לפני: כב' השופטת קרן כהן

החלטה

1. לפניי בקשת המבקשת להורות למזכירות בית הדין להמציא את כתב התביעה אל המשיבים 1 - 3, 6 ו-7 באמצעות תאגיד יובלים כח אדם בע"מ מרח' יוני נתניהו 1ג' אור יהודה (להלן: תאגיד יובלים) או לחלופין לקבוע כי ההמצאה שבוצעה לתאגיד יובלים בוצעה כדין.

הרקע לבקשה

1. המבקשת - חברה לעבודות בניין, העסיקה את המשיבים - עובדים זרים, פרק זמן קצר עד שלטענתה נטשו את עבודתם ללא הודעה מראש. המבקשת הגישה נגד המשיבים תביעה לתשלום סכומים ששולמו עבורם מן הטעם שהם אינם זכאים להם, לטענתה.
2. המבקשת טענה כי אין לה ידיעה בנוגע למקום מגורי המשיבים ואין לה אפשרות לגלותו משום שמדובר בעובדים זרים המועסקים באמצעות תאגידי כוח אדם. לפיכך המציאה המבקשת את כתב התביעה לתאגיד יובלים, אשר לטענתה מעסיק את המשיבים 1 – 3, 6, ו-7 (להלן: המשיבים).
3. תאגיד יובלים החזיר את כתבי התביעה שהומצאו לו לידי המבקשת בטענה כי אין המדובר בהמצאה כדין מכיוון שהוא לא משמש כתובת להמצאת כתבי בי-דין עבור העובדים הנתבעים.

הכרעה

1. התקנות הרלוונטיות לענייננו הן תקנות 492 ו-493 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקסד"א) החלות בבית הדין בהתאם להוראות תקנה 129(3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991.

וכך קובעות התקנות:

"492. בית המשפט רשאי לשלוח שני עתקים (כך במקור- ק.כ) של כתב בי-דין לאנשים במוסדות המנויים להלן לשם המצאת אחד מהם לנמען:

........

(2) לנמען שהוא עובד של תאגיד – למנהל התאגיד או לאדם אחר הממונה על המען הרשופ של התאגיד.

........

493. (א) נשלח כתב בי-דין לאדם במוסד כאמור בתקנה 492 לשם המצאה לנמען, ימציאו, ככל האפשר, ויחזיר עותק אחד בחתימתו ובחתימת הנמען ובציון מועד ההמצאה; חתימת האדם כאמור תהיה ראיה להמצאה ולזמנה ויראו את הכתב כאילו הומצא כדין.

(ב) לא היתה ההמצאה אפשרית מכל סיבה שהיא, יוחזר הכתב לבית המשפט עם הודעה מפורשת על אותה סיבה ועל הצעדים שננקטו לביצוע ההמצאה".

1. בית המשפט העליון בעניין אילן כהן^[1] קבע לעניין דרך ההמצאה על פי תקנה 492 לתקסד"א כך:

"תקנה זו קובעת אופן המצאה לבעל דין שיש לו קשר מסוים ומוגדר עם מוסד או גוף כאמור בתקנה. התקנה קובעת מיהו הגורם בגוף או במוסד אליו יישלח כתב בי-דין ואותו גורם אמור לדאוג להמצאתו לבעל הדין. ההמצאה למוסד לא די בה כשלעצמה, וכן אין די בהמצאה לגורם בגוף או במוסד. ראשית, כך עולה מלשון התקנה, לפיה שליחת כתבי בי-דין למוסד נעשית 'לשם המצאת אחד מהם לנמען'. שנית, כך משתמע מהוראות תקנה 493 לתקנות. תקנה זו קובעת, כי על הגורם במוסד או בגוף שאמור לדאוג, על פי תקנה 492, להמצאה לנמען להשיב עותק אחד 'בחתימתו ובחתימת הנמען ובציון מועד ההמצאה; חתימת האדם כאמור תהיה ראיה להמצאה ולזמנה ... לא היתה ההמצאה אפשרית מכל סיבה שהיא, יוחזר הכתב לבית המשפט עם הודעה מפורשת על אותה סיבה...'. משמעות הדבר היא, כי על כתב בי-הדין להגיע לנמען עצמו (ראו, ע"א (מחוזי ת"א) 1625/06 ברגותי נ' אזוז (לא פורסם, 4.6.06)). שלישית, מטרתה של ההמצאה להודיע לנתבע על קיומו של ההליך ולהחיל עליו את סמכותו של בית המשפט (ראו, רע"א 39/89 General Electric Corp נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מב(4) 762, 768 (1989); ע"א 1947/91 שטיין נ' כץ, פ"ד מה(4) 705 (1991)). מטרות אלה אינן מוגשמות כאשר כתב בי-דין נשלח למוסד, אך אינו נמסר באמצעותו לבעל הדין. סיכומו של דבר, המצאה לפי תקנה 492 מחייבת כי כתב בי-דין יומצא בסופו של המהלך לבעל הדין" (ההדגשות אין במקור).

1. מכאן, שבהתאם לתקנות 492 ו-493 לתסק"א ניתן להמציא כתבי בי-דין לעובד של תאגיד באמצעות מנהל התאגיד או אדם אחר הממונה על המען הרשום של התאגיד. כמו כן, על מנת שיהיה מדובר בהמצאה כדין יש צורך שכתבי בי-הדין ימסרו בסופו של יום לבעל הדין ואין די בעצם ההמצאה לתאגיד על מנת לקבוע כי מדובר בהמצאה כדין.
2. תחילה אציין כי מהבקשה עולה שלא בוצעה המצאה כדין למשיבים באמצעות תאגיד יובלים, משני נימוקים:

האחד, המבקשת לא פירטה מיהו הגורם בתאגיד יובלים אליו נשלחו כתבי בי-הדין. כאמור, בהתאם לתקנה לא די במשלוח כתבי בי-הדין לתאגיד אלא יש למסור אותם למנהל התאגיד או לממונה על המען הרשום של התאגיד בלבד. משלא פורט הגורם אליו הומצאו כתבי בי-הדין לא ניתן לקבוע כי בוצעה מסירה כדין.

השני, מתגובת תאגיד יובלים עולה כי כתבי בי-הדין הושבו למבקשת ולא נמסרו למשיבים. מכאן, שהמשיבים אינם יודעים על ההליך המשפטי שמנהלת המבקשת נגדם. לפיכך, לא ניתן לקבוע שבוצעה מסירה כדין של כתבי בי-הדין לידי המשיבים.

1. יצוין כי מנוסח תקנה 492 לתקסד"א עולה שהגורם המוסמך לבצע המצאה על פי אותה התקנה הוא בית הדין. אולם המבקשת לא פירטה את זהות מנהל תאגיד יובלים או את זהות הממונה על המען הרשום של התאגיד ולכן לא ניתן להורות למזכירות לבצע את המצאת כתבי בי-הדין.

עוד אציין כי אף אם המבקשת תמציא לבית הדין את פרטי הגורמים המוסמכים לקבלת כתבי בי-דין בהתאם לתקנה 492 לתקסד"א, לטעמי יהיה קושי במעקב אחר המצאת כתבי בי-הדין לידי גורמים אלו ואחר קבלת הודעה מהם על מסירת המסמכים למשיבים בהתאם לתקנה 493 לתקסד"א.

1. לפיכך, משמדובר בעובדים זרים שקיים קושי באיתורם יש לאפשר למבקשת עצמה להמציא את כתבי בי-הדין בהתאם להוראות תקנה 492 לתקסד"א לידי מנהל תאגיד יובלים או לידי הממונה על המען הרשום של התאגיד על מנת שימציאו אותם לידי המשיבים.

סוף דבר

1. הבקשה החלופית של המבקשת לקבוע כי בוצעה המצאה כדין למשיבים – נדחית.
2. הבקשה להמצאת כתבי בי-הדין לידי המשיבים בהתאם לתקנה 492 לתקסד"א – מתקבלת. עם זאת, המבקשת היא זו שתמציא כתבי בי-הדין לגורמים המוסמכים בתאגיד יובלים ותעקוב אחר מסירתם לידי המשיבים בהתאם לתקנה 493 לתקסד"א. אי לכך אני מורה כדלקמן:
   1. המבקשת תמציא את כתבי התביעה, הדרישות להגשת כתב הגנה והחלטה זו לידי מנהל תאגיד יובלים או לממונה על המען הרשום של התאגיד וזאת עד ליום 5.11.2014.
   2. מנהל תאגיד יובלים או הממונה על המען הרשום בתאגיד יובלים ימציאו את המסמכים לידי המשיבים (הנתבעים 1 – 3, 6 ו-7), וזאת עד ליום 20.11.2014.
   3. אישור על מסירת המסמכים לידי המשיבים הנ"ל יומצא על ידי הגורם שקיבל את המסמכים לידי ב"כ המבקשת וזאת עד ליום 30.11.2014.

ככל שההמצאה למשיבים אינה אפשרית, יבהיר מנהל תאגיד יובלים או הממונה על המען הרשום של התאגיד בכתב מדוע לא ניתן לבצע את המסירה וזאת עד ליום 30.11.2014.

1. המבקשת תדווח לבית הדין אם בוצעו מסירות כדין לידי המשיבים וזאת עד ליום 10.12.2014.
2. התיק יובא לעיוני ביום 11.12.2014.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ה, (19 אוקטובר 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. רע"א 3313/09 כהן נ' ליפשיץ, (לא פורסם, 9.8.2009). ↑