1. לפני תביעת שיבוב ע"ס 12,174 ₪. התובעת ביטחה רכב מ.ר. 1145267 אשר היה מעורב בתאונה מיום 16.3.14 בה היה מעורב אף רכב מ.ר. 5327729 שהיה נהוג ע"י נתבע 1, בבעלות נתבע 2 ומבוטח ע"י נתבעת 3.
2. המחלוקת בעיקרה הינה בשאלת האחריות לתאונה וכן בשאלת זכות התביעה של התובעת נוכח הוראות סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.
3. העידו לפני הנהגים המעורבים, שהינם אב ובנו.

האחריות לתאונה

1. אין מחלוקת כי התאונה התרחשה בצומת, כאשר בכיוון נסיעת נתבע 1 מוצב תמרור עצור. מעדויות הנהגים עולה כי רכב התובעת הגיע למקום בנסיעה, כשלו נתונה זכות הקדימה. נהג התובעת העיד כי לא הבחין ברכב הנתבעים טרם התאונה: "עברתי את הצומת ופתאום ראיתי שיש התנגשות עם אוטו אחר, האוטו השני היה לו עצור והוא לקח שמאלה ואז שמעתי את ההתנגשות. ירדתי מהאוטו וראיתי שזה הבן שלי. הייתי בשוק לא ציפיתי שמישהו יצא שמאלה." (ע' 1 ש' 12 – ע' 2 ש' 1). הנהג שב והעיד כי לא ראה את הרכב המעורב טרם התאונה: "לא ראיתי אותו הסתכלתי על הכביש." (ע' 2 ש' 24), "לא ראיתי אותו, מודה שלא ראיתי אותו." (ע' 3 ש' 19-20).
2. הנתבע העיד כי עצר בתמרור עצור, גלש עד לקבלת שדה ראיה "חדרתי לצומת באותו רגע פגע בי הרכב בחלק הקדמי." (ע' 4 ש' 4-5). רק בחקירה החוזרת טען כי בעת התאונה היה בעצירה מלאה (ע' 6 ש' 2-3).
3. מקום שמדובר בצומת ובכיוון נסיעת הנתבע מוצב תמרור עצור, אין ספק כי זכות הקדימה נתונה לרכב התובעת. לשיטת הנתבע, עצר בתמרור עצור ובהמשך התקדם לצורך השגת שדה ראיה, תוך חדירה אל הצומת ואז נפגע מרכב התובעת שנסע בצומת. חוו"ד השמאי שצורפה לכתב התביעה מלמדת כי רכב התובעת נפגע לאורך צד ימין ללא פגיעה בחזית. הדבר מלמד כי רכב הנתבעים לא היה בתוך הצומת אלא בראשיתה וככל הנראה לא בעצירה אלא בנסיעה כאשר רכב התובעת חלף במקום ונפגע בצד ימין.
4. בנסיבות אלו, הנתבע 1 נושא באחריות לתאונה, עת נהג בניגוד לתמרור עצור המוצב במקום.

האם התובעת רשאית להגיש תביעת תחלוף

1. כאמור, נהג התובעת הינו אביו של נתבע 1. בנסיבות אלו, טוענים הנתבעים כי אין התובעת זכאית להגיש תביעת תחלוףד, נוכח הוראות סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח לפיו:

"(א) היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם.

(ב) ...

(ג) ...

(ד) הוראות סעיף זה לא יחולו אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי, מחמת קרבת משפחה או יחס של מעביד ועובד שביניהם.".

1. בע"א 15488-10-15 (מחוזי מרכז) שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' רמי יונס (7.6.16), נדונה הוראת סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח ביחס לתביעת שיבוב הנוגעת לתאונה בה היתה מעורבת משאית בבעלות קארים וג'יפ בבעלות רעאד כשהמבוטחת היא קארים. רעאד וקארים הינם בני זוג הנשואים זו לזה. הנהג במשאית הינו ראמי שהוא אחיו של רעאד ומועסק על ידו כנהג. באותו מקרה טענו המבטחות של המשאית והנגרר כי המעורבים בתאונה עונים על ההגדרה של "בני ביתך" ובהתאם לסעיף 15 לפוליסה התקנית אין חובת שיפוי כלפי המערערת שביטחה את הג'יפ. עוד נטען כי יש להחיל את הסייג הקבוע בסעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח לפיו במקרים של קרבת משפחה או יחסי עובד מעביד, קם סייג לזכות התחלוף. בימ"ש השלום קיבל טענות אלו ודחה את תביעה השיבוב של שירביט. הערעור שהוגש נדחה תוך שביהמ"ש עומד על מטרת סעיף 62 לחוק כדלקמן:

"על פי סעיף 62 לחוק, למבטח זכות תחלוף, אך זכות זו אינה מוחלטת והסייג החשוב לעניינו חל כמפורט בסעיף קטן (ד) הנ"ל.

דהיינו, מקום בו קיים קשר משפחתי או יחסי עובד-מעביד בין הצדדים המעורבים בתאונה, הוראות ס' 62(א) לא יחולו. ...

מטרת החריג שבסעיף 62 הינה ברורה. חברת הביטוח אינה רשאית לחזור לבן משפחה שהיה מעורב בתאונה, והכל כדי שלא ייפגם הקשר והתא המשפחתי עקב תביעה שכזו. חברות הביטוח גובות פרמיה ממבוטחיהן ועליהן לשלם בגין פרמיה זו את סכום הנזק שנגרם, כאשר קורה אירוע ביטוחי. זו המטרה בראש ובראשונה של פוליסת ביטוח והאפשרות לחזור למזיק, רק מיטיבה עם חברת הביטוח המקטינה בכך את הוצאותיה ואת סיכוניה, אך ברור שלא בכל מקרה תוכל חברת הביטוח לחזור למזיק, שאחרת, לשם מה יש צורך בכלל בפוליסת הביטוח המקיף או פוליסת הצד השלישי...

מכיוון שמדובר בחברות ביטוח... הרי שברור שהחריג יחול עליהן באופן שווה. זכות השיבוב אינה זכות מוחלטת. חברת הביטוח, המשלמת את נזקי האירוע הביטוחי, תהיה פעם בצד הזה של המתרס, ופעם תהיה בצד האחר של המתרס, ולכן בסופו של דבר, נזקיה ויתרונותיה מפרשנות זו, מתאזנים. בעניין שלפני יש לחזור שוב ולהאיר, כי כל המעורבים בתובענה הנ"ל הן חברות ביטוח, וגם בשל כך, התוצאה היא לא רק נכונה משפטית אך גם צודקת.".

1. הוא הדין בענייננו. מקום שהנהגים המעורבים הינם אב ובנו, ברור כי חל הסייג הקבוע בסעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח שכן עסקינן במקרה ביטוח שנגרם שלא בכוונה (לא נטען ולא הוכח אחרת) כאשר סביר שמבוטח התובעת – אביו של נתבע 1 - לא היה תובע מנתבע 1 פיצוי או שיפוי.
2. התובעת שילמה תגמולי ביטוח למבוטח מטעמה בהתאם לתנאי פוליסת הביטוח שרכש ובמקרה זה ונוכח הסייג לזכות התחלוף הקבוע בסעיף 62(ד), אין התובעת רשאית לשבב נזקיה כנגד הנתבע.
3. טענה נוספת בפי הנתבעים היא כי יש לדחות התביעה מחמת חריג הקבוע בפוליסה לפיו:

"חריגים לחבות כלפי צד שלישי בשל נזקי רכוש:

המבטח לא יהיה אחראי לתשלום כלשהו בגין חבות בשל נזק לרכוש שבבעלות המבוטח או נהג הרכב, או לרכוש הנמצא בפיקוחם או בשמירתם של המבוטח או נהג הרכב או אחד מבני ביתם.".

ראשית יאמר כי הפוליסה לא צורפה ע"י הנתבעים ומשכך לא הוכח קיומו של חריג זה בפוליסה. אולם אף אם קיים בפוליסה חריג כאמור, אשר אף תואם את האמור בפוליסה התקנית, דומה כי ב"כ הצדדים מסכימים כי הפרשנות למושג "בני ביתם" הינו מגורים תחת קורת גג אחת (סיכומי ב"כ התובעת ע' 6 ש' 23-24) וראו בעניין זה ברע 149/96 (מחוזי חיפה) חזן חנניה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (7.5.06). מעדויות הנהגים עולה כי בעת התאונה לא התגוררו יחד, אלא הנתבע 1, שהינו בגיר, התגורר עם חברתו, שאביה הוא נתבע 2 ומבוטח נתבעת 3. דהיינו, החריג לא חל בענייננו. מקום שהנתבעת 3 לא הסירה כיסוי ביטוחי למרות החריג הנטען מלמד כי גם נתבעת 3 סבורה כי הפרשנות למושג "בני ביתם" בחריג האמור מתייחס למגורים משותפים, סיטואציה שאינה מתקיימת בענייננו ולכן החריג לא חל. ואכן ולא בכדי, ב"כ הנתבעים זנח טענת החריג לפוליסה בסיכומיו.

1. מעבר לדרוש אציין כי טענת התובעת ביחס למכתב הדחיה של נתבעת 3 לא הוכחה מקום שמכתב הדחיה לא צורף. ככל שהתובעת ביקשה להסתמך על מכתב הדחיה, היה עליה לצרפו. כמו כן, אין לקבל טענת התובעת כי טענת הנתבעים לתחולת סעיף 62(ד) הינה בגדר הרחבת חזית אסורה מאחר ולא נטענה בכתב ההגנה. ראשית, הטענה הועלתה לראשונה בבקשה לדחיה על הסף שהגישו הנתבעים. בתגובת התובעת לבקשה, התובעת לא טענה הרחבת חזית, אלא התייחסה לטענה לגופה. מכאן הסכמה מכללא להרחבת החזית, ככל והיתה. יתר על כן, מדובר בטענה משפטית אשר עפ"י תקנה 74(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בעל דין אינו מנוע מלהסתמך על הוראות דין שלא הביא בכתב טענותיו (לעניין הרחבת חזית ראו רע"א 6814/15 נויה יהלומים בע"מ נ' יהלומי מזל נ.א בע"מ (21.12.15), ע"א 2976/12 ציון בר אל נ' חיים יהודה אלכסנדר קאופמן (23.11.14), רע"א 3446/14 יצחק שלום נ' ליעד שטרצר (11.8.14)).
2. סוף דבר, האף שנתבע 1 נושא באחריות לתאונה, בהיות נהג התובעת אביו של נתבע 1, חל בענייננו סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח המסייג את זכותה של המבטחת לשבב את נזקיה למזיק.
3. אשר על כן, אני דוחה את התביעה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים ובשכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪. בנוסף, התובעת תישא במחצית השניה של האגרה.

ניתן היום, ט' חשוון תשע"ז, 10 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.