התובע עובד כמתחקר במשרד הביטחון במשך כעשר שנים. במהלך השנים סבל מכאבים הולכים ומחריפים בצווארו. כיום מאובחן כסובל ממחלה נדירה הגורמת לכאבים עזים בצווארו, עד כדי חוסר יכולת להחזיק את הצוואר מבלי להיעזר בידו. האם יש קשר סיבתי בין עבודת התובע כמתחקר להיווצרות המחלה בצווארו, על פי תורת המיקרוטראומה?

רקע

1. התובע הגיש ביום 13.5.2014 תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, בגין פגיעה בצווארו על פי תורת המיקרוטראומה. פקיד התביעות דחה את תביעתו, ועל כך הגיש התובע ערעור זה.
2. לאחר ששמענו את עדותו של התובע הסכימו הצדדים להעביר את עניינו של התובע למומחה רפואי, לצורך בחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו לפגיעה בצווארו.
3. להלן התשתית העובדתית המוסכמת על הצדדים, אשר הועברה למומחה:
   1. התובע יליד 1953, עובד כמתחקר ביטחוני משנת 2007 במשרד הביטחון.
   2. התובע עובד כעצמאי 4 ימים בשבוע כל יום בין 8-7 שעות. בכל יום עבודה התובע מבצע תחקיר אחד.
   3. התובע מגיע בשעה 07:00 בבוקר מכין הנדרש לתחקיר אשר מתבצע במשך 5 שעות.
   4. בכל שעות עבודתו התובע מקליד התחקיר לא בצורה עיוורת בצורה שמסתכל על המקלדת ואז על המסך. בנוסף, התובע בכל שעות עבודתו מסתכל על הנחקר. לשם כך נדרש להרים צווארו.
   5. התובע עושה בין פעמיים לשלוש פעמים הפסקות ל – 10 דקות במהלך התחקיר.
   6. לטענת הנתבע, בפעולת הקלדה רגילה עיקר התנועה היא של הזזת העיניים ולא הזזת הצוואר. לטענת התובע מבצע התובע את פעולת ההקלדה כאשר הוא מוריד הצוואר למקלדת בצורה שהסנטר כמעט נוגע בחזה ואז מרים הצוואר לכוון המסך. לפעמים, משעין התובע את הראש על יד אחת ומקליד ביד השניה.
4. ביום 27.1.2016 מונתה ד"ר ויויאן דרורי, מומחית לנוירולוגיה, למומחית רפואית מטעם בית הדין. להלן השאלות שהועברו למומחית ותשובותיה להן:
   1. מהו ליקויו של התובע?

התובע סובל מדיסטוניה פוקאלית של הצוואר עם כיפוף הראש קדימה (Antecollis).

• 1. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל? (גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים).

כן. ראה הסבר לעיל.

(להלן הסברה של המומחית כפי שהובא בראש חוות הדעת)

מר ברוך סובל ממחלה נוירולוגית נדירה יחסית בשם דיסטוניה פוקאלית. מדובר בהתכווצות בלתי רצונית של קבוצת שרירים, על רקע מחלה נוירולוגית, עם תפקוד לקוי של גרעיני הבסיס במוח, כאשר הסיבות למחלה אינן ידועות. בחלק ניכר מהחולים מדובר במחלה תורשתית, אך אצל התובע לא ידוע על מחלה דומה במשפחתו. סיבה שכיחה אחרת לדיסטוניה היא מתן תרופות מסוימות, אך לפני תחילת מחלתו זו התובע היה בריא ולא נטל תרופות. מעורבות שרירי הצוואר שכיחה מאד בין הדיסטוניות הפוקליות. המחלה מתחילה בצורה זו בגיל 30-50 והיא יותר שכיחה בנשים. לפעמים במהלך הזמן ההפרעה מתפשטת לקבוצות שרירים נוספים בגפיים. מעיון במסמכים אין ספק שמחלתו של התובע הינה Focal Dystonia בצורת Antecollis (כפוף צוואר קדימה).

השאלה המרכזית בתביעה הינה האם העבודה של התובע, הכרוכה בתנועות רבות של הצוואר במשך שעות רבות במהלך יום העבודה, גרמה או זירזה את הופעת המחלה.

ידוע מהספרות המקצועית שדיסטוניה פוקאלית מופיעה בשכיחות מוגברת בקבוצות שרירים שמופעלות באופן אינטנסיבי לאורך זמן. כך לדוגמא הפרעה דיסטונית בשרירי היד באנשים שכותבים הרבה, שגורמת לחוסר יכולת לכתוב (Writer's cramp), הפרעה דיסטונית באצבעות הידיים במוזיקאים ((Musician's dystonia עם חוסר יכולת לנגן, וגם הפרעה דיסטונית בשרירי הרגליים בספורטאים מקצועיים, בעיקר כאלה עם דגש על ריצה (Runner's dystonia או .(Athletic's הסיבה לקשר בין פעילות מוטורית ספציפית וחוזרת לאורך זמן והופעת דיסטוניה באותו איזור לא ברורה לחלוטין, אך מדובר כנראה בהתמודדות לא תקינה של המוח עם הדרישות המוטוריות הגבוהות.

לאור העבודה המתוארת של התובע, הדורשת תנועות רפטיטיביות ומדויקות של הצוואר לאורך זמן ממושך, לדעתי בהחלט יתכן שפעילות זו היוותה סיבה או זרז משמעותי להופעת מחלתו.

• 1. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו: האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

נכון להתייחס לפגיעה המתוארת כרצף של פגיעות זעירות, היות והמחלה תלויה במשך הזמן בו בוצעה פעילות מוטורית ספציפית לאורך תקופה.

• 1. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).

בשל אופי עבודתו של התובע עם תנועות רבות חוזרות של הצוואר לאורך תקופה ממושכת והקשר המתואר לעיל בין סוג כזה של פעילות והופעת דיסטוניה פוקאלית, לדעתי קיימת השפעה משמעותית של עבודתו בזמן מחלתו.

1. ביום 1.6.2016 הועברו למומחית שאלות הבהרה מטעם הנתבע, תוך שהודגש בפניה כי אין בשאלות אלה כדי להרחיב את התשתית העובדתית שנקבעה. להלן השאלות ותשובות המומחית להן:
   1. האם נכון שהגורם לתופעה המפורטת בפרק המסקנות בחוות דעתך הינו פעילות קבועה של הצוואר החוזרת על עצמה?

כן.

• 1. האם ניתן לומר שהפעילות המתוארת בעובדות שהועברו לעיונך אינה פעולה החוזרת על עצמה בצורה מדויקת שיש בה להביא לפגימה המתוארת וכי עיקר הפעילות המתוארת בסעיף 4 בהחלטת כבי בית הדין היא של העיניים ולא של הצוואר?

לא. בהחלט יש עבודה של הצוואר בהעברת מבט בין מסך, מקלדת ואדם היושב מול האדם המקליד, בעיקר כאשר סביבת העבודה אינה מותאמת במדויק לצרכים (גובה המשתמש, גובה השולחן ומושב הכיסא, זווית המסך) וכאשר המשתמש לא מנוסה בהקלדה עיוורת.

• 1. האם ניתן לומר כי הפעילות המתוארת בהחלטת בית הדין אינה מסוג הפעילויות העשויות לגרום לדיסטוניה פוקאלית?

כפי שכבר ציינתי בחוות דעתי, הפעילות המתוארת בהחלט עשויה לגרום לדיסטוניה פוקאלית של הצוואר.

טענות הצדדים

1. התובעת מבקשת לקבל את התביעה נוכח קביעתה החד משמעית של המומחית בחוות דעתה.
2. המל"ל טוען כי המומחית קבעה כי קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה למצב צווארו של התובע, אך לא הסבירה כיצד נגרם קשר זה, לא ידעה להסביר את מנגנון הפגיעה ולא ניתן לדעת אם מדובר ב"פגיעה זעירה" אם לאו. המל"ל גורס כי אליבא דפסיקה, אופן ניסוח מסקנותיה של המומחית אינו מרים נטל הוכחה, מכיוון שהשתמשה במלים כגון "ייתכן", "כנראה" ו"עשויה", המבטאים השערה וקשר שאינו ברור. כמו כן התעלמה המומחית מכך שבתשתית העובדתית נקבע כי עיקר הפעילות בעת ההקלדה היא של העיניים, לא של הצוואר.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינו בתיק בית הדין ובפרט בחוות הדעת, בתשובות לשאלות ההבהרה ובטענות הצדדים בסיכומיהם, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.
2. הלכה ידועה היא שמטרת מינויו של המומחה הרפואי מטעם בית הדין, לספק לבית הדין את הייעוץ הדרוש לו בשאלה העומדת להכרעה משפטית. קביעת קיומו או אי-קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בה לקה המבוטח לבין עבודתו, היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות שלפני בית הדין, תוך מתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה המתמנה על ידי בית הדין (דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ' נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז 374, 383). "לדידו של בית הדין המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין מקום לפסילתה" (כב' השופט רבינוביץ' בעב"ל 001035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 6/6/2005 – פורסם במאגרים האלקטרוניים). "הנה כי כן, בית-הדין אינו כבול בחוות הדעת הרפואית של המומחה ובתשובותיו לשאלות שהופנו אליו, אלא שלתשובות אלה יש לתת משקל מיוחד לצורך ההכרעה המשפטית, שכן יש בדברי המומחה כדי להאיר ולהבהיר את הסוגייא הצריכה הכרעה, כיד המומחיות הרפואית, המקצועית בה ניחן, ועל כן מובן מאליו כי בשאלות אלה יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית, יוצאת דופן, לעשות כן" (דב"ע נה/0-97 קלמן סעדה-המל"ל, ניתן ביום 29.3.1995, פורסם במאגרים האלקטרוניים)
3. חוות הדעת והתשובות לשאלות ההבהרה מנומקות כדבעי ולא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לסמוך ידינו על מסקנתה של המומחית. המלים אותן ציין המל"ל הוצאו מהקשרן והשימוש בהן אינו מחליש את מסקנתה. כך, המומחית כתבה: "הסיבה לקשר בין פעילות מוטורית ספציפית וחוזרת לאורך זמן והופעת דיסטוניה באותו אזור אינה ברורה לחלוטין, אך מדובר כנראה בהתמודדות לא תקינה של המוח עם הדרישות המוטוריות הגבוהות." אם כן, המומחית לא קבעה כי לא ברור אם יש קשר, אלא כי הסיבה לקשר אינה ברורה לחלוטין. המומחית קבעה כי במקרה של התובע יש קשר סיבתי בין תנאי העבודה למחלה, ולצורך התביעה לחלוטין די בכך. הסיבה להיווצרות אותו קשר סיבתי היא מעניינם של חוקרי הרפואה.
4. יתר על כן, המומחית מנתה גורמים אפשריים אחרים לגרימת המחלה, ופסלה אותם בהקשר לתובע (מחלה תורשתית ומתן תרופות מסוימות).
5. המומחית לא התעלמה מכך שבתשתית העובדתית נקבע שהתובע השתמש רבות בעיניו לצורך עבודתו, אלא התייחסה לכך מפורשות וקבעה כי למרות זאת יש קשר סיבתי בין העבודה למחלה בצוואר.
6. להתרשמותנו, אופן הניסוח של המומחית אינו מצביע על כך שמסקנתה לא הייתה חד משמעית. המומחית התנסחה בסגנון עניו וראוי שכך יהיה, מאחר שכזכור, מדברים אנו על מחלה נדירה אשר הגורמים לה עדיין נחקרים. מכל מקום, המומחית נשאלה האם יש קשר סיבתי בסבירות של מעל חמישים אחוז, שאלה שהתשובה לה יכולה להיות "כן" או "לא" בלבד, וענתה "כן". לא שוכנענו, כפי שטען המל"ל, שה"כן" הוא בעצם "אולי".

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת.
2. המל"ל יישא בשכ"ט הנתבעת בסך 5,000 ש"ח ובהוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח.

ניתן היום,‏ י"ט כסלו תשע"ז (‏19 דצמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.