1. בפניי תביעה לתשלום יתרת התמורה, אשר לטענת התובע הוא זכאי לה בגין עבודות תשתית שביצע עבור הנתבעים. הנתבעת 1, לעומתו טוענת, כי שולמה לו מלוא התמורה בהתאם למוסכם בין הצדדים. הנתבע 2 מצטרף לטענות אלו ומוסיף, כי לא חתם על ההסכם עליו מסתמך התובע וכי החתימה הנטענת כחתימתו, זויפה.

מיהות הצדדים:

1. התובע ביצע עבור הנתבעת 1 עבודות פיתוח ותשתיות (להלן: "התובע" ו-"העבודות" בהתאמה) כקבלן משנה בארבעה פרויקטים בהם זכתה הנתבעת 1, כקבלן ראשי, במכרזים של ההסתדרות הציונית החטיבה להתיישבות (להלן: "ההסתדרות הציונית" או "המזמין" או "מזמין העבודה").

הנתבעת 1 הינה חברה יזמית, אשר שכרה את שירותיו של התובע כקבלן משנה לביצוע עבודות בארבעה פרויקטים שביצעה עבור ההסתדרות הציונית (להלן: "הנתבעת").

הנתבע 2 עבד בזמנים הרלוונטיים אצל הנתבעת (להלן: "הנתבע").

רקע כללי:

1. הנתבעת זכתה במכרז לביצוע עבודות עבור ההסתדרות הציונית במספר יישובים במחוזות מרכז ודרום הארץ. לצורך ביצוע הפרויקטים היא שכרה את שירותיהם של קבלני משנה שונים וביניהם התובע. התובע ביצע עבודות בארבעה יישובים. לטענתו, הוא לא קיבל את מלוא התמורה בהתאם להסכם שבין הצדדים. לטענת התובע, הנתבע חתם באופן אישי על ההסכם לביצוע העבודות ומכאן נוצרה החבות האישית בגינה הוגשה התביעה גם כנגדו. הנתבעת טוענת, כי שולמה לתובע מלוא התמורה עליה הוסכם בין הצדדים. הנתבע טען שלא חתם על ההסכם ומדובר בחתימה מזויפת ומכאן שאין שום בסיס לתביעה כנגדו.

תמצית טענות הצדדים:

תמצית טענות התובע:

ההסכם וההפרה:

1. לטענת התובע, ביום 5.11.12 הוא התקשר בהסכם עם הנתבעת, אשר קובע כי התובע, כקבלן משנה, יבצע עבודות פיתוח ותשתית עבור הנתבעת (להלן: "ההסכם"), ביישובים רביבים ומשאבי שדה (ההסכם צורף כנספח א' לכתב התביעה). התובע מוסיף וטוען, כי על אף שההסכם קובע בבירור שהנתבעת התחייבה לשלם בגין עבודות אלו 96% מכל חשבון מאושר אשר משולם לנתבעת ע"י מזמין העבודה, הרי שבפועל, הנתבעת פעלה בניגוד להסכם וניכתה סך של 20%-22%.
2. עוד נטען, כי למרות פניותיו של התובע אל הנתבעת לתיקון הטעות, התובע נותר ללא מענה. התובע טען כי מדובר בהסכם שנחתם בינו לבין הנתבעת, באמצעות הנתבע. בנוסף, נטען שבניגוד לקבוע בהסכם, נכללו סעיפי אספלט בחשבונות שהוציאה הנתבעת.
3. לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת של המומחה, מר אילן סממה, כלכלן ויועץ עסקי (להלן: "המומחה מטעם התובע" או "מר סממה"). נטען, כי מחוות הדעת עולה, כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,548,919.43 ₪ כהפרשים (חו"ד צורפה כנספח ב' לכתב התביעה). בנוסף, נטען כי היות והנתבעים לא הגישו חו"ד מטעמם, אין מחלוקת באשר לחישוב הסכומים הללו.

הסכם בעל פה:

1. לטענת התובע, יש לדחות את טענת הנתבעת, כי ההתקשרות עם התובע נעשתה שלא על פי הסכם שבכתב. שכן, לא זו בלבד שהטענה לא הועלתה במסגרת כתבי ההגנה אלא שהטענה לא הוכחה.

טענת הזיוף:

1. באשר לטענת הנתבעת, כי ההסכם שצורף לכתב התביעה הינו הסכם מזויף, נטען כי התובע צירף לכתב התביעה הסכם דומה, אשר נחתם מול קבלן משנה אחר, ואשר נושא חותמת וחתימה זהה לזו המופיעה בהסכם שבעניינינו.
2. בנוגע לסוגיה של החותמת המופיעה על גבי ההסכם, התובע טוען שהנתבעת, בחוסר תום לב, העלתה גרסאות עובדתיות סותרות. זאת ועוד, התובע טען שגם אם בית המשפט יקבל את טענת הנתבעת כי מדובר בחותמת מוטבעת, הרי שאין עובדה זו מעידה על כך שהחותמת אינה מחייבת את הנתבעת. נטען, כי לא הוכחה הטענה, כי רק גורמים ספציפיים בחברת הנתבעת היו רשאים לחתום על המסמך, וכי כן הוכח שהחותמת שימשה את הנתבעת עבור חוזים מול קבלני משנה.
3. התובע טען, כי הוכח שההסכם נחתם בין הצדדים ולפיכך התובע זכאי לתשלום ההפרש שבין הסכומים ששולמו לו בפועל לבין התשלום שהנתבעת התחייבה להם בהתאם להסכם. לא זו אף זו, נטען כי על אף שהנתבעת לא שללה שנחתם הסכם בין הצדדים, היא נמנעה מלהציג בפני בית המשפט את ההסכם המקורי.

הסכם בהתנהגות:

1. באשר לטענת הנתבעת לשינוי ההסכם בהתנהגות, משיב התובע, כי מדובר בטענה עובדתית חלופית אסורה בהתאם לקבוע בתקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות").
2. זאת ועוד, נטען כי נקבע בהסכם במפורש, כי אין כל תוקף לשינוי בהתנהגות אלא אם נעשו בכתב ונחתמו על ידי הצדדים. התובע מבקש לקבוע, כי ההסכם שצורף כנספח א' לכתב התביעה, הוא הקובע במערכת היחסים שבין התובע לנתבעת, וכי התובע זכאי לסכומים הנטענים. בנוסף, באשר לנתבע 2, התובע מבקש לטעון, כי ככל שייקבע שהחותמת כוללת חתימה מוטבעת, בית המשפט מתבקש לקבוע כי ההסכם נחתם על ידי הנתבע באמצעות החותמת.

תמצית טענות הנתבעת:

ההסכם ותנאיו:

1. בפתח הדברים הנתבעת טוענת, כי ההסכם שצורף לכתב התביעה (כנספח א') אינו ההסכם שבין הצדדים וכי מדובר בהסכם כוזב וכי התובע לא הוכיח את אותנטיות ההסכם, זהות החתום עליו או את אמיתות ההתחייבות הנטענת.
2. הנתבעת טוענת שלאחר שהתקיים משא ומתן, בין התובע למנכ"ל הנתבעת, הוסכם כי במסגרת ההתקשרות, התשלום יתבצע "גב אל גב", כשהתובע זכאי ל- 78% מכל חשבון מאושר שישולם בפועל ע"י מזמין העבודה, ללא עבודות חשמל ואספלט. כלומר, הנתבעת זכאית ל- 22% מכל חשבון מאושר ומשולם בתור "אחוזי קבלן ראשי". נטען, כי התובע ידע היטב מה סכומי החשבון ומה הסכומים שאושרו על ידי מזמין העבודה. לפיכך, נטען כי טענות התובע כי נוכו סכומים גבוהים יותר מהמוסכם הן טענות שגויות וכוזבות.
3. לטענת הנתבעת, התובע החל את עבודות התשתית ברביבים באוקטובר 2012. לטענתה, בחשבון הפרויקט הראשון ברביבים שבדרום, הנתבעת ניכתה בחשבון הסופי סך כולל של 22% כמוסכם.
4. עוד, נטען כי במהלך חודש ינואר 2013, שלושה חודשים לאחר שהחל לעבוד על הפרויקט הראשון (ברביבים) החל התובע את העבודות בקיבוץ משאבי שדה. הנתבעת מדגישה, כי התובע לא העלה טענת קיפוח, וכי אם חש כך, לא ברור מדוע המשיך בעוד פרויקט. אילו סבר התובע, כי הניכוי אינו תואם את המוסכם בין הצדדים, הוא היה מוחה על כך ובוחר לנתק את ההתקשרות שבין הצדדים.
5. לגבי הקיבוצים ארז ומפלסים, הרי שאין לגביהם כל הסכם כתוב גם לטענת התובע. כמו כן, לגבי קיבוצים אלו החלו העבודות במהלך חודשים יוני, יולי 2013 והסתיימו במהלך שנת 2014. בפרויקטים אלה סוכם, כי מכל חשבון שיאושר וישולם ע"י המזמין, יהיה זכאי התובע לסכום של 80%.
6. ודוק, עבור כל החשבונות (אשר בסופו של יום, נוכו מהם 20-22%) הוציא התובע חשבונית מס, ומעולם לא העלה טענה בנוגע לטעות בסכומים. קרי, נטען שהתובע אישר כל חשבון וחשבון שנערך עמו, ואין הוא יכול לטעון בדיעבד, כי הוא זכאי לחישוב אחר ולתמורה שונה. לסיכומה של נקודה זו, נטען כי הוכח ע"י הנתבעת, כי שולם לתובע בדיוק כפי שהוסכם, וכי ההתנהלות הארוכה שבין הצדדים מעידה על גמירות-דעת בכל הנוגע לביצוע ההסכם והן בנוגע לתמורה המגיעה לתובע.
7. עוד, נטען ע"י הנתבעת, כי רק ביוני 2014, שיגר התובע מכתב באמצעות בא כוחו, לאחר שכל העבודות הסתיימו, בו טען התובע לראשונה, כי הוא זכאי לסכומים נוספים בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים, הסכם כוזב. הנתבעת טוענת, כי גם אם בית המשפט יקבע כי מדובר בהסכם בר תוקף, הרי שההסכם שונה בהתנהגות הצדדים.
8. זאת ועוד, הנתבעת טוענת שהתובע לא הוכיח את תביעתו וכי הוכח שלתובע אין חשבונות או מסמכים המוכיחים את טענותיו וכי הוא היה מודע בזמן אמת לאחוזי הניכוי. נטען, כי התובע אף הודה בטענות הנתבעת, בעת שהודה שידע שמורידים לו מעל 20% בגין אחוזי קבלן ראשי כבר באפריל 2013.
9. לטענת הנתבעת, ההסכם הנטען מעולם לא נחתם על ידי הנתבעת ו/או ע"י מורשה חתימה מטעמה. הנתבעת מוסיפה, כי החתימה המופיעה על גבי המסמך הנ"ל איננה שייכת למי ממורשי החתימה בנתבעת, והיא איננה ידועה או מוכרת למי מהגורמים המוסמכים. לטענתה, בניגוד לטענת התובע, הנתבעת מעולם לא הפנתה את התובע אל הנתבע לצורך הכנת ההסכם. נטען, כי הנתבע הועסק בנתבעת במחלקת מכרזים ובקרת חשבונות (בשנים 2012-2014) ולא היה בעל זכות חתימה בנתבעת, ולכן כל מסמך שנחתם על ידו אין בו כדי לחייב את הנתבעת בהתחייבות כלשהי.
10. לא זו אף זו, הנתבעת טוענת שהתובע לא הוכיח, כי נעשה כלפיו או בפניו מצג כלשהו. ודוק, נטען כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה להראות, כי המסמך נחתם על ידי הנתבעת, או ע"י מי מטעמה המורשה לכך.

חוות הדעת הגרפולוגית:

1. באשר לחוות הדעת של מר נפתלי יונתן (להלן: "חוות הדעת הגרפולוגית מטעם התובע") נטען כי היא הוגשה לאחר שהוגשה חוות הדעת מטעם הנתבעים (להלן: "חוות הדעת הגרפולוגית מטעם הנתבעים"). לטענת הנתבעת, חוות הדעת הגרפולוגית מטעם התובע לא התייחסה לנושאים שעלו בחוות הדעת הגרפולוגית מטעם הנתבעים, ואף המסקנה שהופיעה בחוות הדעת הנ"ל לא הייתה חד משמעית או נחרצת. הנתבעת מוסיפה ומדגישה, כי אין חולק כי חתימת הנתבע שונה באופן מוחלט מהחתימה המופיעה על גבי ההסכם. בניגוד לכך, חוות הדעת הגרפולוגית מטעם הנתבעים קובעת בבירור כי עולה חוסר התאמה מובהק בין החתימות הנטענות. נטען כי מסקנות המומחה הגרפולוג מטעם התובע נסמכו על דוגמאות מאוחרות שנתבקשו באופן מניפולטיבי, וכי אין מחלוקת כי חתימת הנתבע שונה מהחתימה המופיעה בהסכם הנטען.
2. באשר לחוות הדעת של מר סממה, הנתבעת מכחישה את מהימנות חוות הדעת וטוענת שחוות הדעת מגמתית. נטען כי הוכח שחוות הדעת של מר סממה הינה מסמך חסר בסיס, הנסמך על עדויות שמועה, מסמכים חלקיים ועל מידע חסר.

זימון לעדות:

1. בפי הנתבעת טענה נוספת לפיה התובע נמנע מלזמן לעדות את מי שלטענתו רלוונטי להוכחת תביעתו, ולפיכך נטען כי נוצרה חזקה כי אילו היה מזמן אותו לעדות, עדותו הייתה יכולה לתמוך בטענות הנתבעת.

על כן, לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה כנגדה.

תמצית טענות הנתבע:

1. לטענת הנתבע, הוא לא חתם על ההסכם שצורף לכתב התביעה, ולפיכך אין לחייבו בסכום כלשהו כפי שנטען בכתב התביעה. נטען, כי המסמך לא היה יכול להיחתם על ידי כל נציג אחר מטעם הנתבעת, שכן בתקופה שבה הועסק אצל הנתבעת, לא נחתם אף הסכם עם קבלן משנה על פיו התמורה תקוזז בסך של 4% בלבד. שכן, מדובר בהפסד עבור הנתבעת.
2. הנתבע מצטרף לטענות הנתבעת. הוא טוען, כי במידה ובית המשפט יחליט, כי הוא אכן חתם על ההסכם, הרי שאז מבוקש לחייב את הנתבעת בכל סכום שייפסק, נוכח היותו עובד של הנתבעת בזמנים הרלוונטיים.
3. הנתבע מוסיף וטוען, כי מעיון בסיכומי התובע ניתן להסיק כי התובע זנח כל טענה כנגד הנתבע. נטען, כי רק בכתב התביעה ניתן לראות התייחסות קצרה למעורבות הנתבע. הנתבע מוסיף ומציין כי בפועל, התובע טען בתצהיר העדות הראשית שהנתבע הוא זה שחתם על המסמך, ולכן יש לדחות את התביעה כנגדו, משום שהחתימה הינה בחוסר סמכות.

1. הנתבע טוען, כי מעולם לא חתם על המסמך ושהתובע לא הוכיח את טענתו. זאת ועוד, לא זו בלבד שחוות הדעת הגרפולוגית מטעם הנתבעים קבעה בנחרצות כי החתימה אינה שייכת לנתבע (עמ' 5 לחוות הדעת הגרפולוגית מטעם הנתבעים), אלא שנקבע כי קיימים מכנים משותפים בין מי שחתם את חתימת הקבלן לבין מי שחתם את החתימה השנויה במחלוקת (עמ' 5,6 לחוות הדעת הגרפולוגית מטעם הנתבעים). מאידך, נטען כי חוות הדעת הגרפולוגית מטעם התובע לא אוזכרה בכלל בסיכומי התובע, והסיבה לכך הינה כי חוות הדעת הזו לא מסייעת לו בהוכחת תביעתו.
2. לאור האמור, הנתבע מבקש מבית המשפט לדחות את תביעת התובע כנגדו ולחייב את התובע בהוצאות ושכ"ט בצירוף מע"מ, שכן מצב הדברים הנטענים על ידי התובע לא מקימה עילת תביעה על פי הקבוע בחוק השליחות. שכן, בהתאם לחוק השליחות התובע מנוע מלתבוע את הנתבע.

דיון והכרעה:

1. אין מחלוקת בין הצדדים, על כי התובע ביצע עבודות עבור הנתבעת בארבעה יישובים שונים בין השנים 2012 עד 2014. אין גם מחלוקת, על כי התובע קיבל תשלומים קבועים מדי חודש בחודשו.

כעת נבחן מהן השאלות העיקריות השנויות במחלוקת בתיק. להלן:

השאלות העיקריות שבמחלוקת:

המחלוקת לגבי התמורה לה זכאי התובע מתמקדת בשני נושאים עיקריים כדלקמן:

1. הנושא הראשון, אין מחלוקת, כי מדובר היה בתשלום "גב לגב", דהיינו, התובע קיבל את שכרו במקביל לקבלת התמורה שקיבלה הנתבעת מהמזמין. המחלוקת מתמקדת בניכוי שהייתה אמורה הנתבעת לבצע משכרה לפני התשלום לתובע. לטענת התובע, מדובר בקיזוז של 4% בלבד, בעוד שלטענת הנתבעת מדובר בקיזוז של 22%-20%.
2. הנושא השני מתייחס לסכומי כסף, אשר לטענת התובע, הנתבעת קיזזה לו בגין רכישת אספלט, על אף שלטענתו נכתב בהסכם, כי התובע יבצע את העבודות ללא תאורה ואספלט. מנגד, לטענת הנתבעת, יש לנכות את ההוצאות שהוציאה בגין רכישת האספלט מהסכום המשולם לנתבע, שכן היא רכשה את האספלט עבור הנתבע עקב בעיות בתזרים המזומנים שהיה לו (סעיף 53 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1).

אחדד את המחלוקת כדלקמן:

1. לטענת התובע, כל סכום שקיבלה התובעת מהמזמין בניכוי 4% היה עליה לשלם לתובע עבור עבודתו בפרויקט.
2. מנגד, לטענת הנתבעת, היה עליה לשלם לתובע את הסכום שקיבלה מהמזמין כאשר התובע זכאי לתשלום של 78% מכל חשבון מאושר שישולם בפועל ע"י המזמין, ללא עבודות חשמל ואספלט. כלומר, הנתבעת זכאית לסך של 22% בתור מה שמכונה "אחוזי קבלן ראשי".
3. המחלוקת הנפרדת עם הנתבע 2 מתייחסת לאחריותו האישית לה טוען התובע, עקב חתימתו על ההסכם שבין התובע לנתבעת, ואילו הנתבע 2 טוען שלא חתם על ההסכם שהוצג על ידי התובע, או על שום הסכם אחר עם התובע, והחתימה הנטענת כחתימתו- מזויפת.
4. אין, כאמור, מחלוקת על עצם קיומן של הסכמות לביצוע עבודות על ידי התובע עבור הנתבעת, ואין אף מחלוקת על כי התובע קיבל תמורה עבור עבודות אלו.
5. המחלוקת, כאמור, מתייחסת לגובה התמורה הנובע מדרך הקיזוז שבין הסכומים שקיבלה הנתבעת מהמזמין לסכומים שעליה לשלם לתובע. אין מחלוקת על עצם קיומו של הקיזוז.
6. לפני שאנתח את העובדות על פיהן אקבע את הכרעתי, אתייחס בקצרה לפן הנורמטיבי לגבי מהות היחסים החוזיים, שכן זו למעשה ליבת המחלוקת שבין הצדדים.

המסגרת הנורמטיבית- יחסים חוזיים:

1. ת"א 2316/07 אסטלקום בע"מ נ' מוטורולה ישראל בע"מ:

"סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"), קובע כי חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול.

הצעה מהי? סעיף 2 לחוק החוזים קובע כי "פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה...". מכאן שהיסודות המרכיבים את ההצעה הם שלושה: פניה, גמירת דעת ומסוימות. הפנייה הינה הביטוי החיצוני של רצון המציע (ג' שלו דיני חוזים – החלק כללי 187 (2005) (להלן: "שלו דיני חוזים").

קיבול: סעיף 5 לחוק החוזים קובע כי קיבול הוא הצהרת רצונו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה. בדומה להצעה, גם הקיבול הוא הצהרת רצון המעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר בחוזה בהתאם להצעה.

לפי סעיף 6(א) לחוק החוזים, יכול קיבול להיעשות לא רק במסירת הודעה למציע, אלא אף בביצוע החוזה או בהתנהגות אחרת, ובלבד שלא משתמע אחרת מן ההצעה. התנהגות אחרת המהווה קיבול יכולה – בנסיבות (לא שכיחות) מסוימות – להיות התנהגות פסיבית, לאמור: שתיקה או העדר תגובה. קיבול דרך התנהגות צריך להעיד על גמירות הדעת של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה המוצע. שתיקה יכולה להוות דרך של קיבול כאשר מצטרפים אליה נתונים נוספים – עובדתיים ומשפטיים (שלו דיני חוזים, בעמ' 215 – 217; 220 – 222).

הסכמת הצדדים היא בסיסו של החוזה. כאמור, על מנת לומר כי מפגש רצונות הנביע חוזה, חייבים להימצא בו שני יסודות מהותיים: גמירת דעת ומסוימות.

1. גמירת דעת משמעה רצון מגובש של הצדדים להתקשר בחוזה, כוונה רצינית להתקשר בחוזה והחלטיות. המבחן להתקיימותה הינו מבחן אובייקטיבי, קרי הביטוי החיצוני אשר נותן בעל דין לרצונו להתקשר בחוזה עם משנהו (ע"א 8430/06 שבתאי נ' ספני, ניתן ביום 3.11.08, פורסם במאגר נבו).

גמירת הדעת אינה תלויה בתחושותיהם הסובייקטיביות של הצדדים. היא נבחנת על-פי אמת מידה של האדם הסביר (ע"א 692/86 יעקב בוטקובסקי ושות' – חברה לייבוא ושיווק בע"מ נ' גת, פ"ד מד(1) 57, 67 (1989); ע"א 3102/95 כהן נ' כהן, פ"ד מט (5) 739, 743 (1996); ד' פרידמן ונ' כהן חוזים כרך א 156 (1991); להלן: "פרידמן וכהן חוזים"). במקרה בו הגילוי החיצוני של הרצון ברור, אך אחד הצדדים צופן כוונה פנימית, שאיננה עולה בקנה אחד עם הגילוי החיצוני, ואילו הצד השני אינו ער לכך, יכריע הגילוי החיצוני ואילו הכוונה הפנימית תיסוג מפניו.

אבני בוחן לקיומה או העדרה של גמירת הדעת יכולות להימצא בתוכן הקשר החוזי (בין אם מגולם הוא במסמך בכתב ובין אם לאו) ובהתנהגות הצדדים לפני כריתת החוזה ולאחריה (ע"א 5332/03 רמות ארזים, חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' שירן, פ"ד נט (1) 931, 938 וכן 941 (2004); שלו דיני חוזים, בעמ' 173).

....

(ב) המסוימות משמעה שההצעה צריכה לכלול לפחות את מסגרת העסקה ותחומיה וככל שחסרים בה פרטים, יהיו הם מן הסוג שניתן להשלים באחד מערוצי ההשלמה הקבועים בסעיף 26 לחוק החוזים (ראו: שלו דיני חוזים, בעמ' 175 – 176). יתר על כן, קיימים קשרי גומלין הדוקים בין דרישת המסוימות לבין הדרישה לגמירת דעת, המאפשרים ללמוד על קיומו של האחד מתוך בחינתו של האחר (ראו למשל רע"א 3160/08 מזר נ' גאון חברה לבנין והשקעות בע"מ, ניתן ביום 28.6.09, פורסם במאגר נבו).

אם נתקיימו שני היסודות הנדונים, של גמירת דעת ומסוימות, המשמשים מדד לקיומה של כוונה ליצור יחסים משפטיים, ניתן לומר כי הצדדים כרתו חוזה".

1. עוד ההלכה הפסוקה מורה, כי: "המבחן לגמירת דעתם של הצדדים הינו מבחן אובייקטיבי הנלמד מאמות מידה חיצוניות, וכולל את נסיבות העניין, התנהגות הצדדים ואמירותיהם לפני ואחרי כתיבת המסמך וכן את תוכן המסמך עצמו" (ע"א 7193/08 עדני נ' דוד, פסקה 9 לחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן ([פורסם בנבו], 18.7.2010).

מן הכלל אל הפרט:

1. כאמור, אין מחלוקת על עצם קיומן של הסכמות בין הצדדים, אין גם מחלוקת על עצם ביצוע העבודה ואף אין מחלוקת על כי נתקבלה תמורה.
2. לטענת התובע, ההסכם הקובע את מערכת היחסים החוזיים שבין הצדדים הוא ההסכם שצירף כנספח א' לכתב התביעה, ואילו הנתבעים טוענים שההסכמות שבין הצדדים באו לידי ביטוי בהתנהלותם בשטח במשך כשנתיים בארבעה פרויקטים שונים.
3. אין מחלוקת, כי ההסכם, נספח א' לכתב התביעה, מתייחס רק לשני פרויקטים (רביבים ומשאבי שדה), ואילו לגבי השניים האחרים (היישובים ארז ומפלסים) אין מחלוקת, על כי לא היה הסכם בכתב. התובע טען שהוסכם, כי נספח א' חל גם על שני פרויקטים נוספים אלו, בעוד הנתבעים טענו שעל כל הפרויקטים חלו ההסכמות על פיהם נהגו הצדדים בפועל.
4. התובע היה, כאמור, קבלן משנה שביצע עבודות עבור הנתבעת שהייתה הקבלן הראשי שזכתה במכרז של המזמין (ההסתדרות הציונית). הוסכם, כי התובע מקבל את שכר עבודתו מיד עם קבלת שכר הנתבעת מידי המזמין (מה שנקרא "גב אל גב"). עוד הוסכם, כי משכרה של הנתבעת יקוזז הרווח הקבלני, דהיינו, התובע יקבל את הסכום ששילם המזמין לנתבעת בקיזוז האחוז שנקבע עבור הרווח הקבלני (דבר הקרוי "אחוזי קבלן ראשי"). על מספר האחוזים האלו חלוקים הצדדים, כאמור.
5. התובע טען, כי בהתאם להסכם, נספח א' לכתב התביעה, הקיזוז הוא של 4%, בעוד הנתבעים טוענים שהקיזוז הוא של כ- 22%, כפי שבוצע בפועל. אין מחלוקת, על כי בפועל שולם הסכום בקיזוז של כ- 22%. התביעה הוגשה לצורך השלמת הפער.
6. לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בכל חומר הראיות, לא מצאתי, כי התובע פנה בצורה מסודרת בכתב בטענה, כי לא קיבל את מלוא התמורה במשך כל התקופה בה עבד עבור הנתבעת בפרויקטים השונים, ואף לא בסיומו של כל פרויקט.
7. הפניה בכתב הראשונה הייתה על ידי ב"כ התובע ביום 12.6.14, לאחר שהסתיימו כל הפרויקטים (המכתב צורף כנספח אחרון לכתב התביעה). לטענת התובע, הוא פנה בעל-פה וקיבל הבטחות שתשולם לו מלוא התמורה לדרישתו, אלא שלטענה זו לא הובאה שום ראיה נוספת על דברי התובע עצמו. התובע אף לא זימן את מר אלי כהן, שהיה בתקופה הרלוונטית עובד של הנתבעת, אשר לטענת התובע, הוא זה שעמד עמו בקשר ואשר סיכם על תנאי הקיזוז. הלכה ידועה היא, כי אי הבאת עד רלבנטי פועלת כנגד מי שאמור היה להזמינו (ראו ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פס"ד כרך מה חלק רביעי, עמ' 658, כב' השופט א' גולדברג).
8. כבר בשלב זה יש להבהיר, כי התביעה כנגד הנתבעת היא על סכום של 1,548,919 ₪ בגין העבודות בכל ארבעת הישובים, ואילו התביעה כנגד הנתבע 2 עומדת על סך של כ- 538,274 ₪ בלבד ומתייחסת לשני ישובים בלבד - רביבים ומשאבי שדה, וזאת בהתאם לאישור ב"כ התובע בדיון שהתקיים ביום 28.12.15 (פרוטוקול עמוד 3 שורות 21-22 ועמוד 4 שורות 1-2).
9. אין כאמור, מחלוקת על עצם קיומו של הסכם לביצוע עבודות על ידי התובע עבור הנתבעת, ואין אף מחלוקת על כי התובע קיבל תמורה עבור עבודות אלו. המחלוקת, כאמור, מתייחסת לגובה התמורה הנובע מדרך הקיזוז שבין הסכומים שקיבלה הנתבעת מהמזמין לסכומים שעליה לשלם לתובע. אין מחלוקת על עצם קיומו של הקיזוז.

הנושא הראשון שעליי לבדוק הוא מהות ההסכם שבין הצדדים:

מהות ההסכם בין הצדדים:

1. יש לבחון את המחלוקת האם אכן ההסכם בכתב שהוצג (נספח א' לכתב התביעה) הינו ההסכם שנחתם בין הצדדים לגבי שני היישובים הראשונים בהם בוצעו העבודות, רביבים ומשאבי שדה, כטענת התובע, כאשר הוא ממשיך וטוען, כי לגבי שני היישובים הנוספים (ארז ומפלסים) חל אותו הסכם, כפי שסוכם בעל-פה בין הצדדים- או שמא- התובע לא הוכיח קיומו של הסכם חתום בכתב, כטענת הנתבעים, אשר הוסיפו כי ההסכם נספח א' לכתב התביעה מעולם לא נחתם וכי לאורך שנתיים של עבודות משותפות בין הצדדים בפועל התובע קיבל את השכר עבור עבודתו בניכוי של 22%-20% ולא 4% כפי שהוא טוען, דבר המחזק את טענתם.
2. לאחר עיון בחומר הראיות, בתצהירים וכתבי הטענות ולאחר שמיעת הצדדים, מצאתי, כי לא עלה בידי התובע להוכיח קיומו של הסכם חתום בכתב.
3. ההסכם שצורף כנספח א' לכתב התביעה כולל חותמת מוטבעת הנושאת את הכיתוב "מגנזי תשתיות בע"מ". מהעדויות של מנכ"ל הנתבעת מר ניר עפרוני והנתבע עלה כי היו חוזים עליהם הייתה מוטבעת חותמת החברה , אך כל עוד חוזים אלו לא נחתמו על ידי מורשה חתימה , הם לא היו מחייבים. במקרה הנדון על נספח א' לא הייתה חתימה נוספת על החותמת המוטבעת. אינני מקבלת את טענת הנתבע שצורת האות "ע " היא חתימה של מאן דהוא, ואף לא חתימה של הנתבע, אלא מדובר, כפי הנראה, בחלק מהחותמת המוטבעת. יצוין שההסכם, נספח א', לכתב התביעה עליו מסתמך התובע, הוא צילום. התובע לא הציג מקור, דבר המקשה על בדיקת האותנטיות של החותמת ו/או החתימה.
4. התנהגות הצדדים לאורך שנות העבודה המשותפות של הצדדים וכן היעדר מחאה מצד התובע לגבי גובה התמורה שקיבל, לרבות אחוזי הקיזוז עליהם ניצבת המחלוקת, מעידים על כי זה היה ההסכם אליו הגיעו הצדדים. הווה אומר, לאחר סיומו של כל פרויקט שולמה התמורה לתובע בניכוי 20%-22% מהתמורה שקיבלה הנתבעת מהמזמין והתובע לא מחה על כך בשום צורה. הנתבעת צירפה כרטסת הנהלת חשבונות וחשבוניות מס, התומכות בגרסתה, ולמעשה יוצרות אישור מצד התובע בעניין גובה התמורה שקיבל בגין כל פרויקט.
5. יתרה מזאת, מעדותו של התובע עולה, כי חובות אחרים המוטלים על הקבלן, כלומר התובע בענייננו, בהתאם לאותו הסכם שצירף כנספח א' לכתב התביעה- לא בוצעו על ידי התובע, כך לדוגמא הסעיפים המחייבים את הקבלן להנפיק פוליסת ביטוח הכוללת את היזם (הנתבעת) והמזמין סעיפים 8.8 ו 8.9 להסכם , נספח א' לכתב התביעה), והתייחסות התובע לחובות אלו (פרוטוקול עמוד 45 שורות 15-18). התובע מבקש למעשה לקיים את הסעיף המתייחס לאחוזי הקיזוז, מאותו הסכם שצירף, והנוקב בתשלום של 96%, דהיינו קיזוז של 4%, אשר התובע טוען לו, מבלי שהוא עצמו מקיים סעיפים אחרים באותו הסכם, אשר עלויות נוספות בצדם.
6. לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי לא עלה בידי התובע להוכיח, כי ההסכם נספח א' לכתב התביעה נחתם בין הצדדים וכי הוא קובע את גובה התמורה לה זכאי התובע. למסקנה זו הגעתי הן מהנהלות הצדדים בשטח במשך תקופה ארוכה בארבעה פרויקטים שונים, והן מאחר ואינני מקבלת את טענת התובע שהנתבע חתם על ההסכם – נספח א'. אני מקבלת בעניין זה את עדותו של הנתבע שהייתה אמינה בעיניי ונתמכה בחוות דעת גרפולוגית בצורה חד משעמית וארחיב על כך בהמשך.

תנאי ההסכם:

1. לאחר עיון במסמכים ולאחר שמיעת הצדדים בתיק, אני מקבלת את טענת הנתבעת, כי מדובר בקיזוז של 22%-20%. התנהלות הצדדים לאורך כל התקופה מעידה על כי זו הייתה ההסכמה.
2. התובע לא פנה ולו פעם אחת בכתב לברר מדוע מבוצע קיזוז כל כך גדול (כמעט פי חמש) מהמוסכם, לטענתו, אלא לאחר שסיים את העבודה בכל ארבעת הפרויקטים וקיבל את שכרו. התובע גם המשיך לקבל פרויקט אחר פרויקט מבלי לערוך בירור לגבי הקיזוז אשר לטענתו היה מוטה בצורה מהותית.
3. גם אם הייתי מקבלת את טענת התובע על כי ההסכם שהציג כנספח א' לכתב התביעה נחתם כדין בין הצדדים והוא המחייב אותם, הרי שהתנהלותם בשטח בתקופה כל כך ארוכה ללא מחאה מטעם התובע, הייתה הקובעת את מערכת היחסים ביניהם, דהיינו, הקיזוז המוסכם הוא הקיזוז שביצעה הנתבעת בפועל.
4. בעניין זה יש לציין את טענת הנתבעת, אשר לא נסתרה, כי כאשר הייתה לתובע בעיה תזרימית בעת שהחל בפרויקט הראשון ברביבים באוקטובר 2012 נעתרה הנתבעת לבקשתו ולא ניכתה כלל אחוזי קבלן ראשי, אך בחשבונות השוטפים הבאים בפרויקט רביבים, ניכתה מהחשבון המאושר סך של 25% ואילו בחשבון הסופי במאי 2013 נוכה במצטבר סך של 22%, כפי שהוסכם בין הצדדים. במשך 9 חודשי עבודה ביישוב רביבים לא מחה התובע על הסכומים ששולמו לו. כך קרה גם בינואר 2013 כאשר החל את העבודות בקיבוץ משאבי שדה ביקש התובע שהנתבעת תסייע לו במימון החודשים הראשונים ולכן הסכימה הנתבעת לנכות מהחשבון הראשון במשאבי שדה בחודש ינואר 4% בלבד. אולם, בחשבונות השוטפים המצטברים הבאים נוכו מכל חשבון, לרבות מהחשבון הסופי, סכום של 22% כאחוזי קבלן ראשי. במשך 9 חודשי עבודה בקיבוץ משאבי שדה לא מחה התובע על הסכומים ששולמו לו (נספחים ד'-ה' לתצהיר הנתבעת).
5. כמו כן, כאמור, מחומר הראיות ובמיוחד מעדותו של התובע עולה, כי תנאים אחרים המוטלים על הקבלן, הוא התובע, בהתאם לאותו הסכם לא בוצעו על ידי התובע. לדוגמא: הסעיפים המחייבים את הקבלן להנפיק פוליסת ביטוח הכוללת את היזם והמזמין, שיק פיקדון וכד'.
6. מעיון בחומר הראיות ניתן ללמוד על חשבונות חודשיים, המציינים במפורש קיזוז של 22%-20% ללא כל מחאה מצד התובע (לדוגמא נספח ג' לתצהיר הנתבעת- פרויקט רביבים, חשבון ביצוע 05/13 מיום 04.06.13- שם מופיע קיזוז של 22%; דוח חשבון חלקי מס' 3 לתאריך 27.08.13 של היישוב ארז – שם מופיע קיזוז של 20%). במשך התקופה בה ביצע התובע עבודות עבור הנתבעת הוא קבל מספר רב של חשבונות מהן עלה הקיזוז שבוצע על ידי הנתבעת. התובע לא מחה על חשבונות אלו ואף הוציא בגינן חשבוניות.
7. חוות הדעת שהוגשה ע"י המומחה מטעם התובע, מר סממה, איננה תורמת לפתרון המחלוקת שכן המחלוקת היא לא על חישוב התמורה מבחינה אריתמטית , אלא על דרך החישוב. המומחה בעדותו העיד שלא התייחס למחלוקת זו, אלא הכין את חוות הדעת על בסיס הדברים שאמר לו התובע והמסמכים שמסר לו התובע. על כן, אין בחוות-דעתו של מר סממה כדי להועיל במחלוקת שבפנינו.
8. למעשה ניתן ללמוד, כי חל השתק כלפי התובע עקב מצג מצדו של קבלת התנאים כפי שטוענת להם הנתבעת, דהיינו, קיזוז של 22% במצטבר.
9. לפיכך, אני קובעת, כי תנאי ההסכם היו כפי שטוענת הנתבעת, כלומר בניכוי של 22% ולא 4%, כפי שטוען התובע. כאמור, התנהלות הצדדים לאורך תקופה מעידה על כך, לצד היעדר מחאה מצד התובע.

ההסכם עם "כוכב השמש":

1. התובע ביקש לחזק את טענתו שהקיזוז המקובל הוא 4%-5% ולשם כך הציג את ההסכם אשר לטענתו חתמה הנתבעת עם "כוכב השמש" ואשר על פיו מדובר בקיזוז של 5%, אלא שמעדותו של מר יחזקאל, מנהל כוכב השמש, הסתבר שגם במקרה של "כוכב השמש" בפועל קוזזו 22% (ראה נ/1)- מר יחזקאל אישר בעדותו שהקיזוז המקובל היה 22% ( ראה פרוטוקול עמוד 32 שורות 3-9).
2. ממכלול הראיות עולה, כי בהתאם להסכם שבין הצדדים הקיזוז עמד על 22% כפי שבוצע בפועל. למסקנה זו אני מגיעה לאחר בחינת הראיות והעדויות שהיו בפניי ובמיוחד לאחר שהגעתי למסקנה שההסכם שהציג התובע לא נחתם על ידי הנתבעת, גם במקרה של "כוכב השמש", כאמור, קוזזו 22% והתובע עצמו לא עמד בחובות נוספים המוטלים עליו בהסכם נספח א' שצירף לכתב התביעה. ככל שביקש התובע להסתמך על הסכם זה היה עליו להראות שהוא מצדו נהג בהתאם לאותו הסכם, אלא שהוא עצמו העיד שלא עמד בחובות המוטלים על הקבלן בהתאם לאותו הסכם. מדובר בחובות כמו רכישת ביטוח וכד', דרישות שעלויות בצדן וככל שהתובע לא מימן עלויות אלו הן חלו על הנתבעת. (הדבר אף עולה מעדותו של מר יחזקאל מנכ"ל "כוכב השמש."

1. משכך, כאמור, גם ההסכם עם "כוכב השמש" אין בו כדי להועיל לתובע להוכחת גרסתו.

קיזוז רכיב האספלט:

1. למעלה מן הצורך, אבחן גם את הטענה בעניין קיזוז רכיב האספלט. לטענת התובע, הנתבעת קיזזה לו סכומי כסף בגין רכישת אספלט, על אף שלטענתו נכתב בהסכם, כי התובע יבצע את העבודות ללא תאורה ואספלט. מנגד, לטענת הנתבעת, ההוצאות בגין האספלט קוזזו מסכום התשלום לתובע, מאחר והנתבעת רכשה את האספלט עבור התובע עקב קשיים שהיו לו בתזרים המזומנים.
2. מתוך עיון בחומר הראיות שצורף, כמו נספח ג' לתצהיר הנתבעת –ניתן לראות כי אכן בוצע קיזוז אספלט בחלק מהחשבונות.
3. גם בעניין זה אני רואה בהתנהגות הצדדים לאורך זמן את ההסכמות שהיו ביניהם בזמן אמת. התובע לא מחה על קיזוז זה עד לאחר שסיים את כל הפרויקטים וקבל את מלוא השכר , כפי שחושב על ידי הנתבעת. התובע לא פנה בבקשה לברר קיזוז זה או בדרישה לתיקונו, אלא המשיך לעבוד בתנאים אלו ואף הוציא חשבוניות המתייחסות לתשלומים בהם קוזזו סכומים אלו.
4. לאור הדברים האמורים לעיל, התביעה כנגד הנתבעת נדחית .

למעלה מן הצורך, אבחן גם את הטענה כלפי הנתבע. להלן:

חתימת הנתבע:

1. אני מקבלת את טענת הנתבע, כי הוא לא חתם על ההסכם והחתימה הנטענת להיות חתימתו מזויפת. אוסיף, כי התרשמתי מעדותו הכנה של הנתבע. יוער, כי גם מבלי להיות מומחה לכתב יד או גרפולוג, הרי שלא מצאתי כל קשר בין חתימת המחלוקת הנטענת, על ידי התובע ,להיות חתימתו של הנתבע, לחתימות הנתבע על מסמכים קודמים לחתימת המחלוקת.
2. בנוסף, בתיק הנדון הוגשו שתי חוות דעת גרפולוגיות. מסקנת המומחה מטעם התובע הייתה "הגעתי לכלל מסקנה כי קיימת אפשרות סבירה שחתימות המחלוקת נחתמו על ידי חותם הדוגמאות" (עמוד 4 לחוות הדעת). דהיינו חוות דעת שאיננה חד משמעית ואשר מדורגת בדרוג נמוך במדרג המפורט בעמוד 5 לחוות הדעת .
3. חוות הדעת מטעם הנתבע היא חד משמעית, כי מדובר בחתימה מזויפת. מסקנת המומחית הייתה כדלקמן: "התחימות על המסמך השנוי במחלוקת – ההסכם שסומן א, אינן חתימותיו של ברוך בן שלום אלא חתימות מזויפות" (עמוד 7 לחוות הדעת).
4. אמנם שני המומחים היו אמינים בעיניי, אך לאחר ששמעתי את שני המומחים ועיינתי בחוות הדעת מטעמם, מצאתי לקבל את חוות הדעת מטעם הנתבע , אשר קבעת באופן חד משמעי שלא מדובר בחתימתו של הנתבע לאחר בדיקה יסודית שערכה והשוואת החתימה שבמחלוקת עם חתימות קודמות של הנתבע. כפי שכבר ציינתי שגם אני הגעתי למסקנה זו. לעומת המומחית מטעם הנתבע שהייתה חד משמעית , המומחה מטעם התובע נתן חוות דעת לא החלטית. בנסיבות אלו אני מקבלת את האמור בחוות דעת המומחית מטעם הנתבע וקובעת שהנתבע לא חתם על ההסכם נספח א' לכתב התביעה ולא הוצג אף הסכם עליו חתם הנתבע.
5. הלכה פסוקה מזה שנים היא, כי כאשר הנתבע כופר בחתימתו, הראיה הינה על התובע (ראו ע"א 268/56 נוי ואח' נ' עיריית חדרה ואח', פ"ד יב 353, 358 (1958); ע"א 355/63, 356/63 קרסניצקי ואח' נ' נאמן בפשיטת רגל של שאול וינרב ואח', פ"ד יח(4) 324, 331 (1964); ע"א 232/77 רוזנברג נ' אברהמוף, פ"ד לב(2) 197, 201 (1978)).
6. במסגרת ע"א 316/79 חמדאן נ' ליאני ואח', פ"ד לד(2) 309, 315 (1979) ראו דברי כב' השופטת בן פורת, להלן:

"דווקא לעניין חתימה על מסמך, לרבות שטר, אין לנהוג בחומרה יתירה, שכן די אם הנתבע כופר בחתימה כדי שעול ההוכחה שזו חתימתו, כחלק מרכיבי התביעה, יהא מוטל על התובע. ... עמוד התווך של התובענה, לפני כל שאלה של סדר דין זה או אחר, הוא המסמך החתום בידי הנתבע, ואם אין הנתבע מודה בחתימה, עניין הוא לתובע להוכיח את קיומה ואמיתותה".

1. זאת ועוד, במסגרת ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח', פ"ד מז(3) 240, 261-263 (1993)), נקבע, כך:

"..כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע. ... כלל זה נובע מכך שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע...".

1. על כן, לאור התרשמותי מהעדים המומחים ומאחר שחוות הדעת מטעם הנתבע הייתה חד משמעית, ומאחר שבטענת זיוף נטל ההוכחה הינו על התובע בהתאם להלכה הפסוקה, נטל אשר הוא לא עמד בו, הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבע חתם על ההסכם.
2. על כן, התביעה כנגד הנתבע- נדחית.

סוף דבר:

1. לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי דין התביעה להידחות.

בעניין ההוצאות- התובע ישלם לנתבעת סך של 3,500 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ.

התובע ישלם לנתבע הוצאות בסך 3,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ.

התשלום ישולם תוך 30 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' כסלו תשפ"א, 23 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.

ניתן היום, ז' כסלו תשפ"א, 23 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.

חתימה