו המאשימה הודעה לפיה לא הוגשו עוד כתבי אישום נגד מוסכים אחרים הנמצאים באזור בו נמצא המוסך בו עובד הנאשם במשך 5 השנים האחרונות.

הנאשם מבקש לטעון שאין אכיפה כנגד מוסכים ושגם במוסכים האחרים בבית שמש אין מפריד שמנים. כמו כן הוא מוסיף וטוען שהמאשימה אינה אוכפת על המוסכים האחרים בבית שמש את החוק על אף שכל המוסכים האחרים פועלים באותה שיטה.

על מנת להוכיח את טענותיו הנאשם העיד את העד מר ניסים חילוא בעל מתקן "שטיפת רכבת" בו שוטפים מכוניות והוא עושה במקביל טיפול למכונית ומחליף שמנים לרכב שהעיד כי:

"ש. מה ידוע לך על ביקורים של משרד להגנת הסביבה והפרדת שמנים

ת. אין לי דבר כזה. השמן שיורד כשאני מוציא אותו מהאוטו יורד ישר לביוב

ש. ביקורים של משרד להגנת הסביבה

ת. היו לפני כמה שנים ולא ביקשו ממני לעשות הפרדה של שמנים

(עמ'' 19 לפרוטוקול הדיון מיום 19.2.2017).

העד ממשיך ומעיד כי:

"ש. אני מבינה שהעסק שלך שטיפת מכוניות

ש. כן. והחלפת שמנים וסיכה

ש. אין לך מוסך

ת. נכון. אבל זה החלפת שמנים לרכב, השמן שיורד מהאוטו לשום מקום אלא לביוב

ש. רישיון העסק שלך, מה העסק שעליו קיבלת רישיון

ת. שטיפת רכבים וסיכה

ש. העסק של שטיפת רכבים הוא

ת. הוא צמוד למוסך מוטי ויוני, העסק ששייך ליעקב שטרית"

(עמ' 20 לפרוטוקול הדיון מיום 19.2.2017).

כמו כן, העיד הנאשם את מר מאיר קלפון שעבד במוסך מוטורס משנת 2000 בתור מנהל עבודה כעד נוסף. מר קלפון העיד כי:

"מה אתה יכול להגיד על ביקורות של משרד לאיכות הסביבה ומפריד שמנים

ת. היו ביקורות ולא אמרו לנו כלום. הכל היה בסדר. אין לנו הפרדת שמנים ואין לאף אחד אחר, אני נכנס לכל מוסך בבית שמש ולא ראיתי ולא קיים"

...

"ש. מה קורה עם התשטיפים

ת. יש לנו תעלה שהולכת לביוב ולשם גורפים את המים לתעלת ביוב שמשם אני לא יודע לאן זה הלך.

ש. המוסך שלך קיבל התראות מהמשרד להגנת הסביבה

ת. לא. אליי לא פנו

ש. אם היו שולחים משהו למוסך זה היה מגיע אליך

ת. לא. יש מעליי עוד אחראי. או בעלי המקום עצמם, זה יעקב שטרית

ש. מישהו מהאחראים עליך הודיעו לך שצריך לשנות משהו

ת. 17 שנים לא דיברו איתי שצריך לשנות משהו"

(עמ' 21 לפרוטוקול הדיון מיום 19.2.2017).

טענת האכיפה הבררנית היא אחד האופנים בה נאשם יכול לטעון לטענה של הגנה מן הצדק. טענת ההגנה מן הצדק מעוגנת בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הקובע כי:

"לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן –

...

(10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית."

הפסיקה קובעת ומדגישה שאין להעלות טענה של "הגנה מן הצדק" בעלמא אלא אך ורק בנסיבות חריגות בלבד.

במקרה דנן, טוען הנאשם שהמאשימה נהגה כלפיו באופן של אכיפה בררנית. בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' איתמר בורוביץ (ניתן על ידי השופטים מצא, גרוניס ולוי, ביום 31.3.2005) (להלן: "ע"פ בורוביץ") קבע בית המשפט שההכרעה בשאלה אם העמדתם לדין של חלק מהמעורבים בביצוע העבירה הינה בבחינת אכיפה בררנית פסולה תהא לרוב תלויה בבירור השאלה אם הרשות הבחינה בין המעורבים על יסוד שיקולים עניינים או שמא פעלה מתוך שיקול זר או מתוך שרירות גרידא. בעניין זה נקבע בע"פ 3215/07 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן על ידי השופט ג'ובראן, ביום 4.8.2008) כי:

"החלטתה של הפרקליטות, כרשות מינהלית, להעמיד אדם לדין אינה יכולה להיעשות בשרירות הלב, ועליה לעמוד במבחנים המקובלים לגבי כל החלטה מינהלית, כגון מבחנים של מטרה כשרה, שיקולים ענייניים, סבירות ועוד ... עם זאת, יש לזכור כי מדובר בהחלטה מורכבת, בעלת שני פנים – הערכת היכולת להוכיח את האישומים כנגד החשוד, והעניין הציבורי שבהעמדתו לדין ... במסגרת אלו על הפרקליטות לשקול שיקולים רבים, תוך הענקת המשקל המתאים לכל שיקול, כך ששקילה עניינית של שני חשודים שענייניהם דומים (אך לא זהים), לא תניב דווקא החלטה זהה. תוצאה זו אינה מהווה בהכרח אכיפה בררנית. כפי שנאמר בעניין זה בע"פ 37/07 פרג נ' מדינת ישראל ..."הכלל הוא שכל עוד לא הסתבר שאי העמדתם לדין של חלק מן המעורבים בפרשה פלונית נבעה מתוך שרירות או מתוך שיקולים פסולים, אין באכיפה חלקית כזו אף שהיא פוגעת בעיקרון השוויון כדי להצדיק ביקורת שיפוטית פולשנית בין בדרך של הוראה להעמיד לדין את יתר המעורבים ובין בדרך של השוואת מצבם של המעורבים שהועמדו לדין לאלה שלא הועמדו לדין." משכך, לשם העלאת טענה בדבר "הגנה מן הצדק", הנשענת על טענה לאכיפה בררנית, יהיה על הטוען להראות, בראש ובראשונה כי מדובר בהבחנה בין מי שהדמיון ביניהם רלוונטי לעניין, במובן זה שהוא מצדיק התייחסות דומה בשאלת הגשתו של כתב אישום. בשלב השני יהא על הטוען להראות כי בבסיס ההבחנה ניצב מניע פסול, בין אם בדמות שרירותיות, התחשבות בשיקולים שאינם מן העניין, או חלילה שקילת שיקולים שאינם ראויים ... הנטל להוכיחם, שאיננו פשוט כלל וכלל, מוטל על הנאשם, באשר הפרקליטות, ככל רשות מינהלית, נהנית מהחזקה לפיה פעולותיה נעשות כדין.

מפסק הדין עולה כי על מנת להוכיח טענה בדבר הגנה מן הצדק הנשענת על טענה לאכיפה בררנית, יהיה על הנאשם להראות בשלב ראשון כי מדובר בהבחנה בין מי שהדמיון ביניהם רלוונטי לעניין, במובן זה שהוא מצדיק התייחסות דומה בשאלת הגשת כתב אישום. בשלב שני יהא עליו להראות כי בבסיס ההבחנה ניצב מניע פסול.

בעניין זה אציין שהפסיקה מבחינה בין אכיפה חלקית לאכיפה בררנית. אף לאחר שהוכח שהמאשימה נקטה באכיפה חלקית לא די בכך כדי לבטל את כתב האישום בטענת הגנה מן הצדק. לכל היותר, ניתן לראות בכתב האישום אכיפה חלקית אך לא פסולה. כפי שכותב כב' השופט זמיר בבג"צ 6396/96 סימונה זקין נ' ראש עיריית באר שבע (ניתן על ידי זמיר, שטרסברג-כהן ודורנר, ביום 8.6.99) (להלן: "בג"צ 6396/96 סימונה זקין"): "אכיפה בררנית ... אינה היפוך של אכיפה מלאה. ... אכיפה חלקית אינה בהכרח אכיפה פסולה. כך גם אכיפה מדגמית. שהרי המדינה אינה יכולה להקצות אלא משאבים מוגבלים לאכיפת החוק ... לכן רק טבעי וראוי הדבר שהמדינה ורשויות אחרות יקבעו לעצמן מדיניות, ובמידת הצורך והאפשר גם הנחיות כתובות, שיקבעו סדר עדיפות לאכיפת החוק. אכן, מדיניות או הנחיות כאלה צריכות לעמוד במבחנים המקובלים לגבי כל החלטה מינהלית, כגון, מבחנים של מטרה כשרה, שיקולים ענייניים, סבירות ועוד. אולם, אם הן עומדות במבחנים אלה, אכיפת החוק על פי מדיניות או הנחיות כאלה אינה אכיפה פסולה. אכיפה כזאת, אף שהיא אכיפה חלקית, אינה אכיפה בררנית ... מהי אכיפה כזאת? אפשר להגדיר אכיפה בררנית בדרכים שונות לצרכים שונים ... אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא. דוגמה מובהקת לאכיפה בררנית היא, בדרך כלל, החלטה לאכוף חוק כנגד פלוני, ולא לאכוף את החוק כנגד פלמוני, על בסיס שיקולים של דת, לאום או מין, או מתוך יחס של עוינות אישית או יריבות פוליטית כנגד פלוני ...".

במקרה דנן לא התרשמתי כי עלה בידי הנאשם להוכיח את טענתו בדבר האכיפה הבררנית. שכן העדים אותם הביא הנאשם אינם מהווים כלל מגוון מייצג של המוסכים בבית שמש. מידע משמעותי כמו נתוני זיהום הקרקע סמוך למוסכים האחרים לא הוצג כלל, וכן המידע שנמסר על אופן הזרמת התשטיפים במוסכים אלה בלבד אינו מספק.

מעבר לאמור, כפי שהעיד העד מר ניסים חילוואה המוסך בו הוא עובד נמצא גם הוא בבעלות הנאשם, והוא עובדו של הנאשם.

ואילו העד השני, מר מאיר קלפון העיד שאם היו מתקבלות התרעות למוסך בו הוא עובד לא הוא היה מקבלן אלא אדם האחראי מעליו.

עוד אוסיף שההתרעות נשלחות אל הנאשם משך כבר למעלה מ-10 שנים, כך שעסקינן במוסך ותיק ולא הוצגו בפנינו כלל נתונים על ותק שאר המוסכים בבית שמש כך שקשה להשוות בין מוסך זה לאחר מבלי לדעת נתונים אלו.

לאור האמור אני סובר שהנאשם לא עמד בדרישות הפסיקה האמורות להוכחת אכיפה בררנית שבוצעה כנגדו.

למעלה מן האמור, ובמענה לנספחים א, ב ו-ג לתשובת הנאשם לתגובת המאשימה לעניין טענות מקדמיות, לפיהם לא נשלחו על ידי המשרד להגנת הסביבה ועיריית בית שמש כתבי אישום והתראות למוסכים ומנהלי מוסכים בחמש השנים האחרונות והמייל לפיו הביקור במוסכו של הנאשם היה מתוכנן ומיוחד, אוסיף כי אף אם היה בסיס כלשהו לטענת האכיפה הבררנית אותה טוען הנאשם הרי שאין קבלת הטענה מובילה בהכרח לביטול כתב האישום כפי שקובע כב' השופט רובינשטיין בבר"ש 1461/17 רפקי מלחם נ' נציבות שירות המדינה (ניתן ע"י השופט רובינשטיין, ביום 26.2.2017):

"בנידון דידן מוסכם כי אכן התקיימה אכיפה חלקית בלבד של איסור העיסוק בעבודה נוספת בקרב ציבור המורים (וראו פסקאות ס"ג וס"ז לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). ברם ... בנסיבות כגון דא, עצם ההבחנה החלקית אינה עולה כדי אכיפה בררנית, אולם היא עשויה להצדיק, מטעמי צדק, הקלת-מה בענישה: "משמחליטה הרשות לאכוף מה שלא אכפה שנים, אין בכך כמובן דופי, ותמיד יפול על פלוני כלשהו להיות ראשון לנאכפים. אין מנוס מכך במציאות, שהרי יש להתחיל אי פעם, אלא שכמובן ראשוניות זו צריכה להתבטא במתינות הענישה ובהעלאתה ההדרגתית" (עניין אלגלי, פסקה כ"ג)."

בפסק הדין בו דן כב' השופט רובינשטיין אכן התקיימה אכיפה חלקית בלבד של איסור העיסוק בעבודה נוספת בקרב ציבור המורים אולם בנסיבת המקרה האמור עצם ההבחנה החלקית אינו עולה כדי אכיפה בררנית, אך הוא עשוי להצדיק הקלת-מה בענישה. כב' השופט רובינשטיין מצטט את קביעתו בבר"ש 4252/16 יהשוע אלגלי נ' נציבות שירות המדינה (ניתן ע"י השופט רובינשטיין, ביום 5.7.2016) לפיה כשרשות מחליטה לאכוף מה שלא אכפה שנים, תמיד ייפול על מישהו להיות ראשון לנאכפים. אין מנוס מכך, אך ראשוניות זו צריכה להתבטא במתינות הענישה.

מלבד זאת, ממכתב ששלח מר שולי גולדנברג, מנהל מחוז ירושלים במשרד להגנת הסביבה, ביום 15.2.2017 בעניין העמדתו לדין של הנאשם בגין עבירות איכות סביבה ורישוי עסקים ניתן הסבר, אשר, לעת עתה, לא נסתר לכאורה, לבדיקת מוסכו של הנאשם דווקא לפיו:

"החקירה נגד מוסך שטרית נפתחה בעקבות תלונת הציבור, שהתבררה כנכונה, על שפיכת שמנים מכוונת על קרקע חשופה בסמוך למוסך. מדובר בעבירה חריגה בחומרתה ולא בליקויים סטנדרטיים בפעילותו של מוסך. ... לא היה מדובר בהליך פיקוח שגרתי של המחוז, אלא בהליך פלילי שנפתח ישירות על ידי המשטרה הירוקה, מפאת חומרתה של העבירה ... עם פתיחת החקירה בדק החוקר האם קיימו מנהלי המוסך עבירות נוספות, צורפו הפרות שונות של התנאים ברישיון העסק ...

אדגיש כי המשרד ניהל ומנהל הליכים פליליים נגד מספר מוסכים בתחום מחוז ירושלים, ומוסך שטרית אינו היחיד נגדו נפתחו הליכים כאלה".

לאור האמור אני סבור שלא עלה בידי הנאשם להוכיח את טענתו באשר לאכיפה בררנית שבוצעה כנגדו, ואשר על כן אני דוחה את בקשתו של הנאשם לביטול כתב האישום שהוגש נגדו.

המזכירות תמציא את החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, י"א אייר תשע"ח, 26 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.