<#1#>

נוכחים:

התובע בעצמו, בנו וכלתו

הנתבעת בעצמה

פרוטוקול

התובע, לאחר שהוזהר כחוק, משיב לשאלות בית המשפט:

אני הבעלים של הרכב מסוג מזדה.

אני חניתי את רכבי ליד הבית. זה לא חניה ספציפית של מישהו, זה חניון כללי.

אני החניתי את הרכב בלילה.

לרכב לא היה טענת פגיעה.

הבן שלי נוהג ברכב בדרך כלל.

לא היו נזקים קודמים ברכב.

אני והבן שלי בעלי הפוליסה.

אני הייתי בעבודה. הבן שלי הלך לשוק. הכלה שלי בקומה 2 עם תינוק...

אני שמעתי מהבן שלי על התאונה. הוא אמר לי שהוא לקח פרטים מנהג גבר.

גב' דיאנה אליבייב, לאחר שהוזהרה כחוק, משיבה:

זה היה ביום 10.6 ביום הולדת שלי. הלכנו לקניות, חזרנו בשעה 12 הביתה. בעלי החנה את הרכב בחניה. אני מציגה תמונות של החניון מהפלאפון שלי לבית המשפט ואני מצביעה על מקום החניה.

הוא חנה את הרכב והלך לקניות. אני והבן שלי היינו בבית. סידרתי משהו, פתאום שמעתי בום חזק. ניגשתי ישר לחלון לראות מה קורה, וראיתי שרכב לבן בדיוק יוצא מהרכב שלנו באיטיות, זז ועושה פרסה לכיוון היציאה מהמקום. ראיתי את הנהג שלנו שזה בעלה. ראיתי שהוא מתרחק לכיוון לעשות פרסה כדי לצאת החוצה. ראיתי את הרכב הלבן מתרחק מהרכב שלנו, מתרחק עם הטוסיק מהאוטו שלנו. ראיתי את הנהג, ראיתי שזה היה הוא.

לאחר מכן בעלי חזר אחרי חצי שעה, נכנס הביתה, שאל אם ראיתי משהו, אמרתי שכן, שרכב לבן דפק לנו את הרכב. ישר הוא הסיק מסקנה שזו השכנה. הרכב שלה כל הזמן חונה עם הפנים לכיוון הקיר והרכב שלה תמיד יוצא רברס.

אמרתי שראיתי שרכב לבן מתרחק מהרכב שלנו ואין סיבה שזו לא היא. מסיבה פשוטה, כל הזמן היא חונה ככה. איך היא יכולה לצאת? רק ברברס.

יש 3 חניות שהשכנה זו אחת מהן, זה שלנו. יש מאחור חניות ויש חניה אחת מבחוץ ששם חונים כולם. שם ממש כולם חונים. הכיוון הזה שלנו מעטים נכנסים, כי זה החניה של השכנים.

בעלי ירד לשכנה ואמר לה שהם דפקו את הרכב, היא אמרה שאין מצב שזו היא ושהרכב לא בחניה. האוטו לא היה בחניה, אחרי רבע שעה חצי שעה, היא נכנסה השכנה ואמרה שדיברה עם בעלה והוא אמר שזה הוא. הוא חיכה שמישהו ירד להביא את הפרטים ואף אחד לא הביא ולכן נסע. אחרי חצי שעה, לא זוכרת את השעה, היא שוב פעם נכנסה עם בעלה, דפקו בדלת, בעלי והיא יצאו החוצה, ראיתי מהחלון שהם מדברים.

לאחר עשרים דקות הוא נכנס הביתה עם דף וכתב היד שלה, עם מספר טלפון, שם, פוליסה שזו היא.

נכון שאין לי ראיות. נכון שבזמן אמת לא צילמנו. לא היינו חכמים, לא הגדלנו ראש. אנו לא מהאנשים האלה שמתלבשים סתם על מישהו. זה לא האופי שלנו ולא ההתנהגות שלנו.

משיבה לשאלות הנתבעת:

ש. אם את בטוחה שראית את בעלי, למה לא כתוב שעה, בתביעה לא יודעים את השעה, לא מי ולא מה?

ת. אני לא מתנהלת מול הדברים האלה. אני דיברתי מול ביטוח ישיר שהנחה אותי. ציינתי ואמרתי חד וחלק שזה היה בעלה. הם אמרו שאם זה בעלה, הוא חייב להגיע לבית המשפט. זה גם מה ששלחתי לשופטת באישור שהנהג כן נוכח בדיון ואני רואה שהוא לא הגיע.

מר ניסן, אליבייב, לאחר שהוזהר כחוק:

אני נוהג ברכב בדרך כלל.

אני החניתי את הרכב במקום החניה. זה היה בסביבות 13:00, 13:30.

הגעתי וראיתי שהרכב נדפק. לא הייתי בבית בזמן האירוע.

עליתי לאשתי, היא אמרה שכן היא שמעה דפיקה וראתה מישהו זז לאט לאט ונסע, זה היה גבר עם מכונית לבנה קטנה. הוא המתין קצת כי כנראה חיפש פרטים. ירדתי למטה, דפקתי בדלת.

האוטו של השכנה היה שם, כשהגעתי הרכב לא היה. היתה לי תחושה שזה הרכב שפגע בי. בפגיעה היה על הרכב שלה צבע אדום מהרכב שלי שהוא אדום.

כשבאתי אליה היא אמרה שתתקשר לבעלה. אחרי 20 דקות ירדנו למטה. הביאו את הפרטים. אחרי זה בעלה אמר לי אני מוכן לשלם עד סכום של 1,000 ₪ ואם זה יותר, שאתבע את הביטוח.

הנתבעת, לאחר שהוזהרה כחוק, משיבה לשאלות בית המשפט:

אני מציגה תמונות היכן אני חונה במשך 8 שנים. אני מצביעה בתמונות היכן הרכב שלהם היה. מזמן דיברנו עם וועד הבית. יש מאחורה מקום ל-40 מכוניות. אני מציגה תמונות של הרכב שלי שצולמו ישר כשהוא פנה לבית המשפט. אני בן אדם פשוט ולא עושה קומבינות.

אני נותנת לבית המשפט תביעה קודמת מיום 26.5 הרכב שלי עמד בחניה שבור. כי ביום 26.5 נכנסו בילדה שלי בצומת ופשוט התובע מכר את הרכב. הם מתגוררים שם. האבא הוא בעל הרכב. הם ראו שהאוטו שלי שבור ואני הראיתי שנכון זה נראה שבור, אבל יש לי תאונה ויש את התיקון שבהקדם אנו באים לסדר.

אני מאוד נפגעתי מכתב התביעה שאני ממש ממש נתתי בכל הרצון את הפרטים ודיווחתי לחב' שאני לא יודעת על מה מדובר. אני מציגה מסמך על הדיווח. ביקשתי שימנעו את הוצאות בית המשפט.

לקחנו את הרכב לבדיקה. ביקשנו לבדוק, אולי מישהו לא שם לב, בכל זאת אין שום סימנים. לא שמאל, לא ימין. הם ראו את הרכב. אני שמונה שנים גרה שם.

אני חזרתי הביתה בשעה בשלוש, גם בעלי לא היה, אף אחד לא היה. כל אחד יכול להיכנס לחניון, לשוק. אני לא לוקחת אחריות על מה שלא עשינו.

עשיתי המון חזרות בשלושה בתי ספר. חזרתי הביתה, חניתי, יצאתי. חזרתי עם כאבי ראש. אם היו כל כך רוצים לתפוס אותו כשראו אותו מהחלון, ואם הוא נסע כזה לאט, אפשר פשוט לקרוא בשמו והיה עוצר.

אני חושבת שאין להם הוכחות מספיק. הכל המחשות.

אני מסרתי את כל החומר לביטוח. לא ידעתי שהם יפנו לבית המשפט.

התובע:

אני התקשרתי לנתבעת והיא אמרה תכניס לביטוח. התקשרתי לביטוח ומסרתי את כל הפרטים. ביטוח ישיר אמר לי לא קיים. היא אמרה לי לתבוע את הביטוח שלה, ביטוח הראל.

הערת בית המשפט:

בשלב זה מתקיים דיון בלתי פורמלי שלא לפרוטוקול, במהלכו מציע בית המשפט לצדדים הצעות דיוניות ומהותיות, אשר נועדו להבהיר סיכונים וסיכויים ולנסות ולהביא לייעול הדיון, או לייתר את הצורך בהכרעה משפטית לגופן של טענות, וכדי לבחון אפשרות לסיום המחלוקות בדרך של הסכמה. אין בהצעה כלשהי משום הכרעה או קביעת התוצאה הסופית, ומובן שאין חובה לקבלה – סירוב לשקול הצעה או לקבל פשרה לא ייחשב לרעת המסרב. במקרה ולא תהיה הסכמה, תינתן הכרעה על פי הדין.

– לאחר הפסקה –

הצדדים:

בהמלצת בית המשפט, הגענו להסכמה לפיה התביעה תדחה ללא צו להוצאות.

מבקשים לתת להסכמה זו תוקף של פסק דין.

פסק דין

אני מברכת את הצדדים על כי השכילו לסיים את המחלוקת ביניהם בדרך של הסכמה.

הריני נותנת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים.

<#2#>

ניתן והודע היום כ"ז שבט תשע"ה, 16/02/2015 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי שביט אלפסי