<#2#>

נוכחים:

ב"כ התובעת עו"ד הימן

ב"כ הנתבעים עו"ד לאון ליטל

פרוטוקול

מיכאל נבות לאחר שהוזהר כחוק:

חקירה ראשית:

הורדתי את הילדים בבית הספר, המשכתי בנסיעה, בכביש עם שני נתיבים, עמדתי ברמזור בנתיב ימני, לידי עמד רכב בנתיב השמאלי, שני הנתיבים שמאלים שמאלה, הנתיב שלי גם ימינה גם ישר וגם שמאלה, אבל אני התכוונתי לפנות שמאלה. הרמזור עבר לי רוק, פניתי שמאלה, המשכתי בנתיב שלי, פתאום שמעתי איזה בום, הבנתי שהרכב שעמד לשמאלי, כנראה במקום להמשיך בנתיב שלו ניסה לחזור לנתיב הימני שם עמדתי ונכנס בי מקדימה ופגע בדלת שמאלית שלי.

הוא לא המשיך לנסוע אחרי התאונה, הוא עמד בצד.

לא זוכר בדיוק אם הוא המשיך לנסוע אחרי שדברנו.

החלפנו פרטים והיה דין ודברים, אין תמיד הסכמה במקרים כאלה מי ומה. באוטו היו אתי שני ילדי, אחד בן שנתיים והשני בן 4. איתו באוטו היתה אשתו אני חושב.

אלה תמונות שמדגימות את המצב.

אני נהגתי ברכב קאיה קרנס שחור. רואים שהפגיעה בדלת.

לשאלה אני פניתי שמאלה מנתיב ימני.

לשאלה אם הוא ניסה להמשיך ישר, אני לא יודע מה הוא עשה, המשכתי לנסוע בנתיב שלי. הוא גם כן פנה שמאלה אבל חזר לנתיב שלי בעצם. כפיש הוסבר בתמונות שהצגתי.

לשאלה אם הוא פונה שמאלה לפי התאור בתמונה, למה שתהיה התנגשות, שנינו פונים שמאלה, אם כל אחד נשאר בנתיב שלו לא אמורה להיות התנגשות. המשכתי בנתיב שלי, הוא ניסה לחזור לנתיב ימני, כנראה שלא ראה אותי.

חקירה נגדית:

ש: בחקירה ראשית בבימ"ש אמרת שהורדת את הילדים בגן, ואחרי כמה משפטים אמרת שהילדים היו באוטו.

ת: נכון, יש לי 4 ילדים. 2 נשארו באוטו, שניים הורדתי.

ש: אתה אומר בדווח לחברת הבטוח וגם בבימ"ש שהוא חתך אותך בנסיון לחזור לנתיב ימני, הוא היה בנתיב שמאלי, למה הכוונה לחזור לנתיב ימני.

ת: הוא היה בנתיב שמאלי, התכוון לעבור לנתיב ימני.

ש: נכון שברחוב אליו פנית שמאלה יש גן ילדים בצד ימין

ת: כמה מטרים אחרי.

ש: נכון שעמד שם רכב בנתיב שלך בצורה שהפריעה לך

ת: לא, ממש לא, הכביש היה פתוח.

ש: אומר הנהג השני שאכן עמדתם ברמזור לפניה שמאלה, פניתם שמאלה, ובנתיב שלך היה רכב שחסם לך את הנתיב ולכן ניסית להשתחל וסטית לנתיב השמאלי שלו.

ת: אני חוזר מה שאמרתי קודם, לא היה שום רכב בנתיב שלי, הכביש היה פתוח לחלוטין.

ש: אמרת שהיית צריך להוריד את הילדים שלך שם

ת: נכון, אבל זה 200 מטר אחרי מקום התאונה, כך שאם מישהו היה מחנה באמצע הכביש, כדי להוריד לגן היה צריך ללכת עוד 100 מטר ולכן זה לא סביר.

ש: מה דברתם אחרי הפגיעה.

ת: הוא אמר שאני לא יודע לנהוג, אמרתי לו שאני הייתי בנתיב שלי ואתה נכנסת בי. בוא נחליף פריטים, וצלמתי והמשכתי בדרכי.

ש: אתה אומר שהיית צריך להוריד את הילדים בגן, יכול להיות שמיהרת.

ת: לא. כל יום אני עושה את זה ברוגע, לא במהירות גבוהה. <#3#>

החלטה

פוסק שכרו של העד בסך 300 ₪ אשר ישולם בשלב זה על ידי התובעת. <#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ז אדר תשע"ה, 18/03/2015 במעמד הנוכחים.

דדון יעקב לאחר שהוזהר כחוק:

לשאלה למה היתה שם התנגשות, שננינו עמדנו ברמזור, לקחתי שמאלה, והוא היה מצד ימין שלי, גם הוא לקח שמאלה, עמד איזה אוטו בצד ימין, במקום שיעצור. היו במקום שני נתיבים. היה אוטו שהוריד ילד לגן כי יש שם גן, במקום שיעצור אחרי האוטו נכנס בי. אמרתי לו מה זה, אמר לי קורה. זה הכל. החלפנו פרטים, וזה כל מה שהיה. הייתי צריך להמשיך ישר לכוון המרכז, לכוון העיר. הייתי בנתיב שלי, והוא בצד ימין שלי. דפק לי את צד ימין. כוון העיר זה ישר אחרי הפניה שמאלה כי הרמזור עוד רחוק להמשיך ישר.

לשאלה לגבי האוטו שעמד בצד ימין, אני חושב שזה היה ואן. הנהג באוטו לא אמר כלום, לא היה באוטו אף אחד, בטח הוריד את הילד בגן.

חקירה נגדית:

ש: הרכב שעמד, עמד בסמוך לגן.

ת: הריע לו אוטו.

ש: הרכב שעמד בצד והפריע לעבור, הוא עמד בסמוך לגן

ת: כן.

ש: הגן נמצא בדיוק בצומת

ת: לא. אחרי הצומת.

ש: כמה אחרי הצומת

ת: 300 מטר.

ש: ליד הגן המדרכה היא אדום לבן או אפור

ת: לא שמתי לב.

ש: אתה אומר שהרכב שעמד בדיוק בצומת עמד באדום לבן ו 300 מטר לפני הגן.

לשאלה איפה עמד הרכב אם ליד הגן או ליד הצומת, אני אומר שליד הגן. יש שם חניה של מכוניות, הוא עמד צמוד לאוטו שעמד בחניה והפריע לאוטו שנכנס בי. במקום שיעצור אז הוא.

ש: אמרת שהגן הוא 300 מטר קדימה.

ת: 300 או 400 מטר. זה אחרי הרמזור, הייתי צריך להמשיך ישר.

ש: מיד אחרי התאונה עמדתם בצד ימין.

ת: מיד אחרי התאונה עמדנו באותו מקום, החלפנו פרטים.

ש: הרכב של האדון עמד אחרי הרכב שהפריע לו לעבור.

ת: לפני הרכב, כי הוא רצה לעקוף אותו ונכנס בי.

אני מזהה את הרכב שלי בתמונות שאתה מציג לי.

ש: עמד באדום לבן.

ת: אני מסכים שהתמונה שאתה מראה לי, ת/2, היא מקום התאונה.

הנהג ברכב התובעת:

אני מסמן על התמונה איפה היתה התאונה בעיגול.

הנתבע:

אני מסמן בטוש שחור על התמונה הראשונה עם החיצים, אני מסמן את המקום בו עמד האוטו ב- X.

התובע

אני מסתכל על המקום שמסומן על ידי הנתבע, אני מסכים על המקום.

המשך

ש: היית לבד ברכב.

ת: כן, הייתי לבד.

ש: הגן הוא בסוף שדרת הבתים.

ת: כן.

התובע:

לעניין המיקום של הגן, כשאני מופנה ל X נוסף שסימן הנתבע, אני אומר שהגן לא שם. זה מקום התאונה.

הנתבע:

פה או פה, אבל פה עמד האוטו איפה שסימנתי ב X.

התובע:

לשאלה יש שני איקסים, בהתחלה הראת איקס אחד כמקום התאונה, ולאחר מכן הראת את השני כמקום התאונה, אני אומר שההבדל ביניהם הוא 5 מטר. ... לאחר מכן... סליחה סליחה זה האדון סימן את ה X.

הערת בימ"ש

מפנה לכך שקודם הסכמת על מיקום התאונה.

המשך:

ש: הגן נמצא 300 – 400 מטר

ת: אני לא זוכר אבל מה כל הסיפור הזה, אם הוא נכנס בצד ימין הוא אשם.

ש: תאר את רגע הפגיעה

ת: ממחיש.

ב"כ התובע:

אני טוען שלפי מה שהוא מראה, חזית שמאל פוגעת ברכב של הנתבע.

<#5#>

החלטה

פוסק שכרו של העד בסך 300 ₪.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ז אדר תשע"ה, 18/03/2015 במעמד הנוכחים.

הערת בית המשפט: הוסבר לצדדים לגבי טיבו של דיון על דרך הפשרה.

1. בדרך הפשרה הצדדים רשאים לבחור בהסכמה.
2. דרך הפשרה היא גמישה ויעילה יותר ,קיצונית פחות מהליך רגיל. בית המשפט מתרשם מיסודות הסכסוך, שלא על בסיס ראיות מלאות, מעריך סיכון מול סיכוי ונלקחים בחשבון שיקולים מן הדין ומן הצדק שיקולים אנושיים ומוסריים.
3. טבעה של פשרה שהיא בדרך כלל לא מבטאת מלוא התביעה, אך היא לא בהכרח באמצע. בנסיבות מתאימות יתכן שכל התביעה תתקבל או שכל התביעה תדחה.
4. פסק הדין עצמו יהיה קצר, יתייחס לסכום באופן גלובלי וככלל ללא הנמקה. לא תהיה הנמקה לדרך החישוב או לשיקולים שביסודו.
5. הסיכוי לשנות פסק דין שניתן על דרך הפשרה בערעור, כמעט ולא קיים .
6. בית המשפט הבהיר שרשאים שלא להסכים לדרך זאת וכי סירוב ולא ישפיע על תוצאות המשפט והחלטנו להעדיפה

הצדדים:

הננו נותנים הסכמתנו להחלטה על דרך הפשרה לאחר, שלמדנו על טיבה, והוסברו לנו הדברים הנ"ל.

ב"כ התובעת:

מסכים כמובן ל 79 א.

ב"כ הנתבעת:

מסכימה לאחר גם שהוסבר לנתבע את המשמעות והוא מבין ומסכים.

ב"כ הצדדים

אנו הגענו להסכמה בינינו לעניין הנזקים לאחר שהתובעת הבהירה שאינה עומדת על ימי עמידה. לפיכך מספיק לנו שפסק הדין יתייחס לחלוקת האחריות.

אנחנו מציינים רק שסוכם בינינו ששכ"ט עו"ד יפסק לכל אחד מהצדדים על גובה של 1500 ₪ כולל מע"מ.

<#7#>

פסק דין

1. תובענות הדדיות עקב נזקי רכוש לרכב

2. ביום 18.2.14 ארעה תאונת דרכים במהלכה נפגע רכב של התובעת מהרכב בו נהג הנתבע 1 ואשר מבוטח על ידי הנתבעת 2. כעולה מכתבי הטענות ומהנאמר לעיל אין מחלוקת שעובר לקרות התאונה ביצעו שני כלי הרכב פניה שמאלה בעוד הרכב של הנתבע 1 מצוי בנתיב השמאלי ביחס לנתיבו של רכב התובעת שהיה מימין לו.

3. לטענת התובעת, ארעה התאונה כי רכב הנתבעת סטה בחוסר זהירות וללא איתות ואילו גרסת הנתבעים למעשה הפוכה כי לשיטתם רכב התובעת הוא שסטה.

4. בדיון נשמעו עדויות שני הנהגים, בנוסף הוצגו בפני תמונות של זירת התאונה. על התמונה הראשונה מלמעלה בת/1 סומנו באיקסים לצד סימוני הנתיבים מיקומים והצדדים התייחסו אליהם ובנוסף, הוצגה בפני תמונה של כלי ברכב עובר לאחר התאונה. הנתבע 1 טען בין היתר כי יש הסבר לסטיה כלפיו והוא במיקום של רכב שחנה בצורה שהפריעה לרכב התובעת.

5. על יסוד הסכמת הצדדים , למתן פסק דין בדרך הפשרה בעניין האחריות כי לעניין הנזק יש ביניהם הסכמה, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את העדים והתרשמתי מהם במישרין ומלאחר ששקלתי שיקולים עובדתיים ומשפטיים הרלוונטים לפסק דין על דרך הפשרה, הנני מורה שקיימת אחריות משותפת לתאונה אבל 80% מתוכה על הנהג ברכב התובעת.

כל צד ישא בשכ"ט הצד שכנגד בגובה של 1500 ₪ כולל מע"מ. לאור עמדת שני הצדדים, במפורש בדבר הסכמה לעניין הנזקים ושוויים, הם לא ננקבים בפסק הדין.

<#8#>

ניתן והודע היום כ"ז אדר תשע"ה, 18/03/2015 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי אביבה אופיר