מתוקף סמכותי לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984, לאחר שהובאו בפניי העדויות והראיות, ובכלל זה עיינתי בכתבי הטענות ותמונות הנזק ושמעתי העדים, אני מורה על קבלת התביעה.

גירסת הנתבע לאופן קרות התאונה אינה סבירה. גם אם היה מקום לקבל גירסת הנתבע כי התובעת החלה בנסיעה תוך שהוא פנה ימינה למתחם החנייה, הרי שהמסקנה המתבקשת היא שמהירות נסיעתה היתה איטית מטבעה בהיותה בתחילת נסיעה. בנסיבות כאלה לא ניתן לקבל גירסת הנתבע ולפיה נהדף כמטר לצד שמאל מעוצמת הפגיעה של רכב התובעות.

יש עוד להעיר כי תמוה כיצד לא שלל הנתבע 1 באופן מיידי הגירסה לפיה רכב התובעת היה דומם בעת קרות התאונה (עמ' 3, ש' 23), שהרי לכאורה על-פי גירסתו רכב התובעת היה בנסיעה קדימה וממילא על-פי גירסתו לא יכול להיות שמנועו היה דומם.

זאת ועוד אופי הנזקים ברכב הנתבעים תואם דווקא לגירסת התובעת כי רכב הנתבעות השתפשף על רכבה תוך כדי פנייה ימינה.

מכל האמור מצאתי כי גירסת התובעת לאופן קרות התאונה סבירה יותר בנסיבות העניין ואני מוצא כי הנתבע 1 אחראי באופן מלא לקרות התאונה.

אשר על כן אני מחייב את הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 לשלם לתובעת 4,155 ₪ בצירוף הצמדה מיום הנזק, בתוספת אגרת בית משפט (379 ₪) ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

ניתן היום, ג' חשוון תשע"ו, 16 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.