בפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 27.6.14 ברח' ז'בוטינסקי בכפר-סבא מצפון לדרום בסמוך לבריכת השחייה "אונים" (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב תובע 1 מס' רישוי 80-603-35 נהוג בידי בתו, תובעת 2 (להלן: "רכב התובעים") ורכב נתבע 1 מס' רישוי

33-934-70 נהוג בידי רעייתו נתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

בתביעתו עתר התובע לחיוב הנתבעים בסכום נזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה כמפורט להלן:

א. נזק לרכב עפ"י דו"ח שמאי בסך של – 11,080 ₪.

ב. שכ"ט שמאי בסך של – 1,180 ₪.

ג. עוגמת נפש בסך של – 1,500 ₪.

להוכחת נזקיו הגיש התובע חוות דעת שמאי, מסמכים ותמונות.

תובע 1 ציין בעדותו בבית המשפט הדברים הבאים:

"אני הבעלים של רכב שמספרו הרישוי הוא 80-603-35 שבו נהגה ביום 27.06.14 הבת שלי, ששמה: אביטל משה, שהיא תובעת 2 בתיק זה. אביטל בתי נהגה ברכב ברשותי ובהסכמתי המלאה. הרכב היה מעורב בתאונת דרכים שבה פגע רכב מספר 33-934-70 נהוג על ידי קולון רוזלין ובבעלות קולון יוסף ברכב שלי ונגרמו נזקים. אני לא הייתי נוכח בתאונה. אני צירפתי לתביעה את כל המסמכים שמעידים את הנזקים שנגרמו לרכב שלי. הנזק לרכב על פי דוח שמאי 11,080 ₪, שכ"ט שמאי 1,180 ₪ ונגרמה לי עוגמת נפש בסך של 1,500 ₪. צירפתי שרטוט לגבי מקום התאונה. מבקש לפסוק את סכום הנזק בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות. אחרי התאונה הגשנו דרישה לחברת הביטוח שבה מבוטח רכב הנתבעים ודחו אותנו. אז עו"ד מטעמינו פנה במכתב לנתבעת 2 ולא קיבלנו תשובה. זו הסיבה שהוגשה התביעה. אחרי שהגשנו את התביעה, נתבעת 2 ברוב הגינותה, התקשרה אליי בטלפון ואמרה לי שהיא לא מבינה מדוע הגשתי תביעה, כי היא הודתה בחברת הביטוח שבה היא מבוטחת באחריות שלה לקרות התאונה והיא לא מבינה מדוע לא משלמים לי וגם עכשיו לאחרונה, ביום שבת האחרון, היא התקשרה אליי ושוב אמרה לי שהיא לא מבינה מדוע חברת הביטוח שלה לא משלמת את הנזקים שנגרמו לרכב שלי. היא גם אמרה לי שהיא שילמה את ההשתתפות העצמית שלה והיא לא מבינה מדוע לא משלמים לי."

תובע 1 לא נחקר בחקירה נגדית.

תובעת 2, שהיא בתו של תובע 1, אשר נהגה ברכב התובעים עובר לתאונה ותוצאותיה, תיארה בעדותה את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינה כדלקמן:

"ביום 27.06.14 נהגתי ברכב שבבעלות אבא שלי, שמספרו 80-603-35. נהגתי ברחוב ז'בוטינסקי בכפר סבא מצפון לדרום. הייתי עם אחותי הקטנה ברכב. נסענו בכביש ברחוב ז'בוטינסקי מצפון לדרום ופתאום ממש משום מקום, הרגשתי פגיעה ברכב שלי. הרגשתי שכל הרכב מיטלטל. עצרתי את הרכב ויצאתי מהרכב בריצה עם אחותי הקטנה. שמעתי משהו מטפטף ופחדתי שאולי נוזל דלק ותהיה שריפה. עמדנו ליד הקיר והתקשרתי להורים שלי. כשעמדנו ליד הקיר, לפני שהתקשרנו, ראיתי את קולון רוזלין אשר קודם יצאה מחנייה ברוורס וכך היא פגעה ברכב שלי, שהיא בחזרה מתיישרת וחוזרת לחנייה. היא יצאה מהרכב שלה וניגשה אלינו ושאלה אם הכול בסדר והאם יש צורך להזמין אמבולנס ואז התקשרתי להורים שלי. הנתבעת 2 שנהגה ברכב שמספרו 33-934-70 יצאה מחנייה של בריכת שחייה "אונים" ברוורס. בחנייה הזו שהיא חנתה, היא חנתה בצורה נטויה והיא חזרה ברוורס, במין סיבוב כזה כדי להתיישר ותוך כדי כך, היא פגעה בחלק הימני קדמי של הרכב שלי."

תובעת 2 לא נחקרה בחקירה נגדית.

נתבעת 2 אשר נהגה ברכב הנתבעים עבור לתאונה ותוצאותיה תיארה בעדותה את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינה הדברים הבאים:

"ביום 27.06.14 נהגתי ברכב שמספרו 33-934-70 שהוא בבעלותו של בעלי, קולון יוסף. הרכב שלי חנה בחנייה של בריכת שחייה "אונים" שנמצאת בצד ימין הכביש של רחוב ז'בוטינסקי. הרכב שלי חנה בצורה אלכסונית. התחלתי בנסיעה כדי לצאת מהחנייה כשאני נוסעת רוורס במין סיבוב כזה כדי להתיישר לרחוב ז'בוטינסקי. אני כבר סיימתי לנסוע רוורס והתיישרתי כדי להשתלב בנסיעה ברחוב ז'בוטינסקי, אבל עוד לא התחלתי לנסוע. פתאום שמעתי בום והוברר שהרכב שפגע ברכב שלי בצד שמאלי אחורי של הרכב שלי, דחף את הרכב שלי ממש חזרה לתוך החנייה שממנה קודם יצאתי. אני אומרת, שבעצם אם הייתי יוצאת מהחנייה ברוורס כפי שאומרת אביטל, אז היא הייתה צריכה לפגוע ברכב שלי מצד ימין. אחותה של אביטל יצאה מן הרכב בוכה ואמרה שלאביטל יש דם. ישר נכנסתי עם הרכב שלי לחנייה שממנה קודם יצאתי וניגשתי לאביטל לשאול אם היא צריכה אמבולנס והיא אמרה שלא צריך. דיברתי עם אמה של אביטל וחשבתי להביא משטרה, אך הם אמרו שאין צורך. החלפנו פרטים. אני אומרת שבאמת התקשרתי לאביה של אביטל אחרי שהוא הגיש תביעה ושאלתי אותו מדוע הוא תובע אותי. אני אמרתי שיש לי ביטוח ושילמתי השתתפות עצמית. אני לקחתי אחריות על קרות התאונה באופן שאני אשמה. לא היו לי עדים כדי שיגידו אחרת. אני רק אומרת מדוע אביטל לא צפרה לעברי מתי שאני נסעתי רוורס לתוך הכביש של רחוב ז'בוטינסקי. אם היא הייתה צופרת, אז הייתי עוצרת ולא ממשיכה לנסוע רוורס לתוך הכביש של רחוב ז'בוטינסקי. אני בכלל כשנסעתי רוורס לרחוב ז'בוטינסקי, לא ראיתי את הרכב של אביטל מגיע."

בחקירתה הנגדית ע"י תובע 1 לשאלה: "כשנסעת רוורס ממקום החנייה לתוך רחוב ז'בוטינסקי במין סיבוב כזה במטרה להתיישר לרחוב ז'בוטינסקי, מי כיוון אותך?" השיבה "אני".

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

עלי לציין, כי מהימנה עלי ללא כל סייג עדותם של התובעים. עדותם היתה כנה, רצינית, אחראית ומדוייקת. נחה דעתי כי זכורים היו לתובעת 2, אשר נהגה ברכב התובעים עובר לתאונה ותוצאותיה, כל פרטי השתלשלות אירוע התאונה וניתן לסמוך על גרסתה.

לא כך באשר לעדות נתבעת 2. עדותה היתה בלתי כנה וחמקנית.

בתחילת עדותה ניסתה נתבעת 2 להטיל האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה על תובעת 2 בציינה "התחלתי בנסיעה כדי לצאת מהחניה כשאני נוסעת רוורס במין סבוב כזה כדי להתיישר לרחוב ז'בוטינסקי. אני כבר סיימתי לנסוע רוורס והתיישרתי כדי להשתלב בנסיעה ברח' ז'בוטינסקי, אבל עוד לא התחלתי לנסוע, פתאום שמעתי בום והוברר שהרכב שפגע ברכב שלי בצד שמאלי אחורי של הרכב שלי, דחף את הרכב שלי ממש חזרה לתוך החניה שממנה קודם יצאתי". בהמשך עדותה שינתה נתבעת 2 גרסתה, חזרה בה מנסיונה להטיל האחריות לקרות התאונה על תובעת 2, והעידה במפורש כי התאונה ארעה, כפי שהעידה תובעת 2, שעה שהיא, נתבעת 2 הסיעה את רכב הנתבעים בו נהגה לאחור, ברוורס, לתוך הכביש של רח' ז'בוטינסקי ואף ציינה שבעשותה כן ובהסיעה הרכב בו נהגה לאחור לתוך רח' ז'בוטינסקי לא ראתה כלל את רכב התובעים הנהוג ע"י תובעת 2 מגיע בנסיעה ברח' ז'בוטינסקי מצפון לדרום, וכך ארעה התאונה. וכדבריה: "אני רק אומרת מדוע אביטל לא צפרה לעברי מתי שאני נסעתי רוורס לתוך הכביש של רחוב ז'בוטינסקי, אם היא היתה צופרת, אז הייתי עוצרת ולא ממשיכה לנסוע לתוך הכביש של רחוב ז'בוטינסקי. אני בכלל כשנסעתי רוורס לרחוב ז'בוטינסקי, לא ראיתי את הרכב של אביטל מגיע".

בקבלי גרסת תובעת 2 שהוכחה בפני קובעת אני כי ביום התאונה נהגה תובעת 2 ברכב התובעים ברח' ז'בוטינסקי בכפר סבא מכיוון צפון לדרום והתקרבה למקום בו ממוקמת בריכת השחיה "אונים" בצד ימין הדרך כיוון נסיעתה. רכב הנתבעים נהוג בידי נתבעת 2 אשר חנה בצד ימין הדרך כיוון נסיעת תובעת 2 בחניון בריכת השחיה "אונים", בצורה אלכסונית לכביש רח' ז'בוטינסקי, החל בנסיעה לאחור לכיוון רח' ז'בוטינסקי, כשנתבעת 2 הנוהגת בו רצתה להשתלב בנסיעה ברח' ז'בוטינסקי מצפון לדרום ובנהיגתה ברכב הנתבעים לאחור ממקום חניית הרכב לתוך רח' ז'בוטינסקי, אצה לה הדרך, לא הבחינה כלל ברכב התובעים הנהוג ע"י תובעת 2 הנוסע בכביש ברח' ז'בוטינסקי מצפון לדרום, המשיכה בנסיעה לאחור לרח' ז'בוטינסקי מבלי לשים לב לתנועה המתנהלת בכביש ובנהיגה חסרת זהירות זו לאחור, פגעה עם רכב הנתבעים בו נהגה ברכב התובעים הנהוג ע"י תובעת 2 וגרמה לנזקים, הכל כפי שפורט בעדות התובעים ובמוצגים שהוגשו.

האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על נתבעת 2 שנהגה ברכב הנתבעים ועליהם לשאת בסכום הנזקים שנגרמו לתובעים ופורטו בעדותם ובמסמכים שהוגשו ולא נסתרו בראיה ממשית כלשהי על ידי הנתבעים והינם כדלקמן:

א. נזק לרכב עפ"י דו"ח שמאי בסך של - 11,080 ₪.

ב. שכ"ט שמאי בסך של - 1,180 ₪.

עתירת התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש דינה להדחות וכך אני מורה.

נפסק לא אחת כי עוגמת נפש הינה צער עמוק ופגיעה משמעותית, לא כל אי-נחת, אכזבה או אי הסכמה גורמים לעוגמת נפש ברת פיצוי.

יפים לענייננו הדברים הבאים מתוך ת.א. (ת"א) 103072/98 רותי רם אום נ' סנאורה בע"מ (פורסם במאגרים) "כיום תביעות בגין עוגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בענין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזקיות אשר ניזוקים איבריו של אדם, אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עוגמת נפש דווקא. על כן, יש להיזהר בטענת עוגמת הנפש בעניינים אזרחיים דנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדיים". כך בענייננו.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים ביחד ולחוד את סכום הנזקים שהוכח בפני בסך של - 12,260 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום קרות התאונה 27.6.14 ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים ביחד ולחוד הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של 500 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי מרכז - לוד תוך 15 יום.

פסק הדין יישלח לצדדים על ידי המזכירות בדואר רשום בצירוף אישורי מסירה.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ה, 28 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.