25 נובמבר 2016

מבוא

1. לפניי תביעת התובע לדמי אבטלה לתקופה שמחודש אפריל 2012 ועד חודש יולי 2012.
2. הנתבע (להלן: "הנתבע" או "המוסד") כופר בזכאות התובע לדמי אבטלה ומעלה בפתח טיעוניו טענת התיישנות.
3. ביום 29/4/15 התקיים קדם משפט שבמהלכו הוצע לתובע לפנות לקבלת סיוע בלשכה לסיוע משפטי, בין היתר, נוכח קשיי שפה והבנה. מאחר והתובע לא פעל בהתאם להצעה זו ניתנה ביום 15/3/16 החלטה המציינת כי הפלוגתאות בתובענה הינן האם תביעת התובע התיישנה והאם בדין חושבו דמי אבטלה שקיבל התובע.
4. ביום 22/11/16 התקיים דיון הוכחות. בפתח דיון ההוכחות הודיע התובע כי הוא אינו מעוניין בייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי ומבכר לייצג את עצמו.

עיקרי העובדות מושא התביעה

1. התובע הגיש למוסד טופס תביעה לדמי אבטלה ביום 8/12/11 (להלן: "טופס התביעה") [מוצג ד']. בסעיף 3 לטופס התביעה צויין כי החודש הראשון שבגינו דורש התובע דמי אבטלה הינו מרץ 2011.
2. לתובע שולמו דמי אבטלה, כדלקמן: בחודש יולי 2011 שולם לו סך של 2,204 ₪. בחודשים אוגוסט – ספטמבר 2011 לא שולמו דמי אבטלה. בחודש אוקטובר 2011 שולם לו סך של 315 ₪, בגין שני ימי התייצבות, בדצמבר 2011 שולם לתובע סך של 2,833 ₪, בינואר 2012 שולם לו סך של 4,286 ₪ ובחודש פברואר 2012 שולם לו סך של 3,969 ₪.
3. לטענת הנתבע תשלום דמי האבטלה בוצע בהתאם לימי ההתייצבות בפועל בלשכת התעסוקה ועד מועד הזכאות המקסימלית מכוח טופס התביעה, קרי עד סוף חודש פברואר 2012.
4. התובע טוען כי "כל הזמן הייתי מובטל" ומשכך טוען שהינו זכאי לדמי אבטלה גם בגין החודשים שלאחר חודש פברואר 2012 ועד אוגוסט 2012.
5. ביום 7/3/12 נשלח לתובע ע"י המוסד מכתב שכותרתו "תשלום דמי אבטלה", אשר מפרט, בין היתר, את ימי האבטלה שדווחו בחודש פברואר 2012 ואת התשלום בגין דמי אבטלה שקיבל התובע בגין חודש פברואר 2012 (להלן: "מכתב הזכאות").
6. התביעה הוגשה לבית הדין ביום 4/9/14, כשנתיים וחצי לאחר משלוח מכתב הזכאות.

דיון והכרעה

שאלת ההתיישנות

1. לאחר ששקלתי את הטענות ועיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין מצאתי כי יש לקבל את הטענה המקדמית שהעלה המוסד ולדחות את התביעה מפאת התיישנות. להלן אפרט טעמיי.
2. תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) התש"ל - 1969 קובעת כי תובענה לבית הדין תוגש בתוך 12 חודשים ממועד מסירת הודעה לעובד בדבר החלטת המוסד לביטוח לאומי בתביעתו.
3. בהתאם להלכה פסוקה ועקבית אין לבית הדין סמכות להאריך מועד להגשת תובענה אשר קבוע בחוק או בתקנות, אלא אם הוסמך לכך באופן מפורש בחוק (דוגמת סעיף 17א לחוק הגנת השכר, התשי"ח 1958) או בחקיקת משנה ובתנאים שנקבעו בהם. זאת מהטעם שמדובר במועד לעשיית פעולה כדי להביא את העניין לבית הדין, להבדיל מפעולה הנעשית במהלך המשפט עצמו, לגביה רשאי בית הדין לפי שיקול דעתו להאריך מועדים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"א - 1991 (עב"ל (ארצי) 31/98 סולן נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 481; עב"ל (ארצי) 681/08 אבו רמוז סמיר נגד המוסד לביטוח לאומי, (25.6.2009)).
4. חריג לכלל המתואר לעיל הוא כאשר מתקיימת אחת העילות הנקובות בחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958, להארכת מועד או הפסקת מירוץ ההתיישנות (דב"ע לו/ 0-11 בר אילן – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 340 (1976)).
5. אמנם זכות הגישה לערכאות מחייבת פרשנות מצמצמת של הוראה המונעת פנייה לערכאות (עב"ל (ארצי) 197/09 סעדיה נגד המוסד לביטוח לאומי (5.10.10)). יחד עם זאת הלכה פסוקה היא כי גמלאות המוסד לביטוח לאומי נועדו בעיקרו של דבר לקיום השוטף. האפשרות לצבור את הגמלאות עד לעת שיחפוץ מבוטח להגיש תביעה לגביהן נוגדת את תכלית תשלומן ולפיכך נקבע בחוק מועד להגשת תביעה לגמלת כסף מהמוסד לביטוח לאומי ונקבעו בתקנות מועדים להגשת תובענות וערעורים לבית הדין לעבודה (עב"ל (ארצי) 27/03 המוסד לביטוח לאומי – חזן (2/6/04); דב"ע (ארצי) נז/ 0-150 מוזס – המוסד לביטוח לאומי, (10/2/99); עב"ל (ארצי) 655/07 רוסו – המוסד לביטוח לאומי (7/2/10)).
6. מכתב הזכאות נשלח לתובע עוד ביום 7/3/12. אין חולק כי המכתב הגיע לידי התובע בסמוך למועד המשלוח וכי לא נסתרה החזקה שנקבעה בעב"ל (ארצי) 41882-03-14 הרצל צרור נגד המוסד לביטוח לאומי (18/5/15).
7. מהראיות שהוצגו בפני שוכנעתי כי זמן קצר לאחר קבלת מכתב הזכאות, משלא התקבלו אצל התובע תשלומים נוספים בגין דמי אבטלה ולכל המאוחר בראשית חודש אפריל 2012, הבין התובע כי לשיטת המוסד הוא אינו זכאי לדמי אבטלה נוספים בגין החודשים מרץ 2012 ואילך. אבהיר מסקנתי.
8. ביום 24/4/12, כחודש וחצי לאחר קבלת מכתב הזכאות, הגיש התובע למוסד מכתב בכתב ידו (המכתב צורף כנספח לתביעת התובע) במסגרתו הוא מבקש לברר מדוע לא קיבל דמי אבטלה בגין חודש אפריל 2012. ממכתב זה עולה כי התובע ידע, בסמוך לאחר מועד משלוח מכתב הזכאות, כי לא קיבל דמי אבטלה בגין מלוא החודשים אותם הוא דורש ואף פעל בענין זה ופנה למוסד על מנת לברר את נימוקי הסירוב.
9. התובע פנה עם מכתב הזכאות גם לעמותת קו לעובד וזו שלחה למוסד מכתב נושא תאריך יום 6/6/12 (להלן: "מכתב קו לעובד"). ממכתב קו לעובד עולה כי התובע קיבל את מכתב הזכאות בסמוך למועד המשלוח והבין כי "לעובד הופסק תשלום דמי אבטלה והעובד טרם קיבל תשלום דמי אבטלה לחודשים מרץ אפריל ומאי 2012", על אף שלכאורה בהתאם למכתב הזכאות לתובע "נותרה יתרת ימים לתשלום בסך 89 ימים". במכתב קו לעובד נדרש המוסד לתת לתובע הסבר בדבר זכאותו לדמי אבטלה ומדוע אינו זכאי לסכומים נוספים בגין דמי אבטלה. עוד התבקש המוסד "לצייד את העובד בתשובה בכתב".
10. לתיק בית הדין הוגש מכתב קו לעובד, נושא חותמת הנתבע מיום 7/6/12, אשר עליו מצויין בכתב יד "היה אצלי בקבלת קהל. קיבל הסבר ומסר לי מכתב ביד". מתרשומת זו עולה כי בראשית חודש יוני 2012, 3 חודשים לאחר משלוח מכתב הזכאות, קיבל התובע, לכאורה, הסברים בדבר הטעמים לתשלומים שאושרו לו והסיבות לכך שבגין תקופה מאוחרת יותר לא שולמו דמי אבטלה.
11. בנוסף הוגש לתיק בית הדין, ע"י התובע, מכתב הזכאות, עליו קיימת תרשומת בכתב יד מאת מנהלת מחלקה בכירה בנתבע. בתרשומת צויין כי "התובע הגיש תביעה לדמי אבטלה לתאריך קובע 1/3/11, נוצרה שנת אבטלה החל מ- 1/3/11 ועד 29/2/12. לא ניתן לשלם דמי אבטלה מעבר לת' 2/12 גם והמבוטח לא ניצל את כל ימי הזכאות עד 29/2/12. עליו להגיש תביעה חדשה על מנת שנוכל לבדוק את זכאותו..". התרשומת אינה נושאת תאריך אולם ניתן להניח כי היא נמסרה לתובע במענה למכתב קו לעובד, במסגרתו התבקש המוסד לצייד את התובע בתשובה כתובה.
12. יתרה מכך, בעניינו של התובע נשלחו מכתבים גם למשרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור. לתיק בית הדין הוגשו מכתבים המעידים על התכתבות בין הנתבע לבין משרד מבקר המדינה בעניינו של התובע. מכתב הנתבע למבקר המדינה מיום 28/1/13 [מוצג ב'], כעשרה חודשים לאחר משלוח מכתב הזכאות, מציין את הטעמים בגינם לא קיבל התובע דמי אבטלה בגין התקופה שלאחר חודש פברואר 2012. המכתב מציין, בין היתר, כי "החל מ 3/12 אינו זכאי לדמי אבטלה מאחר והסתיימה שנת האבטלה ולא הוגשו תביעה חדשה ותלושי שכר עבור החודשים בהם עבד בשנת האבטלה (למעט תלוש שכר עבור 17 ימי עבודה בחודש 11/11). אם תוגש תביעה חדשה לאבטלה בצירוף תלושי שכר עבור החודשים שבהם עבד במהלך שנת האבטלה נבחן זכאותו מחדש".
13. מהמסמכים שהוגשו לתיק בית הדין עולה בבירור כי התובע קיבל את מכתב הזכאות בסמוך למועד המשלוח ובמועדים הסמוכים למועד משלוח מכתב הזכאות קיבל התובע תשובות המבהירות את עמדת המוסד, אשר דוחה את בקשת התובע לקבלת דמי אבטלה למועדים מאוחרים יותר, באמצעות הגורמים השונים אליהם פנה. התובע אף לא העלה כל טענה אחרת בענין זה ולא הכחיש את עצם קבלת מכתב הזכאות בסמוך למועד המשלוח ואף לא הכחיש כי הבין כבר מחודש אפריל 2012, לכל המאוחר, כי המוסד דוחה את בקשתו לקבלת דמי אבטלה בגין החודשים מרץ 2012 ואילך.
14. שוכנעתי כי עמדת המוסד, לפיה התובע זכאי לקבל דמי אבטלה רק בגין התקופה שהסתיימה בחודש פברואר 2012, כך שאינו זכאי לדמי אבטלה בגין חודשים מאוחרים יותר, היתה ידועה לתובע עוד מראשית חודש אפריל, לכל המוקדם. התובע אף פעל לבירור נימוקי המוסד לסירוב ופנה למוסד, החל מחודש אפריל 2012 בנסיון לשנות את ההחלטה. פניות התובע נעשו הן באופן עצמאי והן באמצעות עמותת קו לעובד. נוכח ההתכתבויות שהוצגו לתיק בית הדין בין המוסד לבין משרד מבקר המדינה בעניינו של התובע, יש להניח כי נערכה פניה בענין זה גם למשרד מבקר המדינה, וזאת ע"י התובע או ע"י מי מטעמו.
15. חרף ידיעה ברורה זו התובע הגיש לבית הדין את התובענה דנן רק בחודש ספטמבר 2014, כשנתיים וחצי לאחר שסורבה דרישתו לדמי אבטלה בגין החודשים מרץ 2012 ואילך.
16. אבהיר כי לא נטענו וממילא לא הוכחו אילו מחריגי חוק ההתיישנות.
17. מטעם זה ומשלבית הדין אין סמכות להאריך מועדים להגשת תובענות הרי שאין מנוס מדחיית התובענה מחמת התיישנות.
18. בשולי הדברים ולהשלמת התמונה אציין כי לא נעלמה מעיני העובדה שהתובע ציין בכתב התביעה כי תביעתו מוגשת כנגד החלטת הנתבע בעניינו מיום 1/4/12. אין בעובדה זו כדי לשנות מקביעתי בדבר התיישנות התביעה. ראשית, מהטעם שלא הוצגה כל החלטה מחייבת מיום 1/4/12 ושנית – ממילא אפילו היה המועד הקובע בקשר עם החלטת המוסד בנוגע לזכאות לדמי אבטלה בתאריך 1/4/12 הרי שבהתחשב במועד הגשת התביעה לבית הדין היה מקום לקבל את טענת ההתיישנות שהעלה הנתבע גם בהתייחס למועד זה. כך או כך, התביעה התיישנה.
19. למעלה מן הדרוש, אבהיר להלן כי יש מקום גם לדחות את התובענה לגופה.

דיון והכרעה לגופן של הטענות

1. טופס התביעה [מוצג ד'] אשר הוגש לנתבע ביום 8/12/11, כעולה מחותמת "נתקבל" מציין במפורש בסעיף 3 לו כי "החודש הראשון בו התייצבת בלשכת שירות התעסוקה ובגינו אתה דורש דמי אבטלה" הינו מרץ 2011. התובע לא הכחיש בחקירתו כי אכן ציין את חודש מרץ 2011 כחודש הראשון אשר בגינו תבע דמי אבטלה, אולם ציין כי "זאת טעות שלי. אני רק מדצמבר מובטל" [עמ' 3 ש' 30 לפרוטוקול הדיון מיום 22/11/16].
2. לאחר ששקלתי את הדברים שוכנעתי כי אין מקום לקבל את הטענה בדבר טעות, לכאורה, ברישום. אבאר מסקנתי.
   1. ראשית, התובע אינו טוען כי המועד הקובע, קרי חודש מרץ 2011, לא צויין על ידו בטופס התביעה. התובע לא נותן כל הסבר לטענה הלקונית והמאוחרת לפיה מקור הרישום בטעות, לכאורה.
   2. שנית, סעיף 3 הינו הסעיף היחיד בטופס התביעה אשר לצידו מופיעה לכאורה חתימת התובע. החתימה מחזקת את ההנחה כי התובע היה ער למועד שצויין בטופס התביעה כמועד אשר בגינו והחל ממנו נתבעים דמי אבטלה.
   3. שלישית, בטופס התביעה מצויין בסעיף 8 כי אצל המעסיק האחרון "ולדיאור" הועסק התובע עד חודש מרץ 2011 וכן מצויין כי הפיטורים ממעסיק זה נכנסו לתוקפם מיום 28/3/11. הפרטים שמולאו בסעיף 8 לטופס התביעה מתיישבים עם הפרטים שמולאו בסעיף 3 לטופס האמור.
   4. רביעית, עובדת היותה של ולדיאור עבודות חשמל בע"מ מעסיקה אחרונה, עולה בקנה אחד עם מכתב הפיטורים מיום 14/3/11 מאת מעסיקה זו, אשר בו מצויין כי התובע עבד בחברה זו עד יום 27/3/11 [מוצג ה'].
   5. חמישית, הצהרת התובע בסעיף 3 לטופס התביעה כי הדרישה הינה לדמי אבטלה בגין התקופה שמתחילה בחודש מרץ 2011, מתיישבת עם מכתב שנשלח לתובע ביום 8/12/11 מאת המוסד (צורף כנספח לכתב התביעה) ממנו עולה כי לטופס התביעה צורפו שני סוגי מסמכים - מכתב פיטורים ותלושי שכר מספטמבר 2009 ועד מרץ 2011. יש במסמכים אלה, אשר צורפו ע"י התובע עצמו לטופס התביעה, כדי להעיד על כוונת התובע כי אכן תביעתו לדמי אבטלה תתייחס למועד שמתחיל במרץ 2011, מועד בו סיים עבודתו בחברת ולדיאור עבודות חשמל בע"מ.
3. מכלול הנימוקים האמורים מצאתי לקבוע כי ציון חודש מרץ 2011 על גבי טופס התביעה כמועד הראשון ממנו נדרשים דמי האבטלה נעשה בכוונת מכוון וכי התובע אכן התעתד לתבוע, בעת מילוי טופס התביעה, דמי אבטלה בגין התקופה שהחלה בחודש מרץ 2011.
4. סעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה 1995 (להלן: "החוק") קובע כי ה"תאריך הקובע" לענין מבוטח בביטוח אבטלה הינו "ה-1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה".
5. סעיף 17 (ג) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה) תשל"ג 1972 קובע כי "תביעה לגמלה לפי סימן זה תוגש למוסד פעם אחת בכל תקופה של שנים-עשר חדשים שלאחר התאריך הקובע כמשמעותו בסעיף 127ד לחוק".
6. על כן ובהתאם להוראות הדין, משצויין בטופס התביעה כי התביעה לדמי אבטלה הינה מחודש מרץ 2011, הרי שהתביעה אכן יכולה להתייחס לכל היותר לתקופה שמ 1/3/11 ועד 29/2/12.
7. מטעם זה, אשר נעוץ במועד שלגביו נדרשו דמי אבטלה לראשונה ובהגדרת הדין לתקופת אבטלה אליה מתייחסת תביעה לדמי אבטלה, ממילא לא ניתן היה לקבל את התביעה, שכן היא מתייחסת למועדים אפריל 2012 עד אוגוסט 2012, אשר מאוחרים לתקופה המקסימלית האפשרית.
8. אציין בהקשר זה כי מהמכתבים שהוגשו לתיק בית הדין עולה שנמסר לתובע, במספר הזדמנויות שונות, כי יש באפשרותו להגיש תביעה חדשה לדמי אבטלה, אשר תבחן ע"י הנתבע. הדברים צויינו הן בתרשומות בכתב יד, מאת נציגי הנתבע, אשר נמסרו לידי התובע והן במכתבי הנתבע למשרד מבקר המדינה. חרף הסברים אלה התובע, ככל הנראה, לא שעה לעצות ולא פעל להגשת תביעה חדשה לדמי אבטלה, לתקופה שמתחילה בחודש מרץ 2012.
9. בכל הנוגע לדמי האבטלה אשר שולמו לתובע בפועל בגין התקופה שמחודש מרץ 2011 ועד חודש פברואר 2012, הרי שלא ברור מטענותיו של התובע, האם אלה יוצאות גם כנגד התשלומים לתקופה האמורה.
10. למען הסר ספק וכדי שפסיקתי לא תצא חסרה בהקשר זה אציין כי מצאתי לקבל את טענות הנתבע גם בהתייחס לסוגיה זו.
11. לטענת הנתבע שולמו לתובע, בגין התקופה שמיום 1/3/11 ועד יום 29/2/12, דמי אבטלה בגין ימי התייצבותו בפועל בלשכת התעסוקה, בהתאם לתקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה) תשל"ג 1972. כך שולמו לתובע בגין חודש יולי 2011 סך של 2,204 ₪. בחודשים אוגוסט – ספטמבר 2011 לא שולמו דמי אבטלה. בגין חודש אוקטובר 2011 שולם לו סך של 315 ₪, עבור שני ימי התייצבות, בגין חודש דצמבר 2011 שולם לתובע סך של 2,833 ₪, בגין חודש ינואר 2012 שולם לו סך של 4,286 ₪ ובגין חודש פברואר 2012 שולם לו סך של 3,969 ₪.
12. טענת המוסד בנוגע לתשלומים שבוצעו בפועל בגין דמי אבטלה לא נסתרה ונראה כי היא מתיישבת עם האישורים שהוגשו לתיק בית הדין, ובין היתר המסמכים הבאים: אישור מעסיק ולדיאור עבודות וחשמל מיום 14.3.11 בו מצויין כי התובע עבד בחברת ולדיאור עבודות חשמל בע"מ החל מיום 27.9.10 ועד ליום 27.3.11; פסק דין בהליכים ד"מ 3107-08-12 וצ"ו 8563-08-12, מהם עולה, לכאורה, כי התובע עבד החל מיום 30.3.11 ועד ליום 28.10.11 בחברת עתיד (פ.ו) עבודות חשמל, אך לא נמסרו לו תלושי שכר. תקופת עבודה זו בחברת עתיד (פ.ו.) עבודות חשמל מתיישבת עם טענתו של התובע בכתב התביעה. בנוסף, בהתאם לאישור מעסיק מיסמי כוח אדם בע"מ מיום 30.4.12 התובע עבד באמצעות חברת מיסמי כ"א בע"מ החל מיום 31.10.11 ועד ליום 24.11.11.
13. כאמור, מטענות התובע לא ברור האם הוא משיג על תשלומים ששולמו בפועל והאם הוא מלין על כך שלכאורה התייצב בלשכת התעסוקה באופן שמזכה אותו בדמי אבטלה רבים יותר לתקופה שבין מרץ 2011 לפברואר 2012.
14. מכל מקום, וככל שקמה טענה בדבר אי תשלום בגין ימי התייצבות בפועל הרי שלא מצאתי לקבלה.
15. ראשית, הטענה לא הוכחה ואילו טענות הנתבע בהקשר זה לא נסתרו ואף מתיישבות, לכאורה, עם מסמכים שהוגשו לתיק בית הדין.
16. שנית, ממילא יש מקום להעלות טענות מסוג זה נגד שירות התעסוקה, שאינו בבחינת נתבע בתביעה זו.
17. ערה אני לכך שהתובע הגיש כנספחים לכתב התביעה העתקים של פתקים מאת לשכת שירות התעסוקה אשר מתייחסים למועדים המאוחרים לחודש פברואר 2012 וכותרתם "הפניה לפקיד". אין במסמכים אלה, אשר צויין בהם (למעט באישור אחד מיום 3/4/12) כי התובע "לא זוהה ע"י המערכת" כדי להעיד על זכאות לדמי אבטלה בגין הימים המצויינים באישורים. כך או כך, כאמור טופס התביעה יכול להתייחס, לכל המאוחר, לתקופה שעד יום 29/2/12 ומשכך אין באלה כדי לעלות או להוריד.

סוף דבר

1. התביעה נדחית, הן בשל טענת ההתיישנות והן לגופה, מהנימוקים המפורטים לעיל.
2. לאור טיבו וטבעו של ההליך - אין צו להוצאות.
3. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד חשוון תשע"ז, (25 נובמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.