התביעה שבפני עניינה בדרישת התובע לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים לדוגמא, בהתאם להוראות סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן תשמ"א 1981.

עובר לדיון הוגשו כתב תביעה, כתב הגנה וכתב תשובה, להם צירפו הצדדים ראיות בכתב.

במסגרת הדיון שהתקיים בפני היום העידו התובע ונציגת הנתבעת.

לטענת התובע, אף שביקש להתנתק משירותי אינטרנט וטלפון של הנתבעת, כבר ביום 14.08.14, המשיכה זו לחייבו בגין אותם השירותים ואף שלחה מכתב התראה בגין חוב, בטרם נקיטת הליכי גבייה. לטענת התובע, הנתבעת פועלת בחוסר תום לב ומנסה לבצע גזל.

התובע הציג הודעת דוא"ל ששלח אל כתובת הנתבעת, כפי שהיא מוצגת בחשבוניות המופקות על ידה, מיום 14.08.14, במסגרתה ביקש להתנתק כליל מכל שירותיה, וכן הציג הודעת דוא"ל נוספת מיום 27.08.14, בה חזר על בקשתו זו.

לטענת התובע, שב ופנה אל הנתבעת על מנת שתחדל מלחייבו, אולם זו התעלמה מכל פניותיו, לא ניתקה את שירותיה, והמשיבה לבצע חיובים.

מנגד, טענה נציגת הנתבעת, כי הנתבעת לא קיבלה את אותן הודעות דוא"ל שהציג התובע שלא היה ידוע לה על בקשתו לניתוק וכי החיובים שביצעה היו בהתאם למוסכם בין הצדדים.

לאחר בחינת נתוני וטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דינה של התובענה להתקבל, אולם בחלקה בלבד, ואבהיר טעמי.

לדידי, עלה בידי התובע להוכיח כי ביום 14.08.14 מסר לנתבעת, בכתובת הדוא"ל הרשמית שלה, הודעה בכתב על רצונו להתנתק מהשירות, בהתאם להוראות סעיף 13ד(א)(2) ודי היה בכך כדי להביא לניתוקו. על הודעה זו חזר התובע בדוא"ל מיום 27.08.14 שנשלח אל אותה הכתובת. טענת הנתבעת, כי הודעות אלו לא אותרו במערכת הממוחשבת שלה נטענו בעלמא ובהעדר כל תימוכין מאנשי המחשוב בחברה, אף שהתובע פירט טענותיו אלו בכתב התשובה שנמסר לנתבעת, זה מכבר, והיה בידיה די זמן לבדוק את הטענות ולהציג ראיות לסתור.

נוכח האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת לא קיימה את החובה המוטלת עליה מכח הוראות סעיפים 13 א' עד 13 ד' לחוק הגנת הצרכן תשמ"א 1981, והיה עליה לנתק את התובע משירותיה עם קבלת ההודעה.

היעדר הניתוק, עם קבלת הודעת הניתוק, מהווה הפרה של החובה המוטלת על הנתבעת, ואולם יחד עם זאת, לא מצאתי לנכון לחייב הנתבעת בסכום המקסימאלי של הפיצוי לדוגמא הנקוב בסעיף 31 א' לחוק הגנת הצרכן תשמ"א 1981, אשר אמור להיות המענה לנסיבות דראסטיות בהרבה, ובשים לב לשיעור הנזק שנגרם ולמשך תקופה החיוב לאחר הודעת הביטול.

מאחר ומצאתי כי הנתבעת הפרה את החובות המוטלות עליה מכח סעיפים 13א' עד 13 ד' לחוק הגנת הצרכן תשמ"א 1981, קמה עילה מכח סעיף 31 א' (א)(2ב) לחוק הנ"ל, ובהתאם אני מורה לנתבעת לפצות את התובע בסך של 2,500 ₪ (שהם רבע מהשיעור המרבי בהקשר זה).

הסכום כאמור ישולם בתוך 30 ימים מהיום.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ה, 16 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.