ב"כ התובע בת"א 23301-05-14 והנתבע בת"א 266-09-14: עו"ד יניב שגב

ב"כ הנתבע בת"א 23301-05-14 והתובעת בת"א 266-09-14: עו"ד שמואל אורן ועו"ד אמיר מורצקי

חלק ראשון – על פסק הדין, מי ומי בהליך ושתי התביעות שאוחדו

1. על פסק הדין ושתי התביעות שאוחדו
   1. על פסק הדין

עניינו של פסק דין זה הוא שתי תביעות המתייחסות לאנשי עסקים העוסקים בין היתר במסחר בשעונים, ולענייננו בשעוני יוקרה שעלותם מאות אלפי ₪. שתי התביעות הוגשו בחודשים מאי 2014 וספטמבר 2014 ומתייחסות לאירועים מהשנים 2007, 2008 ו – 2009 ובסמוך לכך. שתי התביעות אוחדו לדיון בתחילה בפני מותב קודם והועברו לדיון ושמיעת ראיות בפני.

• 1. מי ומי בהליך
     1. בעלי הדין - הדמויות הרלוונטיות להליך הם מר זכר דוידוב ("דוידוב"), מר יעקב קאשי ("קאשי") וכן חברת קיי אנד קו בע"מ (להלן: "החברה") אשר קאשי הוא בעל מניות ודירקטור בה ואשר במסגרתה הוא פועל.
     2. העדים - במסגרת ההליך העידו בבית המשפט ארבעה:
• מטעם דוידוב העיד מר זכר דוידוב עצמו;
• מטעם קאשי והחברה העידו: מר עודד קאשי, רו"ח משה חקק וכן נציג חברת השעונים "קורום" שהגיע לישראל – Jacques Alain Voille Mr..
  1. התביעה הראשונה על סך של 500,000 ₪ (דוידוב נגד קאשי)

בתביעה הראשונה מתייחס דוידוב בעיקר לסך של 50,000 פרנק שוויצרי אותם מסר בשנת 2008 לקאשי ואשר הוא מבקש שיושב. פירוט התביעה בתמצית הוא כי דוידוב עותר לקבלת הסך של 500,000 ₪ המורכבים מ:

• השבת 50,000 פרנק שוויצרי בצירוף הפרשי הצמדה "וריבית כמקובל ונהוג בפיקדונות בנקאיים" – ובסך הכל 315,525 ₪.
• פיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב, התייחסות לאספקת שעון בו לא היה מעונין וכן עגמת נפש, בסך כולל של 650,000 ₪ אשר לצרכי אגרה הועמד על הסך של 184,475 ₪.
  1. התביעה השנייה על סך של 356,376 ₪ (החברה נגד דוידוב)

החברה במסגרתה מנהל קאשי את עסקיו טוענת כנגד דוידוב כי בסדרה של עסקאות בהם הזמין שעוני יוקרה באמצעותם לא הפקיד בידי חברת קורום עמלה על מנת שתועבר לחברה. מכאן טוענת החברה כי דוידוב חב לה סך עמלה כולל 93,000 פרנק שוויצרי אשר עומדים נכון למועד התביעה על הסך של 356,376 ₪.

חלק שני – טענות התביעה הראשונה (דוידוב נגד קאשי – 500,000 ₪)

הערה מקדימה חשובה - להלן יובאו טענות הצדדים בתביעה הראשונה. בתמצית שבתמצית ייאמר כי בפועל יתייחס פסק הדין לשאלה האם אכן נמסרו לקאשי הסך של 50,000 פרנק שוויצרי אם לאו.

1. טענות דוידוב בתביעה הראשונה
   1. דוידוב הוא איש עסקים העוסק ביבוא וממכר שעונים ומכיר את קאשי כבעל חנות לממכר שעונים ותכשיטים בשם J KASHI. קאשי משמש בין היתר כסוכנה המורשה בישראל של חברת ייצור השעונים השוויצרים "קורום".
   2. במהלך שנת 2008 פנה דוידוב לקאשי במטרה לבצע עסקת רכישה של 4 שעוני יוקרה מסוג "קורום" בצבעים שונים עבור לקוחו. שני שעונים בצבע אדום, אחד בצבע שחור ואחד בצבע כחול. התמורה בגין כל שעון נקבעה על הסך של 175,000 פרנק שוויצרי.
   3. לטענת דוידוב, כתנאי יסודי לביצוע העסקה בכללותה הוסכם כי אספקת השעון הראשון מבין הארבעה שצבעו אדום תהא לכל המאוחר בשליש השלישי של חודש דצמבר 2008 ולפני ראש השנה הרוסי.
   4. כנגד ביצוע העסקה מסר דוידוב הסך של 50,000 פרק שוויצרי כדמי קדימה וזאת במזומן ולידי קאשי.
   5. "השעון האדום" שהוזמן לא סופק ובפועל סופק "שעון שחור" שאינו תואם את הסכמות הצדדים. דוידוב טוען כי למרות הפרת ההסכמות "התחנן" קאשי שדוידוב ירכוש את השעון השחור וטען כי אם לא יעשה כן אזי יידרש קאשי לרכוש את השעון מכספו. דוידוב נענה לבקשת קאשי, רכש את השעון השחור ושילם לקאשי התמורה בסך של 175,000 פרנק שוויצרי. דא עקא ו משלא סופק "השעון האדום" החליט והלקוח אשר הזמין את כל ארבעת השעונים לבטל העסקה.
   6. ובמילים פשוטות – דוידוב שילם לקאשי סך של 50.000 פרנק שוויצרי כמקדמה לרכישת ארבעה שעונים ולאחר מכן 175,000 פרנק שוויצרי עבר "שעון שחור". משבוטלה העסקה נותר בידי קאשי הסך של 50,000 פרנק שוויצרי.
   7. דוידוב טוען כי כתוצאה מביטול העסקה והתנהלות קאשי כאמור נגמרו לו נזקים רבים ולרבות הפסדי רווח ובנוסף לא הושב לו הסך של 50,000 פרנק שוויצרי אותם העביר לידי קאשי.
2. טענות קאשי בתביעה הראשונה
   1. קאשי טוען להעדר יריבות בינו לבין דוידוב ומציין כי הוא פועל במסגרת חברת קיי אנד קו בע"מ. לדבריו אכן התקיימו עם דוידוב קשרים מסחריים בתחום שעוני היוקרה עוד לפני שנת 2008 כאשר דוידוב נהג להזמין מן הפירמה השוויצרית (באמצעות החברה) שעוני יוקרה כדי למכור אותם ללקוחותיו.
   2. במהלך שנת 2007 ועוד טרם האירועים המתוארים בכתב התביעה הזמין דוידוב מספר שעוני יוקרה. ההזמנה הוכנה ע"י הפירמה השוויצרית 'קורום' וסופקה לחברה על מנת שתימסר לדוידוב.
   3. קאשי טוען כי במהלך חודש מרץ 2008 פנה דוידוב אל החברה וביקש לרכוש שעון "קורום שחור וסוכם כי מחירו של השעון יעמוד ע"ס 175,000 פרנק שווייצרי כאשר מחיר זה כולל תשלום בגין עמלה לנתבעת בסך 15,000 פרנק שוויצרי. עוד סוכם כי להבטחת ההזמנה סיכמו הצדדים כי דוידוב ישלם לפירמה השוויצרית מקדמה בסך 32,000 פרנק שוויצרי.
   4. קאשי טוען כי סוכם שהתשלום כאמור יועבר ע"י דוידוב ישירות לפירמה השוויצרית לחשבון שנפתח אצלה עבורו וזאת לאחר שיתקבל אישור הזמנה וכן ייוודע מועד האספקה של השעון הראשון בצבע השחור.
   5. לטענת החברה, הוסכם כי דוידוב ישלם ישירות לפירמה השוויצרית את התמורה בגין השעון ואילו החברה תקבל את העמלה ישירות מהפירמה השוויצרית.
   6. בתחילת חודש אפריל 2008 אישרה הפירמה השוויצרית את ההזמנה של השעון הראשון בצבע השחור וההזמנה נרשמה ע"ש גברת בשם טטיאנה דבורקינה. עוד בחודש אפריל 2008 הודיעה הפירמה השוויצרית כי מועד האספקה של השעון הראשון בצבע השחור יהיה בחודש נובמבר 2008. משכך פנה קאשי אל דוידוב וביקש ממנו שישלם לפירמה השוויצרית את סכום המקדמה.
   7. לטענת קאשי בשלב זה ביקש דוידוב לעכב את תשלום המקדמה שכן ובינתיים הוא, דוידוב, "עובד עם הכסף".
   8. לאחר כחודש ממועד ההזמנה הראשונה, שב ופנה דוידוב אל קאשי בבקשה לרכוש מהפירמה שעון נוסף בצבע כחול. דוידוב ביקש לקבל אישור בדבר מועד האספקה של שעון זה ואכן בסוף חודש מאי 2008 אישרה הפירמה את מועד האספקה של השעון הכחול. גם לעניין זה צוין בהזמנה שמה של גב' טטיאנה דבורקינה. מחירו של השעון הכחול עמד ע"ס 175,000 פרנק שוויצרי. כאשר לטענת קאשי התמורה המוסכמת לפירמה עמדה ע"ס 162,000 פרנק שוויצרי ועמלת החברה עמדה ע"ס 13,000 פרנק שוויצרי.
   9. הואיל ומועד אספקתו של השעון הכחול היה קרוב למועד הזמנתו פנתה החברה אל דוידוב ודרשה כי ישלם את המקדמה בעבור שני השעונים (השחור והכחול) ובסה"כ 64,000 פרנק שוויצרי. דוידוב מצדו הודיע כי בכוונתו להזמין שעון שלישי במספר, שעון כחול ומשכך אין מקום לשלם את שתי המקדמות בגין שני השעונים שהזמין.
   10. השעון השני, הכחול, היה מוכן למסירה בסוף חודש יוני 2008. לקראת סוף חודש יוני 2008, פנה דוידוב אל החברה וביקש לבצע הזמנה נוספת שלישית במספר שעון בצבע כחול. וגם הזמנה זו אושרה על ידי הפירמה השוויצרית ונרשמה על שם אותה 'טטיאנה דבורקינה'. מחירו של השעון השלישי עמד על סך של 175,000 פרנק שוויצרי מתוכם עמלה לחברה בסך של 13,000 פרנק שוויצרי.
   11. לטענת קאשי ביום 10.7.2008 שילם דוידוב ישירות לחשבון הפירמה השוויצרית סך של 207,768.80 פרנק שוויצרי. סכום זה הורכב מתשלום בסך 175,000 פרנק שוויצרי (כולל עמלה בסך 13,000 פרנק שוויצרי) וכן 32,768 פרנק שוויצרי בגין מקדמה.
   12. קאשי טוען כי הסכום כאמור לא שולם לידי החברה ו/או לידיו אלא שולם ישירות לחשבון הפירמה השוויצרית. עוד מוסיף קאשי ומציין כי לא קיבל מדוידוב כל סכום בקשר עם האירועים הנטענים בכתב התביעה.
   13. קאשי טוען כי עמלתו קופחה וכי בניגוד להסכמות עם דוידוב העביר זה לידי הפירמה השוויצרית סך של 160,131.40 פרנק שוויצרי בלבד. עוד לטענת קאשי החברה לא ידעה בשלב זה כי קופחה עמלתה וכי דוידוב לא נשא במלוא התשלום שהתחייב לשאת.
   14. קאשי מתאר כיצד, לדבריו, התחמק דוידוב משתלום העמלה. לגופה של התביעה טוען קאשי כי לא התחייב לספק לתובע 4 שעוני "קורום", שניים בצבע אדום, אחד בצבע שחור ואחר בצבע כחול וכי ההתקשרות בינו לבין דוידוב לא הותנתה בכך ששעון "קורום" אדום יימסר בשליש השלישי של חודש דצמבר 2008 וכן כי תנאי שכזה לא הותנה כלל בייחס לכ"א מארבעת השעונים.
   15. עוד מתאר קאשי כיצד נאלץ למכור אחד השעונים שלא "נמשכו" על ידי דוידוב וזאת באמצעות אדם שלישי בשם לזרוב ובמחיר הפסד. לאחר מכירה זו כרטסת הנה"ח אצל הפירמה השוויצרית התאפסה וכל הרווחים הצפויים של החברה הן ביחס לשעון הרביעי הכחול והן ביחס לשלושת השעונים הנוספים התאפסו ונמנעו מהחברה.
   16. קאשי עוד מוסיף וטוען כי באחד מהימים נפגש עם דוידוב והאחרון התנצל ומסר כי הלקוח שהיה אמור להעביר את הכסף לא עשה כן.
   17. קאשי מוסיף וטוען כי לא הפר כל התחייבות נטענת כלפי דוידוב אלא דוידוב הוא זה שהפר בהפרה יסודית את התקשרותו עם החברה תוך גרימת נזקים.

אין בתיאור דלעיל כדי להביא מלוא טענות הצדדים בתביעה אך די בכך על מנת להציב המסד להמשך פסק הדין.

חלק שלישי – טענות התביעה השנייה (החברה נגד דוידוב –356,376 ₪)

1. טענות החברה בתביעה השנייה
   1. חלק ניכר מטענות החברה נכלל גם בטענות ההגנה במסגרת התביעה הראשונה. לטענת החברה, דוידוב הזמין שעוני יוקרה וסוכם כי תמורת שעוני היוקרה תשולם ישירות לפירמה השוויצרית 'קורום' ותכלול גם את עמלת החברה.
   2. החברה מתארת מכלול הזמנות והתנהלות אל מול דוידוב, הן ביחס לשעונים אשר התובע לא העביר עמלה בגינם והן ביחס לארבעה שעונים אשר הוזמנו אך הזמנתם בוטלה ובשל כך הפסידה החברה העמלה לה היא זכאית. כל העסקאות הנטענות נערכו בשנים 2007 – 2008 או בסמוך לכך והחברה החליטה להגיש התביעה רק בשלהי שנת 2014 ולאחר שדוידוב עמד על השבת הסך של 50,000 פרנק שוויצרי אותו שילם.
   3. בשל נוכח הפרת ההתקשרות החוזית בין החברה לדוידוב עותרת החברה לקבלת פיצוי כדלקמן:
      1. 15,000 פרנק שוויצרי בגין עמלה ביחס להזמנת שעון ראשון - "שעון שחור";
      2. 13,000 פרנק שוויצרי בגין עמלה ביחס להזמנת השעון השני -"שעון כחול".
      3. 13,000 פרנק שוויצרי בגין עמלה ביחס להזמנת השעון השלישי –"שעון כחול".
      4. 13,000 פרנק שוויצרי בגין עמלה ביחס להזמנת השעון הרביעי – "שעון כחול".

• • 1. 13,000 פרנק שוויצרי בגין עמלה ביחס להזמנת השעון החמישי –"שעון כחול".

• • 1. 13,000 פרנק שוויצרי בגין עמלה ביחס להזמנת השעון השישי –"שעון אדום".

• • 1. 13,000 פרנק שוויצרי בגין עמלה ביחס להזמנת השעון השביעי –"שעון אדום".

בסה"כ עותרת לפיצוי בסך של 93,000 פרנק שוויצרי העומד על הסך של 356,376 ₪.

1. טענות דוידוב בתביעה השנייה
   1. דוידוב טוען כי מעולם לא ניהל מו"מ אל מול קאשי וכי התנהלותו ביחס לעסקת מכר 4 השעונים הייתה אך ורק מול קאשי. משכך טוען דוידוב להיעדר יריבות.
   2. דוידוב מתכחש לכל הטענות ביחס להזמנת השעונים ומכאן תשלום העמלה שנדרש ממנו, וביחס לארבעת השעונים אשר הזמנתם בוטלה חוזר דוידוב ככלל על טענות כתב התביעה הראשון לרבות ההתחייבות הנטענת לאספקת השעון האדום במועד ספציפי.

אין בתיאור דלעיל כדי להביא מלוא טענות הצדדים בתביעה אך די בכך על מנת להציב המסד להמשך פסק הדין.

חלק רביעי – הכרעה בטענות התביעה הראשונה

1. יש לחייב את קאשי בתשלום הסך של 50,000 פרנק שוויצרי – שלושה נימוקים

יש מקום לחייב את קאשי בתשלום הסך של 50,000 פרנק שוויצרי אותם קיבל ומשכך יש לחייבו אף באופן אישי. בשלב זה יובאו הנימוקים המביאים לעניין זה יובאו הנימוקים הבאים בשורות הבאות. בנוסף ו כבר עתה ייאמר כי בסעיף 7 להלן יובהר כי הסכום בש"ח בו יש לחייב את קאשי נמוך באופן משמעותי מהסכום הנתבע.

• 1. נימוק ראשון המלמד כי קאשי אכן קיבל הסך של 50,000 פרנק שוויצרי – אמירות חוזרות ונשנות בשיחה מוקלטת

1. דוידוב המציא הקלטה וכן תמלול שיחה שנערכה בינו לבין קאשי ובהם התייחסות לאותו סך של 50,000 פרנק שוויצרי. תשובותיו ותגובותיו של קאשי מלמדות באופן חד משמעי כי אכן קיבל מדוידוב סך של 50,000 פרנק שוויצרי אותם לא השיב. כך ניתן לראות פעם אחר פעם בשיחה, כפי שיפורט בפסקאות הבאות.
2. כבר בתחילת השיחה שואל דוידוב – "עודד תגיד לי בבקשה עם החשבון שלנו איך אנחנו סוגרים? תן לי סחורה, תן לי משהו, באמת!! זה כבר נמאס לי מזה, אתה מבין?". ותשובתו של קאשי היא:

"כנראה יש התיישנות"

כך ממש. קאשי לא משתומם על דרישת החוב. קאשי לא מכחיש קיומו של החוב או מבקש הסברים מדוידוב. קאשי למעשה מודה בקיומו של החוב ואך טוען כי "כנראה יש התיישנות".

1. מיד לאחר מכן מציין דוידוב (ההדגשות לא במקור) – "בסדר, יש 50 אלף פרנק, בוא אני אקח, בוא אני אבוא מחר נשב אני אזמין ממך דברים תן לי מחיר שאני אוכל להחזיר את הכסף, שאני לא רוצה להרוויח מזה גם, אני רוצה להחזיר את הכסף שלי... איזה חברות אתה עובד עכשיו? במה אתה עובד? מה יש לך עכשיו?"

אילו אכן לא היה חוב לדוידוב ניתן היה לצפות שקאשי מיד יתכחש לסך של 50,000 פרנק ולאמירות דוידוב. ניתן היה לצפות שקאשי יציין שאין חוב ושאין מקום 'לתת מחיר' כך שדוידוב יוכל "להחזיר את הכסף". כך לא קרה. קאשי המשיך בשיחה ואף דיווח לדוידוב ומסר שמות חברות שונות עימם הוא עובד, כלומר שהוא מוכר את מוצריהן.

1. ועוד באותה שיחה ביקש דוידוב 'לגמור עם העניין הזה' ואף הוסיף – "נגמור עם זה אני אבחר עכשיו דברים יכול להיות שאני אקח ממך תכשיטים מיהלומים שחברים שלי רוצים נגמור עם זה...". קאשי השיב ואמר כך (ההדגשות לא במקור):

"אין בעיה אבל שתבין את הכסף שלך לא מחזיר, אני את הכסף הזה הפסדתי... (מילה לא ברורה)"

ובכך הודה קאשי באופן חד משמעי כי אכן קיבל תשלום מדוידוב, אותו תשלום שהוא מסרב להחזיר. הודה ותמך בגרסת דוידוב באופן חד משמעי.

1. בהמשך השיחה התנהל ויכוח בין קאשי לדוידוב ביחס להזמנת שעונים בעבר וגם בתום אותו ויכוח שב קאשי והודה הלכה למעשה בחוב בסך של 50,000 פרנק שוויצרי אך טען שיפרע החוב בדרך של מסירת טובין. וכלשונו של קאשי:

"זכר, אני אתן לך סחורה אבל אל תחשוב (מילה לא ברורה) שעון ב 50 אלף ואני גם נותן לך גם 50 אלף ואתה הולך גמרנו"

ניתן לראות היטב שאין מדובר בשיחה ראשונה בין השניים שכן קאשי מוסיף ואומר (ההדגשות לא במקור):

"אני כבר אמרתי לך פעם קודמת אני יכול לתת לך סחורה בלי רווח הרווח שלי יהיה 50 אלף אני לא מרוויח 4 שעונים תיקח אני לא רוצה להרוויח אבל אני לא יכול להפסיד ממה שהפסדתי"

ועל כך דוידוב מיד השיב שהוא, קרי קאשי, לא הפסיד דבר וכן שב והזכיר את הסך של 50,000 פרנק שוויצרי שנמסרו לקאשי.

1. קאשי טוען ומלין על אופן תמלול ההקלטה המבהירה באופן חד משמעי כי אכן קיבל סך של 50,000 פרנק שוויצרי.

במלוא הכבוד אין מקום לטענה זו. קאשי רשאי היה לתמלל ההקלטה באמצעות בעל מקצוע מטעמו ולהציג כל תמלול נוגד לו היה כזה. יתרה מכך – בהחלטה מפרוטוקול יום 02/11/17 הוריתי לצדדים להעביר ההקלטה לתמלול שבעלותו יישאו הצדדים באופן שווה. עוד קבעתי כי ככל שתתעורר מחלוקת כלשהי על הצדדים להגיש בקשה לבית המשפט. צא וראה, לא זו בלבד שקאשי רשאי היה למלל ההקלטה אלא אף ניתנה החלטה מפורשת ביחס לתמלול נוסף. משלא הוצג כל תמלול נוגד הרי יש לקבל הציטוטים דלעיל כלשונם.

• 1. נימוק שני המלמד כי קאשי אכן קיבל הסך של 50,000 פרנק שוויצרי – כרטסת הפירמה השוויצרית ותשובות קאשי

1. אינדיקציה נוספת לתשלום הסך של 50,000 פרנק שוויצרי עולה דווקא מספרי הפירמה השוויצרית – "קורום". כרטסת החשבונות שהוצגה, דווקא על ידי קאשי, מלמדת כי החשבון על שם "טטיאנה דבורקינה" המשויך בפועל לדוידוב נמצא ביתרת זכות של 46,246 פרנק. כלומר – לפנינו דוידוב הטוען שמסר סך של 50,000 פרנק שוויצרי כמקדמה לרכישה מ'קורום' ומנגד אסמכתא לפיה יתרת הזכות בספרי 'קורום' עומדת על סכום דומה של 46,246 פרנק.
2. כאשר נשאל על כך קאשי השיב כך (ע"מ 241 לפרוטוקול):

"כב' השופט: יכול להיות, אמנם אני השופט אבל אני שואל את זה כהנחה, שבחשבון היו 46,246 וזה קצת תואם לטענה זאת אומרת שמישהו הכניס לשם 50,000... מה שטוען מר דוידוב?

ת: זה הכסף שהוא רצה בוודאי"

ובהמשך טען קאשי כך:

"זה איך אומרים זה בדיוק הענין אדוני זה בדיוק מה שהיה. הוא ידע שנשארה יתרה הוא לשיטתו עשה חישוב שזה צריך להיות פחות או יותר 50,000 כי הוא העביר בסכומים בדולרים בית החרושת תרגם את זה הדולרים לפרנקים"

כלומר – אכן "נשארה יתרה"; אכן אותה יתרה היא כ – 50,000 פרנק שוויצרי; ולאותה יתרה מתייחס דוידוב וכן מתייחס קאשי. כאשר מצרפים עובדות אלה עם השיחה הברורה והחד משמעית המתייחסת לחוב כפי שהוא בסעיף 6.1 לעיל הרי יש לקבל את גרסת דוידוב.

• 1. נימוק שלישי המלמד כי קאשי אכן קיבל הסך של 50,000 פרנק שוויצרי – אמון בעדות דוידוב

בכל הקשור למסירת הסך של 50,000 פרנק שוויצרי נתתי אמון בעדות מר דוידוב שהייתה ישירה, עקבית וצלחה את החקירה הנגדית שנערכה היטב. לא מצאתי כי סביר הוא שדוידוב החליט לפתע, לאחר שנים, להמציא טענה לפיה מסר סך של 50,000 פרנק שוויצרי ומנגד קאשי לא דוחה אותו על אתר אלא מנהל איתו דיון ביחס לחוב זה.

• 1. התייחסות לעדותו של רו"ח חקק מטעם קאשי

נתתי דעתי לעדותו של רו"ח חקק ולטענה לפיה אילו היה משלם דוידוב סך של 50,000 פרנק שוויצרי אזי היה הדבר מוצא ביטוי בספרי החברה. לעניין זה ייאמרו הדברים הבאים:

1. דווקא מגירסת קאשי עולה כי, כשיטה, היה מבקש לקבל עמלות שלא בדרך של תשלום ישיר אלא בדרך של תשלום יתר ל'קורום', הפירמה השוויצרית. לגרסת קאשי עצמו – בגין כל שעון היה על דוידוב להפקיד סך של בין 13,000 ל – 15,000 פרנק שוויצרי בשוויץ אצל "קורום" ותקבול זה היה נזקף לזכותו ומועבר אליו מ'קורום' לאחר הרכישה.
2. כלומר, במלוא הזהירות ייאמר כי מנגנון לפיו מועברים סכומי כסף בגין רכישת שעון באמצעות קאשי ולא נרשמים בספרי קאשי או החברה – הוא מנגנון לו טען דווקא קאשי.
3. 50,000 פרנק שוויצרי לצורך החיוב הם 194,335 ₪ ולא 315,525 ₪ כפי שנתבע
   1. דוידוב טוען, ללא תחשיב מבוסס ומוכח, כי הסך של 50,000 פרנק שוויצרי "בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כמקובל ונהוג בפקדונות בנקאיים מיום ביצוע תשלום המקדמה לנתבע ועד ליום השבתה בפועל" עומד על הסך של 315,525 ₪.
   2. דוידוב לא הוכיח ביחס לתחשיב דבר וחצי דבר. לא הוכח המועד המדויק בו נמסר התשלום; לא הובא כל תחשיב הצמדה; לא הוכח שיעור הריבית המקובל בפקדונות בנקאיים; עוד לא הוכח תחשיב הוספת הריבית.
   3. במצב דברים זה אין אלא לקבוע את חיוב התשלום בהתאם לשערו היציג של הפרנק השוויצרי במועד הגשת התביעה. לעניין זה ייאמר כי שער זה מגלם בחובו אף רכיב מסוים של הצמדה וגם ריבית וזאת בהתייחס לשינויים בשער החליפים.
   4. הלכה היא כי "שערי חליפין הם בגדר ידיעה שיפוטית. הם ניתנים לבירור בנקל על ידי בית-המשפט ואין צורך להביא על כך ראיות" ור' ע"א (חי') 2144/02 , מנדלבליט נתן נ' מנדלבליט אהוד (מיום 20/4/2004, כב' השופט דר). עיון בפרסומי בנק ישראל מלמד כי שערו היציג של הדולר ליום 14/5/14 הוא מועד הגשת כתב התביעה עמד על סך של 3.8867 ש"ח לפרנק שוויצרי ועל סמך שער המרה זה יחושב הסעד לו זכאי דוידוב.

להשלמת התמונה ייאמר כי חיזוק לשער זה מקבלים מגרסת קאשי כאשר בתביעה השנייה שהוגשה רק ארבעה חודשים מאוחר יותר הוא עותר לתשלום בהתאם לשער כמעט זהה בסך של 3.832 ₪ לפרנק שוויצרי.

בהתאם לאמור לעיל דוידוב זכאי לתשלום בסך של 194,335 ₪(-3.8867 X 50,000).

1. אין לחייב את קאשי בחיובים נוספים כגון עגמת נפש או פגיעה בשם הטוב
   1. דוידוב עותר לחיובים נוספים בסך כולל של 184,475 ₪ וזאת בעיקר בשל פגיעה בשם הטוב ובשל עגמת נפש.
   2. אין לקבל רכיב זה של התביעה. דוידוב לא הוכיח כל פגיעה של ממש או בכלל בשמו הטוב, לא הוכיח ירידה כלשהי בהכנסותיו וממילא לא ברווחיו. לא הוצגה כל חוות דעת, לא הוצגו נתוני הכנסות וממילא לא נצפתה ירידה בהכנסות. לא הוכח דבר. להרחבה לעניין הוכחת מוניטין או פגיעה בשם הטוב ר' למשל ע"א 3136/17, פקיד שומה רמלה נ' פליינג קרגו בע"מ (מיום 20/3/19, כב' הש' נ' סולברג, י' אלרון וע' גרוסקופף) וכן ע"א 749/13, תדיראן בע"מ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים (מיום 22/7/2015 - כב' הש' מ' נאור, ס' ג'ובראן וא' חיות).
   3. גם ביחס לעגמת הנפש, הרי מבלי להקל בטענות דוידוב ביחס למחלוקת העסקית שהתבררה אין לזכותו בתשלום נוסף על השבת הסכום ששילם ולא מצאתי כי הוכחה עגמת נפש הדורשת פיצוי כספי וחורגת מהתנהלות עסקית, גם אם לא תקינה.
2. הערה לפני סיום וסוף דבר ביחס לתביעה הראשונה

יש לחייב את קאשי בתשלום הסך של 194,335 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14/5/14 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף יש לחייב את קאשי בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

חלק חמישי – הכרעה בטענות התביעה השנייה

1. במסגרת התביעה השנייה עתרה החברה לתשלום סך כולל של 93,000 פרנק שוויצרי בגין עמלה המתייחסת לשבעה שעונים. חלק מהשעונים הם שעונים שהוזמנו וסופקו וארבעה מהשעונים הם כאלה שדוידוב ביטל הזמנתם. התביעה אמנם לא הוגשה כתביעה שכנגד אך אין להתעלם מכך שהוגשה רק לאחר קבלת התביעה הראשונה והתייחסה בחלקה הניכר לעובדות שהועלו גם בתביעה הראשונה.
2. אין מקום לקבל התביעה ולעניין זה יובאו הדברים הבאים:
3. החברה לא הוכיחה עיקרה של התביעה והכוונה היא להיקף העמלה אשר סיכמה עם דוידוב שישלם, וזאת אף ביחס לשעונים שדוידוב הודה שביקש לרכוש.
4. החברה לא הציגה חשבון עסקה או רישום כלשהו של עמלה בספריה. יתרה מכך, לדברי קאשי – החברה ביקשה שהעמלה תועבר ל'קורום' וזו תעבירה לחברה. גם הסכמה זו כלל לא הוכחה.

אשר על כן יש לדחות התביעה השנייה. בנסיבות העניין ותוך התייחסות לכך שההליך נוהל במאוחד, העדים שנחקרו זהים ואף חלק ניכר מהעובדות זהה – הרי אין צו להוצאות.

חלק שישי – סוף דבר

התביעה בת"א 23301-05-14 מתקבלת באופן חלקי ואני מחייב את הנתבע, עודד קאשי, בתשלום הסך של 194,335 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14/5/14 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף יש לחייב את קאשי בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה בת"א 266-09-14 נדחית כאמור לעיל ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ה' ניסן תשע"ט, 10 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.