זו תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 13.7.14 שבה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבע 1 שהיה מבוטח אצל נתבעת 2.

התובע עותר לסכומים הבאים:

נזק לרכב 3,186 ₪.

שכ"ט שמאי 510 ₪.

הוצאות 200 ₪.

.

התובע טען שנסע בנתיב ימני ואילו רכב הנתבע שחנה בצד ימין יצא ממקום חניה ללא התראה ופגע ברכב התובע.

מוקד הנזק היה בחלק ימני אחורי של רכב התובע.

לדברי הנתבע הוא חנה את רכבו, ויצא להחנות לאיסוף דבר מה וחזר לרכב:

"נכנסתי לרכב ואז הייתה המכה. אני לא נסעתי. לא בטוח שהיה דומם. לא הייתי בתנועה... הוא נכנס בי" (עמ' 2 שורות 15-17).

הנתבע טען שחנה צמוד למדרכה אם כי במקום אסור.

במהלך הדיון התברר שנגרם נזקים לרכב הנתבע בסכום של 11,000 ₪. ויאמר מיד שנתון זה כלל לא מתיישב עם הנזק שנגרם לרכב התובע – שכולו בצד, וניתן לתקון בעבודות פחחות וצבע בלבד ללא חלקים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

1. כללית, העדפתי את גרסת התובע לגבי קרות התאונה. דבריו בהקשר זה היו עקביים ומשכנעים.

מדברי הנתבע, לא ברור אם נסע או לא נסע בעת התאונה. דבריו היו מעורפלים.

2. באשר לנזקים:

ברוב הגינותו התובע הודה שלא תיקן את רכבו, אלא מכרו בסכום הרבה פחות מערכו, דבר המעיד על כך שמצבו של הרכב היה פגום מסיבות אחרות.

אין בידי התובע מסמכי המכירה ואין לדעת אם ובאיזה מידה בנזק נשוא התביעה השפיע על מחיר המכירה :לכן קיים קושי לעמוד על הפסדים הכספיים של התובע.

3. לאחר ששקלתי את הענין, ניראה לי שיש לפצות את התובע בגין דוח השמאי 510 ₪, והוצאות נלוות (כולל הוצאות הדיון) בסך 750 ₪.

אשר על כן, על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 1,260 ₪ תוך 30 יום מהיום - אם לא כן הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה עד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ה' אדר תשע"ה, 24 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.