<#2#>

נוכחים:

ב"כ משפחת אפשטיין – עו"ד ארצי בן יעקב

ב"כ המוכר, יחידי המוכר ועו"ד פורת – עו"ד פורת ועו"ד ניר גולדנר

פרוטוקול

בית המשפט: אנו נתמקד בערעור על פסה"ד של כב' השופט תמיר, כי יש למעשה הסכמה שהוא אמור לחרוץ גם את גורל הערעור השני.

עו"ד בן יעקב: חוזר על עיקרי הטיעון.

בית המשפט: בית משפט קמא הגיע לתוצאה שהגיע אליה בשני נימוקים שלמעשה לכל אחד מהם יש קיום עצמאי. הנימוק האחד היה שהוכח להנחת דעתו על יסוד העדות של עו"ד פורת שהעיכוב בהעברת הזכויות היה מסיבות שלא תלויות במוכרים. הנימוק השני היה וכאמור מדובר בנימוק עצמאי, שהקונים הפרו את ההתחייבות שלהם לשלם את מלוא שכר הטרחה במעמד חתימת החוזה, וגם לא קיימו את ההתחייבות להמציא את כל מסמכי העברה, אישור מיסים, מס רכישה וכיוצא בזה, ולכן נוכח סעיף 9.1 לחוזה לא הבשילה החובה של המוכרים להעביר את הזכויות. אדוני בעיקרי הטיעון את כל הטיעון שלו מיקד בנימוק הראשון, אבל כאן אנו מזמינים את אדוני, להתמודד עם הנימוק השני.

עו"ד בן יעקב: אתחיל בראשון ואעבור לשני. קודם כל הדבר הבסיסי שלי הפריע בפסה"ד זה העברת נטל ההוכחה. ברגע שיש בכתובים בזמן אמת בשנת 2005 שכבוד עוה"ד שטיפל בבית הזה במשך שנים, כותב לעוה"ד דאז את הסיבות האמיתיות לעיכובים ברישום מפרט אחת לאחת, חוזר בכתב ההגנה שהגיש מטעמו, לפני שהגיש כתב הגנה משותף, חוזר עליהם ברחל בתך הקטנה, סעיפים אחד לאחד, בא בימ"ש קמא ומתעלם מזה לחלוטין, ואומר שעול ההוכחה היה על התובעים להוכיח את אי העיכוב ברישום, זה לא יעלה על הדעת. זה נמצא בכתובים.

בית המשפט: אבל אם בימ"ש מקבל את עדות עו"ד פורת ומאמין לו, אז גם אם הנטל הוא על עו"ד פורת הרי שהנטל הורם.

עו"ד בן יעקב: יש הוכחות בכתובים של אותו עו"ד פורת שכותב בזמן אמת, וחוזר עליהם בכתב הגנה, זה לא באימרה, פירוט של דברים עובדתיים ואחר כך בעדות אומר שזה היה באשמת גורמים אחרים.

בית המשפט: נניח לצורך השאלה שאנו מקבלים את הטענה שלו וקובעים שלא הוכח שהאיחור נבע מסיבות חיצוניות. עדיין אדוני צריך להתמודד עם הנימוק השני.

עו"ד בן יעקב: מפנה לעובדה שב – 2009 נרשם הבית המשותף, לא משנה שהייתה טעות של עו"ד פורת שהתייחס ל – 2007. עד 2012 לא הייתה כל הוכחה בפני בימ"ש קמא שעו"ד פורת פנה למערערים, לא פנו. הם פנו מיוזמתם ב – 2012 לברר מה קרה עם הבית, ואז הגיעה השאלה של מסירת אישור העיריה.

בית המשפט: בשנת 2004 על פי הממצאים של פסה"ד היה שיג ושיח מאד אינטנסיבי בין הצדדים.

עו"ד בן יעקב: ב – 2012 הייתה פניה של המערערים לברר מה עלה בעניין הרישום, אז היה בפני בימ"ש קמא הייתה עדות גב' אפשטיין מה היא הבינה שביקשו ממנו, שאין חובות לעיריה שהיא המציאה, אני מפנה את ההרכב לעניין של התשובות ולחקירה, ולא הביאו את מי שדיברה עם גב' אפשטיין, הכל זה עדות שמיעה, ונעלמו מסמכים שלא הייתה התכתבות מ – 2009 ל – 2012 נעלמו כי עברו משרד, זה תשובות לא ראויות של משרד עורכי דין. אני מגיע לטענה העיקרית – "התירוץ" של אי הרישום לא היה בגלל אי המצאת האישור של העיריה, כי עובדה היא שהיה מכתב של עו"ד פורת שאמר שהמסמכים מצויים בידו אבל הוא לא רושם כי חייבים לו מע"מ של שכ"ט. הייתה מחלוקת בעת חתימת ההסכם על נושא זה, עו"ד רונן היה מייצג, היה ויכוח כנראה בזמנו, וזה נשאר במחלוקת, והייתה חליפת מסמכים והסכימו לכיוון פשרה מסוים, ואמרו שחצי של 9400 ₪ ישולם בזמן שאעביר את הדירה בטאבו. לימים הייתה פניה ללשכת עוה"ד מצד המערערים, והתשובה של עו"ד פורת הייתה שעברו 8 שנים וזה נדחה, ואי אפשר לקיים את זה עכשיו. לא הבנתי את הנימוקים, למה יש התיישנות. גם השופט דלמטה טעה כי הייתה הסכמה מפורשת כבר אז בעת חתימת ההסכם שזה היה שנוי במחלוקת ויש חליפת מסמכים. זו לא הייתה הפרה.

בית המשפט: כשלא מקיימים משהו כי זה שנוי במחלוקת זו לא הפרה?

עו"ד בן יעקב: הייתה הסכמה בכתב לתשלום חצי בעת הרישום.

בית המשפט: אתם לא הסכמתם לשום דבר בשום שלב. זה הממצאים של פסה"ד.

עו"ד בן יעקב: זה לא נכון, היה מכתב של מר אפשטיין שהוא אמר שהוא מסכים לחצי בעת הרישום ולזה לא ניתנה תשובה, ועל זה חברי נחקר. כך זה נשאר. התווכחו על נושא המע"מ.

בית המשפט: עו"ד פורת הציע כפשרה להפחית את החוב בתנאי שהתובעים ישלמו מיד לאחר רישום הבית המשותף אבל לפני הרישום של הדירה הספציפית על שם הקונים. זה סעיף 31 לפסה"ד. לזה לא הייתה הסכמה, סעיף 33. התובע נכון שהסכים לשלם בסוף אבל רק אחרי שהדירה הספציפית נרשמת על שמו וזה סעיף 33 לפסה"ד. בסעיף 34 בית המשפט מסיק מזה ובצדק אין טעות משפטית במסקנה הזו, שהואיל ולא התקבלה הצעה אלא ניתנה הצעה חדשה, שלא היה לה קיבול של עו"ד פורת, ולכן אין הסכם. נשארים עם כך שאין מחלוקת ששכה"ט לא שולם כפי שהיה צריך להיות משולם, במועד חתימת החוזה. אנו ערים לכך שהייתה מחלוקת ממה גוזרים אותו, אבל בהינתן שהמחלוקת הזו הוכרעה בסופו של דבר לחובת הקונים, המסקנה שמתחייבת היא שהם לא שילמו, לא עמדו בחיובים שלהם. ב – 2004 יש גם מכתב "תמציאו לנו את המסמכים שנדרשים להעברת הזכויות", וברגע שההתחייבויות האלה לא קוימו, לא קמה החובה לרשום את הזכויות זה מחיר שמשלם קונה שלא מקיים את ההתחייבויות שלו.

עו"ד בן יעקב: אני מבדיל בין שני דברים, לבוא ב – 2012 אחרי ש – 10 או 12 שנה לא נרשם הבית, הבית לא נרשם לא בגלל אי הבאת אישורי בניה, זה מה שאני רוצה להפנות את כבודכם, זו לא הסיבה. ב – 2012 פנו אליו להביא את אישור העיריה. העיכוב ברישום לא בגלל אישור עיריה.

בית המשפט: כדי לתבוע וכדי שתהיה זכות צריך לשכנע אותנו שהייתה לכם זכות שהדירה תירשם על שמכם שהופרה.

עו"ד בן יעקב: הבאת האישור שלטענת גב' אפשטיין הביאה מה שביקשו ממנה אני לא נכנס לזה ואני לא נסתר, לא הובאה אותה מזכירה או מנהלת משרד של עו"ד פורת שתעיד או תסתור את מה שאמרה, היא אמרה שביקשו ממנה להביא אישור שאין חובות לעיריה וזה היא הביאה. הרישום נעשה מבלי שיביאו את האישור. אבל אנו מדברים על המהות על האיחור ברישום שלא היה באשמת הנתבעים, ולא באשמת אי הבאת האישור, זה מה שאני מפנה את כבודכם.

בית המשפט: נצא מתוך הנחה כדי להמחיש את הקושי בטענות אדוני, שגם לא הייתה משולמת מלוא תמורת הדירה, ובמקביל יש לנו איחור שאנו מניחים שהוא בגלל הקבלן. נדמה לי שלא יכולה להיות מחלוקת שבסיטואציה הזו שהקונה לא קיים את ההתחייבויות שלו, הוא לא זכאי שהדירה תירשם על שמו.

עו"ד בן יעקב: אני מאשר.

בית המשפט: אם כך נעיין ביחד בסעיף 9.1 לחוזה. הסעיף לא מבחין בין התחייבות זו להתחייבות אחרת. ובכל מקרה ההתחייבות לשלם שכ"ט במעמד חתימת החוזה היא התחייבות חשובה, אין סיבה להקל בה ראש וגם נושא המסמכים נכון שהקבלן או מי שמטפל עבורו יכול אולי לאסוף את המסמכים בעצמו, אבל אם יש בחוזה התחייבות שהקונה צריך להמציא את המסמכים, למה לאיין את ההתחייבות מהעולם?

עו"ד בן יעקב: אלף לא פנו אליו, לכל אורך ההוכחות הכל מזכירה אמרה וגב' אפשטיין היא אישה מאד אמינה, ובימ"ש קמא לא הטיל ספק באמיתות דבריה, היא טענה שמה שביקשו ממנה הביאה, לא ביקשו ממנה יותר. אין אף מסמך מ – 2009 עד הרישום אין אף מכתב אחד מעו"ד פורת....

בית המשפט: למה לא מספיק שלא שילמו את שכה"ט?

עו"ד בן יעקב: בגלל שהייתה מחלוקת מלכתחילה בעת חתימת ההסכם. זה לא שעו"ד פורת שלח מכתב ואמר שהוא לא מסכים ושצריך לשלם את שכר הטרחה, היה דו שיח, הייתה הסכמה כזו או אחרת, והנכונות האחרונה של המערערים לשלם בזמן הרישום לא נענתה. זה היה דו שיח של מכתבים. אז אי אפשר לומר שהם אמרו "אנחנו לא נשלם", להפך הייתה הצעה הוגנת.

עו"ד פורת: חוזר על עיקרי הטיעון. ההתנהלות של הרוכשים מהתחלה וההתנהלות של המשיבים מהתחלה הייתה עקבית. סרבו, ויש ממצא על זה בפסה"ד, סרבו לשלם לנו את האגרה על רישום הערת אזהרה, אנו שילמנו מכיסינו. סרבו לשלם מע"מ, המשכנו בטיפול, ויש ממצאים בפסה"ד. המשכנו בטיפול ללא כל עיכובים. יש ממצאים בפסה"ד. כל העיכובים שאני מסביר אותם במכתבים זה העובדה שהקימו שם את החניון מתחת לשטח הציבורי, היו בעיות סבוכות במינהל, לא קשור למכתבים, מעולם אני לא מאשים את החברה. זה שאנשים מסוימים הטילו עיקולים לא קשור לחברה בכלל. ואני מסביר את זה לעוה"ד, עוה"ד קיבל את זה.

אשר לטענת חברי לפער בין ההסברים לבין כ. ההגנה המקורי – אני אומר שאין שום פערים, הנקודה היחידה כל עוד ייצגתי רק את עצמי, פרטתי את הסיבות שמבחינתי עיכבו ולא הסברתי את הסיבות שהיו קשורות בחברה. נכון, ברגע שהתבקשתי על ידי בעלי המניות של החברה שהתביעה כנגדם היא ללא כל עילה, אני הוספתי את הדברים שקשורים בטענות של החברה, כי המשכתי לייצג גם אותה. מעולם לא טענתי שיש איזה שהיא אשמה בחברה. אנו עבדנו במסירות, ופסה"ד מתאר את העבודה שלנו מול המינהל את העבודה להסרת העיקולים. העובדה שעו"ד רונן קיבל את כל ההסברים. ההתכתבות הייתה עניינית. העובדה שבניין שלם של 16 דירות כולם מרוצים. העובדה היא גם שאנו נתבענו על חצי מיליון שקל אחרי שדרשנו את ה – 14,000 ₪. יותר מזה, אני חודש אחרי רישום הבית המשותף פניתי ועל זה יש ממצא עובדתי, הוא אישר את זה – המערער אישר את זה באולם בימ"ש, "למה פניתם אלי חודש לאחר רישום הבית המשותף כשכולם היו רשומים?", ביקשנו ממנו להביא את המסמכים. מה קרה בסוף? אם זה היה מטריד אותו הוא היה כותב מכתבים, אנו כל שנה פנינו אליו ושישלם את החוב, כשהגיש כתב תביעה של חצי מיליון שקל ובעלי המניות נבהלו, אני שילמתי מכיסי כדי להרגיע, וביקש ממנו בימ"ש קמא שירד מהתביעה, שאין לו נזק ואין שום דבר, ואין עילה.

בית המשפט: אחרי שמיעת הטענות אנו מציעים לקונים למרשיו של עו"ד אפשטיין לחזור בהם משני הערעורים ולחסוך את הוצאות ההתדיינות לפנינו. הצפנו את הקשיים, פסה"ד נשען על שני נימוקים עצמאיים שדי בכל אחד מהם לבסס את התוצאה, ואנו לא מוצאים בתוצאה טעות ולו בשל הנימוק השני.

עו"ד בן יעקב: מקבל את הצעת בית המשפט.

עו"ד פורת: על פי הצעת בימ"ש איני עומד על הוצאות.

<#3#>

פסק דין

בגדר המוסכם – הערעורים נדחים בזה, ללא צו להוצאות.

העירבון יוחזר למערערים ה"ה אפשטיין, באמצעות בא כוחם עו"ד בן יעקב.

<#4#>

ניתן והודע היום ט"ו תמוז תשע"ה, 02/07/2015 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי רוני טימן