ביום 7.3.13 רכשו התובעים תנור מדגם סאוטר XL90 ביריד של חבר. התנור סופק, בהסכמה, ביום 19.8.13.

מאז ובמשך שנה הגיעו 4 טכנאים שונים ופעם אחת אף המתינו לטכנאי לשווא, והכל בגין בעיה יחידה שלא טופלה והיא לשיטת התובעים – העדר איטום מספיק.

לטענת התובעים, תחילה הבחינו בכך שמשך האפייה ארוך באופן משמעותי מן הרגיל, בהמשך ולאחר שנאמר להם כי הדבר נובע מגודלו הלא סטנדרטי של התנור, הבחינו בבריחת אדים מדלת התנור שנחזתה להיות לא אטומה דיה, לאחר מכן הובטחה החלפה של צירי הדלת אך טכנאי שהגיע הביא עימו צירים שאינם מתאימים לתנור ולבסוף נלקחה הדלת והתנור נותר ללא סגירה למשך תקופה ממושכת, עד אשר לאחר הגשת התביעה הוחזרה הדלת עם צירים חדשים, אלא שזו – כך לטענת התובעים - חזרה לסורה, אינה ישרה ואינה אטומה.

התובעים מלינים הן על איכותו של המוצר, הן על איכות השירות והן על בזבוז החשמל (לאור משך האפייה בכל פעם) וימי העבודה.

הנתבעת גרסה כי התובעים הלינו לראשונה על העדר איטום רק כחצי שנה לאחר אספקת הדלת. הנתבעת אינה מכחישה כי אמנם ביקור טכנאי אחד לא יצא אל הפועל, ובביקור טכנאי אחר לא היו בידי הטכנאי צירים מתאימים לדלת התובעים, כי אם צירים אחרים. כן אין הנתבעת מכחישה כי פירקה את צירי הדלת לפני הגשת התביעה והשיבה צירים חדשים שהותקנו בתנור סמוך לאחר הגשת התביעה – אלא שלשיטתה תיקון זה השלים את הנדרש והתובעים לא הלינו על כל בעיה בתנור לאחר מכן.

נציג הנתבעת הוסיף והסביר, בדיון שנערך בתיק, כי הדלת אינה אמורה להיות אטומה לחלוטין בסוג הדגם האמור, שכן ישנם תנורים שאיוורורם נעשה מאחור, ואילו אחרים – בהם האיוורור הוא בדלת התנור – וכך במקרה של דגם זה. על כן טען הנציג, העובדה שאדים יוצאים מכיוון הדלת לאחר התיקון, אין בה כדי ללמד על פגם בתנור.

אציין כי הצדדים הביעו, במהלך הדיון לפניי, נכונות לשתף פעולה לצורך פתרון הבעיה בתנור, ולמעשה אף הוקצה להם מועד להודיע על השלמת התיקון לאחר שנתברר כי בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בנוגע לאופי התיקון הנדרש.

מהודעת התובעים שלפניי אני למדה כי נערך נסיון לתיקון על ידי החלפת טרמוסטט התנור, אך הבעיה לא נפתרה והתובעים עומדים על תביעתם וחוזרים על טענותיהם. נראה אם כן כי אין בידי הצדדים להגיע להסכמות לסיום הסכסוך ולמציאת פתרון לבעיה – ומכאן פסק דיני זה.

לאחר ששמעתי את הצדדים ראיתי לנכון לקבל את עיקרי התביעה ואבהיר:

1. התובעים הותירו רושם מהימן על ביהמ"ש בעדותם, ונוכחתי כי הגם שאינם מבינים במבנה הפיזי של התנור ובאופן עבודתו, הרי שהם בקיאים די והותר ובעלי נסיון חיים להעיד על משך אפיה סביר בתנור, לרבות תנור בגודל של תנור זה. בהתאמה, התרשמתי כי אכן מדובר בתנור שאינו מתפקד כנדרש.

2. אין חולק כי פניה ראשונה לנתבעת בנוגע לתפקודו של התנור נערכה זמן ממושך לאחר קבלתו (בחודש פברואר).

3. הנתבעת ציינה כי סיבת הפניה הראשונה היא "תנור לא עובד", ואולם שוכנעתי כי התובעת הבהירה שהתנור אינו מתפקד כנדרש בשל העדר איטום מספיק של הדלת.

4. משמצאתי להאמין לדברי התובעים (אשר במרבית הסוגיות אף תאמו את גרסת הנתבעת) אני מאמינה כי הדלת אינה ישרה, כי בריחת האדים הינה מצד אחד בלבד של הדלת בשל זווית סגירתה, כי הדלת הותקנה מחדש ב- 16/9 עם צירים שהם לכאורה תואמים – אך בחלוף זמן שוב נטתה על צידה ושוב החל החום בורח והתפקוד יורד.

5. שוכנעתי כי סיבת העיכוב בין הפניה הראשונה לשניה נבעה ממחלתה הזמנית של התובעת ולא בשל זניחת הטענה.

6. בשים לב לתיאור מצב התנור לאחר התיקון האחרון – מצאתי כי קיימת סבירות גבוהה לכך שתופעת בריחת החום וסטיית הדלת החלה להופיע רק בחלוף זמן שימוש, ולא מיד עם אספקתו – ועל כן נדמה כי מדובר היה בפגם נסתר שלא היה ידוע ביום קבלת המוצר.

7. מכל האמור עד כה נחה דעתי כי מדובר בפגם במוצר העולה כדי אי התאמה נסתרת, עליה דיווחו התובעים מיד עם ההחמרה בתפקוד המוצר.

עוד שוכנעתי כי הנתבעת לא מילאה חיוביה לתקן את המוצר בתוך זמן סביר לאחר שהתבררה התקלה, וכי למעשה לקח לנתבעת למעלה מחצי שנה כדי "לפתור" את הבעיה באמצעות החלפת הצירים.

לבסוף שוכנעתי כי החלפת הצירים כאמור – מה שנדמה כי אמור היה להיות התיקון הנדרש לשם פתרון אי ההתאמה – לא פתרה את הבעיה, ולמעשה נדמה כי מדובר בפגם במוצר אשר לא ניתן לתקנו (ככל הנראה בשל אי התאמה בין חוזק הצירים לבין משקל הדלת) ולפיכך זכאים התובעים לסעדים עפ"י הדין.

8. בהתאמה, ראוי היה להורות על ביטול העסקה וביצוע השבה הדדית.

יחד עם זאת – התובעים לא הציגו את קבלת הרכישה ועלות התנור לא הובררה.

בנוסף, לא הציגו התובעים ראיות לעניין שווי יום עבודה של התובעת (מי שלשיטתם עובדת כמטפלת רפלקסולוגית בעסקו של בנה ומי שלקחה את ימי החופש לצורך ביקורי הטכנאים) לצורך קביעת שיעור הנזק.

9. במצב דברים זה – ובהעדר ראיות לעניין העלויות והנזקים כאמור, אני רואה לנכון לקבוע על דרך האומדנא.

כך – עלות התנור המשולב תועמד על סך של 3,000 ₪ ועלות ימי העבודה על סך של 250 ₪ ליום (60 ₪ לשעת טיפול מכפלת כ- 4 טיפולים ליום נוכח גילה של התובעת והעובדה שזו מספקת טיפולים, לפי גרסת התובעים, בבתים ומכונים לפי דרישה), ובמכפלת 6 ימי ביקור טכנאי מתוכננים = 1,500 ₪.

כן אני מחייבת את הנתבעות בפיצוי התובעים בגין ביקור טכנאי שלא בוצע בסך של 600 ₪.

מכל האמור – אני מורה על ביטול העסקה – כך שהנתבעת תשלם לתובעים בגין השבת התמורה ופיצוי בגין נזקים בעין סך כולל של 5,100 ₪ בתוך 30 ימים מהיום.

בתוך מועדים אלו רשאית הנתבעת, בתיאום של 3 ימים מראש, להגיע אל בית התובעים וליטול את התנור מן הבית. לא תפעל לתיאום האמור ולנטילת התנור – יראו אותה כמי שמוותרת על זכותה לקבלת התנור, מבלי שתגרע חובתה לבצע התשלום כאמור מעלה.

בנוסף אני מחייבת את הנתבעות לפצות את התובעים בגין הנזק הבלתי ממוני שהיה מנת חלקם, וכן בהוצאות משפט בגין ההליך כאן, בסך כולל של 1,000 ₪ נוספים, אשר ישולמו אף הם בתוך 30 ימים מהיום.

כל התשלומים כאמור ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תעביר העתק פסה"ד לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ה, 05 יולי 2015, בהעדר הצדדים.