1. לפניי בקשת הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי בדבר הנכות שנקבעה לתובע בברך שמאל בעקבות תאונת דרכים שארעה בתאריך 23.2.2012 (להלן: "התאונה") ולמנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, אשר יבדוק את התובע, יקבע את נכותו הצמיתה בברך שמאל, אם בכלל, ויחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין התאונה הנדונה לבין הנכות בברך שמאל.
2. התביעה הינה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונה והיא הוגשה ומנוהלת מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק").
3. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה; הועדה הרפואית של המל"ל קבעה כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 37(7)(א) בגין הגבלה קלה בכושר הפעולה והתנועות של הגב התחתון. אולם לאחר עיון בתיקו הרפואי של התובע ניכתה הוועדה 10% נכות בגין אותה פגימה עקב מצב רפואי קודם. ביחס לברך שמאל ציינה הועדה, כי "ברך שמאל – נפגעה מתאונה מיולי" וביחס לברך ימין לא מצאה הוועדה כל מגבלה המקנה אחוזי נכות (להלן: "הוועדה הראשונה").

הועדה הרפואית לעררים קיבלה את ערר התובע וקבעה את נכותו, בעקבות התאונה, מחמת הספק, בשיעור של 10% ביחס לברך שמאל לפי סעיף 48(ג)ז1 (להלן: "וועדת העררים").

4. קביעת הועדה הרפואית של המל"ל היא קביעה על פי דין כמשמעה בסעיף 6ב' לחוק והבקשה להבאת ראיות לסתור מוגשת אף היא מכוחו של סעיף זה.

5. הנתבעת טוענת לפגמים שנפלו בקביעת הוועדה הרפואית לעררים ביחס לנכות שנקבעה לתובע בברך שמאל, המצדיקים, כי יותר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה. בקשת הנתבעת נשענת על מספר אדנים. ראשית, לטענתה, עיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מלמד, כי הוועדה לא נתנה דעתה לתיקו הרפואי של התובע או לפרוטוקול הוועדה הראשונה, אשר בו צוין מפורשות, כי הפגיעה בברך שמאל אירעה לאחר התאונה, בחודש יולי. לפיכך, טוענת הנתבעת, כי הועדה הרפואית לעררים קבעה נכות באיבר שלא נפגע בתאונה הנדונה אלא בתאונה מאוחרת יותר ביולי 2012. לבסוף, טוענת הנתבעת, כי הוועדה הרפואית לעררים התעלמה מההיסטוריה הרפואית העשירה של התובע ביחס לברכיים עובר לתאונה דנן.

התובע מסכים בהגינותו לכך שעולות לכאורה סתירות מסוימות מפרוטוקולי הוועדות הרפואיות של המל"ל ולפיכך אינו מתנגד למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, אלא שמוסיף התובע וטוען, כי ככל שימונה מומחה כאמור, עליו לבחון את מלוא מצבו הרפואי של התובע, לרבות בהתייחס לגב התחתון. בתוך כך מדגיש התובע, כי הוועדה הרפואית הראשונה קבעה לתובע נכות בגין הגב התחתון בשיעור של 10% אך ניכתה את מלוא שיעור הנכות בשל מצב רפואי קודם. לטענת התובע, על המומחה אשר ימונה מטעם בית המשפט לבחון את נכות התובע בעקבות התאונה הן ביחס לברך שמאל והן ביחס לגב התחתון.

בתשובה לתגובת התובע, מביעה הנתבעת את התנגדותה לטענת התובע לפיה יש מקום לבטל כליל את קביעת המל"ל בעניינו ולהורות למומחה להתייחס אף לנכותו הנטענת בגב התחתון. בעניין זה מדגישה הנתבעת, כי התובע לא הגיש בקשה להבאת ראיות לסתור ולכן מנוע מלטעון, כי קביעת המל"ל ולפיה מלוא נכות התובע ביחס לעמ"ש מותני מיוחסת לעברו הרפואי, ניתנה שלא כדין. יתרה מכך, תכלית מינוי מומחה מטעם בית המשפט אינה לבצע מקצה שיפורים אלא לצורך תיקון עיוות שנגרם בשל התנהלות הוועדה הרפואית של המל"ל בעניינו של התובע.

דיון והכרעה

6. לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה, ובתשובה לתגובה ושקילת טענות הצדדים – מצאתי, כי התקיימו במקרה זה הטעמים המיוחדים שיצדיקו התרת הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, וכפועל יוצא מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, לצורך בחינת הפגיעה הנטענת בברך שמאל בלבד. לא מצאתי, כי התקיימו במקרה זה הטעמים המיוחדים שיצדיקו קבלת בקשת התובע לבחינת הנכות ביחס לגב התחתון. להלן נימוקיי.

המסגרת הנורמטיבית

7. סעיף 6 ב' לחוק קובע כהאי לישנא:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל פגיעה שנגרמה לו באותה תאונה דרכים, לפני שמיעת הראיות תביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו".

על פרשנותו של סעיף 6 ב' סיפא עמד בית המשפט העליון במספר רב של פסקי דין.

8. הלכה פסוקה היא כי הבאת ראיות לסתור תותר רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. המדובר, במקרים מיוחדים וחריגים בלבד (ע"א 90\5779 הפניקס נ' טיארה, פ"ד מה (4) 77, 82). בפסקי הדין אשר ניתנו בעניין בר"ע 85\634 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 505, ובעניין בר"ע 85\721 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה, פ"ד לט (4) 839, קבע בית המשפט העליון כי היתר שכזה יינתן רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן, ובקווים כללים הצביע על שני סוגים של טעמים, שיהיה בהם כדי להצדיק מתן ההיתר: טעמים משפטיים, לדוגמא כשהליך קביעת הנכות היה נגוע בפגם מהותי כמו תרמית; וטעמים עובדתיים כבדי משקל חדשים.

בין היתר, נקבע, כי המקרים המצדיקים מתן היתר הם אלה שבהם הבירור הרפואי של הוועדה הרפואית לא היה מלא ו\או שאינו משקף את המצב הרפואי לאשורו (רע"א 94\3233 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' טלבינסקי חיים תקדין עליון 94 (3) 847). המגמה הינה מגמת צמצום (ראה גם בר"ע 01\2029 קרנית ואח' נ' יוסף חוסרה גולדברג).

נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ לפתחו של הטוען לקיומן.

הפסיקה נקטה בגישה מצמצת ונמנעה מלהתיר הבאת ראיות לסתור אף במקום בו לא עמד תיקו הרפואי של הנפגע לנגד עיני הוע"ר בעת קביעת הנכות וכי באותו תיק רפואי נכלל מידע רלבנטי מן העבר. הפסיקה הדגישה כי לצורך קבלת היתר להביא ראיות לסתור, אין די להראות כי נמנעו מהוועדה הרפואית עובדות רלוונטיות חשובות, אלא שיש צורך להוסיף ולהראות במצטבר כי לו היו אותן עובדות בפני הוועדה הרפואית, לבטח הייתה קביעתה משתנה (בר"ע (ת"א) 04\1679 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' גלינה לינדן (פורסם במאגר נבו).

מן הכלל אל הפרט

9. הצדדים אינם חלוקים ביחס לעובדה, כי עולות לכאורה סתירות בפרוטוקולי הוועדות הרפואיות של המל"ל ביחס לקביעה הנוגעת לברך שמאל. התובע אף ציין בתגובתו, כי אינו מתנגד, נוכח סתירות אלה, למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה.

10. עיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית הראשונה מעלה, כי תלונות התובע התמקדו בכאבים בעמ"ש מותני, בצוואר ובברך ימין.

הוועדה הרפואית הראשונה של המל"ל קבעה, כי בברך ימין אמנם ישנה רגישות קלה אך בפרק הסיכום והמסקנות ציינה הוועדה כי "בגין ברך ימין לא נמצאה כל מגבלה המקנה אחוזי נכות". באשר לפגיעה בגב התחתון מצאה הוועדה, כי נכותו הצמיתה של התובע הינה בשיעור של 10% אולם נוכח עבר רפואי עשיר, כפי שעלה מתיקו הרפואי של התובע, ניכתה את שיעור הנכות במלואו כנובע ממצב רפואי קודם.

ביחס לפגיעה בברך השמאלית, צוין בפרוטוקול הוועדה הרפואית של המל"ל מדרג ראשון מפורשות, שזו נובעת מתאונה מאוחרת לתאונה נשוא תיק זה.

בהקשר זה, יש לציין, כי התיעוד הרפואי בעניינו של התובע, כפי שצורף לבקשה, אכן מצדד בטענה שהפגיעה בברך השמאלית היא תוצאה של תאונה שהתרחשה מספר חודשים לאחר התאונה נשוא תובענה זו.

כאמור, הוועדה הרפואית לעררים קיבלה את ערר התובע וקבעה "נכות מחמת הספק 10% לפי סעיף 48(ג)ז1" בגין ברך שמאל.

פרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מלמד לכאורה, שתיקו הרפואי של התובע עמד לנגד עיניה כמו גם פרוטוקול הועדה הרפואית הראשונה. זאת לצד בדיקות רפואיות נוספות לרבות, u.s ברך שמאל.

הוועדה הרפואית לעררים מיקדה את הדיון בברך שמאל וקבעה בין היתר שבדיקת ה- u.s מדגימה "שינויים ניווניים קלים וסימן לבקע במינסקוס מדיאלי בספק". על סמך ממצאים אלה, קבעה הוועדה הרפואית לעררים נכות בשיעור של 10% מחמת הספק.

מקום שהחלטת הוועדה הרפואית לעררים קובעת לתובע נכות המיוחסת כביכול לתאונה בגין הפגיעה בברך שמאל, אשר עולה כי נגרמה לאחר התאונה ולא ניתן על ידי הוועדה הרפואית לעררים כל הסבר או נימוק לקביעת קשר סיבתי בין פגיעה בברך זו לתאונה - יש הצדקה ליתן רשות להביא ראיות לסתור ביחס לקביעה זו (ראה רע"א 3289/96 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' יצחק אנקווה, פ"ד נ 556, בעמ' 561).

אשר לבקשת התובע, לערוך בחינה מחודשת ביחס למצבו הרפואי הכולל של התובע ובכלל זה לבחון את החלטת הוועדה הרפואית ביחס לגב התחתון, אינני מוצאת בנסיבות תיק זה להיעתר לה.

עיון בפרוטוקולי הוועדה הרפואית הראשונה ווועדת העררים מעלה, כי לא נפל כל פגם בקביעותיהן בכל הנוגע לתלונות התובע ביחס לגב תחתון.

הוועדה הרפואית הראשונה התייחסה לתלונות התובע וקבעה נכות בשיעור 10% עקב הגבלה קלה בכושר הפעולה והתנועות של הגב. בד בבד ציינה הוועדה, כי עיון בתיקו הרפואי מלמד שהתובע סובל במשך שנים מכאבים ומגבלות בגב ולפיכך ניכתה הוועדה 10% נכות בגין מצב רפואי קודם.

קביעה זו ביחס לגב התחתון נותרה על כנה גם במסגרת החלטת הוועדה לעררים. פרוטוקול הוועדה לעררים מלמד, כי "בעיון בתיקו הרפואי ישנם רישומים על התקפי כאבי גב החל מ-2006... כמתואר במכתבו של הרופא המטפל דר' ולדימיר זברסקי שנים סובל מכאבי גב...". עולה אפוא, כי הוועדה הרפואית לעררים נתנה אף היא דעתה לעברו הרפואי של התובע והחלטתה, שאינה סוטה מהחלטת הוועדה הראשונה, מושתתת על עבר רפואי זה ולא מצאתי בה כל פגם.

סוף דבר

11. נוכח כל האמור לעיל- התוצאה היא שאני מקבלת את בקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל בכל הנוגע לברך שמאל ומורה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, אשר יבחן את הפגיעה בברך זו בלבד.

12. החלטת המינוי תינתן בהחלטה נפרדת.

13. לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ה, 22 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.