<#2#>

נוכחים:

המערער

ב"כ המשיבה עו"ד אלה סקעת

פרוטוקול

המערער: חוזר על הודעת הערעור.

ב"כ המשיבה: באשר למשלוח הדו"ח 8 חודשים לאחר האירוע נושא פסק-הדין, אנו סבורים שפרק הזמן הזה הוא סביר בהתחשב בנסיבות. הנסיבות הם צרכים בירוקרטיים של המשרד. יחד עם זאת, כן יש מגמת שיפור ניכרת בתחום הזה במשרד והמשרד מודע לכך וכל הזמן משפר את מהירות התגובה. אני לא חושבת שהשיהוי הזה ולא מדובר פה על שיהוי קיצוני או פגיעה בצורה ניכרת.

המשרד מודע לקושי הזה ולכן יש ניסיונות שמצליחים לקצר את הזמנים. אני יודעת שבעבר הפערים היו גדולים יותר. יש שיפור, אנחנו גם המשרד שומע את הערות בית המשפט ומנסה להשתפר בהתאם. במקרה הזה הנאמן העיד במהלך הדיון שהוא נוהג לשלוח את הדו"חות באותו שבוע. יש עיכוב.

יש לי קושי להסכים לכך שרק הקנס המקורי ישולם, בייחוד לאור רף הפסיקה.

- לאחר הפסקה -

ב"כ המשיבה: באתי בדברים עם הממונים והם סבורים כי בנסיבות העניין, חלוף זמן של 8 חודשים מאז האירוע ועד הגעת הדו"ח למערער איננו בלתי סביר. עם זאת, על מנת לסיים את הדיון מבלי שהדבר ישמש תקדים במקרים אחרים, המשיבה מקבלת את ההצעה של בית המשפט, לפיה הקנס יועמד על 500 ₪.

המערער: אני לא מקבל את ההצעה.

אציין שהדואר הרשום נשלח לאחר שמונה חודשים, קיבלתי אותו למעשה לאחר 9 חודשים. לעניות דעתי, זו פעם ראשונה שמגיע מקרה כזה לבית משפט מחוזי. הנהלים שהצגתי בבית משפט השלום, זו הפעם הראשונה שמציגים את הנהלים האלה, הם התנגדו לכך שאציג זאת. בנהלים יש גם עניין שליחת הדו"ח. מפנה לנספח ד' לדו"ח, הוא מצרף בכתב יד "מבקש לשלוח לי עוד דו"חות". בעדות הוא לא ענה לי על השאלה הזאת, הוא אמר שרושם מה שהוא רוצה. הודעת תשלום הקנס זהו כתב האישום.

ב"כ המשיבה:

זה לא כתב האישום, מגישה את כתב האישום.

המערער:

בהודעת התשלום מצוין שנהגתי בכביש בין עירוני 5613, בנספח ה' שהוצג לכתב הערעור ניתן לראות שכביש 5613 הוא בין עירוני שהרחוב שלו הוא שדרות הנציב. אם נלך לידו, נוכל לראות לפחות 40 רחובות. הנאמן רושם שאני נהגתי בצור משה, לא מצוין באיזה מקום לכאורה נהגתי, לא מצוין אם זה צומת, כביש או בין עירוני. איך עורך הודעת תשלום הקנס מניח שנסעתי בכביש 5613? לא קיבלתי לכך תשובה עד היום. נהלי משרד הגנת הסביבה קובעים במפורש, לרשום את מקום ביצוע העבירה ומאיזה כיוון לאיזה כיוון נסע הרכב. גם טענה זו הועלתה בפני בית משפט קמא. בדו"ח נאמן כתוב שנהגתי בצור משה, עורך הדו"ח סובר שנהגתי בכביש 5613. במקום שיש לרשום את מיקום הנאמן בזמן הבחנת ביצוע העבירה, הוא גם לא רושם. די בכך שלא רושם, לא שמיר על קשר עין רציף, מבטלים את הדו"ח. אילו כאן אזרח שעבר הדרכה של שעתיים, שרק שישית ממנו מתייחס לאופן מילוי הדו"ח, לא מבטלים את הדו"ח. איך הוא יכול להעיד אחרי שנתיים על מקרה מסוים? אותי מדהים איך שולח ההודעה מניח שנהגתי שם? בית משפט אמר קודם שיכול להיות שהוא נהג מאחור. כשאני שאלתי אותו למה החסיר סממנים נחוצים, יכול היה לענות בחקירתו שנהג מאחור, אך לא עשה זאת. הוא ענה שבוחר במודע להחסיר סממנים, כי עושה לבית משפט טובה שבעתיד, אם ירשום שיער שחור, לא אגיע לבית משפט עם שיער צבוע לבן. לשיטתו, מספיק שירשום לבן אדם עד גיל 40 גבר צעיר, ולגבר מעל גיל 40 ירשום רק "גבר". מבחינתו אדם בשנות העשרים עד הארבעים זה גבר צעיר. אני צריך להוכיח מתוך עשרה אנשים, מי זה הגבר הצעיר. את החזקה הזאת קשה להפריך, גם אם ברור שלא אתה נהגת ברכב. למה הסיכוי הקטן שיש לי להפריך את החזקה הזאת, שוללים ממני? לכך להוסיף שהודעת תשלום הקנס נשלחה אליי אחרי 9 חודשים. גם אם הייתה נשלחת תוך 4 חודשים, זה לא סביר, כי בד"כ דו"ח נאמן שממלאים אותו כשורה, את זה אין לנו. לדו"ח הנאמן לא מצורף צילום של הרכב, אם היה מצורף צילום של הרכב נוהג, הדו"ח היה ממולא כשורה, הייתי אומר שגם אחרי שנתיים אפשר לשלוח לי את הדו"ח. אם הדו"ח היה נשלח לי אחרי חודשיים, הייתי מפעיל את מצלמות האבטחה ורואה מי נהג.

אם הוכח שלא אני עשיתי זאת, ואין מחלוקת על כך, ישנן שתי חלופות אני יכול להוכיח את זהותו או להוכיח שהרכב נלקח ללא הסכמתי. הוספתי תעודת ביטוח צד ג' שאין לי. בחלופה הזאת איני צריך להוכיח את זהות האדם שנהג ברכב. הואילו חכמים בתקנתם שקבעו גם חלופה שנייה. אני הייתי בחו"ל והרכב היה בבית, אני לא נוסע בו והוא נלקח ללא הסכמתי. יכולתי להגיד שאבא שלי נהג ולצאת זכאי אך לא עשיתי זאת. על פי הכרעת הדין אומרים שלא הוכחתי, ולא מנמקים למה לא הוכחתי.

ב"כ המשיבה:

הנאמן העיד על נושא מספר הכביש. מבירור שנעשה עמו כך אמר. בית המשפט התרשם מעדותו של הנאמן, קבע שדבריו מהימנים ומדויקים. הבירור נעשה עמו לאחר מכן וכך הוא השיב. השאלה נשאלה על ידי הנאשם בחקירה נגדית והעד השיב עליה, שהוא זוכר ששם זה היה, הכוונה לאותו כביש שצוין בכתב האישום. הנאמן העיד שהוא זוכר את האירוע. נאמר שזה היה בסמיכות לצור משה. הייתה התכתבות איתו במייל, הוא הבהיר שמדובר בכביש 5613 ועל סמך זה תוקנה הודעת הקנס.

המערער:

איני מוכן שתעלה עכשיו הרחבת חזית.

ב"כ המשיבה:

הנאמן העיד על ההבהרה. איני יודעת מה חברי קיבל, יכול להיות שזה הגיע אליו. זה גם לא עלה במועד ההוכחות. לטעון טענה עובדתית כזו, כשבית משפט קמא נתן דעתו עליה ונתן הכרעה, אין מקום שערכאת הערעור תתערב בה. בית משפט שמע את העד, התרשם ממנו שיודע לתאר תיאור מדויק של מקום העבירה והרשיע את הנאשם על סמך עדותו. הנאמן העיד שהוא מכיר את הכביש.

המערער:

העליתי זאת בבית משפט קמא. להכין עד לעדות זה כל אחד יכול לעשות. הכביש הזה קשור לפרדסיה, רח' שד' הנשיא. אם אני רוצה לסתור את החזקה, לא די בזה שזה נשלח אחרי 9 חודשים, אני אמור לנחש מכביש 5613 שהוא 5 ק"מ, אלמלא היה אומר לי בהודעת תשלום הקנס שבמקום בצומת עד צור משה, 200 מ', הייתי יכול להניח אולי אחי נסע לחבר שלו. פניתי למשיבה והסברתי לה שהייתי בחו"ל, היא אמרה שבכל מקרה אני צריך להוכיח את זהות האדם שנהג ברכב. אף אחד לא יכול לדעת מה עשה לפני 9 חודשים. אם הוא היה מצלם את מי שנהג, הדברים היו נראים אחרת. כששאלתי את הנאמן בחקירה מתי רשם את הדו"ח, לא הייתה לו תשובה. אמר שהוא רושם את המספר מיד. המינימום לתת לאזרחים האחרים את האפשרות לסתור את זה.

אני עומד על כך שנגרם לי נזק ראייתי, אני מבקש מהמשיבה שתשיב מדוע לטעמה הפגמים האלה אין בהם לאיין דו"ח נאמן.

<#3#>

פסק דין

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בת.פ. 56970-10-13 (בית משפט השלום בנתניה) בעבירה של איסור לכלוך והשלכת פסולת בדמות סיגריה שהושלכה מרכבו ונדון לקנס בסכום של 750 ₪ ולחתימה על התחייבות בסכום של 4,000 ₪.

הערעור מכוון כלפי הרשעת המערער וכלפי הקנס וההתחייבות שהוטלו עליו.

המערער, שטען לעצמו בבית משפט קמא ובפנינו, טוען בהודעת הערעור, כי נגרם לו נזק ראייתי כתוצאה מכך שההודעה, היא כתב האישום, נשלחה אליו 8 חודשים לאחר האירוע נושא פסה"ד והתקבלה אצלו 9 חודשים לאחריו ומשכך, נמנע ממנו להוכיח מי נהג ברכב ובכך לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 4 לחוק שמירת הניקיון, לפיה הוא זה שנהג ברכב שממנו הושלכה הסיגריה בזמן האירוע, כאשר אין מחלוקת שהוא עצמו לא נהג ברכב, בהיותו בחו"ל באותו מועד.

המערער טוען, כי נפל פגם בהודעה שנשלחה אליו, שכן בהודעה נכתב שהאירוע היה בכביש מספר 5613 בצור משה (ר' נספח א' להודעת הערעור), ואילו בדו"ח העבירה שנרשם על ידי נאמן הניקיון שהעיד בבית משפט קמא נכתב שמקום העבירה הוא צור משה.

ב"כ המשיבה טוענת, כי אמנם חלף זמן מאז האירוע נושא הדו"ח ועד שההודעה נשלחה למערער, אך בנסיבות העניין מדובר בשיהוי סביר שאין בו כדי לגרום לזיכויו של המערער ולהקלה בעונש הקנס שהוטל עליו.

כמו כן, טוענת ב"כ המשיבה שאין באמור בדברי המערער בכל הקשור לשוני במקום ביצוע העבירה הנטענת בין הדו"ח שכתב נאמן הניקיון לבין ההודעה כדי לגרום לזיכויו של המערער, שכן המערער היה יכול לברר מי נהג ברכבו בזמן ביצוע העבירה גם ללא קשר למקום ביצועה.

עיון בהכרעת הדין של בית משפט קמא מעלה, כי הוא נתן אמון בעדותו של נאמן הניקיון, אשר נתמכה בדו"ח שנערך בסמוך למועד האירוע (ת/1) ושבו נרשמו פרטי הרכב שבבעלות המערער, ומשכך קבע בית משפט קמא שמרכבו של המערער הושלכה סיגריה נושא הדו"ח שכתב נאמן הניקיון.

בית משפט קמא ביסס את הרשעתו של המערער, הגם שלא הייתה מחלוקת שלא נהג ברכב בזמן האירוע, על החזקה הקבועה בסעיף 4 לחוק שמירת ניקיון שמעבירה את הנטל למערער להוכיח את זהותו של מי שנהג ברכבו בזמן האירוע או שרכבו נלקח שלא בהסכמתו.

אף בפנינו, כמו בפני בית משפט קמא לא הוכיח המערער מי נהג ברכבו בזמן האירוע וכך גם לא הוכיח שרכבו נלקח על ידי אחר ללא הסכמתו, גם אם במועד האירוע הוא עצמו היה בחו"ל.

בית משפט קמא גם לא התעלם מהפגמים עליהם הצביע המערער בפניו ובפנינו בכל הקשור להבדלים בין הדו"ח שנרשם על ידי נאמן הניקיון לבין מה שנכתב בהודעה, בין השאר, בכל הקשור למקום המדויק של האירוע ואף אנו סבורים כמותו, שאין בהבדלים אלה כדי להטיל דופי בדברי נאמן הניקיון שנמצאו מהימנים על בית משפט קמא וכדי להצדיק את טענת המערער שנמנע ממנו לסתור את החזקה.

בהודעה שנשלחה למערער צוין כי העבירה בוצעה בכביש 5613, בצור משה ובכך נתחם הקטע הרלוונטי בכביש 5613, באופן שלא פגע בהגנתו.

כך גם אנו סבורים, כי לא היה בתיאורו של מי שנהג ברכבו של המערער בזמן האירוע (אשר איננו המערער), על ידי נאמן הניקיון, כדי למנוע מהמערער לסתור את החזקה שלא נסתרה על ידו וגרמה להרשעתו.

חרף האמור לעיל, נראה לנו כי השיהוי במשלוח ההודעה למערער, גם אם לא מנע ממנו לסתור את החזקה, יש בו כדי להפחית במידה מסוימת משיעור הקנס שהוטל על המערער ומגובה ההתחייבות שהוטלה עליו, בהתחשב בכך שהוא עצמו לא נהג ברכב ממנו הושלכה הסיגריה.

אנו דוחים את הערעור כלפי הרשעת המערער ומקבלים את הערעור כלפי גזר הדין.

המערער ישלם קנס בסכום של 350 ₪ שישולם לקרן לשמירת ניקיון תוך 60 יום מהיום.

המערער יחתום על התחייבות בסך 2,000 ₪ להימנע מעבירה בה הורשע במשך שנתיים מהיום.

ההתחייבות תיחתם במזכירות בית משפט זה היום ואם המערער לא יחתום ייאסר ל-3 ימים.

ההתחייבות על סך 4,000 ₪ עליה חתם המערער בטלה.

<#4#>

ניתן והודע היום כ"ג חשוון תשע"ה, 18/11/2014 במעמד המערער וב"כ המשיבה.