13 ינואר 2015

1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן – החוק) על החלטת ועדה רפואית לעררים שסיכמה דיוניה ביום 5.8.2014 (להלן - הוועדה).

2. פקיד התביעות הכיר במחלה בדרכי הנשימה ממנה סובל המערער כמחלת מקצוע. הוועדה נשוא הערעור קבעה כי כתוצאה ממחלה זו נותרה למערער נכות בשיעור 0% לפי פריט ליקוי 6א' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – תקנות הנכות).

מכאן הערעור שלפני.

טענות הצדדים:

3. המערער טוען כי קביעת הוועדה שגויה, שכן היא מסתמכת על בדיקות שלא ניתן ללמוד מהן על שיעור הנכות האמיתית וכי התעלמה מתלונותיו ומגבלותיו של המערער.

עוד טוען המערער, כי הוועדה מסתמכת באופן שגוי על בחינת הטיפול התרופתי שהמערער נוטל, ומתעלמת מכך שהמערער החל ליטול תרופות באופן קבוע רק לאחר שמחלתו אובחנה ומפרק הזמן הארוך שארך אותו איבחון.

4. לטענת המשיב לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, שבחנה את ממצאי הבדיקות השונות לרבות בדיקות הדמיה ואת הטיפול התרופתי.

5. עיון בפרוטוקול מעלה כי הוועדה קיימה שתי ישיבות, בהרכב שכלל בין השאר מומחה ריאות:

א. בישיבתה מיום 15.7.14 ציינה הוועדה את תלונות המערער בדבר "שיעול 24 שע'" ובדבר שימוש במשאף. בין ממצאיה ציינה הוועדה כי "מדובר בתובע שמתלונן על שיעול שמקורו וסיבתו לא ידועה. רופאי הריאות שטיפלו בו שללו קיומה של מחלת האסטמה. הסיבה לשיעול שלו זאת על סמך שתי בדיקות (לא אחת כמקובל) של מבחן תינר עם מטחולין תקינות. לפי התיק גם בדיקות הספירומטריה תמיד היו תקינות וגם בדיקת CT של החזה". בסיכום אותה ישיבה צוין כי "מדובר בהכרה במצב שלא קיים וכעת התבקשנו לדון בחומרת הלא קיים זאת נעשה על סמך תוצאות הבדיקות האובייקטיביות שכאמור תקינות וכן בעזרת צריכת התרופות שבפועל של התובע. אי שימוש בתרופות בצורה סדירה והולמת תשלול את התובע מהטענה שמדובר במחלה בעלת משמעות תפקודית או רפואית. על כן מתבקש התובע להמציא לוועדה דו"ח ניפוק תרופות בפועל של קופ"ח כללית של 5 השנים האחרונות עד היום. עם קבלת המבוקש יסוכם בהעדרו".

ב. הוועדה התכנסה לישיבתה המסכמת ביום 5.8.14. הוועדה ציינה כי התקבל אצל דו"ח ניפוק תרופות בפועל "המצביע על צריכה מועטת של תרופות הניתנות בד"כ במחלת האסטמה. בשנת 2009 טיפול אחד בשנת 2010 טיפול אחד בשנת 2011 2 טיפולים בשנת 2013 מתוך 12 חודשים 7 חודשים כדור מונטליקסט ו- 6 פעמים משאף פלוק סוטייד ובשנת 2014 נכון לסוף חודש אפריל צריכת מונטליקסט פעמיים מתוך 4 חודשים. כזכור דובר על תלונה של שיעול שנזקף בחלק מהתרשומות למחלת האסטמה כאשר למעשה הוכח בעליל על סמך מבחן מטחולין תקין שהתובע אינו סובל מאסטמה. אם כן על הוועדה להחליט אם קיימת נכות בתחום מערכת הנשימה שאיננה מחלת ריאות ואיננה בין אלה מחלת האסטמה"

הוועדה סיכמה החלטתה בקביעה "אין כל נכות במערכת הנשימה על פי תפקודי ריאה חוזרים ונשנים תקינים וכאמור מטחולין תקין. הטיפול שניתן ניתן בהתוויה לא ברורה וצריכה התרופות אינה עקבית. הוועדה דוחה את הערר ומאשרת מסקנות ועדה מדרג I".

בסיכום החלטתה צוין כי למערער נותרה נכות בשיעור 0% לפי פריט ליקוי 6א' לתוספת לתקנות הנכות.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

6. עיון בפרוטוקול כמפורט לעיל מצביע על כך, כי הוועדה העריכה את הנכות בהתאם לממצאים ולבדיקות שבפניה. הטענה כי אין להסתמך על בדיקת מטחולין או כי יש לערוך בדיקה אחרת – היא טענה שברפואה ואינה נושא לערעור. לא מצאתי כי הוועדה התעלמה מתלונות המערער, שכן מפרוטוקולי הוועדה כמפורט לעיל עולה כי הוועדה בחנה את התלונות, את המסמכים השונים ואת תוצאות הבדיקות.

7. כן אין לומר, כי קביעת הוועדה מנוגדת לעצם ההכרה ולהחלטת פקיד התביעות, שכן הוועדה יישמה פריט ליקוי שעניינו קצרת סמפונות - "ישנם התקפים נדירים, ללא סיבוכים". לא מצאתי קיימת סתירה מובנית או אי התאמה בולטת בין החלטת פקיד התביעות בדבר ההכרה לבין ממצאיה העובדתיים-רפואיים של הוועדה ולבין פריט הליקוי שיישמה.

8. אשר על כן, הערעור נדחה בזאת.

9. אין צו להוצאות.

10. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי בירושלים רשות לערער על פסק הדין.  

ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ה, (13 ינואר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.