ע"י ב"כ עוה"ד ליאור בוקובזה

1. ביום 28.5.15 הורשע המבקש בעבירות המיוחסות לו על פי כתב האישום המתוקן.

כתב האישום המתוקן ייחס למבקש עבירות של נהיגה על ידי בלתי מורשה, נהיגה תחת השפעת אלכוהול, נהיגה בקלות ראש וגרימת תאונת דרכים ללא חבלות.

בהתאם לאמור בעובדות כתב האישום נהג המבקש ברכב ביום 30.8.14 בקלות ראש, התנגש בפח אשפה מתכתי גדול וגרם לתאונת דרכים בה ניזוק רכבו, וכל זאת כשהוא מצוי תחת השפעת אלכוהול.

2. בטרם נגזר דינו של הנאשם לעונש ביקש ב"כ הנאשם כי ינתן על הנאשם תסקיר שירות מבחן, וזה אכן ניתן ביום 26.10.15.

בעת הדיון ביום 15.11.15 ביקש ב"כ המבקש בהתאם להמלצת שירות המבחן, ובכפוף לסעיף 192 א לחוק סדר הדין הפלילי, (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982, כי תבוטל הרשעתו של הנאשם תוך הקביעה כי המבקש ביצע את המעשים בהם הודה.

ב"כ המבקש הפנה לתסקיר שירות המבחן המפורט וציין כי המבקש הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ונטל אחריות על מעשיו, המבקש עבר הליך שיקומי כמפורט בתסקיר תוך המלצה להעמדתו בצו פיקוח.

המבקש הפנה לפסיקה רלוונטית ואף לפסק דין במסגרתו בוטלה הרשעתו של נאשם בתיק שכרות, אף לאחר ניהול הוכחות.

3. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וציין כי מדובר בהמלצה בלבד של שירות המבחן, עוד ציין ב"כ המשיבה כי המנעות מהרשעה הינה חריגה ושמורה לנסיבות יוצאות דופן בלבד כגון עברו של הנאשם, גילו, מצבו השכלי, טיב העבירה וכל נסיבה מקלה אחרת.

עוד ציין ב"כ המשיבה כי יש לנקוט בהליך זה בזהירות יתרה ולהשוות בין הפגיעה בזכותו של נאשם לאי הרשעה לבין התועלת הצפויה לציבור ממנו. כמו כן על בית המשפט לשקול את הצורך בהרתעה האפקטיבית של עבריינים אחרים ואת האינטרס הציבורי.

לטענת ב"כ המשיבה אין מדובר בנסיבות המתאימות לאי הרשעתו של המבקש ואין מדובר בנסיבות יוצאות דופן וחריגות.

4. ההלכה המנחה בעניין זה נקבעה בע"פ 2083/96 תמר כתב נ. מ"י, שם נקבע כי החלטה על המנעות מהרשעה הינה בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על ההרשעה, בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים.

עוד נקבע כי משהוכח ביצועה של עבירה, יש להרשיע את הנאשם וראוי להטיל אמצעי זה של העדר הרשעה רק במקרים יוצאי דופן, שבהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה.

מטרתו של הסעיף האמור הינה שיקומית, ואולם שיקומו של נאשם - הגם שהוא מהווה שיקול מהותי שלציבור כולו עניין בו – הינו אך אחד משיקולי הענישה, שאליו מתווספים שיקולים נוספים הנובעים מאופיה של העבירה.

5. כן הודגש כי ענישתו של נאשם לעולם אינדיבידואלית ובית משפט בוחן עניינו של כל נאשם ונאשם ואינו קובע את עונשו אך על פי מהות העבירה, ואולם, נקבע בעניין כתב לעיל כי מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים, ובעבירות שקורבנן אינן הפרט אלא הציבור כולו, הוקעת מעשי העבירה – בצירוף מדיניות ענישה אחידה ככל האפשר על יסוד שיקולים אלה, כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור על שיקומו של הנאשם.

6. כב' המשנה לנשיא, ש. לוין בעניין כתב, ציין כי מערכת השיקולים להכרעה בשאלה זו איננה הרמטית וכי בית המשפט רשאי לקבוע קווים מנחים אשר יהא בהם כדי להדריך את בתי המשפט בעניין זה.

שיקולים אלה הם שיקולים של שיקום מחד גיסא ושיקולים של אינטרס הציבור מאידך גיסא.

7. כב' השופט לוין מנה בפסק דינו את שיקולי שירות המבחן להמליץ על העדר הרשעה שהם בעיקרם שיקולי שיקום כגון: האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם, מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה, מעמדו ותפקידו של הנאשם, מידת הפגיעה באחרים, הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות, האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס התנהגות כרונית או התנהגות מקרית, יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל אחריות לביצוע ומתחרט עליה, משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם והשפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם.

בית המשפט העליון קבע כי שיקולים אלה על אף שאינם ממצים, מקובלים על בית המשפט כאחד הגורמים שיש להביאם בחשבון בהחלטה זו.

8. אין ספק בעניין חומרת העבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה תחת השפעת אלכוהול במיוחד נוכח העובדה כי עבירות אלה נפוצות יותר ויותר בקרב נאשמים צעירים בגילם.

יחד עם זאת במקרים רבים מדובר במעידה ראשונה וחד פעמית של נאשמים צעירים אלה, אשר על פי רוב אינם מובילים למאסרם בפועל של אותם נאשמים.

בעניינו מדובר בנאשם אשר זו עבירת התעבורה הראשונה והיחידה, וללא עבר פלילי.

9. המבקש הינו חייל בשירות סדיר אשר בעת ביצוע העבירה היה בן פחות מ-20.

תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם מעלה כי המבקש הינו רווק ומתגורר בבית הוריו, המבקש עלה לארץ מרוסיה וסיים 12 שנות לימוד בבאר שבע.

המבקש סיים בהצלחה מכינה קדם צבאית וביום 11.3.15 התגייס לצה"ל.

לשירות המבחן הומצאו מכתבי המלצה מגורמי הצבא ומהם עולה כי המבקש תפקד בצורה ראויה לציון, באחריות, רצינות ותוך מתן דוגמה אישית לחבריו למחלקה, ואף מהווה גורם מרכזי בהתקדמות המחלקה כמסגרת לוחמת ומקצועית.

המבקש היווה עוד בשלבים הראשונים כלוחם, דוגמא לחזות הלוחם.

המבקש הביע בפני שירות המבחן צער וחרטה על התנהגותו נשוא העבירה המיוחסת לו ומבין את חומרתן של עבירות התעבורה אשר עלולות היו להסתיים במות אדם. המבקש הבהיר כי מאז אירועי העבירה ניתק קשר לחלוטין עם חבריו מאותה תקופה, עימם נהג לשתות לעיתים עד כדי שוכרה.

כיום, מציב המבקש לעצמו גבולות ברורים באשר לכמות ותדירות השתיה וחוג חבריו הקרובים הם החיילים עמם שירת במכינה הקדם צבאית.

10. שירות המבחן התרשם מהמבקש כאדם חיובי ביותר המהווה דוגמא אישית ומגלה אחריות ורצינות. דפוסי התנהגותו הקודמים של המבקש לניהול אורח חיים שולי אינם קיימים עוד וזאת באמצעות תהליך שעבר במהלך חודשים אינטנסיביים במכינה הקדם צבאית וגיוסו לצה"ל.

הגבולות הברורים במסגרת הצבאית, סגל מפקדיו וחבריו מהווים עבורו מודל לחיקוי ומסגרת ברורה לגיבוש זהותו העצמית כאזרח נורמטיבי.

שירות המבחן התרשם כי המבקש עבר הליך שינוי משמעותי שפירותיו נראים לעין, המבקש עורך שינוי מהותי בכל הקשור לאורחות חייו, ופועל במשך החודשים האחרונים לצורך קידום שאיפותיו במסגרת בעלת גבולות ברורים ונוקשים .

11. באשר לשאלת ההרשעה, מציין שירות המבחן כי הוא רואה חשיבות רבה שלא להרשיעו בדין, וכי הרשעתו של המבקש עלולה להוביל לפגיעה בתפיסה ובראיה העצמית החיובית, בעיקר משום שרואה עצמו כיום כמי שמועיל לחברה ותורם לה.

עוד קיים החשש כי הרשעתו של המבקש בדין עלולה להוביל להרחקתו מהשירות הצבאי.

12. שירות המבחן מציין כי להערכתו, להרשעת המבקש תהיה השפעה שלילית על המבקש ועל תחושת הערך העצמי ותפגע במאמצי השיקום. לפיכך, המליץ שירות המבחן להמנע מהרשעה ולהשית על הנאשם צו מבחן לשנה במסגרתו ימשך המעקב אחר התקדמותו.

13. אם כן מדובר במבקש צעיר – כיום כבן 20 המשרת בצה"ל, התרשמות מפקדיו של המבקש ושירות המבחן מהמבקש הינה התרשמות חיובית ביותר, כאשר אלה מציינים כי המבקש מהווה מופת ודוגמא אישית לחבריו לשירות הצבאי ותפקודו הינו באופן ראוי לציון בבחינת אחריות ורצינות.

אין ספק כי המבקש הביע חרטה וצער על העבירות המיוחסות לו, הבין את משמעות עבירות התעבורה וחומרתן והפוטנציאל המסוכן הטמון בהן. המבקש הינו אדם צעיר ביותר בתחילת דרכו, ואני סבורה כפי שציין שירות המבחן כי הרשעתו עלולה לפגוע בסיכוי שיקומו עד כדי פגיעה אנושה בעתידו במידה שיסולק מן השירות הצבאי הנוכחי, תוך שתגרם פגיעה משמעותית בתפיסתו ובראייתו העצמית החיובית של המבקש, לאחר תהליך השיקום המשמעותי והאינטנסיבי שעבר עד כה.

מדובר כאמור בעבירה ראשונה ויחידה של המבקש ובהתאם לתסקיר שירות המבחן ולהתרשמותו, הסבירות כי המבקש יעבור עבירות נוספות נמוכה, אם בכלל, שכן המבקש איננו קשור כעת לגורמים שליליים.

14. אני סבורה כי באיזון שבין השיקולים של האינטרס הציבורי בהרתעת הרבים ובגמול, ובין השיקולים הנעוצים במבקש ובהליך שיקומי, שיקולים אלה האחרונים, גוברים בנסיבות העניין ומטים את הכף לטובת ביטול הרשעתו של המבקש בעבירות המיוחסות לו.

לצד זאת מובן כי אין להתעלם מחומרת העבירות המיוחסות למבקש, ואולם אני סבורה כי לא מתקיים יחס סביר בין הנזק הצפוי למבקש מהרשעתו לבין חומרתן של העבירות– כאשר יש לזכור כי מדובר באירוע נהיגה ראשון, ובתיקון כתב האישום לנהיגה תחת השפעת אלכוהול שהעונש הקבוע בחוק בגינה הינו 3 חודשי פסילה בפועל, ובתאונת דרכים עצמית אשר הסבה נזק לרכוש בלבד.

15. בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי את גילו של המבקש, אישיותו, תהליך השיקום האינטנסיבי שעבר, פועלו במסגרת הצבאית והתרשמות מפקדיו ושירות המבחן ממנו, עברו התעבורתי והפלילי הנקי של המבקש, חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה – למעלה משנה, שינוי תפיסתו ואורחותיו של המבקש ושאיפתו להמשיך בשירותו הצבאי, וכל יתר הנימוקים המפורטים בתסקיר שירות המבחן, הגעתי למסקנה כי יש מקום להורות על ביטול הרשעתו של המבקש, תוך השגת תכלית הענישה ושיקולי הענישה ללא הרשעה, באמצעות השתת ענישה מתאימה בהתחשב בנתונים אלה.

16. לפיכך אני מורה על ביטול הרשעתו של המבקש, וקובעת על יסוד הודייתו של המבקש בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, כי המבקש ביצע את העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום המתוקן.

קובעת לטיעונים לעונש ליום 18.2.16 בשעה 10:00.

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ו, 15 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.