ב"כ המבקשים: עו"ד י' חברוני

ב"כ משיבה 1: עו"ד ש' וייס

ב"כ משיבים 2 ו-3: עו"ד י' כהנוב

רקע ועיקרי טענות הצדדים

1. מונחת לפניי בקשה למתן רשות לערער על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת י' ייטב) מיום 25.8.14, שניתנה במסגרת ת.א 30083-08-14.
2. ראשיתו של ההליך ב"בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני" שהגישו המבקשים לבית משפט השלום ביום 20.8.14. במסגרת בקשה זו התבקש צו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבים להפעיל פעוטון או גן ילדים בדירת מגורים המצויה ברחוב לוריא 5 בירושלים (להלן: "הנכס") אשר הושכרה בידי משיבים 2 ו-3 למשיבה 1. המבקשים הינם שלושה מדיירי הרחוב הנ"ל המתגוררים בבתים סמוכים לנכס. במסגרת הבקשה שהגישו טענו המבקשים, כי משיבה 1 (להלן: "המשיבה") החלה להפעיל בנכס פעוטון אשר גורם לתושבי הרחוב למטרדים שונים, שעיקרם מטרד רעש וכן בעיות חנייה ברחוב בשעות הבאת הילדים אל הגן והחזרתם ממנו, וזאת על רקע העובדה שמדובר ברחוב צר ללא מוצא. עוד טענו המבקשים, כי הגן פועל ללא רישיון מטעם העירייה וכי אין לאפשר את המשך פעילותו. המשיבה טענה מנגד, כי היא שכרה את הנכס ממשיב 3 לשם הפעלתו כפעוטון לכ-40 ילדים בגילאי שנה עד שלוש, בשני גנים נפרדים, כשבכל גן שלושה אנשי צוות. נטען, כי המקום החל לפעול עוד ביום 1.8.14 כקייטנה עבור 35 ילדים שהסתיימה ביום 19.8.14, וכי ביום 1.9.14 צפויים להתחיל לפעול שני הגנים הנ"ל, שאליהם נרשמו 40 ילדים אשר מרביתם מתגוררים בשכונה. המשיבה טענה עוד בפני בית משפט השלום, כי הכוונה היא להתחיל להפעיל את הגן ובמקביל לפעול לקבלת כל האישורים הנדרשים להפעלתו, כפי שנהוג במקרים מסוג זה, שכן אחרת, כך נטען, העניין אינו כלכלי. המשיבה הביעה את נכונותה למצוא פתרון לבעיית החנייה כמו גם לבעיית הרעש שהעלו המבקשים. משיב 3 טען בדיון שהתקיים בבית המשפט, כי הוא אכן השכיר את הנכס למשיבה לצורך הפעלת פעוטון, כי הוא לא בדק מהו מספר הילדים שיהיו בו, וכי הוא הבהיר מלכתחילה שהוא מקווה כי הפעוטון לא יהווה מטרד עבור השכנים.
3. בהחלטתו מיום 25.8.14 דחה בית משפט קמא את הבקשה. תחילה נקבע כי יש לדחות את הבקשה מחמת שיהוי בהגשתה. בהחלטה צוין, כי במהלך הדיון התברר שעוד ביום 1.8.14 החלה המשיבה להפעיל בנכס קייטנה עבור 35 ילדים, וכי כפי הנראה המבקשים ידעו על הכוונה להפעיל במקום פעוטון עוד קודם לכן, ואולם הבקשה למתן צו מניעה זמני הוגשה אך ביום 20.8.14, היינו במועד הסמוך לתחילת שנת הלימודים. עוד נקבע על ידי בית משפט השלום, כי קיים ספק באשר לקיומה של עילת תביעה לכאורה מצידם של המבקשים. בעניין זה נסמך בית משפט קמא על החלטתו של כב' השופט ד' מינץ (שניתנה במסגרת רע"א 44002-08-11) לאחר שמצא את נסיבותיה דומות לענייננו. אשר למאזן הנוחות, בעניין זה קבע בית משפט קמא, כי הוא נוטה באופן ברור לטובתה של המשיבים, וזאת על רקע העובדה שקיימת עדיפות להורי הילדים שנרשמו לגן; לילדים עצמם העלולים לסבול מהיעדר מסגרת; לגננות ולסייעות אשר התקשרו עם המשיבה בהסכמי העסקה; כמו גם למשיב 3, אשר השכיר את הנכס למשיבה. כל אלה, כך נקבע, הסתמכו על כך שהמבקשים ידעו על הכוונה להפעיל את הפעוטון ולא התנגדו לכך בדרך כלשהי. בסיכומו של דבר, בית משפט קמא סבר שאין מקום להיעתר לבקשת המבקשים ולתת צו מניעה זמני עוד בטרם התבררה התביעה. עם זאת, בית משפט קמא מצא לנכון לקבוע הוראות שונות לשם מניעת מטרדים, באופן הבא: הילדים לא ייצאו אל החצר בין השעות 14.00 ל-16.00; בחצר הגן לא תושמע מוזיקה באמצעות מכשירי שמע; וילדי הגן ייאספו מרכבי ההורים בעזרת סייעת, כך שרכבי הורים לא יצטרכו להיכנס אל הרחוב.
4. במסגרת הבקשה שלפניי טוענים המבקשים, כי שגה בית משפט השלום בהחלטתו, והם עותרים לכך שבית משפט זה ייתן להם רשות לערער על ההחלטה, יקבל את הערעור, וייתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים להפעיל פעוטון בנכס. לטענת המבקשים, טעה בית משפט קמא משקבע כי לא קיימת עילת תביעה לכאורה, וזאת שעה שהתביעה מתבססת על הפרת חובות חקוקות מצידם של המשיבים, המחייבות קבלת היתר לשימוש חורג להפעלת גן ילדים בדירת מגורים, ושעה שהמשיבה עצמה הודתה כי טרם עשתה דבר לשם קבלת ההיתר האמור ו/או רישיון להפעלת הפעוטון, למעט קבלת אישור זמני מרשויות כיבוי אש. עוד נטען, כי שגה בית המשפט בקובעו כי המבקשים השתהו בהגשת הבקשה, שכן, כך לפי הטענה, המבקשים פעלו בסמוך לאחר שהתברר להם כי בנכס עומד להיפתח פעוטון ומיד לאחר שפנו אל המשיבים בדרישה להימנע מפתיחתו ולא נענו. בהקשר זה נטען עוד, כי המשיבה היא שהשתהתה בנקיטת הליכי קבלת היתר להפעלת הפעוטון, וזאת בשים לב לכך שהסכם השכירות בינה לבין משיב 3 נחתם עוד בחודש ינואר 2014. עוד נטען, כי טעה בית משפט קמא בקובעו כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, וזאת שעה שלא נתן את דעתו לנזקים הנגרמים למבקשים ולפגיעה המשמעותית בקניינם בעקבות המטרדים שהפעלת הפעוטון יוצרת. המבקשים טוענים עוד, כי טעה בית המשפט משהסתמך על החלטתו של כב' השופט מינץ, שכן נסיבות אותו מקרה שונות מענייננו.
5. בהחלטתי מיום 2.9.14 ביקשתי את תגובת המשיבים לבקשה. במסגרת התגובה שהוגשה מטעמה טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה על הסף. נטען, כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטתה של הערכאה הדיונית שעניינה סעד זמני, למעט במקרים חריגים, שענייננו אינו בא בגדרם. המשיבה סומכת את ידיה על החלטתו של בית משפט קמא וטוענת, כי ההחלטה מאוזנת וכי במסגרתה ניתן מענה גם לסוגיות עליהן הצביעו המבקשים. עוד טוענת המשיבה, כי בקשת המבקשים אינה מבוססת, וכי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתה של המשיבה.
6. במסגרת תגובה שהגישו משיבים 2 ו-3 לבקשת המבקשים "לקביעת מועד דיון דחוף בבקשת רשות הערעור" נטען, כי אין להם זיקה ממשית להליך, וכי המעורבות שלהם מסתכמת בכך שהשכירו את הנכס למשיבה. עוד נטען, כי משיבים 2 ו-3 ידעו על כך שהמשיבה עומדת לפתוח במקום פעוטון וכי על רקע זה אף עוגנה בהסכם השכירות שבין הצדדים תניה הקובעת כי על המשיבה לדאוג לכך שהדבר לא יגרום למטרד או הפרעה לשכנים. בהקשר זה צוין, כי ההוראות שקבע בית משפט קמא בשולי החלטתו בנוגע להפעלת הגן נותנות במידה רבה מענה לבעיות שהציגו המבקשים.
7. ביום 11.9.14 הודיעו המבקשים והמשיבה כי הם מנהלים ביניהם מגעים לסיום העניין בפשרה שאפשר וייתרו את הצורך במתן החלטה בבקשה שלפניי. אלא שביום 28.9.14 הודיעו ב"כ הצדדים כי ניסיון הפשרה לא צלח.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את הבקשה, וזאת בהתאם לתקנה 407(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
2. הלכה פסוקה היא, שלערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים, וערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעת זה אלא במקרים חריגים (רא' למשל: רע"א 5534/14 לוגסי ואח' נ' ארגון מגדלי הדגים בישראל אגודה שיתופית ארצית בע"מ, מיום 19.8.14, סעיף 9 להחלטה והאסמכתאות המופיעות שם).
3. אינני סבור כי המקרה שלפניינו נופל בגדרם של המקרים החריגים לכלל האמור. בית משפט השלום קִיים לפניו דיון במעמד כל הצדדים הרלבנטיים, שמע את טענותיהם, ובכלל זה שמע את טענות המבקשים באשר למטרדים שנטען כי נגרמים להם כתוצאה מהפעלת הפעוטון. בסופו של יום, בהחלטה מנומקת, דחה בית המשפט את בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני אשר ימנע את המשך הפעלתו של הפעוטון וזאת, בין היתר, לאחר שהגיע למסקנה כי שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובתה של המשיבה ובעיקר לטובתם של ילדי הגן והוריהם. ואולם, אף שדחה את בקשת המבקשים, מצא בית המשפט לנכון לקבוע הוראות הנוגעות לאופן הפעלת הגן, וזאת במטרה לצמצם את ההפרעה שעלולה להיגרם לשכנים. כך נקבע, כי ילדי הפעוטון לא ייצאו אל החצר בשעות המנוחה; כי בחצר הגן לא תושמע מוזיקה באמצעות מכשירי שמע; וכי ילדי הגן ייאספו מרכבי ההורים בעזרת סייעת, כך שרכבי ההורים לא יצטרכו להיכנס אל הרחוב הצר ולהפריע לשכנים. דומה, כי יש בהוראות אלה, כדי לתת מענה מסויים לקשיים עליהם הצביעו המבקשים. סיכומו של דבר. אני סבור כי החלטתו של בית משפט קמא היא החלטה סבירה ומאוזנת המשקללת בצורה ראויה את האינטרסים של כל הצדדים הרלבנטיים, ואיני מוצא כל עילה להתערב בה.

סוף דבר

1. הבקשה נדחית. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובשים לב לכך שנפסקו הוצאות לזכות המשיבים בבית משפט השלום, איני עושה צו להוצאות. הפיקדון שהפקידו המבקשים יושב לידיהם.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשע"ה, 07 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.