רקע

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של התפרצות למקום מגורים, גניבת רכב וגניבה, בכך שביום 18.8.14 פרץ הנאשם לדירתם של משה ואילנית פיינשטיין בבני עטרות וגנב מהדירה חפצים שונים וכן את רכבם מסוג סקודה. הנאשם ביצע את המעשה ביחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה. האחרים הם אלה שנכנסו לדירה שעה שהמתלוננים לנים בה וחלקו של הנאשם היה לשמש כתצפיתן מחוץ לדירה. מתוך הדירה נגנבו שני טלפונים ניידים, שני לוחות אייפד, שלושה תיקים, שני ארנקים אשר הכילו כרטיסי אשראי וכרטיסי מועדון וכן שני צרורות מפתחות רכב. בהמשך לקח הנאשם אחד מצרורות הרכב שנגנבו מהדירה, נכנס לתוך הרכב, הניעו ונסע מן המקום עד שנתפס כשעה מאוחר יותר, על ידי שוטרים.

תסקיר שירות מבחן

1. מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם בן 27, נשוי ואב לילד בן 9 חודשים. מדבריו עולה כי אביו מכור לסמים מזה שנים רבות, והוא ואחיו היו חשופים לשימוש האב בסמים. אביו ריצה עונשי מאסר, כך שהוא נעדר פיזית ונפשית מהבית באופן תדיר. כיום מצבו הבריאותי של האב ירוד. אמו של הנאשם היא עקרת בית שגידלה את ילדיה בכוחות עצמה ולנאשם קשר קרוב ומשמעותי עמה. מגיל צעיר הנאשם קיבל על עצמו תפקיד עיקרי בפרנסת משפחתו, בעיקר לאחר מאסר אחיו הבכור, דבר שהוביל לעומס רגשי ולא תאם את יכולותיו בפועל.
2. עוד עולה מהתסקיר כי בעקבות חזרת אמו למשפחת המוצא בחברון בסמוך ללידתו, הנאשם ואחיו גדלו בפנימייה עד אשר חזרה אמו להתגורר עם אביו והם השתלבו בבתי ספר רגילים במזרח ירושלים והנאשם השלים 12 שנות לימוד. עם סיום לימודיו עבד הנאשם בעבודות מזדמנות. הנאשם נישא לפני שנה ומחצה ולבני הזוג נולד ילד. הנאשם מסר לקצינת המבחן כי האחריות לפרנסת משפחתו לצד קשייו הכלכליים הם שהביאו אותו ללחצים רגשיים ועמדו ברקע לביצוע העבירות. הנאשם הביע חרטה על התנהגותו ורצון לחזור לחיק משפחתו ולנהל אורח חיים תקין. יחד עם זאת, הנאשם לא לקח אחריות מלאה לעבירות והפחית את מעורבותו בהן.
3. קצינת המבחן העריכה כי במצבים בהם מצוי הנאשם בלחץ הוא נוטה לפעול באופן אימפולסיבי וללא גבולות. כמו כן, למרות רצונו של הנאשם לתפקוד תקין ולמרות שהוא בעל יכולות גבוהות, הוא אינו מצליח לממש את יכולותיו בפועל, מבחינה תעסוקתית וכן הוסיפה כי ההליכים המשפטיים הקודמים לא הביאו להרתעה משמעותית ולכן יש סיכון להישנות מעורבות בפלילים, שכן הנאשם הופנה לשירות המבחן לראשונה בשנת 2010 בשל עבירה של קבלת רכב גנוב והוטל עליו עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות, מאסר מותנה וקנס.
4. קצינת המבחן מסרה כי מדיווח גורמי טיפול בבית המעצר רימונים עולה כי הנאשם שוהה באגף עצורים החל מיום 29.9.14 והוא לוקח חלק בפעילויות החינוך באגף וללא עבירות משמעת.
5. בסופו של יום המליצה קצינת המבחן על הטלת עונש של מאסר לתקופה שאינה ממושכת, כדי לא להעמיק דפוסי חשיבה שוליים ולצמצם את חשיפת הנאשם מול החברה העבריינית.

טענות הצדדים

1. ב"כ המאשימה הדגישה את חומרתן של עבירות התפרצות לבית מגורים וגניבה אשר פוגעות בקניינו של אדם ובתחושת הביטחון של האזרח. עוד הוסיפה כי הנאשם נתפס שעה שהוא נוהג ברכב גנוב ונטל חלק מחבורה בה מעורבים נוספים אשר חברו יחד לבצע את העבירות תוך חלוקת תפקידים ברורה. בנסיבות אלה סברה ב"כ המאשימה כי מתחם העונש ההולם הוא בן 20 חודשי מאסר ל- 40 חודשי מאסר.
2. אשר לעונש המתאים הדגישה ב"כ המאשימה כי הנאשם ביצע את העבירה שעה שמאסר על תנאי תלוי ועומד כנגדו בשל עבירה אשר בוצעה בנסיבות דומות לתיק שלפנינו, גם שם קיבל הנאשם לידיו רכב גנוב ולמרות שבימ"ש הקל עמו, הוא לא למד את הלקח וחזר לסורו. עוד טענה ב"כ המאשימה כי הנאשם לא לקח אחריות למעשיו באופן מלא. העבירות בוצעו ממניע כלכלי ונשקף מהנאשם סיכון נוסף שאם ייקלע לסיטואציה דומה ישוב ויבצע עבירות דומות ולכן ביקשה להטיל על הנאשם עונש ברף האמצעי של המתחם, קרי 30 חודשי מאסר וכן להפעיל במצטבר את המאסר המותנה של 4 חודשים התלויים ועומדים כנגדו.
3. ב"כ הנאשם ציין כי בעת קביעת המתחם יש להתחשב בחלקו היחסי של הנאשם בביצוע עבירת הפריצה, לפיו הנאשם שימש כתצפיתן בלבד ולא נכנס לדירה, כך שלא פגע בפרטיות ולא היה חשוף לפוטנציאל הסיכון של מפגש עם דיירי הדירה אשר לנו בה באותה עת. עוד ציין ב"כ הנאשם כי כאשר נתפס הנאשם עם הרכב הוא לא נמלט ולא עשה מעשה כדי להכשיל שוטרים. ב"כ הנאשם הוסיף כי הרכב הוחזר לבעליו ולכן לדידו מתחם העונש ההולם נמוך יותר מזה שעתרה לו המאשימה. ב"כ הנאשם אף הציג פסיקה לתמיכה בטענותיו. עוד טען ב"כ הנאשם כי יש להתחשב בכך שהאחרים לא אותרו והנאשם הוא היחיד שנותן את הדין על המעשה. ב"כ הנאשם סבר כי מתחם העונש ההולם נסיבות אלה הוא בין של"צ למספר חודשי מאסר.
4. אשר לעונש המתאים סבר ב"כ הנאשם כי עונשו של הנאשם צריך להיות ברף התחתון של המתחם, שכן הנאשם צעיר, נשוי ואב לילד, אשר הודה בביצוע המעשים, גדל בתנאים לא פשוטים ונקלע למציאות כלכלית קשה. למרות תנאים קשים אלה, הנאשם צבר לחובתו רק הרשעה קודמת אחת ומאחר שתקופת המעצר הממושכת של למעלה מ- 9 חודשים, הבהירה לו גבולות, ביקש להסתפק בה. אשר ללקיחת האחריות ציין ב"כ הנאשם כי הנאשם הסביר את מעשיו מנקודת מבטו.
5. קצינת המבחן שהייתה נוכחת באולם העירה בהקשר זה כי הנאשם אכן לא לוקח אחריות מלאה למעשיו שכן הוא לא ראה את החלקים בביצוע העבירה בהם הוא היה פעיל, ביחס לגניבה, ורק תיאר כיצד נגרר אחר שותפיו.
6. הנאשם בדברו האחרון התנצל על המעשים וביקש לחזור לחיק משפחתו כדי לחיות יחד עמהם.

מתחם העונש ההולם

1. הערכים המוגנים העומדים בבסיסם של העבירות אשר ביצע הנאשם הם הגנה על קניינו, בטחונו האישי ופרטיותו של אדם. מעבר לכך בעבירת התפרצות למקום מגורים קיים גם פוטנציאל מפגש של הפורץ עם בעלי הדירה העלול להוביל אף לאלימות. לא בכדי קבע המחוקק לצד עבירות התפרצות לדירה עונש מקסימום של שבע שנות מאסר.
2. במשך תקופה של למעלה משנתיים, מאז כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין, בשורה ארוכה של גזרי דין קבעו בתי המשפט השלום והמחוזי כי מתחם העונש ההולם בעבירה של פריצה לבית מגורים הוא בין 10 ועד, לכל הפחות, 24 חודשים (ר' עפ"ג
   32050-04-14; עפ"ג 1369-02-14; עפ"ג 18312-12-13; עפ"ג 21338-11-13; ת"פ
   28190-05-12; ת"פ 7177-03-12; ת"פ 47486-01-13; ת"פ 8857-11-13; ת"פ 464-10-11; ת"פ 78-09-13; ת"פ 11683-12-11; ת"פ 48878-03-13). בית המשפט העליון ברע"פ 7683/13 לא התערב במתחם דומה.
3. אכן אימץ בית המשפט העליון בע"פ 370/14 בעניין סלפיתי מתחם עונש הולם נמוך יותר בעבירת פריצה לדירה, אולם מתחם זה נקבע בין היתר על רקע העובדה שהתקבל הערעור על בסיס נימוק של אחידות בענישה ביחס לעונשים שנגזרו על שותפים אחרים לאותה עבירה.
4. אך לאחרונה דן בית המשפט העליון ברע"פ 2423/15 גולדברג נ' מדינת ישראל (ניתן 8.4.15) בעבירה של התפרצות למקום מגורים בלבד, ללא עבירה של גניבה, כאשר בית המשפט השלום גזר עונש של 45 ימי מאסר, מטעמי שיקום, וקבע כי מתחם העונש ההולם הוא בין 6 ל- 30 חודשי מאסר, נוכח הנסיבות הקלות יחסית בהן בוצעה העבירה. בית המשפט המחוזי גזר שישה חודשי מאסר, חלף המאסר שגזר בית משפט השלום ובית המשפט העליון מפי כב' השופטת ברון, קבע כי אין מקום להיעתר לבקשה לרשות ערעור תוך הערה כי עונש זה הוא על הרף הנמוך, בנסיבות המקרה (ר' שם בפסקה 9).
5. גם בית המשפט המחוזי בירושלים דן לאחרונה, בעפ"ג 50484-11-14 נג'ם נ' מדינת ישראל (ניתן 26.4.15), בעבירה שבוצעה בנסיבות דומות ולא התערב במתחם של 12-24 חודשי מאסר שנקבע על ידי והתייחס בפסקה 8 לייחס בין פסקי הדין של בית המשפט העליון.
6. במקרה שלפניי נלווית לעבירה ההתפרצות למקום מגורים, עבירה של גניבה, וגניבת רכב. בבואי לשקול את מתחם העונש ההולם אתחשב בערך החברתי המוגן אשר המחוקק ראה צורך רב לבצר את מעמדו וקבע סימן מיוחד בחוק העונשין לעבירות הקשורות ברכב, בו נקבעו עונשי מקסימום חמורים לצד עבירות אלה. עוד יצוין בהקשר זה כי מלבד הנזק לרכוש, נגרמת עוגמת נפש נוספת לנפגע העבירה בשל הפגיעה בתחושת הביטחון האישי וכן נזק לכלל הציבור בשל דמי הביטוח הגבוהים. (ר' לעניין הנזק ע"פ 7163/13 כסוואני נ' מדינת ישראל ניתן 3.8.14 מפי כבוד השופט הנדל בפסקה 5).
7. אשר לענישה הנוהגת בעבירות של גניבת רכב ר' ת.פ. 10959-03-12, ת.פ. 1242-06-12, ת.פ. 6317-02-12, ת.פ. 18914-09-11, בת.פ. 6312-02-12, ת.פ. 31771-04-13, ת.פ. 27142-12-12, עפ"ג5832-07-13, עפ"ג 11136-02-13, ע"פ 7078-03-13, ת"פ 21714-09-13, עפ"ג 3614-01-13, עפ"ג 18428-04-14, עפ"ג 57089-03-14 ע"פ 7163/13, רע"פ 1108/15 וע"פ 2333/13- שם אימץ בית המשפט העליון מתחם של 8-24 חודשי מאסר שנגזרו על שותף לעבירת גניבת רכב בחבורה, אומנם מדובר בעבירה מתוחכמת יותר, אולם חלקו של הנאשם לפני משמעותי יותר שכן הוא המבצע היחיד של העבירה והוא ביצע עבירות כלפי שני רכבים, תוך כניסה לישראל שלא כדין. יצוין כי באשר לעבריין העיקרי באותה פרשיה קבע בית המשפט העליון כי מתחם העונש ההולם הוא בין 12-30 חודשי מאסר.
8. אשר לנסיבות ביצוע העבירה, מדובר בעבירות שבוצעו בחבורה תוך תכנון מוקדם, עבירת הפריצה בוצעה שעה שדירי הבית לנים בה, מהדירה נגנב רכוש יקר ערך וכן מפתחות הרכב ובהמשך נגנב רכבם של בעלי הדירה. יחד עם זאת יש להתחשב בחלקו של הנאשם בביצוע העבירה, שכן הוא לא נכנס לדירה, אלא שימש כתצפיתן וכן יש להתחשב בכך שהרכב הושב לבעליו.
9. בנסיבות אלה אני סבורה כי מתחם העונש ההולם הוא בין 18 ל- 36 חודשי מאסר.

העונש המתאים:

1. בבואי לגזור את דינו של הנאשם אתחשב בגילו של הנאשם, במצבו המשפחתי שהוא המפרנס היחיד של משפחתו ומסייע אף בפרנסת הוריו, בנסיבותיו האישיות הלא פשוטות שהובילו לביצוע העבירה ובתפקודו התקין בעת מעצרו. כמו כן אתחשב בכך שהנאשם לקח אחריות למעשיו וחסך זמן שיפוטי משמעותי וכן אתחשב בכך שהנאשם שוהה במעצר מזה 9 חודשים, וידוע כי תנאי מעצר קשים מתנאי מאסר.
2. עוד אשקול את הצורך בהרתעת הנאשם, שכן הוא ביצע את העבירות למרות מאסר על תנאי של 4 חודשים התלוי ועומד כנגדו ולמרות הזדמנות שניתנה לו בעת הרשעתו הקודמת כאשר נדון לקולא ובית המשפט הסתפק בעונש של מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות. הנאשם לא השכיל לנצל הזדמנות זו ושב לסורו. קצינת המבחן ציינה בדיון לפני כי הנאשם אינו לוקח אחריות מלאה למעשיו דבר שעלה אף מתסקיר שירות המבחן, ובהעדר טיפול היא העריכה כי במצבים בהם מצוי הנאשם בלחץ הוא יטה לפעול באופן אימפולסיבי וללא גבולות ולכן קיים סיכון להישנות מעורבות בפלילים. מנגד נראה כי מעצרו של הנאשם וההליך הפלילי הציב לו גבולות ואף הנאשם הביע שאיפה לחזור לחיק משפחתו ולנהל אורח חיים נורמטיבי.
3. כמו כן אשקול את הצורך בהרתעת עבריינים נוספים מלבצע עבירות הפוגעות ברכוש הזולת בכלל וגניבת רכב בפרט. באשר למהות העבירה, אין לי אלא להפנות לדברים שנאמרו בבית המשפט העליון:

"העבירות מן הסוג הזה הינן בבחינת 'רעה חולה' שפגיעתן היומיומית ביחידים ובציבור היא בלתי נסבלת. על פי הנתונים הידועים לכל, התופעה של גניבת כלי רכב מתעצמת והגיעה להיקפים מדאיגים. אין זאת אלא שהקלות הרבה שבה ניתן לבצע עבירות מן הסוג הזה והקושי לאתר את המעורבים ולהביאם לדין – מעודד עבריינים לשלוח ידם בעבריינות הזאת למען תאוות בצע." (ראה ע"פ 5128/97; 344/98 עלא מנסור נ' מדינת ישראל (לא פורסם);

1. על כן לאחר ששקלתי את הנסיבות לחומרה ולקולא החלטתי להטיל על הנאשם עונש כולל במדרג הבינוני נמוך של המתחם כדלהלן:

א. 24 חודשי מאסר, החל מיום מעצרו 18.8.14.

ב. אני מפעילה את המאסר המותנה של 4 חודשים מת"פ 12186-03-12 של בימ"ש השלום בראשון לציון, חודשיים במצטבר וחודשיים בחופך. כך שהנאשם ירצה סה"כ 26 חודשי מאסר.

ג. 12 חודשי מאסר. הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור במשך שנתיים מיום שחרורו על כל עבירת רכוש מסוג פשע.

ד. 4 חודשי מאסר. הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור במשך שנתיים מיום שחרורו על כל עבירת רכוש מסוג עוון.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ה, 12 מאי 2015, במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.