מבוא

בפניי תביעה שהוגדרה בכתב התביעה כתביעה כספית, תביעת השבה ותביעה שעילתה עשיית עושר ולא במשפט - על סך של 55,000 ₪ שהוגשה על ידי התובעים כנגד הנתבעת.

התובעים עסקו בתחום המסעדנות והנתבעת הינה בעלים של נכס מקרקעין בנהריה. בין הצדדים נחתם הסכם שכירות ביום 27.10.07 להפעלת מסעדה (פאב) והסכם נוסף ביום 10.11.10.

ביום 25.11.13 הסתיימה ההתקשרות בין הצדדים והתובעים פינו את הנכס המושכר.

תמצית טענות הצדדים

ככל שניתן להבין את כתב התביעה הרי שהתובעים טוענים שעל פי סעיף 2 הסכם השכירות מיום 27.10.07 (להלן - ההסכם) היה עליהם להמציא לנתבעת שטר חוב על סך של 40,000 ₪ כשהוא חתום על ידם ועל ידי ערבים.

התובעים טוענים כי כבר באוקטובר 2007, דהיינו מספר ימים לאחר חתימת ההסכם, נטלה הנתבעת, באמצעות מנהלה - מר יוסי אורנים, את "הבטוחה המחאת הביטחון" (סעיף 6 לכתב התביעה) ופדתה אותה באופן חד צדדי. לעניין זה צירפו התובעים דו"ח חשבון בנק.

עוד נטען כי התובע 1 פנה למנהל הנתבעת בדרישה לקבל את כספו חזרה (מועד מדויק לא צוין) ואולם זה סרב.

עוד נטען כי ביום 25.11.13 החליטו התובעים לסיים התקשרותם עם הנתבעת.

התובעים ציינו עוד בכתב התביעה כי הם שיפצו את המושכר אולם לא קיבלו את כספם חזרה כהגדרתם. עוד עתרו התובעים ליתן דגש להיותם אנשים צעירים חסרי ניסיון אל מול ניסיונו הרב של מנהל הנתבעת.

בסיכומה של תביעה עתרו התובעים להורות לנתבעת להשיב את כספי הבטוחה בתוספת ריבית והצמדה עד מועד פסק הדין וכן לחייב את הנתבעת בסך של 11,000 ₪ בגין עוגמת נפש, ובנוסף בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

זה המקום להעיר כי כתב התביעה נוסח בצורה לאקונית ונקודתית באופן שלא היה בו כדי לייצר תשתית מלאה או הסבר סדור לנושאים ולטענות המשתמעות שהועלו במסגרתו ועל כן הדברים הובאו כמות שהם.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי כתב התביעה נוסח באופן חלקי, מסולף ומגמתי וכי אין בתיאור שהוצג בו כדי לפרוש את מלוא התמונה העובדתית הצריכה לעניין.

הנתבעת טוענת כי אכן נקשרה עם התובעים בהסכם שכירות לצורכי הפעלת מסעדה ביום 7.10.07 וכי לאחר מספר שנים, שכרו התובעים נכס נוסף הצמוד לנכס המקורי ועל כן נחתם ביום 10.11.10 נספח להסכם השכירות הראשון. הנתבעת עמדה על כך שבסעיף 2 להסכם השכירות אין כל התייחסות לנושא שטר החוב וכי הדברים מופיעים בסעיף 22 להסכם השכירות ובעניין זה אניח כי נפלה טעות סופר בכתב התביעה.

הנתבעת טוענת כי על אף האמור בהסכם הרי שבפועל הגיעו הצדדים להסכמה אחרת וזאת לבקשת התובעים ובהעדר ערבים מתאימים לפיה מסרו הם לנתבעת שיק שיועד להפקדה בחשבונה וכנגדו נמסרה להם חשבונית מס על מנת שיוכלו להזדכות על שיעור המע"מ ולהחשיב הסכום כהוצאה מוכרת. הנתבעת טענה כי השינוי נבע משיקולים עסקיים ולבקשת התובעים.

הנתבעת צירפה לכתב התביעה את העתק חשבונית המס שהוצאה על ידה ממנה עולה כי הסכום הפיקדון בפועל -לאחר ניכוי המע"מ - עמד על סך של 33,898 ₪.

לעניין אי השבת הסכום האמור עם סיום ההתקשרות טענה הנתבעת כי התובעים הפרו את ההסכם תוך ביצוע שינויים שונים, בניית תוספות לנכס ללא היתרי בנייה, פירקו מחוברים ללא הסכמת הנתבעת עם תום ההתקשרות על אף האמור בהסכם השכירות לעניין זה, גרמו נזקים למושכר ועוד. הנתבעת טוענת כי בשים לב לשיעור הנזקים העולה בהרבה על סכום הבטוחה ועל פי האמור בהסכם השכירות חילטה היא את הסך של 33,898 ₪ במלואו והודיעה על כך לתובעים כדין.

לחלופין ומטעמי זהירות טענה הנתבעת לקיזוז נזקיה המתוארים כנגד מלוא סכום התביעה ושמרה על זכותה לתבוע את יתרת נזקיה לכשיתגבשו.

ההליכים שהתקיימו בתיק

בתיק התקיימה ישיבה מקדמית ואולם מאחר וניכר היה כי הצדדים אינם נכונים להידברות כלשהיא, נקבע התיק לשמיעת ראיות.

הראיות בתיק נשמעו ביום 8.10.15 ולאחר מכן הוגשו סיכומי הצדדים.

מטעם התובעים הגיש תצהיר שחזר בעיקרו על האמור בכתב התביעה והעיד: התובע מספר 1 - מר ירון לוי.

מטעם הנתבעת הגיש תצהיר והעיד: מר יוסי אורנים.

תמצית ההכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות לרבות האופן בו נוסח כתב התביעה ועילותיו, ולאחר עיון בראיות הצדדים ושמיעת העדים - אקבע כי לא עלה בידי התובעים להרים את נטל ההוכחה המוטל עליהם ביחס לעילות שהוגדרו בכתב התביעה ובשים לב למסכת העובדתית שתוארה בו ועל כן דין התביעה להידחות.

בהתחשב בסכום התביעה ובסדר הדין לפיו מתנהל ההליך, הנימוקים יובאו בצורה תמציתית ככל האפשר.

ראוי להדגיש כי כתב התביעה נוסח באופן לאקוני ונקודתי שהקשה על הבנת הנטען במסגרתו הן בפן המשפטי והן בפן העובדתי. למותר לציין כי כל אי בהירות או עמימות בניסוח כתב התביעה פועלים לחובת התובעים והכול בכפוף להתנגדות הכללית להרחבת החזית שהועלתה בתיק.

דיון

נוכח אי הבהירות בכתב התביעה אותה הזכרתי הרי שמצאתי לפתוח את הדיון בהערכת מהימנות העדים ותמצית עדותם הרלבנטית לבירור הסוגיה שבמחלוקת והיא נושא השבת שטר הביטחון שחולט לשיטת התובעים באוקטובר 2007.

כאמור, ככל שניתן לזקק טענות התובעים הרי שלשיטתם הבטוחה שניתנה על ידם במסגרת הסכם השכירות "חולטה" על ידי הנתבעת מספר ימים לאחר הצגתה, בסמוך מאוד למועד חתימת ההסכם. עוד נטען כי על אף פניות שונות לנתבעת באמצעות מנהלה - אשר מופיעות בכתב התביעה בסמוך לתיאור הנוגע להפקדת השיק - לא נענה מנהל הנתבעת להשבת הבטוחה. הגם שהדברים לא צוינו בכתב התביעה הרי שמשתקף ממנו ניסיון מסוים לקשור בין שני הדברים הרי שחלף פרק זמן של כשש שנים בין אירוע אחד למשנהו.

לאחר שמיעת עדויות הצדדים ועיון במסמכים שהוגשו על ידי הצדדים בעניין זה, אני מקבלת את גרסת מנהל הנתבעת לנושא הפקדת השיק באוקטובר 2007 ודוחה את גרסת התובעים בהקשר זה ואסביר.

מלכתחילה ניכר היה כי התובעים מנסים לתלות את עילת התביעה ואת התנהלותם במסגרת ההתקשרות מול הנתבעת בחוסר ניסיונם וגילם הצעיר אל מול ניסיונו הרב של מנהל הנתבעת ומצגים שונים שהעמיד בפניהם, לטענתם, בתחילת ההתקשרות או במהלכה. עם כל הכבוד ומבלי לפגוע בתובעים הרי שגיל צעיר או חוסר ניסיון עסקי אינם מבססים כשלעצמם עילה משפטית תקפה.

יתרה מכך: בזהירות המתבקשת אציין כי לאחר שמיעת העדים ועיון בסיכומי הצדדים נראה כי אין מנוס מהמסקנה כי כתב התביעה נוסח באופן מטעה באופן מסוים מאחר והגם שהתובעים בחרו להפנות בכתב התביעה לשטר החוב הנקוב בהסכם ולאמור ביחס אליו הרי שבפועל היה ידוע להם כי הבטוחה שלכאורה ניתנה על ידם בסופו של יום לא היה שטר חתום על ידי ערבים כאמור בסעיף 22 להסכם השכירות אלא באמצעות שיק שנשא תאריך מדויק. אפשר ועצם הניסוח של כתב התביעה לא רק פגע בתובעים בהיבט הדיוני אלא גם הטיל צל על מהימנות הטענות בפן המהותי.

עדותו של התובע 1 - מר ירון לוי

לא שוכנעתי בכנות עדותו של התובע 1 בעניין הפקדת השיק ובנושאים נוספים אליהם אתייחס בהמשך. עצם הניסיון החוזר ונשנה - שלטעמי היה בולט לעין - להסיט את תשומת הלב במהלך חקירתו הנגדית אל עבר ניסיונו העדיף לכאורה של מנהל הנתבעת והיותו איש עסקים חובק כל עורר רושם של התחמקות מהתמודדות עם שאלות מהותיות וגרע ממהימנות העדות.

לאחר שמיעת עדותו של התובע 1 עליי לציין כי היא ניתנה באופן מהוסס ורפה והתקשיתי לתת בה אמון. העד התקשה להשיב על מרבית השאלות שהוצגו לו ועדותו נעדרה כל שטף וספונטניות. גם ההתנגדויות המרובות, עליהן עמדתי גם בהחלטת ביניים ביום 8.10.15, לא היה בהן כדי לסייע ואפשר וההפך הוא הנכון. כמעט בכל שאלה עליה התקשה העד להשיב או התשובה הייתה לא נוחה לעמדתו, שב העד וטען כי הדברים נעשו על דעתו של מנהל הנתבעת וסוכמו בעל פה - לרבות לעניין ביצוע תוספות בנייה ללא היתר, שינויים במושכר ועוד.

לעניין שטר הביטחון שצוין בכתב התביעה אישר העד כי אכן לא הייתה שטר ביטחון כזה מאחר ומנהל הנתבעת " כיוון" אותו כהגדרתו לשיק של 40,000 ₪ מבלי להסביר מדוע לא הוצג על ידו שטר ביטחון כפי שמוצע בהסכם וכפי שהתובעים ציינו בעצמם בכתב התביעה.

העד התקשה להסביר מדוע רשם תאריך על השיק ככל שחשב שמדובר בשיק שמיועד לביטחון בלבד ושב וטען כי מנהל הנתבעת הוא שעמד על כך.

עוד אישר העד כי קיבל חשבונית מס בגין ביצוע התשלום והתקשה להסביר מדוע הדברים לא צוינו על ידו בתצהירו, שהוגש לאחר כתב ההגנה מטעם הנתבעת.

לטעמי, עיקר הקושי בעדותו נגע להתנהלות התובעים לאחר ההפקדה הנטענת מאחר והעד לא הצליח להסביר מדוע לא עמד על השבת הסכום מיד עם הפקדתו ככל שהדבר סתר את ההסכמה המוקדמת בין הצדדים. העד הסתפק בטענה סתמית כי נוכח אי ניסיונו והשקעותיו במקום, ביקש הוא להימנע מעימותים, כהגדרתו. עוד לא הוברר מדוע העד בחר שלא לציין בכתב התביעה או בתצהירו את סוגיית הוצאת החשבונית וההתקזזות על המע"מ וההוצאה והדברים פגמו גם הם בהערכת מהימנותו.

עוד אציין כי לאחר שמיעת עדות העד ומשהוברר כי היה מודע בזמן אמת להוצאת החשבונית על כל המשמעויות הנובעות מכך, מצאתי את הצגת העובדות בכתב התביעה ובתצהיר כמטעה באופן מסוים בשני היבטים: האחד לעניין הצגת דף חשבון בנק (ממנו עולה כמובן החיוב במלוא סכום השיק ) וללא הצגת החשבונית או אזכורה בשים לב להיבטים הנוגעים לכך; השני - הצגת נושא אי השבת הבטוחה כגורם שהביא להפסקת ההתקשרות בין הצדדים, הגם שברי כי בחלוף שש שנים של התקשרות - הדבר אינו מתקבל על הדעת.

לדוגמא -

"ש. אני מפנה אותך לסעיף 22 להסכם השכירות מיום 7/10/07 שמדבר על הביטחונות. כתוב שאתה צריך לתת כתב ערבות. נתת דבר כזה?

ת. הוא לא ביקש ממני. הוא הוביל אותי לכיוון ה- 40,000 ₪.

ש. כתוב שאתה צריך להמציא שטר חוב חתום על ידי השוכר ע"ס 40,000 ₪. זה נכון שנתת לו בפועל שיק ע"ס 40,000 ₪?

ת. כן.

ש. השיק היה עם תאריך?

ת. כן. תאריך שהוא ביקש.

ש. איפה כתוב בתצהיר שהוא ביקש שתרשום תאריך?

ת. לא רשום.

ש. אני מפנה לנספח ג' לתצהיר הנתבעת. זו חשבונית מס שקיבלת על השיק. אתה מאשר אותה?

ת. כן.

ש. אם השיק הזה לביטחון הוא לכל תקופת ההסכם. נכון?

ת. נכון אבל לא פודים אותו.

ש. איך יכול להיות שעל שיק שהוא לביטחון אתה רושם תאריך 14/10/07.

ת. כי זה מה שהוא ביקש".

ובהמשך -

"ש. אתה אומר שיום אחד הוא פדה את הבטוחה. תסביר איך זה היה.

ת. מבחינתי חתמתי על הסכם, הבאתי לו את השיק כבטחון + 24 שיקים של שכירות ובסופו של דבר פתאום התקשרו אליי לבנק ואומרים לי שהכסף שהייתי אמור לבנות איתו פתאום חלק מהכסף לא נמצא ובגלל זה הייתי צריך לקחת הלוואה מהמשפחה.

ש. אז אתה אומר שיוסי אורנים הפר את ההסכמה למה לא פנית לעו"ד וביקשת לתבוע את הפרת ההסכם?

ת. היינו בתחילת הדרך ולא הבנו איך מתנהל העולם הזה. חוץ מזה למה לי להיכנס לעימותים".

וכן -

"ש. נכון שקיבלת חשבונית עבור ה- 40,000 ₪?

ת. כן. הנהלת החשבונות דרשה את זה ממני.

ש. אז זה כסף לכל דבר ועניין כי כשאתה מגיש את זה אתה מתקזז על המע"מ.

ת. ברור.

ש. אז אפשר לומר שקיבלת סוג של הטבה. את המע"מ קיבלת חזרה.

ת. ברור".

מהאמור עולה כי גרסת התובעים לעניין סוגיית הפקדת הבטוחה ב"זמן אמת" כפי שהוצגה על ידם בכתב התביעה לא הוכחה. התובעים לא הוכיחו כי מסרו שטר בטחון כמשמעו של זה בהסכם ובפועל הוכח כי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה יימסר על ידי התובעים שיק נושא תאריך וכנגדו הוצאה חשבונית בזמן אמת ועל רקע נימוקים סבירים המתקבלים על הדעת (ניכוי מע"מ, קיזוז הוצאה וכיו"ב). הדברים אף מתיישבים עם הנתון שבמשך שנים לא העלו התובעים שום טענה לעניין השיק אלא רק לאחר תום ההתקשרות בין הצדדים כשש שנים מאוחר יותר.

עדות התובע בעניין זה תמכה בגרסת הנתבעת כפי שהוצגה על ידה בכתב ההגנה ובתצהיר מטעם העד מטעמה. העד מטעם הנתבעת שב על הדברים בחקירתו והסביר כי התובעים הם שביקשו להמיר את שטר החוב בשיק המדובר וזאת בין היתר על מנת שיוכלו להזדכות על המע"מ ולהעביר את הסכום כהוצאה מבחינה חשבונאית.

עדותו של מנהל הנתבעת בעניין זה לא הופרכה ולא נסתרה בחקירתו הנגדית ובכלל.

עדותו של מנהל הנתבעת - מר יוסי אורנים

משמיעת עדותו של מנהל הנתבעת התרשמתי כי מדובר באדם בקיא בפרטים ומנוסה. תשובותיו ניתנו באופן שקול ומאורגן ובחינת מכלול עדותו מעלה כי לא עלה בידי התובעים להפריכה בנקודות המהוות את ליבת המחלוקת בתיק זה כפי שתוחם בכתב התביעה. אמנם, חלק מסכומי הנזקים ותיאור הנזקים שנטענו על ידי הנתבעת לא בוססו במלואן בראיות ואולם לגופן של הסכמות העומדות בליבת המחלוקת כאן ולגופה של התביעה ולסכומה - לא מצאתי כי עלה בידי התובעים לקעקע את גרסתו.

עוד יצוין כי אין בידי לקבל טענות התובעים בסיכומיהם לעניין מועד "החילוט" כהגדרתם של הבטוחה וציטוט דברי מנהל הנתבעת בעניין זה חוטא לתוכן הדברים והקשרם. מנהל הנתבעת ציין כ השיק הופקד כבר באוקטובר 2007 על פי סיכום מוקדם עם התובעים ומהסיבות שצוינו קודם לכן. סכום הבטוחה (כפי שנותר לאחר ניכוי המע"מ על סך של כ 34,000 ₪) לא הוחזר לתובעים בתום ההתקשרות עקב נזקים והפרות שונות שנגרמו עד אותו מועד (דהיינו מועד סיום ההתקשרות).

מנהל הנתבעת הבהיר כי ברי שבמועד הפקדת השיק לא הייתה כל הפרה מצד התובעים - שהיו רק בראשית דרכם החוזית - ועל כן לא ניתן לדבר על "חילוט" אז ואולם כבר הוסבר כי ההפקדה המקורית (להבדיל מאי ההשבה) נבעה מסיבות אחרות והייתה כפי שנקבע על ידי במישור העובדתי - בהסכמה.

ובלשון העד:

"ש. בסעיף 22 ב לחוזה השכירות מדוע שטר החוב הפך להיות המחאה?

ת. הוא אמר שאין לו שני ערבים והוא מעדיף להמציא שיק וביקש שהשיק יופקד, שנוציא לו חשבונית שיוכל להזדכות על המע"מ ולהכניס את זה להוצאות שלו שמוחקות לו את כל הסכום כהוצאה.

ש. החלטת במקום שני ערבים לקחת המחאה?

ת. השוכר ביקש להביא שיק במקום.

ש. מפנה אותך לסעיף 11. 5 לתצהירך. איך ייתכן שבנסיבות ב- 2007 לאור ההפרות חולט סכום הפקדון?

ת. הפקדון לא חולט עקב הפרות כלשהן והיינו ביחסים מאוד טובים עם השוכרים. לא היתה הפרת הסכם ביום שהשיק הופקד. השיק הופקד בהסכמה, בידיעה מראש, השיק הובא למשרדי על מנת שיופקד. הוא קיבל חשבונית ביום שהביא את השיק.

ש. בתצהיר רשמת שסכום הפקדון חולט.

ת. החילוט בוצע ביום החזרת הנכס. כלומר הפקדון נשאר בחברה. מבחינתי החילוט הוא ביום החזרת הנכס".

עוד יצוין כי לא הובהר הבסיס לקונסטרוקציות החלופיות להפקדת השיק שהוצגו על ידי ב"כ התובעים בעת חקירת מנהל הנתבעת ואפשר והשאלות שהוצגו רק תמכו בטענות הנתבעת באשר להסכמת הצדדים לעניין הפקדת השיק. אי הקוהרנטיות בטענות התובעים בעניין זה גם היא עוררה תמיהה:

"ש. אני מפנה אותך לסעיף 8 לתצהירך. האם חשבתם חשיבה אחרת חוץ מלהוציא חשבונית מס?

ת. ברור שזה חשבונית מס.

ש. בתור אדם הבקיא בחוק החוזים, יכולת להפקיד את זה בחשבון פיקדונות כעו"ד .

ת. השיק היה משוך לטובת החברה ולא לטובת משרד עורכי הדין שלי והשיק שהובא למשרדי הובא בידיעה מראש שהוא יופקד והוא יקבל חשבונית מס שהוא יזדכה עליה גם במע"מ וגם במס הכנסה.

ש. אתה רושם שהעסק היה בתחילת דרכו. הבנת שסכום של 40,000 ₪ זה סכום כבד לתחילת הדרך. למה הפקדת את השיק?

ת. כי זה מה שסיכמנו. הוא רצה להזדכות גם על המע"מ וגם לזקוף את ההוצאה. זה סכום משמעותי מבחינתו".

לסיכום פרק זה אקבע כממצא עובדתי כי לא עלה בידי התובעים להוכיח את האמור בסעיף 6 לכתב התביעה. ההפך הוא הנכון. הוכח כי הצדדים הגיעו להסכמה כי במקום שטר החוב הנקוב בהסכם השכירות יוצג שיק נושא תאריך וכי השיק יופקד.

עוד הובהר כי כנגד הוצאה חשבונית והתובע 1 אישר כי הזדכה על המע"מ בגין אותה חשבונית. עוד הוכח כי התובעים לא פנו לנתבעת בבקשה להחזיר הסכום המופקד עובר לסיום ההתקשרות בין הצדדים הדברים עלו בבירור מחקירתו של התובע 1 וממילא תמכו בגרסת הנתבעת.

לא הוכח הקשר הישיר או המשתמע כפי שהשתקף מכתב התביעה בין הפקדת השיק ובין סיום ההתקשרות. התובע הבהיר בחקירתו הנגדית כי סיום ההתקשרות ועזיבת המושכר הייתה על רקע כלכלי/ עסקי בלבד ועקב תחרות קיימת או צפויה וללא קשר לנושא הפקדת השיק שממילא הייתה שש שנים קודם לכן.

עוד הובהר בעת שמיעת הראיות כי רק לקראת סיום ההתקשרות ביקשו התובעים להשיב את סכום הבטוחה ואז נתגלעה מחלוקת בין הצדדים לעניין זה לראשונה כעולה מהתכתבויות הצדדים.

מהמקובץ עולה כי לא עלה בידי התובעים להוכיח את המסכת העובדתית שתוארה על ידם בכתב התביעה ולכאורה דין התביעה להידחות כבר מטעם זה.

המסגרת המשפטית

לכאורה ניתן היה לסיים את הדיון ברכיב התביעה שעניינו השבת "סכום הבטוחה" כפי שהגדירו זאת התובעים כבר בשלב זה מאחר ולא עלה בידי התובעים להוכיח את המסכת העובדתית לה טענו הם בכתב התביעה, מסכת עובדתית אליה הם כבולים מתחילת ההליך ועד תומו לא רק על מכוח עקרון גידור החזית אלא גם מכוח עקרון תום הלב שנדמה כי לא יושם על ידם במלואו בכל הנוגע לניסוח כתב התביעה והתמודדות עם טענות הנתבעת.

בהעדר עמידה בנטל ההוכחה לגבי היסודות העובדתיים שנטענו על ידם הרי שממילא מתייתר הצורך בהמשך הדיון בהיבט המשפטי שכשלעצמו לא הוצג לא במסגרת כתב התביעה ולא במסגרת הסיכומים. יחד עם זאת, מטעמי זהירות ועל מנת שלא להותיר את הדברים בלא כלום, אתייחס בתכלית הקיצור גם לטענות המשפטיות שככל שניתן לזקקן מכתב התביעה והסיכומים.

ראשית יובהר כי הגם שהתובעים לא טענו זאת באופן ברור הרי שמטענות הנתבעת עולה כי היא עצמה הודתה בכך שראתה את הסכום שנותר ברשותה בשנת 2007 (לאחר ניכוי המע"מ) כמעין "בטוחה" ובעת סיום ההתקשרות בחרה להפעיל את הסעד העצמי בעניין זה ולחלט את הבטוחה והדברים עלו גם מהתכתבויות ב"כ הצדדים מאותו מועד.

אזכיר כי התובעים, בניגוד לנתבעת, טענו כי החילוט נעשה מראש ובטרם התבצעה כל הפרה ואולם גרסתם העובדתית בעניין זה נדחתה והדברים כבר פורטו כדבעי.

לעניין טענות הנתבעת באשר לחילוט הערובה - הנתבעת בכתב הגנתה פרשה באופן ברור את ההפרות הנטענות ביחס לתובעים ביחס לתקופת החוזה לרבות בנייה לא חוקית, תוספות למושכר ללא קבלת היתרי בנייה כחוק, הותרת נזקים במושכר לאחר פינויו ובמהלך השימוש בו, ביצוע תיקונים על חשבונה בשלבים מאוחרים יותר וכו'.

התובעים לא התמודדו עובדתית או משפטית עם טענות הנתבעת כפי שהועלו בכתב ההגנה מטעמה לעניין ההפרות הנטענות והנזקים המתוארים וטענות הנתבעת בעניין זה לא נסתרו. כפי שכבר ציינתי לעיל תצהיר התובע מספר 1 חזר על האמור בכתב התביעה ולא התמודד בשום צורה עם טענות הנתבעת באשר להפרות, מצב הנכס בעת עזיבתו וכו' הגם שעליו נטל ההוכחה בתביעה מסוג זה.

בחקירתו הנגדית אישר התובע 1 כי אכן בוצעו על ידי התובעים או מטעמם עבודות בניה שונות ללא היתר בגינן הוגש כנגד התובע 1 כתב אישום בו הוא הודה והוטל עליו קנס. דומה כי הדברים מדברים בעד עצמם. הגם שהתובע 1 טען כי הדברים נעשו בהסכמה בעל פה מול מנהל הנתבעת לא עלה בידי התובעים להציג תימוכין כלשהם לדברים.

לדוגמא:

"ש. סעיף 8 להסכם השכירות קבע שאתה רשאי לבצע סגירת חורף על חשבונך בהסכמת הבעלים ועל פי אישור. אתה מסכים איתי שלא קיימת את הסעיף הזה?

ת. מה שהובטח לי מול עו"ד אורנים שכל בעיה וכל דבר שיהיה הוא יעמוד לרשותי ונפתור את הכל מול העירייה ביחד".

וכן -

"ש. עשית עוד שינויים. ניסרת קיר בממ"ד?

ת. אחרי שקצין כבאות קבע שאני צריך עוד יציאת חירום עו"ד אורנים אישר לי בעל פה לפתוח יציאת חירום מהקיר השמאלי. זה לא קיר בממ"ד. זה קיר שעטף את החניה.

ש. אתה יכול להראות לי מסמך לגבי הסכמות לשינויים שעשית?

ת. לא. הוא אף פעם לא חתם. הוא אמר הכול בעל פה".

כך גם לגבי מצב הנכס במועד החזרתו לידי הנתבעת: התובע 1 לא ידע להציג תמונות אודות מצב הנכס במועד החזרתו, למעט נושא הסיוד במטבח:

"ש. בהסכם השכירות אתה מתחייב להחזיר את הנכס כשהוא מסויד ותקין. אתה עשית את זה?

ת. בטח. יש לי תמונות.

ש. אני מציג לך תמונות הנתבעת. איפה יש סיד? אני רואה רק טפטים וחורים.

ת. התמונות שאתה מציג לי אלה תמונות שלפני ביצעתי את התיקון. לפי מה שזכור לי גילפנו את הטפט וצבענו את הקיר.

ש. תראה לי את התמונה שמוכיחה זאת.

ת. אין לי את התמונה פה. למיטב זכרוני גילפנו את הטפט וצבענו את הקיר.

ש. אין לך הוכחה לכך?

ת. מציג תמונה של הסיוד במטבח".

כאמור, לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה לעניין מצב הנכס או התיקונים שנדרשו לטענת הנתבעת לאחר פינויו ואולם התובעים לא הצליחו להתמודד עם טענות הנתבעת בעניין זה או לסתור את הנתונים והחשבוניות שהוצגו מטעמה בעניין זה (ר' לעניין זה התצהיר המשלים מטעם הנתבעת) שסכומן עולה על סכום התביעה. כמו כן לא הוברר מדוע לא נעשתה מסירה של המושכר באופן המקובל לעניין זה - פעולה שהיה בה כדי לחסוך ולייתר מחלוקות רבות.

עם כל הכבוד לטיעוני התובעים באשר לגילם הצעיר וחוסר ניסיונם הרי שפינוי הנכס התבצע שש שנים לאחר ההתקשרות הראשונית בהסכם ויש להניח כי ברבות הזמן צברו ניסיון וידע ובין היתר הסתייעו בשירותי ב"כ. בנסיבות אלה היה מצופה כי התובעים יעמדו על מסירת המושכר בנוכחות נציג הנתבעת ותוך תיעוד הולם על מנת למנוע מחלוקות עתידיות שכבר ניתן היה לצפותן במועד סיום ההתקשרות.

למעלה מן הנדרש אציין כי לחילופין ניתן היה להגיע לאותה תוצאה אופרטיבית גם על דרך טענתה החלופית של הנתבעת דהיינו טענת הקיזוז בגין העלויות בהן נשאה עם תום ההתקשרות, הנזקים שהוצגו בראיות מטעמה וכיו"ב והאמור לעיל יפה גם לעניין זה ואסתפק בכך.

הנפקות של כל אחת מהדרכים הינה זהה והיא: דחיית התביעה ככל שהיא נוגעת להשבת סכום הבטוחה הן בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי.

לעניין רכיב עוגמת הנפש בסך של 11,000 ₪ -

רכיב זה נטען בכתב התביעה כרכיב בעלמא ולא הובאה שום ראיה או אסמכתא לפסיקת רכיב זה בשיעור זה ובכלל בתביעה מהסוג הנדון. לא ברור מדוע נתבע רכיב זה וכיצד כומת שיעורו הנקוב ואולם כאמור ממילא לא הוכחה עוגמת נפש או תשתית המצדיקה פסיקה של סכום כאמור. דין התביעה גם בגין רכיב זה להידחות בהעדר עמידה ולו בצל צלו של נטל הוכחה.

סוף דבר

התביעה נדחית.

חרף התוצאה והגם שלכאורה היה מקום לחייב התובעים בהוצאות הנתבעת הרי שלאחר ששקלתי בדבר, לפנים משורת הדין ובהתחשב במכלול נסיבות העניין - כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א סיוון תשע"ו, 17 יוני 2016, בהעדר הצדדים.