14 יוני 2016

1. התובע, מר אדי לפיד, הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן- הנתבע) להכרה באירוע שאירע לו ביום 26.1.2007 כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק).

הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 17.8.2014 בנימוק כי לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי שארע במהלך עבודת התובע וכי מבחינה רפואית לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מחלת התובע לאירוע הנטען.

כנגד דחייה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

2. למען שלמות התמונה יצוין כי בתחילה הגיש התובע תביעה בגין אירוע תאונתי מיום 21.1.2007. התביעה נדחתה על ידי הנתבע מהנימוקים הבאים: לא הוכח אירוע תאונתי; לא הוכח קשר סיבתי רפואי בין המחלה לבין תנאי העבודה; המחלה התפתחה על רקע מצב תחלואי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה. התובע הגיש ערעור על החלטת הנתבע בתיק ב"ל 32034-10-12 שהתנהל בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בפני כב' השופט טננבוים. במסגרת דיון מיום 25.3.2014 הוסכם כי התביעה תמחק ללא צו להוצאות וכי התובע יגיש תביעה חדשה למוסד בגין התאונה הנטענת מיום 26.1.2007, כאשר מועד הגשת התביעה החדשה יחשב כמועד הגשת התביעה המקורית ביום 24.6.2012. עוד הוסכם כי ככל שהתביעה תדחה, התובע יהיה רשאי להגיש תביעה חדשה ולבקש את הקדמת הדיון.

לאחר שהתביעה החדשה נדחתה נפתח ההליך דנן שהועבר מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב לבית דין זה וזאת לאור הסמכות המקומית לדון בתובענה.

3. התובע והגב' לריסה פבר, מנהלת הסניף בו הועסק התובע (להלן – הגב' פבר) נחקרו בפנינו בחקירה ראשית ונגדית ובתום פרשת הראיות הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה.

ואלו העובדות הרלוונטיות, כפי שהן עולות מחומר הראיות שהוצג בפנינו:

4. התובע יליד שנת 1959.

5. התובע עבד כמנהל מחסן בסניפי "מגה בעיר" באזור השרון והמרכז החל מחודש יולי 2004 ועד לסיום עבודתו בתחילת שנת 2013 (מועד מדויק לא נמסר).

6. משנת 2006 ועד לסיום עבודתו, התובע עבד בסניף אבן יהודה שנוהל על ידי הגב' פבר.

7. עבודת התובע כללה, בין היתר, קבלת סחורה מספקים, סדור הסחורה במחסן או במחלקות, ארגון המחסן, הכנת החזרות לספקים, פינוי עגלות ופינוי משטחים (עמ' 6 ש' 16-21 לפרוטוקול).

8. התובע פוטר מהעבודה לאחר שמצבו הרפואי לא אפשר לו להמשיך לעבוד בתפקידו במחסן ולאחר שניסיונות לשיבוץ חלופי – לא צלחו.

9. ביום 21.1.2007, התובע ביקר אצל ד"ר קלגנוב, אורטופד והתלונן בפניו על כאבים בצוואר מזה מספר ימים והקרנה ליד ימין.

10. על-פי הנטען, ביום 26.1.2007, בסמוך לפני שהתובע עמד לסיים את העבודה ולצאת לביתו, התובע התבקש על ידי הגב' פבר לפרק משטחים של קוקה קולה ולסדר את הסחורה בחנות וזאת לנוכח העובדה שהסדרן של קוקה קולה לא הגיע לסניף. התובע החל בסידור ארגזי השתייה הכוללים 12 בקבוקים של 1.5 ליטר ולאחר הרמה של המשטח השני או השלישי, בעת שהתובע הרים את הארגז בתנועה חצי סיבובית, הוא חש מכה חזקה בכתף ימין "כמו מכת גרזן" לדבריו.

התובע המשיך בעבודתו ובסידור המשטח ולא סיפר לאיש על התאונה.

לאחר סיום העבודה ולאור הכאבים הקשים, התובע ניגש לרופאת המשפחה, ד"ר פרייב מאיה וקיבל זריקה של סטרואידים.

11. התובע לא נעדר מהעבודה לאחר האירוע הנטען.

12. בביקור אצל ד"ר פרייב מיום 26.1.2007 צוין כך:

"סיבת הפניה: ביקור מנהלי.

ממצאי הבדיקה: כאבי בלתי נסבל ביד ימין

אנלגטיקה לא עוזר"

13. התובע ביקר אצל ד"ר קלגנוב ביום 11.2.2007 והתלונן על המשך כאבים ביד ימין. בממצאי הביקור צוין:

"כאבים בהחמרה לאחרונה

רגישות לאורך היד יותר באמה

חוסר תחושה באצבעות 2-3 כף יד ימין

הוזמנה בדיקת EMG בחשד לנזק שורשי או CTS"

14. גם בביקורים אצל ד"ר לאופר משנת 2012 מיום 21.2.2012, 24.4.2012 ו – 24.6.2012 (נ/4), לא מוזכר האירוע הנטען משנת 2007 ומצוין כי לא היה אירוע של חבלה בכתפיים. עוד צוין כי "הספור נמשך שנתיים".

15. באופן דומה, בביקור אצל ד"ר פולמן יורם, מנתח עמוד שדרה ואורטופדיה כללית מיום 12.3.2012, אין אזכור לאירוע הנטען.

16. בביקור אצל ד"ר פריטש מומחה לכירורגיה של הכתף ביום 13.11.2012 (נ/4) צוין שבחודש יוני 2007 התובע חש כאב בכתף ימין, טופל בהזרקה עם שיפור במצבו, אך סבל לסירוגין מכאבי כתף.

עוד צוין כי כאבי צוואר ומתח נפשי עלולים להיות טריגר להתפתחות המצב.

17. תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה הוצאה ביום 18.4.2014. בתעודה בוצע תיקון פרטים –

"על פי דבריו הגיע למרפאה עם כאבים עזים בכתף הימין לאחר מאמץ בעבודה ב 26/1/07

קיבל זריקה DIPROSPAN"

דיון והכרעה

18. סעיף 79 לחוק מגדיר תאונת עבודה כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי- תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

כלומר, על הנפגע- התובע להוכיח שני תנאים מצטברים לצורך הכרעה באירוע שארע לו בעבודה כתאונת עבודה: תנאי הזמן- "תוך כדי עבודתו", ותנאי הקשר הסיבתי- "עקב עבודתו".

באשר לכך כבר נפסק כי התנאי העיקרי הינו תנאי הקשר הסיבתי שבין העבודה לבין התאונה ואילו תנאי הזמן, ה"תוך כדי עבודתו", הינו הטפל.

19. על פי ההלכה הפסוקה, בבוא בית-הדין לקבוע עובדתית האם התרחשה תאונה במהלך העבודה אם לאו, עליו לייחס משקל רב לרישומים רפואיים הסמוכים לקרות האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. בית הדין יעדיפן בדרך כלל על פני התבטאויות מאוחרות יותר של התובע בעת הגשת התביעה לבית הדין [עב"ל (ארצי) 248/98 פרץ - המל''ל, פד"ע לג(29) 24, 26 (2000); עב"ל (ארצי) 686/08 בארנסי - המל''ל (ניתן ביום 20.12.2009)].

20. תאונה, מחייבת, קודם כל, הוכחת התרחשותו של אירוע חיצוני מוגדר שבעטיו נגרמה חבלה [עב"ל (ארצי) 469/05 דניאל - המל''ל (ניתן ביום 9.01.2006)].

21. לאחר ששמענו את עדות התובע והעדה מטעמו ולאחר שעיינו בראיות שהוצגו בפנינו ובטענות הצדדים בסיכומיהם, הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח כי ביום 26.1.2007 ארע לו אירוע בעבודה שבגינו נגרם לו הליקוי הנטען בכתף הימנית.

המסמכים הרפואיים הסמוכים למועד התאונה אינם תומכים בגרסת התובע והסברי התובע לפער שבין גרסתו לבין הרישומים הרפואיים אינם מניחים את הדעת. כך גם בגרסת התובע התגלעו סתירות והעדה מטעמו לא תמכה בגרסתו בנוגע לנסיבות האירוע והכל כמפורט להלן.

התיעוד הרפואי

22. כאמור לעיל, בסמוך לאחר האירוע הנטען, התובע פנה לקבלת טיפול רפואי אצל רופאת המשפחה, ד"ר פרייב. בסיבת הפניה אין כלל התייחסות לאירוע הנטען או לפעולה שבוצעה על ידי התובע שגרמה לפגיעה בכתף ימין ואף בממצאי הביקור אין התייחסות לכתף ימין, אלא ליד ימין בלבד. עוד מצוין כי משככי כאבים אינם עוזרים, היינו הטיפול התרופתי במשככי הכאבים שניתנו לתובע על ידי ד"ר קלגנוב ביום 21.1.2007 לא עוזר.

בעדותו טען התובע כי סיפר לד"ר פרייב את מה שקרה לו והיא מיד הבינה שהוא זקוק לטיפול של זריקת סטרואידים (עמ' 9 ש' 23-24 לפרוטוקול). מאידך, בהמשך חקירתו הנגדית טען התובע כי לא סיפר לד"ר פרייב על האירוע שארע לו בעבודה אלא רק לאחר שנים ולאחר שסיים לעבוד במגה (עמ' 10 ש' 9-23 לפרוטוקול). לתובע לא היה הסבר מניח את הדעת מדוע הוא לא סיפר לד"ר פרייב את פרטי האירוע ובפרט לנוכח עדותו ולפיה ד"ר פרייב היא רופאת המשפחה הקבועה שלו והוא פונה אליה בכל דבר (עמ' 9 ש' 23 לפרוטוקול). גם אם נקבל את טענת התובע ולפיה הוא לא היה מעוניין בימי מחלה מאחר וחשש לעבודתו, אין בכך כדי למנוע את פירוט נסיבות האירוע הנטען בפני הרופאה, או לכל הפחות פירוט של נסיבות האירוע, ללא התייחסות לכך שהאירוע אירע לו בעבודה.

23. גם בביקור נוסף של התובע ביום 11.2.2007, כשבועיים לאחר האירוע הנטען, התובע לא מתלונן כלל על כתף ימין, לא מציין את האירוע הנטען ואף לא מציין כלל שנפגע בכתף ימין. התעלמות התובע לחלוטין מהפגיעה בכתף בעת הביקור הנוסף אצל ד"ר קלגנוב שהינו רופא אורטופד, מעוררת סימני שאלה לגבי מהימנות הגרסה של התובע, שכן אין זה סביר שהתובע שביקר אצל רופא מומחה לצורך קבלת טיפול רפואי מיטבי, יסתיר מהאורטופד את הפגיעה בכתף, שארעה זמן סמוך לפני הביקור ואשר עלולה להשליך על החמרת הכאבים שצוינו על ידו.

זאת ועוד. גם בביקורים מאוחרים אצל ד"ר לאופר, בשנת 2012, כאשר התובע כבר מרגיש שהוא אינו מסוגל להמשיך לעבוד עקב הבעיה בכתף, הוא אינו מוצא לנכון להתייחס לאירוע הנטען ומציין שהכאבים נמשכים כשנתיים.

מכל מקום, כשהתובע מתייחס לכאבים של הכתף הימנית בשנת 2007 בפני ד"ר פריטש, הוא אינו מתייחס לאירוע הנטען בעבודה ו/או לנסיבות שבגינן הוא חש את אותו כאב בכתף בשנת 2007.

24. מהמקובץ עולה כי במסמכים הרפואיים הסמוכים לאירוע הנטען, אין אזכור של האירוע ואין התייחסות לקרות האירוע בעבודה.

כאמור לעיל, הלכה פסוקה היא כי יש לתת משקל מיוחד למסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו [עב"ל (ארצי) 20840-09-10 אבו רג'ב - המל''ל (ניתן ביום 3.09.2012)]. ואולם, נפסק גם כי האנמנזה הרפואית אינה חזות הכול במקרים בהם ישנן ראיות אחרות לגרסת התובע [עב"ל (ארצי) 45989-06-11 המל''ל - יונאני (4.09.2012); וההפניות שם]. נבחן, אפוא, את יתר הראיות שהובאו בפנינו.

25. כאמור, התובע הגיש את תביעתו לנתבע למעלה מ -5 שנים לאחר האירוע הנטען. בתחילה, הגיש התובע כתב התביעה לנתבע בגין אירוע מיום 21.1.2007, ולאחר מכן הגיש תביעה חדשה בגין אירוע נטען מיום 26.1.2007. כך גם, בטופס התביעה הראשון ציין התובע כי היו עדים לאירוע ה"ה מר דוד רחמים ומר עווד עבאש, בעוד שבתביעה החדשה נטען שלא היו עדים.

ערים אנו לטענת התובע לפנינו ולפיה העדים שצוינו על ידו בכתב התביעה הראשון אינם רלוונטיים לתאונה הזו אלא לאירוע הלבבי שעבר ואולם לטעמנו ובהתחשב בכך שכל פרטי התביעה מתייחסים לאירוע של הכתף, אנו מתקשים לקבל את הסבר התובע. יתר על כן, לטענת התובע, הגב' פבר דרשה ממנו להזיז את המשטחים של הקוקה קולה שהפריעו למעבר לקוחות בחנות ועמדה על כך כי עליו לסדר את המשטחים לפני שיצא הביתה, בעוד שהגב' פבר הבהירה כי לא הייתה כל נחיצות או דחיפות בפירוק המשטחים באותו היום(עמ' 13 ש' 19-30 , עמ' 14 ש'1 לפרוטוקול).

26. כך גם, התובע טען כי הוא נסע ישר מהעבודה לקופת חולים, בעוד שהביקור אצל הרופאה, ד"ר פרייב נערך בשעה 14:23 ולפי דו"ח הנוכחות של התובע, שהומצא לתיק על ידי מגה, באותו היום התובע סיים לעבוד בשעה 10:32. בעדותו טען התובע טענה חדשה ולפיה הוא החתים את הכרטיס לפני שגב' פבר ביקשה ממנו לפרק את המשטחים ושכח להחתים בשנית ביציאתו לאחר פירוק המשטחים (עמ' 7 ש' 1-7 לפרוטוקול). טענת התובע אינה מתיישבת עם ההגיון, שכן התובע לא טרח לתקן את דו"ח הנוכחות בתום אותו החודש (באישור הגב' פבר) ובפרט משעה שהתובע היה זכאי לתשלום עבור השעות הללו.

27. על יסוד כל האמור לעיל, לא שוכנענו כי ארע לתובע אירוע תאונתי ביום 26.1.2007.

28. סוף דבר- התביעה נדחית.

מאחר ומדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי- אין צו להוצאות.

29. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ח' סיוון תשע"ו, (14 יוני 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.