תא"מ 414-09-14

בקשר לסעיף 6.28 בלבד

1. לפניי שתי תביעות כספיות שאוחדו: הראשונה, תא"מ 40882-03-14 (להלן: "התביעה הראשונה"), והשנייה, תא"מ 414-09-14 (להלן: "התביעה השנייה"), בסדר דין מהיר, שעילתן נזקי רכוש שנגרמו לכלי רכב בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים אירעה ביום 09.07.2012 בין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 27-961-51, שהיה בעת קרות התאונה מבוטח על ידי התובעת בתביעה הראשונה (להלן: "האוטובוס") לבין כלי רכב פרטי, מ"ר 57-963-61, שהיה בעת קרות התאונה נהוג בידי הנתבע 1 בתביעה הראשונה ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בתביעה הראשונה והתובעת בתביעה השנייה (להלן: "הרכב") (להלן: "התאונה").

התביעה הראשונה

2. מבטחת האוטובוס, כלל חברה לביטוח בע"מ, היא התובעת בתביעה הראשונה (להלן: "כלל"), טוענת כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהג הרכב אשר נכנס לצומת בניגוד למופע אור אדום בכיוון נסיעתו הישרה, ופגע באוטובוס שנכנס לצומת מהכיוון הנגדי ופנה שמאלה בצומת בחסות אור ירוק ברמזור שבכיוון נסיעתו. בגין כך, תובעת כלל את הפסדיה בגין התגמולים ששילמה למבוטחה בגין נזקי האוטובוס.

הנתבעים טוענים כי התאונה לא נגרמה באשמו של נהג הרכב, מאחר שבצומת היה מחדל תעבורתי לאור אי הצבת רמזור בצדו השמאלי של כיוון נסיעת הרכב, אלא רק בצדו הימיני. לטענת הנתבעים, מאחר שאוטובוס אחר היה מימינו של הרכב הוא הסתיר לנהג הרכב את הרמזור שהוצב בצדו הימיני בכניסה לצומת ולכן נכנס לצומת והתנגש באוטובוס. לטענת הנתבעים, האחריות לקרות התאונה מוטלת על "נתיבי ישראל" (להלן: "נת"י"), שתכננה והקימה את הצומת על רמזוריו שהיא גם האחראית על אחזקת הכביש בו ארעה התאונה. לכן, הגישה מבטחת הרכב, אליהו חברה לביטוח בע"מ, היא הנתבעת 2 בתביעה הראשונה (להלן: "אליהו") הודעת צד ג' כנגד נת"י, בטענה כי אם אליהו תחויב בפיצויים בגין הנזקים לכלל, הרי שהיא זכאית לשיפוי מאת נת"י.

נת"י שהינה צד ג' בתביעה הראשונה, טוענת כי האחריות לתאונה מוטלת במלואה על נהג הרכב, אשר לא ציית לרמזור שהוצב בכיוון נסיעתו והפר את חובתו לנהוג בזהירות תוך מתן דעתו למצב התנועה ואת חובתו להיכנס לצומת פנוי. כמו כן, טוענת נת"י כי מי שתכנן את הצבת הרמזורים בצומת הוא קבלן מטעמה, אינג' רולי פלד (להלן: "רולי פלד"), אשר היה אחראי להסדרי התנועה לרבות תכנון הרמזורים בצומת נשוא התובענה. נת"י מוסיפה כי התוכנית שערך רולי פלד נבדקה בכפוף להנחיית רשות התמרור המרכזית במשרד התחבורה ובהתאם להנחיית רשות התמרור המרכזית, התוכנית אושרה על ידה בטרם ביצועה. נת"י טוענת כי הצבת הרמזורים בוצעה בצורה בטיחותית בהתאם לתוכנית הסדרי התנועה. זאת ועוד, טוענת צד נת"י כי בינה לבין רולי פלד נכרת הסכם מס' 401/08 לשירותי תכנון, ובמסגרתו הוסדר, בין היתר, עניין אחריות המתכנן לנזקים בגין תוצרי התכנון, כמו גם תניה לשיפוי נת"י. בגין אחריותו הנטענת של רולי פלד הגישה נת"י הודעת צד ד' כנגדו בטענה כי ככל שיוכח כי היה כשל תכנוני בהצבת הרמזור בצומת, הרי שאשם הבלעדי הוא רולי פלד.

רולי פלד, שהינו כאמור צד ד' בתביעה הראשונה, טוען כי פעל על פי הכללים המקובלים בענף והתוכנית שערך נבדקה ואושרה על ידי כל הגורמים המעורבים בטרם החלו ביישומה בצומת. לטענת רולי פלד, על פי הכללים המקובלים, כאשר קיים מרחק קצר בין שני צמתים, כפי שהיה בצומת המדוברת, יש להצניע את הרמזור בצומת המרוחק ולהציבו בצד ימין על מנת שמי מתעתד להיכנס לצומת הקרוב לא יתבלבל וייטעה לחשוב שהרמזור שהוצב בצד שמאל של צומת המרוחק מתייחס אליו, וכך נעשה, והרמזור בצומת המרוחק הופעל ביום 06.06.2012 או בסמוך לו. יתירה מזאת, טוען רולי פלד כי לאחר בדיקה בשטח, כבר ביום 20.06.2012, עובר לתאונה מושא התביעות, הוא התריע בפני נת"י וביקש לשנות את התכנון המקורי ללא דיחוי, שכן באותה העת כבר אירעו מספר תאונות קלות. רולי פלד פנה אל נת"י שוב ביום שלמחרת כשהוא מצרף לפנייה זו סקיצה של השינוי המבוקש, אלא שנת"י טענה כי עליה לבדוק זאת טרם קבלת החלטה וכי רצוי לבצע את התכנון המקורי. לטענת רולי פלד, ביום 01.07.2012 קיבלה נת"י התראה נוספת מאגף ניהול ובקרת התנועה, לפיה קיימת בעיה בטיחותית בצומת החדש שהוקם בתחנת הדלק "קסטינה", אך פנייה זו לא נענתה מידית, ולכן נשלחה לנת"י פנייה נוספת בה התבקשה התייחסותה. לטענת רולי פלד, רק ביום 09.07.2012, הגיבה נת"י כי מערכת הרמזורים בצומת נערכה על פי התקנות ועל פי ההנחיות. משכך, טוען רולי פלד כי נת"י מושתקת מלטעון כנגד טיב התכנון על ידו. למעלה מזאת, טוען רולי פלד כי הגורם לתאונה הוא גורם אנושי והוא נהג הרכב, אשר נסע במהירות מופרזת, לא נתן דעתו לדרך ונכנס לצומת שאינו פנוי. רולי פלד מבקש לטעון כי גם אם הייתה תקלה כלשהי במערכת הרמזורים היא אינה מאיינת את חובתם של הנהגים המעורבים בתאונה לנהוג על פי כללי התעבורה.

התביעה השנייה

3. אליהו היא התובעת בתביעה השנייה, תובעת מנת"י את הפסדיה בגין התגמולים ששילמה למבוטחה בגין נזקי הרכב מהתאונה. לטענת אליהו, התאונה נגרמה מאחר שבצומת היה מחדל תעבורתי לאור אי הצבת רמזור בצדו השמאלי של כיוון נסיעת הרכב, וכפי טענותיה ביחס לתביעה הראשונה.

נת"י, בתור נתבעת בתביעה השנייה, חוזרת על טענותיה ביחס לתביעה הראשונה ומגישה הודעת צד ג' כנגד רולי פלד על בסיס הטענות בהודעת צד ד' בתביעה הראשונה.

רולי פלד בתור צד ג' בתביעה השנייה, חוזר על טענותיו ביחס לתביעה הראשונה.

4. למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לשאלה על מי מוטלת האחריות לקרות התאונה.

5. נערך לפניי דיון שבו נשמעו ראיות הצדדים והעידו הנהגים המעורבים בתאונה, מנהל הפרויקט במהלך גמר התכנון והביצוע, מר אבירם ינאי מטעם נת"י ומר רולי פלד.

בתום עדויות העדים, העלו ב"כ הצדדים את סיכומי טענותיהם בעל פה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

6. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, לרבות כתבי טענות על נספחיהם, חוות דעת, תמונות הנזק, והמוצגים שהוגשו ביום הדיון, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי למסקנה כדלקמן:

דין התביעה הראשונה להתקבל חלקית, באופן שנהג האוטובוס יישא באחריות לתאונה בשיעור של 25% ואילו נהג הרכב יישא באחריות לתאונה בשיעור של 75%, כאשר מאחריותו של נהג הרכב, תישא נת"י בשיעור של 33.333% (שיעור של 25% מאחריות לתאונה) ואילו מאחריותה של נת"י, יישא רולי פלד בשיעור של 32% (שיעור של 8% מאחריות לתאונה).

דין התביעה השנייה להתקבל חלקית, על פי חלוקת האחריות שנקבע לגבי התביעה הראשונה, כך שנת"י תישא בשיעור 25% מנזקי אליהו, ומשיעור זה יישא רולי פלד בשיעור של 32% (8% מנזקי אליהו).

מסקנתי זו מבוססת על יסוד הנימוקים הבאים:

אחריות נהגי כלי הרכב לקרות התאונה

6.1. נהג הרכב מתאר כי במהלך נסיעתו הישרה ובכניסתו לצומת הבחין לפתע באוטובוס פונה שמאלה, ניסה למנוע את התאונה אך היא ארעה בכל זאת, מאחר שהייתה בלתי נמנעת. נהג הרכב מעיד כי טרם הכניסה לצומת לא ראה כל רמזור בכיוון נסיעתו. נהג הרכב מעיד כי נהג האוטובוס, ככל הנראה, לא ציית לתמרור עצור שהיה בכיוון נסיעתו. (עמ' 5, שורות 22-17 לפרוטוקול).

בהמשך מתאר נהג הרכב כי הוא מכיר את הדרך והוא נוסע בה שנים ארוכות וטובות ומעולם לא היה רמזור עד ליום התאונה והוא מבהיר כי רק לאחר התאונה שם לב לרמזור (עמ' 5, שורות 28-26 לפרוטוקול).

נהג הרכב מעיד כי לא הבחין ברמזור טרם כניסתו לצומת מאחר שכלי רכב גבוה שהיה בנתיב הימיני הסתיר לו את הרמזור שהיה מוצב מצדו הימיני של כיוון נסיעתו (עמ' 6, שורות 20-19 לפרוטוקול).

6.2. אין חולק כי לא היה מוצב רמזור מצדו השמאלי של כיוון נסיעתו.

6.3. אם אותו כלי רכב גבוה שהיה מימינו של הרכב וצמוד אליו הספיק לעבור את האוטובוס מבלי להתנגש בו (עמ' 6, שורות 22-21 לפרוטוקול), פירוש הדבר כי אותו כלי רכב נסע ישר גם הוא, כפי שטוען ב"כ אליהו בסיכומיו (עמ' 16, שורות 8-7 לפרוטוקול). בהינתן העובדה שכלי הרכב הגבוה היה במקביל לרכב ונסע ישר, נשאלות השאלות הבאות: הכיצד ייתכן כי אותו כלי רכב לא היה מעורב בתאונה, ולא התנגש באוטובוס, והכיצד ייתכן שגם נהגו של אותו כלי רכב לא הבחין ברמזור המוצב בכניסה לצומת, שהורה באותה העת אדום. הרי הרמזור בכיוון נסיעתו של האוטובוס היה ירוק ופשיטא שהרמזור בכיוון נסיעתם של הרכב וכלי הרכב הגבוה שמימינו של הרכב הורה אדום. מה גם, שנהג הרכב אינו שולל בעדותו שהאור ברמזור שבכיוון נסיעתו היה אדום (עמ' 6, שורה 13 לפרוטוקול). תשובות לשאלות אלו נותרו לוטות בערפל הן בעדותו של נהג הרכב והן בסיכומי הטענות מטעם ב"כ אליהו.

6.4. מכאן, אני מסיק כי לא מן הנמנע כי טענת קיומו של כלי הרכב הנוסף הוא בבחינת עורבא פרח, שנועדה להרחיק את אחריותו הברורה של נהג הרכב מלציית לרמזור שהוצב בכניסה לצומת ולא להיכנס לצומת שאינו פנוי.

6.5. יתירה מזאת, בעדותו של נהג הרכב התגלו סתירות ואני מתרשם שאלה נולדו תוך ניסיון להרחיק עצמו מאחריותו לתאונה. כך למשל, בעדותו מעיד נהג הרכב כי נהג האוטובוס לא ציית לתמרור עצור, וכי הוא בעצמו לא הבחין בכל רמזור, וכי ייתכן כי הרמזור בכיוון נסיעתו הורה אדום אך בכל מקרה לא הבחין בו. לעומת זאת, בגרסתו בזמן אמת מיד לאחר התאונה, כאשר נשאל על ידי בוחן התנועה המשטרתי שהגיע לזירת התאונה, משיב נהג הרכב כי נכנס לצומת באור אדום (מוצג תובעת 3/1). לא מדובר במסקנה של בוחן התנועה כי אם בתשובה של נהג הרכב לשאלתו של בוחן התנועה.

6.6. איני מוציא מכלל אפשרות שנהג הרכב לא הבחין ברמזור, בין שלא נתן דעתו ובין שזו הייתה הפעם הראשונה שנסע בכביש לאחר התקנת הרמזור בצומת. עם זאת, אני סבור כי אם הוא לא שם לב לרמזור, אז לאחר צאתו מקרית מלאכי, הוא המשיך בנסיעתו הישרה ובמהירות שאינה יכולה להיות מהירות איטית, בניגוד לטענתו (עמ' 7, שורה 4 לפרוטוקול) ובניגוד לתמונות הנזק הכבד לרכב (המצורפות לדוח שמאי מטעם אליהו).

חיזוק נוסף לכך ניתן למצוא במרחק שבין שני הצמתים. המרחק בין הצומת הראשון שאותו עבר הרכב לבין הצומת השני בו ארעה התאונה הוא מרחק של כ- 150 מטר (חוות דעת רן זילברשטיין מטעם נת"י), אף נהג הרכב מעיד על מרחק דומה פחות או יותר (עמ' 7, שורות 14-13 לפרוטוקול). די במרחק זה כדי שהרכב ייפתח מהירות נסיעה "לא איטית", במיוחד כאשר אין סיבה שנהג הרכב ייסע במהירות איטית אם הוא טוען שלא הבחין ברמזורים (עמ' 7, שורות 16-15 לפרוטוקול) וכאשר מהירות הנסיעה המותרת בכביש זה היא 80 קמ"ש (סעיף 4 לדוח בוחן התנועה המשטרתי).

6.7. יתירה מזאת, גם אם מדובר בנסיעתו הראשונה של נהג הרכב בצומת לאחר שהפך להיות מרומזר, אין הדבר מאיין את חובתו של נהג הרכב לנהוג על פי כללי התעבורה הקבועים בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), ובכלל זה נהיגה בזהירות, תוך מתן דעת למתרחש בכביש, תוך חובת ציות לרמזורים בכניסה לצומת, ונסיעה במהירות התואמת את תנאי הדרך, זאת על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בצומת שהייתה בעבודות, אשר נהג הרכב היה מודע להן טרם התאונה (עמ' 6, שורות 28-27 לפרוטוקול).

6.8. למעלה מזאת, איני מקבל את הסברו של נהג הרכב כי לא הבחין באוטובוס טרם הכניסה לצומת. בוחן התנועה המשטרתי שהגיע לזירת התאונה ובדק אותה ציין בדוח כי שדה הראייה פתוח מכיוון נסיעתו של נהג הרכב והינו למרחק של 200 מטר (סעיף 4 לדוח בוחן התנועה המשטרתי). האם לא די היה בשדה ראייה זה על מנת שנהג הרכב יבחין בכלי הרכב הפונה שמאלה מהכיוון הנגדי. ברור שהתשובה לכך היא חיובית. גם תשובתו של נהג הרכב כי יכול היה לראות את האוטובוס אך הופתע ממנו (עמ' 7, שורה 25 לפרוטוקול) הינה ניסיון התחמקות ממתן תשובה עניינית. מכאן, אני מסיק כי נהג הרכב הסיע את הרכב במהירות גבוהה, או שהוא לא נתן דעתו למתרחש מולו או בשילוב שני מחדלים אלו.

6.9. למעשה, נהג הרכב הפר את הוראת תקנה 64(ה) לתקנות התעבורה הקובעת:

"נוהג רכב המתקרב לצומת שבו התנועה מוסדרת על ידי רמזור, יציית לאותות שברמזור ולא ייכנס לצומת אלא לאחר שהופיע בו אור ירוק; היה ברמזור אור צהוב מהבהב - יאיט נוהג הרכב ובמקרה הצורך אף יעצור את רכבו כדי לאפשר להולך רגל להשלים את החצייה בבטחה ויתן זכות קדימה לרכב אחר שנכנס לצומת מכביש אחר, או לרכב הבא אל הצומת."

כמו גם, הפר נהג האוטובוס את הוראת תקנה 65 לתקנות התעבורה הקובעת:

"לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכלתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור."

כמו כן הפרה נהג הרכב את הוראת תקנה 51 לתקנות התעבורה הקובעת:

"לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב."

לא זאת אף זאת, ככל שטוען נהג הרכב כי הוא לא הבחין ברמזור שהוצב בצד ימין בלבד של הצומת מאחר וכלי רכב גדול חסם את הנראות של הרמזור, והוא אינו שולל כי ייתכן ומדובר באוטובוס, אזי הפר נהג הרכב את הוראת תקנה 52(12) לתקנות התעבורה המחייבת האטת מהירות הנסיעה במצבים מסוימים, וזו לשונה:

"בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאיט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים אלה:

...

(12) בהתקרבו אל אוטובוס העומד בתחנה ובעברו על ידו;

...

"

מכאן, אחריותו של נהג הרכב לקרות התאונה אותה אני מעמיד על שיעור של 50%.

6.10. יחד עם זאת, גם לנהג האוטובוס אחריות חלקית לתאונה.

6.11. אין לי ספק כי נהג האוטובוס נכנס לצומת בחסות אור ירוק ברמזור שבכיוון נסיעתו לאחר עצירה למופע אור אדום (עמ' 2, שורות 8-7 לפרוטוקול). ברם, כניסה לצומת בחסות אור ירוק אינה חזות הכל.

על נהג כלי רכב, שבכיוון נסיעתו דולק אור ירוק ברמזור, לוודא טרם הכניסה לצומת כי הצומת פנוי וכי יוכל הוא להשלים את חצייתו בבטחה ומבלי שהוא עלול לשבש את תנועתם של משתמשי דרך אחרים, על כל המשתמע מכך.

גם אם נהג האוטובוס נכנס לצומת בחסות אור ירוק, אין הדבר מפחית את החשיבות בשמירה על הכלל של אי כניסה לצומת לא פנוי.

6.12. הלכה היא כי מתן זכות קדימה אינה זכות מוחלטת, אלא זכות יחסית, ואין להשתמש בה באופן "עיוור", וכי נהג שלו זכות הקדימה צריך להיות ער לנעשה בכביש.

ראו: ע"א 553/73 אליהו נ' חנחן, פ"ד כט(2) 341 (01.05.75) (להלן: "הלכת חנחן").

אמנם, המקרה שנדון בהלכת חנחן עסק בתאונה שארעה בצומת לא מרומזר ועלתה שם הסוגיה של מתן זכות קדימה. יחד עם זאת, הלכה זו יפה גם לגבי צומת מרומזר, כפי שנקבע שם במילים אלו:

"לא למותר להזכיר, שאף בצומת מרומזר, לפי תקנה 65 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, אסור לנוהג רכב להיכנס לצומת גם כשהרמזור מתיר את הכניסה, אלא אם ברור לו כי ביכלתו לעבור או להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה. משמע, שגם כשניתן לו אור ירוק ברמזור, עליו לשים לב לנעשה בצומת ובצדיו ולוודא שהוא יכול לעבור בו ללא הפרעה וללא תקלה ע"א 59/69".

ראו: הלכת חנחן, לעיל בע' 342. ראו גם: ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג, פ"ד מג(1) 137, 144 (16.03.89).

6.13. איני מקבל את גרסתו של נהג האוטובוס כי לא הבחין ברכב המגיח מהכיוון הנגדי (עמ' 2, שורה 12 לפרוטוקול). שדה הראייה מכיוון נסיעתו של נהג האוטובוס גם הוא היה פתוח ובמרחק של כ- 200 מטר, כפי שנקבע בדוח בוחן התנועה המשטרתי וכפי שנהג האוטובוס מאשר בעדותו (עמ' 4, שורות 26-24 לפרוטוקול).

6.14. לכן, לא הייתה כל סיבה אובייקטיבית שנהג האוטובוס לא יבחין ברכב טרם הפניה שמאלה בצומת. ייתכן שנהג האוטובוס לא נתן דעתו מאחר ששיער כי אם הרמזור שבכיוון נסיעתו הוא ירוק אזי הרמזור בכיוון הנסיעה הנגדי מורה אדום, ולכן זכות הכניסה לצומת היא שלו. השערה זו של נהג האוטובוס הייתה נכונה אך חלקית. דומה כי נהג האוטובוס לא הביא בכלל שיקוליו מקרה של כלי רכב המגיח מהכיוון הנגדי ונכנס לצומת חרף מופע אור אדום ברמזור שבכיוון נסיעתו. כדי למנוע מפגש בסיטואציה כזו, היה על נהג האוטובוס לוודא היטב כי הצומת פנוי, ובכלל זה שהוא עתיד להישאר כזה במהלך פנייתו שמאלה, בהתחשב כי מדובר בכלי רכב כבד (עמ' 2, שורות 13-12 לפרוטוקול).

6.15. כך למעשה, הפר נהג האוטובוס את הוראת תקנה 65 לתקנות התעבורה המצוטטת לעיל.

מכאן, אחריותו של נהג האוטובוס לקרות התאונה אותה אני מעמיד על שיעור של 25%.

6.16. ברם, לא מן הנמנע כי אם הרמזור היה מוצב בצדו השמאלי התאונה הייתה נמנעת. לכן, יש להמשיך ולבחון את מידת אחריותם של נת"י ורולי פלד בקשר עם הליקוי באי הצבת רמזור בצדו השמאלי של הצומת.

הליקוי באי הצבת רמזור בצדו השמאלי של הצומת

6.17. כבר עתה יש לציין כי נת"י לא הביאה לעדות את הגורם המוסמך והמתאים מטעמה לשם תמיכה בטענותיה. תחת זאת, הביאה נת"י לעדות את עדותו של מר אבירם ינאי שהיה מנהל הפרויקט במהלך גמר התכנון והביצוע שלו (עמ' 8, שורה 17 לפרוטוקול) שאינו עובד של נת"י (עמ' 9, שורות 21-20 לפרוטוקול) (להלן: "מר ינאי").

6.18. העד הרלוונטי ביותר מבחינתה של נת"י בסוגיה זו היה אינג' נחלה שקר, מהנדס התנועה הראשי בנת"י, אשר בכתבי בי-דין שבתיק מספר התכתבויות שלו ואליו, ולכן הוא מוחזק כמי שלקח חלק בלתי נפרד מפניותיו של רולי פלד לשינוי הרמזורים בצומת.

העד מר ינאי העיד כי בצומת בו ארעה התאונה אירעו מספר תאונות, ובעקבות תאונות אלו, חברתו פנתה לאינג' נחלה שקר בעניין הליקוי, לכאורה, במיקום הרמזור בצומת. לטענתו של מר ינאי, בעקבות פנייה זו התקיימה בדיקה בנת"י, שתוצאותיה היו העברת הרמזור מצד ימין לצד שמאל (עמ' 8, שורות 23-18 לפרוטוקול).

מר ינאי מאשר כי על מנת להעביר רמזור מצד לצד נדרש הליך בירוקרטי בו נדרשים כמה וכמה גורמים לאשר (עמ' 9, שורות 7-6 לפרוטוקול).

מר ינאי מאשר כי החל מיום 20.06.2012 היו התכתבויות והתייעצויות סביב הנושא של שינוי מיקום הרמזור (עמ' 9, שורות 29-26 לפרוטוקול) לאור תלונות נהגים ותאונות שהיו בצומת.

מר ינאי מאשר כי נת"י החליטה לפעול לשינוי הרמזורים בצומת בתחילת חודש יוני 2012 (עמ' 10, שורות 2-1 לפרוטוקול). אמנם, אין הוא יודע לומר אם לפני התאונה או אחריה, אולם על פי ההתכתבויות השונות והאסמכתאות המצורפות לכתבי טענותיו של רולי פלד, ברור כי השינוי נעשה לאחר התאונה.

6.19. לזכותו של רולי פלד ייאמר כי הוא התריע על הבעייתיות במיקום הצומת ביום 20.06.2012, כשבועיים לאחר שהרמזור הוצב במקום (06.06.2012) וכשלושה שבועות לפני התאונה (09.07.2012), ועוד לפני שהגורם המוסך באגף התנועה של משטרת ישראל, אינג' ענבל כליפא, פנתה לנת"י לשינוי מיקום הרמזור בצומת ביום 11.07.2012. אמנם, רק בדיעבד הסתבר כי ההחלטה להציב את הרמזור רק בצדו הימיני של הצומת הייתה שגויה בנסיבותיו של הצומת הספציפי הזה, הגם שהתכנון שרולי פלד ערך היה על פי ההנחיות ובאישור רשות התמרור המרכזית ובאישורה של נת"י. יחד עם זאת, טעויות תתכנה בכל הליך תכנוני, אלא שהחוכמה היא לאתרן ולתקנן בזמן.

6.20. אני סבור כי הגם שתוכניתו אושרה על ידי הגורמים הרלוונטיים, רולי פלד בדק את תוכניתו, שיושמה בשטח, על ידי סיור בצומת ואכן נוכח לדעת כי אי הצבת רמזור בצדו השמאלי של הצומת היא בעייתית, ומהווה ליקוי תעבורתי. לכן, פעל אל מול נת"י לשנות את המיקום של הרמזור, אך פניותיו או שנענו בשלילה או שלא נענו בזמן. למעשה, נת"י נהגה בעצלתיים, הגם שבצומת אירעו מספר תאונות בעלות אותו אופי.

6.21. נת"י אינה יכולה להתכסות אחר בירוקרטיה בטענה כי זה מה שעיכב אותה על מנת לפעול להוספת הרמזור בצדו השמאלי. לו הייתה מובאת עדותו של גורם מוסמך יותר מטעם נת"י, ניתן היה לדעת כמה זמן לוקח לנת"י להחליט על החלפת מיקום הרמזור ובאילו נסיבות מחליטים על החלפה שכזו. עדותו של אותו גורם מוסמך בנת"י לא הובאה, הרי שלא נותר לי אלא לקבל את גרסתו של רולי פלד, לפיה לנת"י יש סמכות להורות על החלפת רמזור מעכשיו לעכשיו (עמ' 13, שורות 20-19 לפרוטוקול). בכל מקרה גם אם לא מעכשיו לעכשיו, ניתן היה להורות על שינוי מיקום הרמזור או על הוספת הרמזור הרבה לפני שחלפו להם מספר שבועות עד להוספה של הרמזור בצדו השמאלי של הצומת.

6.22. רולי פלד מאשר בעדותו, בדרך פתלתלה, כי במבחן התוצאה הצבת הרמזור בצדו הימיני של הצומת בלבד הייתה טעות (עמ' 11, שורות 11-8 ועמ' 14, שורות 8-1 לפרוטוקול).

6.23. איני מקבל את טענתו של רולי פלד כי ההחלטה להציב את הרמזור בצדו הימיני של הצומת הייתה נכונה בשלב ההתחלתי מאחר שהיא הייתה בהתאם להנחיות במצב של שני צמתים קרובים זה לזה. אני סבור כי ההחלטה אמנם הייתה נכונה לשלב התכנוני, אך לא כל שכן לשלב יישומה בשטח של התוכנית, שנועדה להקל על תנועת הרכבים, לייעל אותה ולשרת נהגים ולא לבלבל אותם דבר שהיה עלול להביא לתאונות שקרו בפועל.

6.24. איני מקבל את ניסיונו של רולי פלד למזער את אחריותו על ידי הטענה כי התכנון שלו הביא רק לעצירות או חריקות של כלי רכב (עמ' 11, שורות 2, 13 לפרוטוקול) או ל"כמעט תאונות" (עמ' 11, שורות 17-15 לפרוטוקול), שעה שבמבחן התוצאה התוצאות היו קשות יותר, בדמות תאונות בין כלי רכב, כפי העולה הן בפנייתה של מהנדסת אגף התנועה במשטרת ישראל, מיום 11.07.2012 והן בדואר האלקטרוני ששלח רולי פלד, בכבודו ובעצמו לאינג' נחלה שקר ביום 20.06.2012, בו הוא כותב לו כי הוא מבקש לבצע את השינוי כמה שיותר מהר מאחר שהיו במקום כבר מספר "תאונות קלות" (צורף לכתבי טענותיו).

6.25. עם זאת, מאחר שנת"י ורשות התמרור אישרו את התוכנית של רולי פלד ומאחר שנת"י לא נענתה תוך זמן סביר לבקשתו של רולי פלד לשנות את מיקום הרמזור, על אף פניותיו החוזרות והנשנות ועל אף שידוע היה לנת"י על תאונות שארעו במקום בשל הליקוי בהצבת הרמזור בצדו הימיני בלבד של הצומת, הרי שמושתקת נת"י לטעון כי האחריות לליקוי התעבורתי מוטלת כולה על רולי פלד.

6.26. העובדה שבין נת"י ורולי פלד נכרת הסכם במסגרתו נקבע כי רולי פלד יהיה אחראי ל"תוצרי התכנון", כאמור בהגדרתו לפי ההסכם (עמ' 3 להסכם בין נת"י לרולי פלד), ואף על פי שנקבע כי אין באישור התוכנית על ידי נת"י כדי לגרוע מאחריותו של רולי פלד לתוצרי התכנון (סעיף 6.6 להסכם), נת"י אינה פטורה מאחריותה מכוח הסייג הקבוע בסעיף 6.6 סיפא להסכם, ובהתאם לסעיף 7.5 להסכם.

על פי סעיף 7.5 להסכם, המתכנן יהיה פטור מאחריות בנסיבות המאופיינות בבחירת תוכנית או שינויים שהיא בניגוד לעמדתו של המתכנן או חרף הצגת הסיכונים שבבחירת תכנון פלוני וכד'.

6.27. בנסיבות העניין, התוכנית שערך רולי פלד נבחרה ואושרה על ידי נת"י, התרעותיו של רולי פלד לנת"י הופנו לאחר יישומה של התוכנית ולא לפניה. יחד עם זאת, הואיל ורולי פלד איתר את הבעייתיות במיקום הרמזור, שבועות לפני התאונה, והתריע בפני נת"י על הסיכון במצב הנתון וכי יש לפעול לשינוי המצב הנתון, הרי שעיקר האחריות בגין הליקוי שבמיקום הרמזור בצומת חל על נת"י.

6.28. מאחר שבמבחן התוצאה הצבת הרמזור בצדו הימני בלבד של הצומת הייתה שגויה והתרעותיו של רולי פלד בשל הבעייתיות שנוצרה בעקבות יישום תוכניתו נולדו כשבועיים לאחר יישום התוכנית, נושא רולי פלד באחריות חלקית בגין הליקוי שבהצבת הרמזור בצדו הימיני בלבד של הצומת.

לפיכך, אני קובע כי נת"י תישא באחריות לתאונה בשיעור של 17% ואילו רולי פלד יישא באחריות לתאונה בשיעור של 8%.

התביעה הראשונה

7. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, צד ג' וצד ד' ישלמו לתובעת בתביעה הראשונה את הסכומים הבאים, כל צד על פי שיעור אחריותו (הנתבעת 2 50%, צד ג' 17% וצד ד' 8%):

7.1. סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

7.2. הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד ואגרת בית המשפט, אך למעט שכר העדים בסך של 3,000 ₪.

7.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

התביעה השנייה

8. הנתבעת וצד ג' ישלמו לתובעת בתביעה השנייה את הסכומים הבאים, כל צד על פי שיעור אחריותו (הנתבעת 17% וצד ג' 8%):

8.1. סכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

8.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 11.7% מהסכום המוצמד שנפסק.

8.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

9. הסכומים הכוללים המנויים בסעיפים 7 ו-8 לעיל ישולמו תוך 30 יום.

10. נת"י ורולי פלד יישאו כל אחד בהוצאותיו.

11. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיקים שבכותרת.

ניתן היום, י"ד אדר ב' תשע"ו, 24 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.