בפניי בקשת המבקש, אחד הערבים לחוב י.מ. ממלכת הצעצועים בע"מ (להלן: "החייבת"). נגד החייבת וארבעה נתבעים נוספים, לחמני יובל ומיטל, אמור נתנאל ולחמני אסתר, ניתן פסק דין בהעדר הגנה.

המבקש הגיש את הבקשה יחד עם הערבים אמור נתנאל ולחמני אסתר, שחתמו יחד עימו ויחד עם הערבה לחמני מיטל, על כתב הערבות להלוואה בסך 133,745 ₪ ביום 5/2/14 (נספח ב' לכתב התביעה). כאמור גב' לחמני אסתר וגב' לחמני מיטל חזרו בהן מהבקשה ומר אמור לא התייצב לדיון בעניין.

המבקש התגונן בטענה לפיה מר לחמני יובל, הנתבע מס' 2, בעל מניות בחברה החייבת, ביקש ממנו ומהערבים האחרים לחתום לו כערבים על הלוואה פרטית בסך 20,000 ₪, והוא והערבים הגיעו לבנק, חתמו בפני הפקיד על טפסים ריקים, וכשביקשו שיכתוב את סכום הערבות ענה להם "אין לכם מה לדאוג אנחנו נמלא את זה אח"כ, ולפי יכולתכם כל אחד מכם לא יכול לערוב על סכום יותר מ-20,000 ₪" (סעיפים 6 ו-7 לתצהיר). המבקש מציין כי פקיד הבנק הצהיר בפני הערבים כי ערבותם מוגבלת ל-20,000 ₪ והיא הלוואה פרטית למר נחמני יובל. המבקש טוען כי הבנק מילא את הפרטים ללא הסכמתם. עוד טוען המבקש כי לאחר מספר חודשים בירר עם מר לחמני יובל, והלה מסר לו כי פרע את ההלוואה בפרעון מוקדם, וכי אין לערבים מה לדאוג. נטענה טענה כללית לפיה איש מטעם הבנק לא הסביר לערבים את תוכן כתב הערבות, הסכום ומטרת ההלוואה.

אני מתקנת בפרוטוקול הדיון מיום 5/1/15 טעות הקלדה. בעמ' 2, שורה 7, צ"ל "כמה פעמים היית בבנק של יובל?" ולא "...בבית של יובל", כפי שנכתב בטעות. המדובר בטעות העולה מקריאת הפרוטוקול והתצהיר.

בדיון נחקר המבקש והתבררו העובודת הבאות: המבקש הינו אחיו של בעל המניות, לחמני יובל, הוא חתם בבנק המשיב על הלוואה נוספת בסך 100,000 ₪ לטובת גב' לחמני מיטל ביום 20/5/12 (מש/1), בניגוד לטענתו בתצהיר לפיה היה בבנק רק פעם אחת (סעיף 10 לתצהיר). בנוסף חתם המבקש על הלוואה נוספת לחייבת ביום 5/11/12 (מש/2), וגם לגביה טען כי כאשר חתם הסכום לא היה רשום. המבקש אישר בדיון כי ביום חתימת הערבות להלוואה נשוא התביעה, 5/2/14, חתם גם על הסדר פשרה, לרבות על מסמך "תנאים מיוחדים להלואת ארגון חוב", בו אישר חוב בסכום 133,745 ₪, שיוסדר בדרך של הלוואה (מש/3, מש/4). המבקש הסביר את הסתירה בטענותיו בתצהיר לעומת המסמכים, עליהם חתם, בכך שנאמר לו כי הוא "רק חלק מתוך כל הסכום הזה, ולא ערב לכל הסכום" (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 6-30). המבקש טען כי הפקידה אמרה לו שהוא אחד מתוך שלושה אנשים שחותמים, כי לא ראה את הסכומים, כי שאל את אחיו ליד הפקידה "האם זה בעניין ה-20,000 ₪ והוא אמר לי כן, זה היה מול הפקידה". בהמשך מאשר המבקש כי הבין שמדובר בהסדר, וכי סבר שהוא חותם על הערבות בסך 20,000 ₪, שחתם בתחילת הדרך, שוב. המבקש אישר כי הבין שלמר לחמני יובל יש בעיה כלכלית, אך לא קיבל הסבר מפורט על הסכום. בהשמך החל המבקש להתבלבל, טען כי בפעם הראשונה חתם לאחיו ערבות על הלוואה בסך 100,000 ₪ שחלקו בה היה 20,000 ₪ (פרוטוקול, עמ' 4, שורות 2-9). המבקש טען שאינו זוכר תאריכים אך עמד על כך שפקידת הבנק אמרה לו כי סכום ערבותו הינו 20,000 ₪ (שם, שורות 10-15). המבקש הכחיש את טענתו בתצהיר לפיה פנה למר לחמני יובל ושאל אותו מה קורה עם ההלוואה (שם, שורות 16-27, סעיף 11 לתצהיר). המבקש גם הכחיש את האמור בסעיף 6 לתצהיר, לפיו הבנק בירר את יכולת הערבים לפני חתימתם ביום 9/2/14, וציין כי הוא לקוח של הבנק (פרוטוקול, עמ' 5, שורות 7-24). המבקש גם תיקן כי לא היה פקיד, כפי שנכתב בתצהיר שהכין עורך הדין של אחיו, לחמני יובל, אך עמד על כך כי שאר הדברים נאמרו, וכי הפקידה מילאה את הסכום בכתב יד לאחר שיצאו את הסניף.

לאחר שקראתי את טענות המבקש בכל אחת מההזדמנויות, אני מוצאת כי מהגנתו לא נשאר דבר, ודוחה את הבקשה.

המבקש חתם על תצהיר, שנערך ע"י עורך הדין של אחיו, ובו מופיעות בבירור עובדות לא נכונות: כי המבקש היה בבנק של אחיו רק פעם אחת, התברר שהיה וחתם על ערבויות לא פחות משלוש פעמים, כי חתם מול פקיד שלאחר שהפקיד בירר את יכולתו הכלכלית, התברר כי לא נעשה כל בירור בעניין יכולתו הכלכלית והוא לא נשאל על כך, והפקיד היה בכלל פקידה, ולבסוף המבקש כלל לא פנה לאחיו בעניין ההלוואה ולא התעניין בשאלה אם הוא פורע אותה אם לאו.

לאחר כל הסתירות הללו, אישר המבקש כי הטענה לפיה חתם יחד עם ערבים אחרים על ערבות שחלקו בה מוגבל ל-20,000 ₪ מתייחסת להלוואה קודמת שחתם בשנת 2012 על סך 100,000 ₪ ולה חתמו חמישה ערבים (ראו מש/2).

טענותיו ביחס להלוואה דנן מיום 5/2/14 התבדו בדיון, וממילא נסתרו נחרצות ע"י חתימת המבקש על ההסדר ועל הנספח בעניין ארגון החוב (מש/3, מש/4), והכל בידיעתו הברורה כי לחייבת, בבעלות אחיו לחמני יובל, יש "בעיה כלכלית" ולכן חתם על מסמך נוסף על כתב הערבות, אך הוא לא קיבל הסבר ולא ידע כי הוא חותם על סכום כזה גבוה.

הטענה הנפוצה נדונה ע"י ביהמ"ש העליון, בין השאר בע"א 779/87 נח בליט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, מד (3) 304 (1990) ונפסק:

"הכלל הוא ... שהטענה האמורה אינה עומדת "למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאות החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה – והמסמך עליו היא מובאת – הם בטלים". בענייננו, המערערות לא טרחו לקרוא ולא טרחו להבין, בעצמן, את תוכנו של כתב הערבות שעליו הן חתמו. הן גם היו מודעות לכך, שהמסמך יצר התחייבות כלפי המשיב. כיוון שכך, גם אם הן טעו בקשר להיקף התחייבותן... טענתן אינה נוגעת למהותה של ההתחייבות הגלומה במסמך, ועל כן אינה יכולה להתקבל".

(ראו גם ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור ואח', פ"ד יט(2) 113, 118).

לעניין זה יפים הדברים, שנקבעו בבש"א (שלום תל אביב יפו) 151964/04 הבנק הבינלאומי נ' מוזס יצחק (31/8/2004, פורסם בנבו):

"נראה לי שיש גבול לסבלנותו של בית המשפט לשמיעת טענות שניתן לסכמן כ"לא ידעתי, לא ראיתי, לא שמעתי, לא הבנתי, לא קראתי, לא הוקרא לי, לא סופר לי, לא הוברר לי, לא הוסבר לי".

אין חולק כי המבקש, שחתם לחייבת בעבר על סכומים גבוהים, היה מודע למהות המסמך, ערבות כלפי הבנק המשיב לחובה של החייבת, אשר ידרש לשלם (עם הערבים האחרים) אם החייבת לא תעמוד בהתחייבותה, וכי הוא נדרש לחתום על הערבות וההסדר עקב בעיה כלכלית של החייבת. המבקש חזר בו מהאמור בתצהירו, וייחס את הטענות להלוואה קודמת בסך 100,000 ₪, עליה חתם כאחד מחמישה ערבים. המבקש טען כי אינו זוכר תאריכים ונראכ כי ערבב בין סכום ההלוואה בסך 100,000 ₪, עליה חתמו רק שני ערבים (מש/1) לבין ההלואה בסך 113,000 ₪, לה חתמו חמישה ערבים (מש/2), לבין ההלוואה נשוא התביעה. מכאן שהמבקש מחוייב בתוצאות חתימתו, וטעותו באשר להיקף ההתחייבות להבדיל מטיבה, אינה נוגעת למהותה של ההתחייבות הגלומה במסמך ועל-כן אינה יכולה להתקבל. מקל וחומר, כאשר למרות שטען המבקש ביחס לכתב הערבות נשוא התביעה כי הסכומים מולאו בו בדיעבד וללא הסכמתו, לא היה בפיו הסבר לעניין חתימתו על הסדר החוב, בו הודפסו כל הסכומים מלכתחילה, והמבקש והנתבעים האחרים אישור אותו סכום החוב 133,745 ₪ (סעיף 2 ל-מש/3).

אני קובעת כי הגנת המבקש התגלתה כ"הגנת בדים" לשמה, ודוחה את בקשתו.

המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,770 ₪.

המשיב יגיש נוסח פסק דין פורמלי לחתימתי, שיחול ביחד ולחוד עם פסק הדין נגד הנתבעים האחרים, שנחתם בטופס נפרד.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ה, 26 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.