בתוקף סמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984, הנני קובעת כדלקמן:

ממכלול העדויות והראיות שהובאו בפני, לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים ובתמונות הנזק ושמעתי העדים מטעם הצדדים, התרשמתי כי יש מקום לקבל את התביעה. ואבאר. התרשמתי ממהימנות גרסתו של העד מטעם התובעת ועדותו נתמכה בגרסתה של הנתבעת דווקא לפיה הודתה שאיבדה שליטה ופגעה ברכב אחר והותירה פתק ואין בידי לקבל את הטענה שמדובר בצירוף מקרים נדיר, לפיו פגיעה זהה ארעה לרכב התובעת שחנה ברחוב לפני אותו רכב האחר. יש לציין שעדותה של הנתבעת היתה בלתי מהימנה כשהיא בלשון רפה טוענת לאיבוד שליטה ותו לא. יתרה מכך, המייל הלכאורי שהוצג סותר הודעת אביה של הנתבעת, וגם אם נאמצו לעניין כך שהיה מדובר בפתק אחד, הרי שגם במייל הלכאורי שהוצג נכתב שלרכב התובעת נגרמו נזקים דומים לרכב האחר ומטעם זה העבירו בעלי הרכב החונה את הפתק לידיו של הנהג ברכב התובעת. דבר התומך ומחזק גרסת התובעת לפיה הנתבעת היא שגרמה בעת התאונה לנזקים לשני הרכבים החונים ולא רק לאחד מהם.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 22,820 ₪ בצרוף אגרת משפט בסך 379 ₪. סכומים אלה ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום 1.9.14 ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,005 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו כן תשא הנתבעת בשכר העדים.

בהתאם לכך שפסק הדין ניתן על דרך הפשרה, פוטרת מתשלום מחצית שנייה של אגרה.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ז, 25 מאי 2017, בהעדר הצדדים.