לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 17.8.15 ובו נמחק ההליך מחמת חוסר מעש.

דין הבקשה להידחות.

בדיון שנתקיים ביום 16.4.15 הודיעו הצדדים על הסכמתם למתווה לפיו ייערכו בדיקות משותפות ע"י הצדדים אשר תיעודם יוגש לבית המשפט. בהתאם להסכמת הצדדים הוריתי כי הצדדים יפעלו לפי המתווה המוסכם, והדיון נדחה ליום 16.6.15.

יום לפני הדיון שנקבע הודיע ב"כ המבקש לבית המשפט כי הצדדים אימצו את המתווה אולם טרם הסתיימו בדיקותיהם ולפיכך ביקש לדחות את הדיון. הדיון אכן נדחה מטעמי הבקשה, והצדדים נדרשו להגיש את תוצאות בדיקותיהם לבית המשפט עד ליום 1.8.15.

הצדדים לא הגישו דבר ולא הודיעו דבר.

בהחלטת בית המשפט מיום 2.8.15 קבעתי כי הצדדים מצויים בחוסר מעש וככל שהמחדל לא יוסר עד ליום 15.8.15 אשקול מחיקת התובענה מחמת חוסר מעש. גם בעקבות הודעה זו לא הוסר המחדל ולא הוגשה כל תגובה אחרת. לפיכך, נמחקה התובענה מחמת חוסר מעש.

רק לאחר מתן פסק הדין הוגשה בקשה לביטולו וכן בקשה למתן ארכה בת 14 יום, "על מנת להגיש הודעה בדבר המתווה לעריכת הבדיקות המשותפות" ועל מנת לסיים "גיבוש המתווה". נמצא שארבעה חודשים לאחר הסכמת הצדדים על המתווה, ותחת הגשת תיעוד הבדיקות לבית המשפט כנדרש, הצדדים מבקשים ארכה ל"גיבוש" המתווה. זאת מבלי להבהיר לבית המשפט, בהבהרה נתמכת בתצהיר, מה נעשה במשך ארבעה חודשים מאז שניתנה הסכמתם למתווה, מדוע לא קוימו החלטות בית המשפט ולא נערכו הבדיקות כנדרש, ומדוע לא הוגשה כל תגובה מטעם מי מן הצדדים להודעת חוסר המעש.

הבקשה נדחית, אפוא.

מזכירות בית המשפט תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ד' אלול תשע"ה, 19 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.