07 אוקטובר 2014

פסק - דין

רקע

1. גב' אוקסנה יגודייב (להלן: המערערת) עובדת בשירות המדינה בתפקיד מחסנאית, בבית-חולים הלל יפה בחדרה, מזה כ-5 שנים, החל מיום 1.9.09.
2. בחודש 10/13 החלה המערערת בטיפולי פוריות, ולא נעדרה לשם כך מעבודתה.
3. ביום 3.7.14 קיבלה המערערת "הזמנה לשימוע" [נספח ב' לבקשתה לסעד זמני (להלן: הבקשה)], בה צויינה הכוונה לסיים את העסקתה "מחוסר תקציב". ישיבת השימוע קויימה ביום 28.7.14 והמערערת העלתה את דבר היותה בטיפולי פוריות ומסרה תיעוד רפואי [נספחי ג' לבקשה].
4. ביום 11.8.14 הודע למערערת, כי הוחלט לסיים את העסקתה בשירות המדינה, בתאריך 15.9.14 [נספח ה' לבקשה (להלן: החלטת הפיטורים)].
5. ביום 20.8.14 הוגשה הבקשה, כדי למנוע את פיטורי המערערת; לטענתה - החלטת הפיטורים פגומה, מטעמים שונים, ובהם אי קבלת היתר, כנדרש בחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן: חוק עבודת נשים או החוק), וכן אפליה אסורה, בניגוד לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1998.
6. בתגובה הראשונית מטעם המדינה התבקשה ארכה למתן תשובתה, לגוף הבקשה, ונטען, כי - על אף שבנסיבותיה של המערערת לא נדרש לפיטוריה - לדעת המדינה - היתר הממונה על חוק עבודת נשים (להלן: הממונה) - היא מבקשת לקבל את עמדת הממונה בנדון, למען הסר ספק.
7. לתגובת המדינה, מיום 3.9.14, צורפה בקשת בית-החולים מהממונה, מיום 27.8.14, להתיר את פיטורי המערערת [נספח א' לתגובה], יחד עם החלטת הממונה, מיום 31.8.14, כי החליטה "לסגור את הפניה", מאחר שבנסיבות שהובאו בפניה - "עת נמצא כי העובדת החלה טיפולי פוריות ב-10/13 ולא נעדרה לצורך טיפולים, וככל שחלפו 150 ימים ממועד זה, אין תחולה לחוק עבודת נשים ואין צורך בהיתר לפיטוריה" [נספח ב' לתגובה (להלן: ההחלטה)].
8. בדיון בבקשה, שהתקיים לפנינו ביום 7.9.14, מאחר שנראה היה - לכאורה - כי החלטת הפיטורים נבעה מהשיקול של היעדר תקציב להמשך העסקת המערערת, התמקד הדיון בפירוש שיש לתת להוראות חוק עבודת נשים; והוסכם לראות בהליך כערעור על ההחלטה, ללא צורך בתיקון כתב הטענות [עמ' 1, ש' 29-21].
9. הרלבנטי לענייננו הוא סעיף 9(ה) לחוק, כפי שתוקן ביום 4.2.10,^[1] הקובע:

"(1) לא יפטר מעסיק עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות בימי העדרם מהעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), לפי הענין, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם היעדרות כאמור או עם טיפולים כאמור; הוראת סעיף קטן זה תחול לגבי עובד או עובדת העוברים טיפולים כאמור בפסקה זו לקראת שתי לידות לכל היותר, בתקופת העסקתם אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה, ואם עברו טיפולים כאמור לקראת הולדת ילדים מבני זוג קודמים - גם לקראת שתי לידות עם בן הזוג הנוכחי;

(2) הוראת פסקה (1) לא תחול על מעסיק, לגבי עובד או עובדת כאמור, שחלפו שנתיים מהיום הראשון להיעדרותם מעבודה אצלו או באותו מקום עבודה, לפי הפסקה האמורה;

(3) הוראות פסקה (1) יחולו גם על עובדת או עובד שלא נעדרו מעבודה, בתקופת הטיפולים כאמור באותה פסקה, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת טיפולי הפוריות או טיפולי ההפריה החוץ-גופית, לפי המאוחר, כפי שאישר הרופא המטפל בכתב, ובלבד שהעובדת או העובד, לפי העניין, הודיעו למעסיק על הטיפולים לא יאוחר משלושה ימי עבודה ממועד מתן ההודעה המוקדמת לפיטורים, ואם לא ניתנה הודעה מוקדמת לפיטורים - ממועד הפיטורים, ומסרו למעסיק אישור רופא כאמור בתוך 14 ימים מאותו מועד, לפי העניין; הוראות פסקה זו יחולו הן על עובדת או עובד קבועים והן על עובדת או עובד ארעיים או זמניים, ובלבד שעבדו אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה שישה חודשים לפחות; שר התעשייה המסחר והתעסוקה רשאי, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת העבודה והרווחה והבריאות של הכנסת, לקבוע סוגים של טיפולי פוריות שהוראות פסקה זו לא יחולו עליהם.".

1. העדרות מהעבודה, לפי סעיף 7(ג)(4) לחוק עבודת נשים, כאמור בס"ק 9(ה)(1) לעיל - מתייחסת לתקופה שבה עובדת עוברת טיפולי פוריות, לרבות טיפולי הפריה חוץ-גופית, אם אישר הרופא המטפל בכתב, כי הטיפול מחייב זאת ובמידה שאישר, ובלבד שהודיעה על כך למעסיקה מראש; וסעיף (ג1) לחוק, מחיל את ההוראות האמורות גם על העדרות של עובד, באותן נסיבות.
2. לטענת המדינה - החוק מבדיל בין עובדים הנעדרים מהעבודה בשל טיפולי פוריות לביו עובדים שלא נעדרו ממנה, בשל טיפול כזה, באופן שעובדים כאלה, גבר או אישה, זוכים להגנה מפני פיטורים ללא היתר הממונה "מקסימום 150 ימים לאחר ההיעדרות האחרונה ..." [עמ' 3, ש' 29]; ואילו המערערת טוענת - כי לשון החוק מקנה הגנה ארוכה יותר, גם לעובדת כמו המערערת, שלא נעדרה מעבודתה עקב הטיפולים, וזאת עד "שנתיים מיום מתן ההודעה", לפי סעיף 9(ה)(2) לחוק עבודת נשים [עמ' 3, ש' 2-1].

1. ניתנה לממונה הזדמנות להוסיף על דברים שנאמרו בדיון, ובהשלמת טיעון, שהוגשה ביום 9.9.14, הכבירו מילים על הכוונה שעמדה בבסיס ההצעה לתיקון חוק עבודת נשים - "הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 48) (הגבלת פיטורים בעת טיפולי הפריה חוץ גופית או טיפולי פוריות), התש"ע-2009", וצרפו את הצעת החוק, מיום 2.12.09, ואת דיוני וועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת בנדון - בישיבותיה לפני ואחרי הצעת החוק (מיום 30.11.09 ו-11.1.10).
2. בתשובת המערערת (מבקשת), מיום 10.9.14, הדגישו, בהסתמך על לשון החוק וגם על דברים שנאמרו בכנסת, כי לעובדת שלא נעדרה מעבודתה עקב טיפולי הפוריות יש שתי חלופות הגנה, מפני פיטורים ללא היתר הממונה - בתקופת טיפולי הפוריות, לפי סעיף 9(ה)(1) לחוק, בנסיבות הקבועות בסעיף 9(ה)(3), שם, או לאורך תקופה בת 150 ימים ממועד תחילת הטיפולים, "לפי המאוחר" - כלשון החוק [סע' 7-6 לתשובה].
3. בתום הדיון, הוספנו וקבענו, כי עד להחלטה אחרת יימשכו יחסי העבודה. לאחר קבלת השלמות הטיעון נערך שוב ניסיון להביא את הצדדים להבנה שתסיים את המחלוקת העיקרית, לא צורך בהכרעה שיפוטית; אך, משהודיעה המערערת, ביום 22.9.14, כי זה לא צלח - ניתנת הכרעתנו בזאת.

דיון והכרעה

1. לא חלקו בפנינו על קיומם של תנאים אחרים, לתחולת ההגנה הקבועה בסעיף 9(ה)(3) לחוק עבודת נשים, על עובדת העוברת טיפולי פוריות שלא נעדרה מעבודתה, לשם כך, וההכרעה הנדרשת היא באשר להיקף ההגנה לפי ס"ק זה.
2. מוסכם, כי לפי סעיף 9(ה)(1) לחוק, נדרש היתר של הממונה לפיטורי עובדת, או עובד, העוברים טיפולי פוריות; וזאת - הן בימי ההיעדרות, המותרים לפי החוק, והן במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור.
3. המדינה סבורה, כי עובדת שנעדרת מהעבודה, היא עובדת "רגישה", שהמחוקק בחר להגן עליה, תחילה, וכאשר הוסיף את ההגנה לעובדת שלא נעדרה מהעבודה, בעת טיפולי הפוריות - "הוא לא ביקש לשים אותה במצב טוב יותר מזו שנעדרה מעבודתה", אלא, יש תקופה של 150 יום שבה הן מושוות, זו שנעדרה מהעבודה וכבר לא נעדרת 150 ימים, ו-150 ימים ראשונים של עובדת שלא נעדרת מהעבודה, אחרת, יתנו לעובדת שלא נעדרה עדיפות על העובדת הרגישה [עמ' 3, ש' 25-20].
4. בכל הכבוד, יהיו אשר יהיו כוונות חברי הכנסת, שהציעו את התיקון לחוק ותמכו בו, כל אחד מטעמיו, הקובע לענייננו הוא הנוסח שחוקק ובו איננו רואים את אשר קרא בו בא-כח המדינה. לטעמנו, נקודת המוצא היא לשון החוק, וכל עוד היא ברורה אין צורך להתחקות לאחור ולתור אחר כוונות שונות.
5. בסעיף 9(ה)(3) לחוק קבע המחוקק, כי: "הוראות פסקה (1)", קרי - ההוראות האוסרות פיטורים ללא היתר מאת הממונה - "יחולו גם על עובדת או עובד שלא נעדרו מעבודה"; ובאיזו תקופה לא נעדרו? ממשיך ס"ק (3) וקובע:

"בתקופת הטיפולים כאמור באותה פסקה [סע' 9(ה)(1) לחוק - תוספת שלנו], או במשך תקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת טיפולי הפוריות או טיפולי ההפריה החוץ-גופית, לפי המאוחר ... " [ההדגשות הוספו].

1. הנה כי כן, צודק בא-כח המערערת בטענתו, כי המחוקק נתן לעובדת שלא נעדרה מעבודתה, בשל טיפולי פוריות שהיא עוברת, שתי חלופות בהן היא מוגנת מפיטורים - לפי המאוחרת שבינהן, משמע - הארוכה יותר: האחת - בתקופת טיפולי פוריות, המותרת בהעדרות על-פי החוק, גם אם העובדת לא נעדרה בה, והשניה - 150 ימים לאחר מועד תחילת טיפולי הפוריות.
2. עיננו הרואות, כי מדובר ב-150 ימים שונים. בס"ק (1) מתייחסים ל-150 ימים לאחר תום היעדרותה של העובדת, עקב טיפולי הפוריות - אשר גם בהם אסור לפטרה, ללא היתר הממונה; בעוד שבס"ק (3) עניין לנו בתקופה של 150 ימים לאחר התחלת טיפולי הפוריות, של עובדת שלא נעדרה בגללם מעבודתה.
3. הפרוש שנתנה הממונה להוראות חוק עבודת נשים, כאילו עובדת שלא נעדרה מעבודתה, בשל טיפולי פוריות שהיא עוברת, מוגנת מפני פיטורים ללא היתר הממונה רק במשך 150 ימים מתחילת הטיפולים - ואם חלפה תקופה זו, אין צורך בהחלטתה, כיוון שהמעסיק רשאי לפטר את העובדת גם ללא היתר ממנה - מתעלמת מהחלופה הראשונה, שקבע המחוקק, כהגנה מפני פיטורים לעובדת שלא נעדרה מעבודתה עקב טיפולי הפוריות. לכך אין הצדקה.
4. עובדת הזקוקה להיעדרות, מסיבות רפואיות, עקב טיפולי הפוריות שהיא עוברת, נדרשת להציג אישורים מראש, ואילו עובדת שלא נעדרה מהעבודה בזמן שעברה טיפולי פוריות, ועדיין עוברת אותם בעת שמודיעים לה על פיטוריה, נדרשת להציג אישורים בדיעבד. משהוצגו אישורים מתאימים - אף אם חלפו 150 ימים מתחילת טיפולי הפוריות, שלא דרשו היעדרות מהעבודה, אך, העובדת עדיין בתקופת טיפולי פוריות - נדרש היתר הממונה לשם כך, לפי החלופה הראשונה שבסעיף 9(ה)(3) לחוק, הואיל והמחוקק קבע את ההגנה "לפי המאוחר"; היינו - לתקופה הארוכה יותר מבין שתיים: או לתקופה של 150 ימים, מתחילת הטיפולים, או בתקופת הטיפולים, אם הם נמשכים יותר מכך.
5. שאלה נפרדת היא - היש תחולה לסעיף 9(ה)(2) לחוק עבודת נשים, על עובדת שלא נעדרת מעבודתה, עקב טיפולי פוריות שהיא עוברת, שהרי, סעיף זה עוסק בהגבלת תקופת ההיעדרות מהעבודה, בשל טיפולי פוריות, למשך שנתיים מהיום הראשון להיעדרות, אך, ההכרעה בה תמתין למקרה בו תהא נחוצה.

סיכום

1. החלטת הפיטורים - בטלה, משלא ניתן לה היתר הממונה, כנדרש נוכח הוראות סעיף 9(ה)(3) לחוק עבודת נשים.
2. בטלה גם החלטת הממונה, שסברה - בניגוד לקבוע בחוק - שאין עליה להידרש לבקשת המעסיקה, להתיר את פיטורי המערערת, מאחר שחלפו 150 ימים מתחילת טיפולי הפוריות.
3. על הממונה לבחון, אפוא, את הבקשה לפיטורי המערערת מעבודתה בשירות המדינה - מאחר שהחלו בחודש 10/13 ונמשכו במועד החלטת הפיטורים - וליתן החלטה חדשה, לגוף העניין, בהקדם האפשרי.
4. נוכח שינוי הנסיבות - אין הכרח להגיש תביעה עיקרית תוך 7 ימים מהכרעתנו זו, כפי שהוסכם בתחילת הדרך.
5. משקבענו, שהפירוש לחוק, אינו כטענת הממונה - תשתתף המדינה בהוצאות המערערת, בתשלום 3,500 ₪ שכ"ט עו"ד; לתשלום תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
6. זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פסק-דין זה.

ניתן היום, ‏07/10/14 (‏י"ג תשרי תשע"ה), בהעדר הצדדים, וישלח אליהם, בפקס'.

1. תיקון מס' 45 לחוק - ס"ח התש"ע, עמ' 326. ↑