09 פברואר 2015

1. ב"כ המערער טען כי החלטת הוועדה הרפואית לעררים אינה מנומקת ומפורטת דיה.

ב"כ המשיב הסכים לטענות הללו.

על כן יוחזר התיק לוועדה רפואית לעררים עם ההוראות כדלקמן כפי שמצאו ביטוין בתיק בל 23081-07-14 בפסק דינו של כב' הנשיא רמי כהן, ואשר יחולו גם על התיק הנוכחי מאחר ומדובר במקרה דומה.

להלן ההוראות:

ב. אם ננסה לגדור את שעל הוועדה היה לעשות נאמר:

(1) אלו ממצאים עובדתיים/רפואיים מביאים אותה למסקנה איזה סעיפים מסעיפי הליקויי שבתוספת לתקנות יש להחיל על המערער, במסגרת זו עליה להגיע ל100 אחוזי הנכות מהסעיפים שלדעתה יש להחיל על המערער;

(2) מתוכם, עליה לבודד את הממצאים אשר אינם קשורים, לדעתה, קשר סיבתי, לעבודתו; למנותם (או לתארם) ולקבוע אלו אחוזי נכות יש לקבוע בגינם, בנפרד או במצטבר;

(3) ככל שסבורה הוועדה - כפי שנקבע במקרה דנן על ידי הוועדה מדרג ראשון שמחצית מהפגיעה 50 אחוזים יש לזקוף ל"...לחשיפה רגילה בחייו". על הוועדה לפרט אלו מהעובדות שעלו בפניה לגבי אורח חייו של המערער, הביאוה לקביעה שהחשיפה לשמש בהם תורמת מחצית מהפגיעה הכוללת שנמצאה. למשל, ברי שאם ימצא שהוא נמצא באופן תדיר חשוף לשמש המסקנה תהיה שונה מהמסקנה העובדתית, אם ימצא שכמעט תדיר, מעבר לעבודתו. הוא אינו חשוף לפגיעתה של שמש.

אם לא כך תפעל הוועדה, העולה כרגע מהנמקת הוועדה קמא, והנמקת וועדה

לעררים אין בפנינו, הוא שכל אדם הלוקה בסעיפי ליקוי כמערער, יש לנכות

מחצית מאחוזי הנכות בגלל חשיפה "רגילה" . אם אכן זה הפירוש שמבקשת

הוועדה ללמדנו, מי לידנו כף יתקע שמתקין התקנות –שהיה מודע לכך

שבישראל לפחות תיתכן לכול חשיפה לשמש- לא קבע מלכתחילה מחצית

מאחוזי הנכות שקובעים סעיפי הליקוי דנן, ולכן אין מקום לנכות ממה

שמחוקק כבר ניכה בגינו.

10. טענה נוספת בפי הא כוח המערער: הועדה אינה יכולה להפריד בין הנזק שנגרם בגין חשיפה תעסוקתית לזו שאינה תעסוקתית. שוב, למרבה הצער, כאמור אין בפנינו החלטת הוועדה בעניין נשוא הערעור, אולם טענת בא כוח המערער ראויה לתשומת לב. אבהיר:

מקובלת עלי טענת בא כוח המשיב ששיעור ההשפעה של העבודה, לעומת גורמים שאינם קשורים לעבודה, היא לחלוטין עניין רפואי המצוי בתחום סמכותה של הוועדה:

"הנה כי כן, הועדה הרפואית היא הגוף המוסמך לקבוע אם הנכות נובעת מפגיעה בעבודה, ובאיזו מידה" (עניין יונס; ההדגשות במקור – ר.כ.).

אולם במה דברים אמורים: כאשר ישנה הנמקה של הוועדה שקיימים גורמים נוספים אצל מבוטח המשפיעים על שיעור נכותו ומה הם. אמירה לקונית חשיפה רגילה מביאה לתוצאה אוטומטית של הפחתת מחצית אחוזי הנכות, אינה יכולה להיות בגדר החלטה מנומקת כדין של וועדה מעין שיפוטית.

בנוסף, ייתכן שבאותם מקרים בהם וועדה אינה מסוגלת להפריד בין נכות קשורה לעבודה ובין נכות מגורמים שאינם קשורים לעבודה- אף אינה יכולה להצביע על הגורמים השונים, האינדיבידואליים למבוטח פלוני - אולי יש להפעיל את הכלל "בשוקלנו עוול מול עוול נפסוק לזכותו של המבוטח".

לסיכום עניין זה: אין מחלוקת שהחלטת הוועדה לעניין זה צריכה להיות מנומקת ובהירה, אין בכך כדי לאיין סמכותה לקבוע נכות שאינה קשורה לעבודה. אולם חייבת היא להבחין בין הגורמים השונים שלדעתה נובעים מהעבודה לאלה שאינם קשורים אליה, לפרטם ולנמק מדוע מגיעה היא למסקנה של הפחתה בשיעור זה או אחר בגינם.

.........

12. סיכומו של דבר – מהאמור לעיל עולה, שמחד אין מקום לקבוע כלל ,לפיו אסור לוועדה לקבוע שנזק כולל שנגרם למבוטח חלקו נובע וקשור סיבתית לפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה, וחלקו אינו קשור אליה. מאידך עת חפצה הוועדה להבחין בין חלק הנזק הקשור קשר סיבתי לעבודה, לבין נזק שאינו כזה, עליה לפרט על יסוד מה - אלו עובדות - הגיעה לחלוקה בין שני הנזקים. ההנמקה כאן היא קרדינלית וחייב שתהא אפשרות להבין על מה היא נסמכת.

13. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, אשר תשוב ותדון בשאלה מהו שיעור ההשפעה הנובע מעבודת המערער לעומת שיעור ההשפעה הנובע מגורמים אחרים. הוועדה תסביר ותנמק את החלטתה באופן המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה, היא תוכל להסתייע באמור לעיל בסעיף 9ב' ובסיכום שבסעיף 10.

14. כמו כן, על המשיב לשלם למבקש שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ' שבט תשע"ה, (09 פברואר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.