1. בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי רכוש של רכב התובעים בתאונה מיום 6.4.14 בה מעורב רכב מסחרי בו נהג הנתבע 1, לו היה מחובר נגרר. התביעה הוגשה כנגד הנתבע 1, נהג רכב הנתבעים, הנתבעת 2, מנורה חברה לביטוח בע"מ, כמבטחת הנגרר וכנגד הנתבעת 3, הכשרה חברה לביטוח בע"מ, כמבטחת הגורר.
2. אין מחלוקת שרכב התובעים נפגע מאחור על ידי הרכב בו נהג הנתבע 1. אין גם מחלוקת, על פי הנטען בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 1 ו-3, כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג רכב הנתבעים וכי הנתבעת 3, שילמה לתובעים כ-50% מנזקיהם הישירים. גדר המחלוקת הנה בשאלת חיוב הנתבעות 2 ו-3 בתשלום יתרת נזקיהם של התובעים בתאונה.
3. בכתב ההגנה שהוגש ע"י ידי הנתבעת 2, מנורה חברה לביטוח בע"מ, וכן בדיון שהתקיים ביום 13.4.15 טענה הנתבעת 2 כי לא קיים כל כיסוי ביטוחי לגורר אצלה. טענה זו לא נסתרה על ידי מי מהצדדים ומשכך דין התביעה נגד הנתבעת 2 להידחות.
4. באשר לנתבעת 3, הכשרה חברה לביטוח בע"מ, זו, כמבטחת הגורר שילמה לתובעים כדי 50% מנזקיהם וטענה כי אין לחייבה בתשלום נוסף. הנתבעת 3 טוענת כי יש לראות ברכב הפוגע ככלי משולב, הכולל גורר ונגרר, וכי הנגרר ברכב הגדיל משמעותית את זמן הבלימה של הגורר ואת מרחק הבלימה בעקבותיו ולפיכך על הנתבעת 2, כמבטחת הגורר לשאת בתשלום יתרת נזקי התובעים בתאונה.

5. הנתבע 1 לא התייצב לשני הדיונים שנקבעו בתיק, אף שהנתבעת 3 המציאה לו את פרוטוקול הדיון מיום 13.4.15 בו נקבע התיק לדיון ביום 11.5.15. בשל אי התייצבות הנתבע 1 לדיונים, טוענת הנתבעת 3 כי ש לראות בנתבע 1 כמי שהכשיל את הבירור והחבות כלפיה, ולפיכך לפטור מחבות.

דיון והכרעה

6. בתיק שלפניי לא הוכח קיומו של כיסוי ביטוחי נפרד לנגרר אצל הנתבעת 2 או אצל מבטח אחר. השאלה היא האם לאור הסכמת הנתבעים 1 ו-3 כי הנתבע 1 אחראי לתאונה, על הנתבעת 3 מבטחת הגורר, לשלם לתובעים את מלוא נזקיהם בתאונה.

7. בעניין זה קיימת מחלוקת בין בתי המשפט השלום, שטרם הוכרעה. במחלוקת זו, דעתי היא כדעתה של כב' השופטת פליגלמן בת.א. (ת"א) 48540/03 עמק חפר אגודה שיתופית חקלאית של משקי עובדים להובלה בע"מ נ. עיסא עלי (פורסם בנבו).

הנגרר הינו בבחינת גוף פסיבי "חסר חיים", המחובר לגורר וללא תנועה משל עצמו, ואינו רכב מנועי כהגדרתו בפקודת התעבורה ובתקנותיה. הנגרר מובל על ידי הגורר בו נוהג נהג הרכב, הוא הנתבע 1. כל נזק שנגרם במקרה על ידי הנגרר מקורו בהתנהגות הנתבע, הנהג, לו השליטה המלאה על הגורר אליו מחובר הנגרר. משנמצא כי הנתבע 1, נהג הגורר, הוא זה שגרם לתאונה ומשלא הוכח קיומו של ביטוח נפרד לנגרר בחברת ביטוח אחרת מהנתבעת 3, על הנתבעת 3 לפצות את הצד השלישי שנפגע בתאונה שגרם הנתבע 1 בגין מלוא נזקיו.

8. הנתבעת 3 ביטחה את הגורר בו נהג הנתבע 1 בביטוח צד שלישי. ביטוח צד שלישי הנו ביטוח אחריות, בו המבחן הקובע הוא מבחן אשמו של המבוטח שנהג ברכב בו מחוברים הגורר והנגרר כמקשה אחת. בביטוח כזה המבטחת אחראית לפיצוי צד ג' שניזוק בידי מבוטחה, הנתבע 1, ללא קשר אם הפגיעה הייתה באמצעות הגורר או הנגרר המחובר לגורר ושואב את תנועתו מהגורר. ראה גם כב' השופט אטדגי בפסק-דינו בת.א. (ת"א) 93291/00 ביטוח חקלאי נ. מכליף בלוואה ואח', וסעיפים 65 ו- 68 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981.

9. אחריות זו של הנתבעת 3, לטעמי, היא אחריות מלאה מקום מבוטח הנתבעת 3, הוא הנתבע 1, אחראי להתרחשות התאונה ופגע ברכב התובעים מאחור.

10. בדיון שהתקיים בפני ביום 11.5.15 לא התייצב התובע, אשר נהג ברכב התובעים. התובעת 2, שנסעה ברכב התובעים בעת התאונה, התייצבה לדיון. התובעת 2 הבהירה כי התובע 1 מאושפז בבית החולים במצב קריטי, ולא מתמצא במקום בזמן וכעדת ראייה העידה על מאורעות התאונה. על פי עדות התובעת, במהלך נסיעה איטית עקב עומס תנועה גדול, פגע רכב הנתבע 1 ברכב התובעים מאחור פעמיים וגרם נזק לרכב התובעים מאחור. על פי עדות התובעת הפגיעה ברכבם הייתה עם קדמת המשאית. הנתבע 1 לא התייצב לדיון, וגרסת התובעת לתאונה עומדת לבדה ואין בילתה. גרסה זו של התובעת עולה בקנה אחד עם נזקי רכב התובעים על פי דו"ח השמאי שצורפה לכתב התביעה, ועם הודעת התובע למבטחיו, ואותה אני מקבלת.

הנתבעים 1 ו-3 טענו אף הם בכתב ההגנה שהגישו במשותף כי רכב הנתבעים פגע ברכב התובעים מאחור וכי האחריות לקרות התאונה מוטל על הנתבע 1.

11. בפגיעה מאחור ברכב התובעים, אין מגע עם הנגרר. קדמת הרכב הגורר, המבוטח אצל הנתבעת 3, הוא שפגע ברכב התובעים והוא שגרם לתאונה. הנתבע 1 אחראי על הפעלת הגורר והנגרר. הנגרר אינו בבחינת כלי רכב כמשמעות המונח בפקודת התעבורה ותקנותיה, ומקום שהנגרר מחובר לגורר בגוף אחד ונמצא כי הנהג שנהג בשני חלקיו המחוברים הוא זה שגרם לתאונה, אשמו של הנהג מחייב להטיל את מלוא האחריות על מבטחי הגורר, ויהיה זה אך מלאכותי להפריד בין הגורר לבין הנגרר. ראה גם קביעתו של כב' השופט בשן בת.א. (ה"א) 154390/02 איילון בע"מ נ' אמזלט דודו (פורסם בנבו) והפנייתו, לשם המחשת האנומליות בהפרדה בין גורר לבין נגרר, לאוטובוס ארוך המורכב משני חלקים מחוברים ואשר חלקו האחורי גרם נזק לכלי רכב. כשם שאין לפטור את מבטחת האוטובוס מאחריות מקום בו לא בוטח החלק האחורי באופן עצמאי, כך לטעמי אין לפטור מבטחת הרכב הגורר כאן, וביתר שאת כאשר הגורר הוא שפגע ברכב התובעים מאחור.

12. הנתבעת טענה כי קיומו של הנגרר תרם לתאונה בכך שהשפיע על משקל הגורר וזמן ומרחק הבלימה. הנתבעת, עליה הנטל, לא הציגה כל תשתית ראייתית לתמיכת טענותיה ואינני מקבלת טענה זו. באשר לטענת הנתבעת 3 ל"כפל ביטוח", לא מצאתי לדון ולהכריע בטענה זו, משהתביעה כנגד הנתבעת 2 נדחתה, ולא הוכח קיומו של ביטוח נפרד לנגרר בחברה אחרת.

13. לו היה ביטוח נפרד בחברה אחרת לנגרר וכן אילו היה מדובר בתאונה שנגרמה על ידי הנגרר, כמו מקום בו הנגרר היה ניתק מהגורר וגורם לנזק, יכול שהיה מקום לחלוקת הנזק בין מבטחי הגורר ובין מבטחי הנגרר. אולם בתיק שבפניי לא הוכח קיומו של ביטוח נפרד לנגרר, או תרומתו של הנגרר להתרחשות התאונה ואינני נדרשת לעניין. בתאונה שלפניי הנגרר היה פסיבי והגורם לתאונה הוא הנתבע 1 שהתרשל בפעולות הנהיגה. מכאן ומשאין חולק גם אליבא הנתבעת 3 לאחריות הנתבע לתאונה, על הנתבעת 3, לשאת במלוא נזקי התובעים בתאונה.

14. באשר לטענת הנתבע 3 להעדר כיסוי ביטוחי נוכח אי התייצבותו לשני הדיונים שהתקיימו בתיק. טענה זו אינני מוצאת לקבל בנסיבות העניין.

15. סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") מקים יריבות ישירה בין התובעים כניזוקים, לבין הנתבעת 3, כמבטחת אחריות הנתבע 1, הנהג המזיק, כלפי צד שלישי. זאת, כפוף לטענות שיש למבטח כלפי מבוטח.

על פי סעיפים 22-24 לחוק חוזה הביטוח, מבוטח המכשיל ברור חבותו על ידי אי מתן הודעה על אירוע מקרה הביטוח או אי מסירת מידע ומסמכים הדרושים לשם בירור חבות המבטח, וקיומן של חובות אלה במועד היה מאפשר למבטח להקטין את חבותו - אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח, אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קוימה החובה זו. נטל ההוכחה מוטל על המבטח, שעליו להוכיח כי אילו מבטחו היה משתף פעולה עמו הוא היה חייב בתגמולי ביטוח מופחתים או היה פטור כליל מתשלומם. אין מדובר בנטל קל ואין די באפשרות תיאורטית לקיומו. (ת.א. (מחוזי ת"א) 104/95 אלטק בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו 30.1.2002).

בנטל זו הנתבעת 3 אינה עומדת.

16. אכן, בהתאם להודעת הנתבעת 3 על צירוף אישור מסירה, הנתבעת 3 פעלה לזימון הנתבע 1 לדיון, הציגה אישור מסירה על מועד הדיון לנתבע 1 ולטענתה אף וידאה עמו טלפונית הגעתו. עם זאת, הנתבעת 3 לא הראתה כיצד התייצבות הנתבע 1 הייתה פוטרת אותה כליל מחבות כלפי התובעים או למצער מפחית את שיעור הפיצוי. הנתבעת 3 לא הניחה תשתית עובדתית לכך שלו היה הנתבע 1 מתייצב לדיון הייתה פטורה מתשלום לתובעים. בכתב ההגנה טענה הנתבעת 3 כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבע 1, ולא חלקה על כך שהנתבע 1 פגע ברכבו ברכב התובעים מאחור. ממילא בהעדר מחלוקת על נסיבות התאונה ועל אחריותו של הנתבע 1 להתרחשותה, לא היה בהתייצבותו של הנתבע 1 להשפיע על שאלת הכיסוי הביטוחי או היקפו וגם לא על המסקנה לחיוב הנתבעת 3 במלוא החבות כלפי התובעים, כפי שמצאתי, ללא אבחנה בין הגורר לנגרר.

18. אי התייצבות הנתבע 1 לדיון גם לא מנעה מהנתבעת 3, לפני הדיון וללא קשר להתייצבות הנתבע 3 לדיון, לערוך חקירה ובירור האם בוטח הנגרר והיכן. בנוסף, היה בידי הנתבעת 3, לו סברה כי התייצבות הנתבע 1 נדרשת, אף שהסכימה כי הוא האחראי לתאונה, לבקש מימוש הזימון של הנתבע 1 בדרך של צו הבאה ודחיית מועד דיון.

דבר מאלה לא נעשה על ידי הנתבעת 3. מדובר בשחקנית חוזרת, הפועלת באמצעות נציגים שזה להם עיסוקם ואשר היא אמונה על כללי הדיון וניהול הליכים בבתי המשפט. התובעים הנם אנשים פרטיים אשר ניזוקו בתאונה לה אחראי מבוטח הנתבעת 3. בבחירה בין העיקרון הבסיסי בדיני הנזיקין לפיו יש לשאוף לכך שהניזוק לא יוותר ללא פיצוי, לבין הטלת אחריות על מבטחת שלא יכולה להתגונן כראוי עקב אי שיתוף פעולה עם מבוטחה, שיקולי מדיניות מטים לטעמי את הכף לעבר הדאגה לניזוק הפרטי וכנגד חברת הביטוח מפזרת הנזק הטובה ביותר ובעלת היכולת להתקשר עם המבוטח, המזיק. כל שכן שהנתבעת 3 לא השכילה להוכיח כיצד אי התייצבותו של הנתבע 1 לדיון השפיעה, בנסיבות התיק שלפניי, על הכיסוי הביטוחי והיקפו.

במכלול נסיבות אלה, אינני מקבלת את טענת הנתבעת 3 לפטור מכיסוי ביטוחי.

19. נזקי התובעים, פי דו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה, הן הנזקים הישירים והן בגין ירידת ערך, עומדים על סך כולל של 17,632 ₪ כולל שכר טרחת השמאי. הנתבעת 3 שילמה לתובעים סך של 8,817 ₪, וסכום התביעה עומד על סך של 8,815 ₪.

20. אשר על כן ולאור כל האמור הנתבעים 1 ו-3, יחד ולחוד, ישלמו לתובעים סך 8,815 ₪. כן ישלמו הנתבעים 1 ו-3,יחד ולחוד, לתובעים הוצאות משפט בסך של 900 ₪, אשר לוקחות בחשבון את קיומן שתי ישיבות בתיק ואגרת בית המשפט. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום.

21. התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית. ללא צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ה, 18 מאי 2015, בהעדר הצדדים.