1. לפניי בקשת התובעת לפטור מהגשת חוות דעת בתחום א.א.ג. בעקבות פטירת המומחה מטעמה וכן למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום רפואי זה.

2. עניינה של תביעה זו בטענה להותרת גוף זר, תפר לולאתי, במהלך ניתוח בבלוטת התריס בבית חולים כרמל (הנתבעת 3) בדצמבר 1995, שלא אותר למרות ניתוחים נוספים שעברה בשנת 2009 (נתבעת 1) ובשנת 2010 (נתבעת 2), עד אשר בשנת 2012 הגוף חדר את העור ללא התערבות רפואית ויצא החוצה. תביעת התובעת נתמכה בחוות דעתו של ד"ר מילוי פרדיס ז"ל מומחה למחלות א.א.ג. אשר חיווה דעתו בדבר קיומה של רשלנות בהותרת הגוף הזר ובאי איתורו לאורך השנים. חוות הדעת אינה מתייחסת לקיומה של נכות, זמנית או צמיתה, למצער לא באורח מפורש תוך קביעת שיעורה. נוכח פטירתו המצערת של ד"ר פרדיס ז"ל הוגשה הבקשה שלפניי.

3. אמנם על-פי ההלכה המושרשת שילובן של תקנה 127 ו-130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת רפואית ולמנות מומחה מטעמו. אלא שכפי שנפסק מדובר באפיק דיוני אשר השימוש בו יעשה במקרים יוצאי דופן בלבד כאשר קיימת טעמים מיוחדים ומספקים לסטייה מהכלל האדברסרי הנוהג. חסרון כיס וטענה ל"קשר השתיקה" - הן הטענות שביסוד בקשת התובעת - הוכרו ככאלה שעשויים לעלות כדי "טעמים מיוחדים" למתן פטור מצירוף חוות דעת מטעמו של בעל הדין. אולם, ונוכח הנטל הכבד המוטל על בעל דין המבקש פטור מצירוף חוות דעת מטעמו, נקבע כי "על בעל דין המבקש להוכיח קיומו של 'קשר שתיקה', אשר מונע ממנו להציג חוות דעת מטעמו, להציג אסמכתאות ממשיות המבססות טענתו זו." (ראו לאחרונה ממש: רע"א 7975/18 פלוני נ' המרכז הרפואי תל אביב (9.12.2018) והאסמכתאות הנזכרות שם).

4. במקרה דנן לא מצאתי כי הונחה תשתית מספקת לחסרון כיס המונע מן התובעת לממן חוות דעת מומחה מטעמה. התובעת הצהירה כי היא ובעלה מקבלים קצבה מן הביטוח הלאומי בסך 5,100 ₪. בני הזוג מתגוררים, יחד עם בנם עמר, בבית פרטי בעכו ששייך לאביה כך שאינם משלמים שכירות. תדפיס חשבון הבנק שהוצג משקף את קצבת המוסד לביטוח לאומי המשתלמת והחשבון אינו מצוי ביתרת חובה. כמו כן התובעת הצהירה כי ברשותה חנות בשטח של פחות מ-3 מ"ר המשמשת את שני ילדיה שאינם גרים עמה למכירת משחקי ילדים. גם הבן עמר המתגורר עמה עובד כשומר ומשתכר בין 2,000 ל-6,000 ₪ לחודש. אף אם אכן כטענתה עמר מאורס וחוסך משכורתו לצורך החתונה אין בכך כדי למנוע ממנו לסייע ולו באורח חלקי למימון חוות הדעת. ממילא התובעת לא הראתה כל ניסיון שהוא לפנות לשני ילדיה הנוספים המשתכרים מן הנכס השייך לה על מנת לקבל סיוע כספי מהם.

5. כמו כן לא עלה בידי התובעת לשכנע בדרגת השכנוע הגבוהה הנדרשת, ובאופן המגובה בראיות, כי קיימים "טעמים מיוחדים" לכך שלא עלה בידה, על אף שעשתה מאמצים סבירים לשם כך, לאתר מומחה רפואי בתחום א.א.ג. לצורך צירוף חוות דעתו. לעניין זה טענה בתצהירה כי "פניתי אל 10 מומחים בתחום אף אוזן גרון, וכולם סירבו לתת לי חוות דעת, בנימוק כי הם עובדים עם אחת מהנתבעות". אלא שהתובעת כלל אינה מפרטת את זהות המומחים אליהם פנתה שסירבו ליתן לה חוות דעת, וממילא לא צורפו ראיות כלשהן המתעדות סירוב של רופא זה או אחר מן הטעם הנטען (ראו רע"א 7975/18 לעיל בפסקה 8 ובפסקה 10 (פסקה שנייה) והאסמכתאות הנזכרות שם). בהקשר זה ועל-פי ההלכה הפסוקה יש לקחת בחשבון גם את תחום המומחיות הרלבנטי אשר יש לו השפחה על מידת הקושי הכרוכה באיתור מומחה. בענייננו מדובר בתחום א.א.ג. כך שאין מדובר בתחום מומחיות מיוחד שמאגר הרופאים העוסקים בו מצומצם (שם, בפסקה 11).

6. לאור האמור, ועל אף שנוכח חוות דעתו של ד"ר פרדיס ז"ל אין לומר כי מדובר בתביעת סרק, לא התקיימו יתר התנאים הנדרשים לשם מתן פטור לתובעת מהגשת חוות דעת בתחום א.א.ג.. נוכח התוצאה אליה הגעתי ממילא אין צורך בחקירת התובעת על תצהירה כבקשת הנתבעת 2 בתשובתה.

בנסיבות אלה ככל שהתובעת מבקשת להגיש חוות דעת מטעמה ניתנת לה שהות לעשות כן עד יום 30.6.19.

7. המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, י"ט ניסן תשע"ט, 24 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.