רקע ותמצית טענות הצדדים

1. לפני שתי בקשות לסילוק תביעה על הסף.

1. המשיבים הגישו תביעה במסגרתה עתרו לפיצוי בגין הולדה בעוולה של בנם המנוח אשר נפטר כארבעה חודשים לאחר לידתו. לטענתם, הם זכאים לפיצוי בשל מעקב הריון רשלני. המשיבים טוענים, כי ככל שהיה נעשה מעקב הריון סביר התואם את הפרקטיקה הרפואית המקובלת הרי שלידת בנם המנוח הייתה נחסכת מהם ובין היתר היו נחסכים הכאב והסבל שנגרמו עקב לידתו ושהייתם ליד מיטתו במשך ארבעה חודשים.
2. התביעה הוגשה נגד המבקשים. מכתב התביעה עולה, כי המבקשת מס' 1 הינה רופאה שטיפלה במשיבה במהלך הריונה. המבקשים מס' 2 ו-3 הינם גופים אשר עוסקים במתן שירותים רפואיים והעניקו למשיבה שירות רפואי כולל מעקב הריון ובדיקות נלוות. המבקשת מס' 4 היא מדינת ישראל אשר הייתה מעסיקתם ושולחתם של המבקשים מס' 1-3. המבקשת מס' 5 היא חברת הביטוח שביטחה את המבקשים 1-4 במועדים הרלוונטיים. המבקש מס' 6 הינו רופא אשר טיפל במשיבה במהלך הריונה במסגרת עבודתו אצל המבקשת מס' 7. המבקשת מס' 8 היא תאגיד רשום המעניק שירותי רפואה אשר העניק למשיבה שירותים רפואיים במהלך הריונה ואשר אמורה הייתה לפקח על פעילותם של המבקשים מס' 6 ו-7.
3. המבקשים מס' 1-5 טוענים, כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנותה. לחלופין טוענים, כי יש למחוק את התביעה נגד המבקשים מס' 2 ו-3 מאחר ואינם גופים משפטיים אשר יכולים לתבוע או להיתבע. עוד טוענים, כי יש למחוק את התביעה נגד המבקשת מס' 5 אשר אינה הנתבעת הנכונה. לטענתם, המשיבים מתכוונים בטענותיהם לקרן הפנימית לביטוחי ממשלה אשר הינה קרן ממשלתית המנוהלת על ידי המבקשת מס' 5. לטענתם, יש למחוק את התביעה נגד המבקשת מס' 1. המבקשים טוענים, כי הנתבעת הנכונה מהפן הפורמאלי היא המבקשת מס' 4 בלבד והיא זו אשר תשא בפיצוי ככל שייפסק, כי מי מהמבקשים התרשל.
4. לטענת המבקשים 1-5, התביעה הוגשה בטענה לרשלנות במעקב הריון שבוצע למשיבה. הם טוענים, כי המעקב האמור הסתיים עם לידת בנם של המשיבים ביום 3.5.07 אשר נולד עם מומים שהובחנו מיד לאחר לידתו. לטענתם, עילת התביעה נולדה, לכל המאוחר, ביום בו נולד בנם המנוח של המשיבים. בנסיבות אלו טוענים המבקשים, כי משהוגשה התביעה ביום 27.8.14 הרי שהיא הוגשה לאחר התיישנותה ויש לדחותה על הסף. כאמור, לחלופין הם עתרו למחיקת התביעה נגד המבקשים 1-3 ו-5.
5. המבקשים מס' 6-8 טוענים, כי מיד לאחר לידתו של המנוח אובחן, כי הוא סובל מתסמונת ארטרוגריפוזיס וכי התביעה הוגשה למעלה משבע שנים לאחר לידתו. לטענתם, התביעה הוגשה לאחר התיישנותה. המבקשים מס' 6-8 טוענים, כי התביעה הוגשה למעלה משנתיים לאחר שניתן פסק הדין בעניין המר ועל כן הוראת המעבר אשר נקבעה במסגרת פסק הדין אינה רלוונטית. עוד טוענים, כי אף הוראת המעבר אשר נקבעה במסגרת פסק הדין בפרשת הסהר האדום אינה רלוונטית מאחר ותביעת ההורים במקרה בו עסקינן לא התיישנה לפני מתן פסק הדין בעניין המר. המבקשים 6-8 טוענים, כי פסק הדין הרלוונטי הוא פסק הדין אשר ניתן בפרשת שירותי בריאות כללית במסגרתו נקבעו כללים למקרה בו תביעת ההורים התיישנה לאחר פסק הדין בעניין המר. בין היתר נקבע, כי אם תביעת ההורים בגין הולדה בעוולה התיישנה לאחר יום 28.5.13 הרי שהוראת המעבר לא תחול והתביעה התיישנה. לטענת המבקשים 6-8 זה המקרה בענייננו.
6. במסגרת תגובתם טענו המשיבים, כי הם מסכימים לבקשה למחיקת המבקשים 2,3 ו-5 בשל הנימוקים שפורטו בבקשה. באשר למבקשת מס' 1 טוענים המשיבים, כי אין להיעתר לבקשה למחיקת התביעה נגדה. לטענתם, התביעה הוגשה אף נגד המבקשת מס' 1 אשר הייתה הרופאה המטפלת בכדי שלא יווצר מצב שבו במקום שיתקבל תצהיר תשובות לשאלון של הרופא המטפל יתקבל תצהיר של דובר מטעמו ובכדי שהמבקשת מס' 1 לא תראה עצמה פטורה מהגשת תצהיר עדות ראשית. לטענתם, החוק לא נועד ליצור מצב אבסורדי שבו בידי תובע המגיש תביעה נגד מוסד רפואי שאינו ממשלתי יהיו כלים טובים יותר משל תובע המגיש תביעה נגד מוסד ממשלתי.
7. באשר לטענת ההתיישנות טוענים המשיבים, כי עד לפסק הדין אשר ניתן בע"א 1326/07 ליאור המר נ' פרופ' עמי עמית עמדה להם זכות תביעה כעזבונו של המנוח עד ליום 28.8.14. לטענתם, בהתאם לסעיף 6 לחוק ההתיישנות הרי שמרוץ ההתיישנות התחיל עם העברת הזכות. המשיבים טוענים, כי מרוץ ההתיישנות בקשר לתביעתם העצמאית החל ביום פטירת בנם.
8. לטענתם, ממועד פטירתו של בנם ועד למועד מתן פסק הדין בעניין המר הם ידעו, כי עומדת להם הזכות להגיש תביעה עד ליום 28.8.14, ולמעשה עד ליום 1.9.14 מאחר והיום האחרון נפל בפגרת בית המשפט. המשיבים טוענים, כי הרציונאל שעמד מאחורי הלכת המר לא היה קיצור תקופת ההתיישנות וכי מדובר בפגיעה באינטרס ההסתמכות שלהם. לטענתם, עם העברת עילת התביעה מהילוד להורים נוצר מצב לפיו תקופת ההתיישנות התקצרה לתקופה בת שבע שנים מיום הלידה או מהיום בו התגלו המומים או העובדות המקימות להורים את עילת התביעה.
9. עוד טוענים, כי עילת התביעה קמה להם עם התגבשות חוות דעתו של המומחה מטעמם, כלומר ביום 25.8.14. לטענתם, במסגרת כתב התביעה נטען, כי עילת התביעה קמה להם עם התגבשות חוות דעתו של פרופ' טלר ביום 25.8.14 וכי הם התקשו למצוא מומחה רפואי להכנת חוות דעת. לטענת המשיבים, במקרה בו עסקינן חלה הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. המשיבים טוענים, כי בשנת 2008 הם העבירו את המסמכים הרפואיים למומחה אשר קבע, כי סיבת המוות היא מחלה עמה נולד המנוח ומשכך הרי שאין עילה לכתוב חוות דעת מבחינה מילדותית בנושא שהתבקש. עוד הם טוענים, כי התיעוד הרפואי הועבר למומחים נוספים במהלך שנת 2013 והם סברו, כי ייתכן ויש מקום לכתיבת חוות דעת אולם נמנעו מלעשות כן עקב אי נעימות עם חלק מהמעורבים. לטענתם, הם לא הצליחו לבסס עילת תביעה עד שהתקבלה חוות דעתו של פרופ' טלר. המשיבים טוענים, כי במייל מיום 19.8.14 ציין פרופ' טלר, לראשונה, כי ניתן לכתוב חוות דעת בעילה של רשלנות רפואית ורק במועד האמור הם ידעו שעומדת להם עילת תביעה.
10. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי במסגרת פסק דין המר קבע בית המשפט העליון, כי תוצאת פסק הדין לא תחול על תיקים תלויים ועומדים בהם לא הוגשה תביעת הורים. לטענתם, הנושא של תביעות אשר טרם הוגשו מתוך מחשבה שעילת התביעה היא של הקטין וכעת התיישנו נותר להכרעת בתי המשפט אשר התביעות יתבררו בפניהם. הם טוענים, כי ברע"א 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום נ' רסמיאן מוחמד נקבעה הוראת מעבר לפיה ניתן להגיש תביעות הורים שהתיישנו לפני מתן פסק דין המר עד ליום 28.8.15. לטענת המשיבים, עד למתן פסק דין הסהר האדום המצב המשפטי, באשר לאפשרות מימוש זכות התביעה כאשר תביעת ההורים התיישנה עובר למתן פסק הדין בעניין המר, לא היה ברור. הם טוענים, כי כעת, כאשר נקבעה הלכה בנושא ראוי למנות את פרק הזמן אשר במהלכו תוסיף להתקיים עילת התביעה של הילוד כהוראת מעבר ממועד מתן פסק הדין האמור ולא ממועד קודם כלשהו. המשיבים טוענים, כי תביעה אשר הוגשה עד למועד מתן פסק הדין בפרשת הסהר האדום צריכה להמשיך ולהתברר מאחר והמגבלה נוגעת רק לתביעות שטרם הוגשו.
11. המשיבים טוענים, כי פסק דין פלוני התייחס לתביעות שניתן היה להגיש בתוך פרק הזמן הנוסף שהוקצב בפס"ד הסהר האדום ולא על תביעות אשר כבר הוגשו. לטענתם, אין בפסק הדין הוראה לפיה תביעה שכבר הוגשה התיישנה ובוודאי שאין הוראה כאמור לגבי תביעה שהוגשה לפני פסק הדין בפרשת הסהר האדום.
12. עוד טוענים המשיבים, כי הקו המנחה בכל החלטות בית המשפט העליון הינו להימנע ממצב בו ישלל מהקטין פיצוי רק בשל שינוי המצב המשפטי עם מתן פסק דין המר. לטענתם, הסעד לו עותרים המבקשים סותר את תכלית ההלכה לפיה יהיה זה בלתי סביר לאמץ עמדה גורפת שהמשמעות המעשית שלה תהיה שלילת אפשרות היילוד והוריו לקבל סעד רק בשל שינוי המצב המשפטי הנהוג.
13. לטענת המשיבים, בעת שבית המשפט שלל את עילת התביעה של הילוד הוא הסתמך על כך שתביעת ההורים תכלול את מרבית הסעדים אשר היו כלולים בעבר בתביעת הילוד כך שהקטין לא יפגע והמעוול ישא בנזק לו גרם. לטענתם, הלכת המר לא באה לשנות את העקרון לפיו על המעוול לדאוג לצורכי הילוד. המשיבים טוענים, כי מתוך נקודת המוצא האמורה נקבעה הוראת המעבר במסגרת פרשת המר. אחת ממטרותיה של הוראת המעבר הייתה לוודא שלא יווצר מצב בו יישלל מהניזוקים סעד רק בשל שינוי המצב המשפטי עם מתן פסק הדין בפרשת המר.
14. המשיבים טוענים, כי בית המשפט העליון היה ער לעובדה שיבואו בפניו מקרים שלא נדונו וכי יש לבחון כל מקרה לגופו. עוד טוענים, כי בפסיקה לא נדון מקרה שבו הקטין הלך לעולמו תקופה קצרה לאחר הלידה.

דיון ומסקנות

1. אין מחלוקת בין הצדדים באשר למחיקת התביעה שהוגשה נגד המבקשים 2, 3 ו-5. המחלוקת אשר נתגלעה בין הצדדים הינה בנוגע למחיקת התביעה נגד המבקשת מס' 1 ובאשר לשאלה, האם יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנותה.
2. בשלב זה אקדים ואציין, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין הבקשות לדחיית התביעה על הסף להתקבל, מהנימוקים שיפורטו.
3. תחילה אציין, כי באשר למחיקת התביעה נגד המבקשת מס' 1 לא פירטו המבקשים טעמים כלשהם בגינם יש למחוק את התביעה נגדה, מלבד הטענה לפיה המבקשת מס' 4 היא הנתבעת הנכונה מבחינה פורמאלית וזו שתישא לבדה בפיצוי אשר ייפסק ככל שבית המשפט יקבע, כי הייתה רשלנות במעשי ו/או מחדלי המבקשים. אין בטענה זו כשלעצמה בכדי להצדיק את מחיקת התובענה אשר הוגשה כנגד המבקשת מס' 1. אציין, כי ככל שכוונת המבקשים הינה, כי עומדת למבקשת מס' 1 חסינות של עובד ציבור בהתאם להוראות סעיף 7א לפקודת הנזיקין, הרי שבת.א (ירושלים) 2537/08 עיזבון המנוח נזאל בראא ז"ל נ' ד"ר קושניר אמיר נקבע, כי החלת הוראת החסינות על רופא אשר מועסק על ידי המדינה הינה מלאכותית מאוד ואינה משרתת את התכלית אשר לשמה נקבעה הוראת החסינות. עוד צוין, כי ככלל רופא המועסק בבית חולים ממשלתי אינו מפעיל סמכויות שלטוניות. בנסיבות אלו, לא הוכחה טענת המבקשים 1-5 לפיה יש להורות על מחיקת התביעה נגד המבקשת מס' 1. קביעה זו הינה למעלה מן הצורך שכן, כאמור, מצאתי, כי דין הבקשה לדחיית התביעה על הסף להתקבל.
4. זכות הגישה לערכאות המשפטיות הינה זכות יסוד. לצדדים לתביעה מגיע, כי יהיה להם יומם בבית המשפט וכי תינתן להם ההזדמנות להעלות את טענותיהם ולהביא ראיותיהם. לפיכך, לא בנקל יסגור בית המשפט שעריו בפני מתדיין, בטרם ניתנה לו ההזדמנות להוכיח טענותיו. הלכה היא, כי סעד של סילוק תובענה על הסף הינו סעד דרסטי ושומה על בתי המשפט לנהוג בזהירות יתרה בהפעלת סעד זה. סילוק תובענה על הסף הינו בגדר אמצעי הננקט בלית ברירה. די בקיומה של אפשרות, אף קלושה, כי לאור העובדות המהוות את עילת התביעה יהיה התובע זכאי לסעד המבוקש על ידו בכדי שלא להורות על סילוק התובענה. כאשר בית המשפט דן בבקשה לסילוק תביעה על הסף בדרך של דחייתה על הסף האמור לעיל נכון ביתר שאת. שכן, מקום בו תתקבל בקשה כאמור ינעלו שערי בית המשפט בפני התובע ולא יהיה בידו לשוב ולהגיש את תביעתו.
5. המבקשים טוענים, כי עילת התביעה שהגישו המשיבים נולדה במועד בו נולד בנם המנוח ומשהוגשה התביעה למעלה משבע שנים לאחר מכן הרי שהיא הוגשה לאחר התיישנותה ודינה להידחות. מנגד טוענים המשיבים, כי עילת התביעה נולדה במועד בו נפטר בנם ומהמועד האמור ועד למועד הגשת התביעה טרם חלפה תקופת ההתיישנות. טענה נוספת אשר הם העלו הינה, כי מרוץ ההתיישנות החל במועד בו התקבלה חוות דעתו של פרופ' טלר. קרי, ביום 25.8.14.
6. כאמור לעיל, המשיבים טוענים, כי רק במועד בו התקבלה חוות דעתו של פרופ' טלר החל מרוץ ההתיישנות ומשכך הרי שהתביעה הוגשה טרם התיישנותה. אינני מקבלת את טענת המשיבים לפיה המועד בו התקבלה חוות דעתו של פרופ טלר, כשבע שנים לאחר פטירת בנם של המשיבים, הוא המועד הקובע לתחילת מרוץ ההתיישנות. קבלת עמדת המשיבים בעניין זה משמעה, כי מרוץ ההתיישנות יכול להתחיל במועד מקרי כלשהו שנים רבות מאוד, ללא הגבלה, ממועד התרחשות וגילוי הנזק כאשר בידי התובע להשפיע על המועד האמור כרצונו. כך לדוגמא, במקרה שלפניי טוענים המשיבים, כי התביעה תתיישן רק באוגוסט 2021, ארבע עשרה שנים לאחר שבנם נולד והתגלה הנזק.
7. סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 קובע, כי "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". במסגרת תגובתם טענו המשיבים, כי בשנת 2008 הם פנו למומחה רפואי ולאחר מכן פנו שוב למומחים רפואיים בשנת 2013 ובתחילת 2014 פנו לפרופ' טלר. מהאמור עולה, כי המשיבים המתינו שנים רבות עד אשר פעלו לשם קבלת חוות הדעת ואין להם להלין על כך אלא על עצמם. במועד בו נולד בנם ידעו המשיבים, כי הוא נולד עם מומים רבים והיה בידם לדעת, כי אלמלא הרשלנות הנטענת ניתן היה למנוע את לידתו. כאמור, המועד בו התקבלה חוות הדעת והיה בידי המשיבים להוכיח טענתם באשר לקיומו של קשר סיבתי בין הרשלנות והנזק הנטענים אינם רלוונטיים לשם קביעת המועד בו החל מרוץ ההתיישנות. אינני מקבלת את טענת המשיבים לפיה לאור הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות והמועד בו התקבלה חוות הדעת הרי שהתביעה טרם התיישנה במועד הגשתה.
8. מכתב התביעה עולה, כי כבר במועד לידת בנם של המשיבים הם גילו, כי הוא נולד עם מומים מרובים. היינו, כבר במועד לידת בנם של המשיבים נולדו כל הנזקים שבגינם הם תובעים היום פיצוי. באותה עת, ההלכה באשר לעילת תביעה בגין הולדה בעוולה הייתה זו אשר נקבעה במסגרת ע"א 518/82 ד"ר רינה זייצוב נ' שאול כץ, פ"ד מ(2). במסגרת פסק הדין האמור נקבע, כי רופא עשוי לשאת באחריות כלפי קטין בגין התרשלותו אשר הביאה ללידתו של קטין בעל מום ואשר לולא ההתרשלות הקטין לא היה נולד כלל. בית המשפט הכיר בכך שלילוד ישנה עילת תביעה בגין חיים בעוולה. בהתאם להלכה האמורה, הן ליילוד והן להוריו הייתה עילת תביעה כנגד מי שבשל התרשלותו נולד היילוד כאשר הוא בעל מום ואלמלא ההתרשלות היילוד לא היה נולד.
9. כאמור, במועד לידת בנם גילו המשיבים, כי הוא נולד עם מומים רבים. במועד האמור, נולדה עילת התביעה של הילוד ושל הוריו, המשיבים. עילת התביעה של ההורים התיישנה שבע שנים לאחר לידת הילוד. התביעה שלפניי הוגשה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות בנוגע לעילה זו. ככל שבנם של המשיבים היה נותר בחיים הרי שמרוץ ההתיישנות של תביעתו היה מתחיל עם הגיעו לגיל 18. משנפטר בנם של המשיבים הרי שזכות התביעה שלו עברה להוריו בהיותם עיזבונו.
10. במסגרת ע"א 1945/09 עזבון המנוחה סמניה מרווה ז"ל נ' המועצה האזורית מטה אשר דן כבוד השופט הנדל בשאלה מהו משך זמן ההתיישנות המדוייק במצבי חליפות תובע לפי סעיף 18 לחוק ההתיישנות. במסגרת פסק הדין מפורטות ארבע חלופות. כבוד השופט הנדל ציין, כי החלופה העדיפה בעיניו הינה זו אשר לפיה התובע המקורי מעביר לחליפו את תקופת ההתיישנות שנותרה לו ולכל הפחות תהיה לחליף תקופת התיישנות בת שנה. משכך, כאשר התובע המקורי היה קטין במועד העברת הזכות לחליף הרי שטרם החל מרוץ ההתיישנות והוא העביר לחליף תקופה בת שבע שנים. כבוד השופט מלצר אימץ את עמדתו האמורה של כבוד השופט הנדל.
11. הנה כי כן, במועד פטירת הילוד הועברה עילת התביעה שלו להוריו ובמועד האמור החל מרוץ ההתיישנות בתביעתם כעיזבונו. כאמור, במועד זה ההלכה הייתה, כי לילוד קיימת עילת תביעה בגין חיים בעוולה. לפיכך, במועד פטירתו הייתה לילוד עילת תביעה אשר הועברה להוריו ואמורה הייתה להתיישן שבע שנים לאחר פטירתו. אין מחלוקת, כי התביעה בה עסקינן הוגשה בטרם חלפו שבע שנים ממועד פטירת בנם המנוח של המשיבים.
12. לאחר פטירת היילוד ובטרם הוגשה התביעה בה עסקינן התקבל פסק הדין בפרשת המר. במסגרת הלכת המר נקבע, כי לא קיימת ליילוד עילת תביעה בגין חיים בעוולה ועילת התביעה בגין הולדה בעוולה מסורה להורי היילוד בלבד. במסגרת הבקשה שלפניי יש לבחון מה הדין, לאור הלכת המר ופסקי הדין אשר התקבלו בעקבותיו, במקרה בו תביעה הוגשה לאחר שהתיישנה עילת התביעה העצמאית של ההורים ובטרם התיישנה תביעתם כעזבונו של היילוד אשר הלכת המר ביטלה את עילת תביעתו.
13. כאמור, עילת התביעה של המשיבים נולדה במועד לידתו של היילוד. ממועד זה ועד למועד הגשת התביעה שלפניי חלפה תקופה של למעלה משבע שנים. עילת התביעה של היילוד נולדה במועד לידתו והועברה למשיבים במועד פטירתו. במועד זה החל מרוץ ההתיישנות בעילת התביעה של המשיבים כעזבונו של היילוד. מהמועד האמור ועד להגשת התביעה בה עסקינן טרם חלפה תקופת ההתיישנות. אולם, עילת התביעה של היילוד בוטלה ועל כן לא עומדת למשיבים עילה זו כעזבונו של היילוד. משכך, הרי שהיה בידם להגיש אך את תביעתם בגין עילת התביעה של הורה בגין הולדה בעוולה. כאמור, התביעה בה עסקינן הוגשה לאחר שעילה זו התיישנה.
14. בפסק דין המר נקבעה הוראת מעבר לפיה תוצאת פסק הדין אינה חלה על תיקים תלויים ועומדים בהם הוגשה תביעת ילוד אך לא הוגשה תביעת הורים כך שתיקים אלו יוכלו להמשיך ולהתנהל. עוד עולה מפסק הדין, כי כאשר עובר למתן פסק הדין הייתה תלויה ועומדת תביעת הורים יחד עם תביעת ילוד תיוותר על כנה תביעת ההורים בלבד. במקרה שלפניי לא הוגשה תביעה, על ידי המשיבים או היילוד, בטרם פסק הדין בפרשת המר ואין באמור בפסק דין המר באשר למקרים אלו בכדי להועיל למשיבים.
15. בטרם ניתן פסק הדין בפרשת המר היו מקרים בהם הורים, שעילת תביעתם נולדה בדרך כלל במועד הלידה, לא הגישו תביעתם טרם התיישנותה ובהמשך הגישו את התביעה יחד עם תביעת היילוד. לאחר פסק הדין בפרשת המר נוצר מצב שבו במקרים כגון דא טענו הנתבעים, כי לאור הלכת המר הרי שיש למחוק את תביעת היילוד בשל העדר עילה ולדחות את תביעת ההורים בשל התיישנותה. ברע"א 9444/12 ד"ר דן זאבי נ' פלוני נקבע, כי במקרים אלה תעמוד בעינה תביעת הילוד על-אף הלכת המר. בפסק הדין האמור נקבע, כי על המקרים המעורבים, בהם הוגשה תביעת הורים לאחר חלוף מועד ההתיישנות יחד עם תביעת ילוד אשר הוגשה טרם התיישנותה אולם לאור הלכת המר אינה מגלה עילה, תחול הוראת המעבר שנקבעה במסגרת הלכת המר. כאמור, הוראת המעבר עוסקת בתביעות אשר הוגשו טרם פסק הדין בפרשת המר והתביעה בה עסקינן אינה נופלת בגדר התביעות האמורות. לפיכך, אין באמור בפרשת זאבי בכדי להועיל למשיבים.
16. ברעא 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום נ' פלוני נדונו שני מקרים בהם לא הוגשה תביעת ההורים במהלך שבע השנים הראשונות לחיי היילוד לאור הסתמכות על האפשרות להגיש תביעת יילוד בעתיד בהתאם להלכת זייצוב. לאחר שנשללה האפשרות להגשת תביעת יילוד ביקשו ההורים להגיש תביעה מטעמם בגין הולדה בעוולה אף שחלפה תקופת ההתיישנות.
17. בפרשת הסהר האדום בחן בית המשפט את השאלה, האם נוכח המצב המשפטי ששרר טרם מתן פסד הדין בפרשת המר, עליו יכלו ההורים לסמוך ועל יסודו לכלכל את צעדיהם, יש לדחות את תביעת ההורים מאחר והיא הוגשה לאחר תקופת ההתיישנות. בפסק הדין נקבע, כי ראוי להחיל את הוראת המעבר גם על מקרים בהם תביעות הורים התיישנו לפני שניתן פסק הדין בעניין המר וכי חרף האמור בפסק הדין, תוותר במקרים אלה על כנה האפשרות להגשת תביעת ילוד למשך זמן קצוב, כהוראת מעבר.
18. בין המקרים אשר נדונו בפרשת הסהר האדום והמקרה שלפניי קיים הבדל מהותי אשר יש בו בכדי להשליך על הבקשה שלפניי. תביעת ההורים במקרים אשר נדונו בפרשת הסהר האדום התיישנה בטרם ניתן פסק הדין בעניין המר. מנגד, במקרה שלפניי פסק הדין בפרשת המר ניתן כשנתיים לפני שהתיישנה תביעת המשיבים. לפיכך, הטענה, לפיה היה בידי ההורים להסתמך על המצב המשפטי אשר שרר טרם פסק הדין בפרשת המר ובגין הסתמכות זו לא הגישו תביעתם עד שזו התיישנה, אינה עומדת למשיבים בתביעה שלפניי. אציין, כי אף במסגרת פרשת זאבי נקבע, כי הלכת המר נמנית על המקרים בהם שיקולי צדק ואינטרס ההסתמכות מנחים לחרוג מכלל התחולה הרטרוספקטיבית.
19. לאור משך הזמן אשר חלף ממועד פסק הדין בפרשת המר ועד להתיישנות תביעת המשיבים הרי שלא נפגע אינטרס הסתמכותם. אין מדובר במקרה בו המשיבים הסתמכו על הלכת זייצוב ועל האפשרות להגיש תביעה בגין עילת התביעה של היילוד ומטעם זה לא הגישו תביעתם בטרם התיישנה ולאור הלכת המר אין בידם להגיש את התביעה בעילתו של היילוד או בעילתם. אף אם המשיבים הסתמכו על הלכת זייצוב וסברו, כי בידם להגיש את התביעה תוך שבע שנים ממועד פטירתו של היילוד הרי שמשנקבעה הלכת המר, בטרם התיישנה עילת תביעתם העצמאית, לא היה בידם להמשיך ולהסתמך על הלכת זייצוב.
20. במקרה שלפניי אין מדובר במקרה בו נשללה אפשרות היילוד והוריו לקבל סעד אך בשל השינוי במצב המשפטי הנהוג. פסק הדין בפרשת המר שלל את עילת התביעה של היילוד. אולם, עילת התביעה של הוריו נותרה על כנה והיה בידי המשיבים להגיש תביעה בהתאם לעילה זו במשך כשנתיים לאחר שניתן פסק הדין בפרשת המר. בנסיבות אלו, הרי שבמשך השנתיים ממועד מתן פסק הדין בפרשת המר ועד להתיישנות תביעתם לא היה בידי המשיבים להסתמך על המצב המשפטי אשר שרר בטרם הלכת המר. מצב דברים זה שונה מהותית ממקרה בו תביעת ההורים התיישנה בטרם ניתן פסק דין המר והתביעה לא הוגשה תוך הסתמכות על האפשרות להגיש את תביעת היילוד.
21. אציין, כי בפרשת הסהר האדום נקבע, כי יש לאפשר תקופה של שנה ממועד מתן פסק הדין במסגרתה תתאפשר הגשת תביעת ילוד במקרים בהם תביעת ההורים התיישנה טרם מתן פסק הדין בעניין המר. בפסק הדין צוין, כי הכנת תביעה בעילה של הולדה בעוולה עשויה להימשך זמן רב ויש לאפשר להורים שהות מספקת לשם כך. כאמור, אין באמור בפסק הדין בפרשת הסהר האדום בכדי להאריך את התקופה אשר במסגרתה היה בידי המשיבים להגיש את התביעה בה עסקינן. כפי שצוין לעיל, במסגרת פסק הדין ניתנה "תקופת הסתגלות" בת שנה למצב המשפטי החדש. משך תקופת ההסתגלות נקבע תוך התחשבות בתקופה הנדרשת לשם הכנת תביעה בעילה של הולדה בעוולה. כאמור, ממועד מתן פסק הדין בפרשת המר ועד שהתיישנה תביעת המשיבים עמדה למשיבים תקופה בת כשנתיים במסגרתה היה בידם להסתגל למצב המשפטי החדש ולפעול לשם הגשת תביעתם. קביעת תקופת הסתגלות בת שנה במסגרת פרשת הסהר האדום יש בה בכדי ללמד, כי הייתה למשיבים תקופה ארוכה דיה במסגרתה היה בידם לפעול לשם הגשת תביעתם טרם התיישנותה.
22. לאחרונה, דן בית המשפט העליון ברע"א 7490/14 שירותי בריאות כללית נ' פלונית. התובענה האמורה הוגשה בעילה של חיים בעוולה והולדה בעוולה. התביעה הוגשה על ידי הילדה והוריה. עסקינן בתביעה אשר הוגשה לאחר פסק דין המר. הנתבעת בתביעה האמורה טענה, כי דין תביעת הילדה להידחות לאור הלכת המר ודין תביעת ההורים להידחות מאחר והתביעה הוגשה לאחר התיישנותה. נטען, כי תביעת ההורים התיישנה למעלה מחצי שנה לאחר שניתן פסק הדין בעניין המר ומשכך הרי שהיה להם די זמן להגיש את תביעתם. בית המשפט העליון קבע, כי הוראת המעבר אשר נקבעה בעניין המר אינה שוללת את החרגתם של מקרים נוספים מגדרי תוחלת הלכת המר. עוד נקבע, כי אין לשלול את האפשרות של הילוד והוריו לקבל סעד רק בשל השינוי במצב המשפטי הנוהג כאשר לא היה להם די זמן להתאקלם למצב החדש. בפסק הדין נקבע, כי הפתרון הראוי הוא "להורות, כי תחול הוראת המעבר רק ביחס למצבים בהם תביעת ההורים התיישנה בסמוך למתן פסק הדין בעניין המר, עד כדי כך שבאופן סביר לא ניתנה להורים שהות מספקת ללמוד את המצב המשפטי החדש ולהכין את תביעתם". בית המשפט העליון הוסיף וציין, כי יש לקבוע שפרק הזמן שייחשב כזמן סמוך סביר לאחר מתן פסק דין המר, אשר מצדיק החלה של הוראת המעבר, יעמוד על תקופה של שנה אחת. נקבע, כי במקרים בהם תביעת ההורים התיישנה למעלה משנה לאחר מתן פסק הדין בעניין המר לא תחול הוראת המעבר.
23. כאמור, תביעת המשיבים בעילה של הולדה בעוולה התיישנה כשנתיים לאחר פסק דין המר. מפסק דין שירותי בריאות כללית עולה, כי בנסיבות כאמור לא תחול הוראת המעבר. כפי שצוין לעיל, אף האמור בפרשת הסהר האדום תומך בקביעה לפיה משהתיישנה התביעה כשנתיים לאחר פסק הדין בעניין המר הרי שהיה למשיבים די זמן להתאקלם למצב המשפטי החדש ולפעול לשם הגשת התביעה.
24. אציין, כי במקרה שלפני המשיבים לא סברו, כי בידם להגיש את התביעה במשך 25 שנים לאחר הלידה, כפי שהייתה תקופת ההתיישנות בתביעות היילוד, ולפתע תקופה זה התקצרה משמעותית כך שלא היה בידם להיערך להגשת תביעה. במקרה בו עסקינן פער הזמן בין התיישנות תביעת המשיבים בגין הולדה בעוולה והתיישנות תביעתם כעזבונו של היילוד הינו ארבעה חודשים בלבד. סבורני, כי אף בכך יש בכדי לתמוך בטענה כי הייתה למשיבים תקופת התאקלמות מספקת.
25. במסגרת תגובתם לבקשת המבקשים 6-8 התייחסו המשיבים לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בת.א 50269-05-14 פלונית נ' שירותי בריאות כללית. במסגרת התובענה האמורה נדונה השאלה, האם חלה הוראת המעבר לפיה ניתן להגיש את התביעה עד ליום 28.5.15 אם לאו. המחלוקת הייתה סביב השאלה האם תביעת ההורים התיישנה לפני ה- 28.5.13 אם לאו. הצדדים נחלקו ביניהם בשאלה היא האם יש למנות את מרוץ ההתיישנות ממועד הלידה, או ממועד גילוי הנזק- שבעה חודשים לאחר הלידה. הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה נדחתה ובהחלטה נקבע, כי לא מן הנמנע שתביעת ההורים התיישנה לפני 28.5.13 וכי יש בסיס לסברה לפיה בידי התובע לבחור בין מועד אירוע הנזק למועד הגילוי. שכן, מטרת סעיף 8 לחוק ההתיישנות וסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין הינה להטיב עם התובע. המקרה האמור שונה באופן מהותי מהמקרה שלפניי ואין בהחלטה זו בכדי להועיל למשיבים. במקרה שלפניי אין מחלוקת, כי התביעה של המשיבים התיישנה אחרי יום 28.5.13 כך שאין תחולה להוראת המעבר.
26. הנה כי כן, עילת התביעה של המשיבים בגין הולדה בעוולה נולדה במועד לידתו של היילוד, שהרי כבר במועד זה התגלו מומיו של היילוד והתיישנה שבע שנים לאחר מכן ובטרם הוגשה התביעה. עילת התביעה של היילוד בגין חיים בעוולה הועברה להוריו במועד פטירתו ואמורה הייתה להתיישן שבע שנים לאחר מכן. בטרם התיישנה עילת התביעה של המשיבים בוטלה עילת התביעה של היילוד. בנסיבות אלו, לאחר שניתן פסק הדין בפרשת המר עמדה למשיבים רק עילת התביעה שלהם והיה בידם להגיש את תביעתם תוך שבע שנים ממועד לידת היילוד. בתקופה האמורה לא היה בידם להסתמך על הלכת זייצוב ועל עילת התביעה של היילוד אשר בוטלה במסגרת פרשת המר. התביעה בה עסקינן הוגשה למעלה משבע שנים לאחר שהחל מרוץ ההתיישנות בעילת התביעה של המשיבים. כפי שפורט, אין בהוראת המעבר בפסק דין המר או באמור בפסקי הדין המפורטים לעייל בכדי להואיל למשיבים.
27. לאור המפורט לעיל, התביעה נדחית על הסף מחמת התיישנותה. לאחר שקילת נסיבות המקרה קובעת, כי כל צד יישא בהוצאותיו ואיני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ה, 12 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.