לפני: כב' השופט יוחנן כהן

פסק דין

1. מונח בפניי ערעור בו טוען המערער כי הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) שהתכנסה ביום 27/7/14 לא מילאה אחר הוראות בית הדין שניתנו בתיק ב"ל 20192-09-13, והותירה על כנה את ההחלטה המעניקה לו 9.75% שיעור נכות.

2. בדיון שהתקיים ביום 27/1/14 הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין, לפיה "עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים(נפגעי עבודה) על מנת שתפעל כדלקמן:

א. במישור הנוירולוגי – באשר לכאבי הראש והסחרחורות על הוועדה לקבוע מה מצבו נכון להיום וכן להתייחס למצב עבר ככל שיש מממצאים לעבר ולבצע עובר ושב.

ב. באשר לעניין הגמגום על הוועדה לשים לב ללשון התקנה 29 (11) שאינו מבחין בין גמגום בתחילת מילה או בסוף מילה אלא מקנה נכות בגין גמגום כשלעצמו. כמו כן, על הוועדה לשים לב לאמור באבחון הנוירופסיכולוגי מיום 07/01/2013 אשר שלל התחזות. הוועדה תקבע את הקשר הסיבתי על דרך החיוב או השלילה ולא על דרך הספק.

ג. באשר לעניין הפסיכיאטרי הוועדה מתבקשת לבחון את טענותיו של המערער בנוגע ל-PTSD נכון להיום ולהתייחס לעבר קודם ולהצביע על ממצאים מוכחים לגבי עבר קודם ככל שקיימים ולבצע עובר ושב. הוועדה תיתן את דעתה בעניין זה לאבחון הנוירופסיכולוגי.

ד. בתחום א.א.ג. הוועדה קבעה כי אין שינוי משמעותי עם זאת הוועדה לא קבעה כי אין שינוי כלל ובעניין זה הוועדה מתבקשת לפרט את טיב השינוי המדויק. כמו כן, הוועדה מתבקשת להתייחס לעניין הטנטון בשים לב לכך שטרם התאונה המערער לא סבל מטנטון.

ה. הוועדה תפרט ותנמק החלטתה.

ו. הוועדה תזמן את המערער ובא כוחו לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בנושאים הנ"ל."

3. המערער הופיע עם בא כוחו ביום 27/7/14 בפני הוועדה הרפואית לעררים ולאחר בדיקת המערער קבעה הוועדה את הממצאים הבאים:

מבחינת א.א.ג – הוועדה עיינה בבדיקת שמיעה מיום 2/10/11 והגיעה למסקנה כי שמיעתו של המערער זהה בשתי אוזניו. תוצאות הבדיקה מצביעים על שמיעה בתדרים זהים בשתי האוזניים ללא שינוי משמעותי מתוצאות בדיקה קודמת מיום 22/5/05. תוצאות הבדיקה שוללות קשר סיבתי בין אירוע התאונה לבין הפגימה באוזניים וממלא אינן מעידות על קיום קשר שבין הטינטון לתאונה.

מבחינה ניורולוגית – אין בעיה ניורולוגית הקשורה לתאונה. אין ממצאים המעידים על קשר ניורולוגי בין התאונה לבין הגמגום ממנו סובל התובע. בדיקת CT שביצע התובע נמצאה תקינה, אין עדות לתהליך תוך מוחי או תוך צווארי היכול להצביע על פגיעה שיכולה לתרום לכאבי ראש.

מבחינה נפשית - המערער לא ביצע בירור אשר יש בו בכדי להצביע על קיומו של קשר סיבתי בין הגמגום למצבו הנפשי לאחר התאונה. הרופאים הפסיכיאטרים שבדקו את המערער לאחר התאונה לא היו מודעים כלל לתאונותיו הקודמות. ממצאים שהצביעו על קיומה של תסמונת פוסט טראומה (PSTDׂ) שייכים לתסמונת ממנה סבל המערער בעבר, שכן המערער טופל בתרופות עקב הפרעות בשינה קודם התאונה.

4. תמצית טענותיו של המערער:

א. הוועדה התעלמה מהוראות בית הדין ולא ערכה בדיקה מעמיקה בתחומים הרפואיים אליהם נדרשה. הוועדה קבעה מראש את תוצאות הערעור ורק לאחר מכן ביססה את קביעותיה בנימוקים אשר אין בהם כל ממש.

ב. התייחסות הוועדה למערער הייתה בלתי הוגנת. הוועדה בחרה לדחות את טענות המערער על בסיס נימוקים חדשים מבלי שהזהירה קודם לכן את המערער.

ג. הוועדה התעלמה מממצאים של בדיקות נוספות שערך המערער, לפיהן נמצא קשר סיבתי ישיר בין הפגימות מהם סובל לבין התאונה שעבר.

ד. הוועדה חרגה מאמות המידה שנקבעו בפסק הדין בהליך קודם ואף חרגה מתחום סמכויותיה.

5. תמצית טענות המשיב:

א. הוועדה לא חרגה מסמכויותיה ולא סמכה החלטתה על שיקולים זרים.

ב. התייחסות הוועדה לתחומים הרפואיים אשר הובאו בפרוטוקול הוועדה, הייתה בהתאם להנחיות בית הדין.

ג. לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה, לפיכך יש לדחות את הערעור ערעור על החלטות הועדה מוגבל לעניין שאלה משפטית בלבד.

דיון והכרעה

6. הוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995 קובעת כי החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד.

7. במסגרת סמכותו לדון ב "שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם הוועדה שגתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ר' עב"ל 10 014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד' 213). בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות (ר' שאול קובובי, רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה, מהדורה שניה, עמ' 195).

8. משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ר' דב"ע נא 29-0 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' 160).

9. עיון בפרוטוקול הוועדה מגלה כי הוועדה נתנה דעתה להנחיות בית הדין אשר ניתנו בהליך קודם, בנוגע לכל תחום ואף הדגישה את התייחסותה בכל נושא אליו נדרשה.

10. מבחינת א.א.ג - הוועדה התייחסה להיקף השינוי בתחום הא.א.ג וקבעה מפורשות כי לא נגרם כל נזק לאוזניו הפנימיות של המערער. הוועדה מוסיפה ומציינת כי אפילו אם היה שינוי, עצם העובדה שמדובר בשמיעה זהה לחלוטין בשתי האוזניים, לא יעלה על הדעת שחבלה או טלטלה או גורם טראומטי כלשהו יגרום לנזק כה שווה וכה סימטרי בשתי האוזניים הפנימיות, שכן לא יהיה לזה כל הסבר פיזיופתולוגי שיכול להיות נזק באותם התדרים, באותם תאי שמיעה בשני הצדדים (אוזניים פנימיות) במידה כה זהה. אי לכך, הגיעה הוועדה למסקנה כי אין כל ספק שלא נגרם כל נזק לאוזניים הפנימיות עקב האירוע הנדון, ולכן, אין סיבה לטנטון הקשור לתאונה.

11. באשר לגמגום, קבעה הוועדה כי פגימה זאת אינה נובעת מבעיה ניורולגית שנגרמה בתאונה, הוועדה נימקה מסקנתה בכך שלא היו ממצאים מלווים אשר קיימים כאשר הגמגום הינו מסיבה נוירולוגית: א. אין בבדיקתו של המערער ממצאים המרמזים אפילו על אפזיה (אשר יכולה להתבטא בגמגום). ב. כמו כן לא נמצאו סימנים אחרים של דיזרטריה, כגון סימנים המצביעים על פגיעה תת-קליפתית. הבדיקה הנוירולוגית תקינה לחלוטין, דבר השולל את שתי הסיבות הנדרשות לצורך הכרה בגמגום, ולכן אין קשר בין התאונה לגמגום.

12. באשר לכאבי הראש, מציינת הוועדה שבבדיקה לא היו ממצאים פוקליים היכולים לרמז על פגיעה סטרוקטורלית היכולה להתבטא בכאבי ראש מבחינה סובייקטיבית, וגם ה-CT מוח היה תקין. כלומר, אין עדות לתהליך תוך-מוחי או במעבר מוח-צוואר, היכול להצביע על פגיעה שיכולה לגרום לכאבי ראש, ולכן הוועדה קבעה שאין תלונה נוירולוגית הקשורה לתאונה.

13. מבחינה נפשית – לעניין הגמגום, ד"ר טודור (פסיכיאטר) שבדק את המערער ביום 2/1/12, קבע כי יש צורך לברר את מקור הגמגום והפנה את המערער לקלינאי תקשורת להשלמת הבירור. המערער לא ביצע כל בירור. גמגום על רקע נפשי אינו על דרך השלילה, אלא על דרך החיוב, ובוודאי לא ניתן לקבוע גמגום מסיבות נפשיות, כאשר לא נעשה בירור בנדון, ולפחות לא הוצגו מסמכים בדבר בירור כזה באם נעשה. הפסיכיאטרים שבדקו את המערער לאחר התאונה, אינם מודעים כלל לתאונות הקודמות. בעת ביקור מיום 20/9/06, מתוארת תאונת דרכים, חודש קודם לכן, עם הפרעת שינה ודריכות יתר מאז התאונה. הוועדה המליצה טיפול תרופתי לעניין השינה. ביום 22/8/04 שוב מתואר הפרעת שינה + PTSD ממושך על ידי ד"ר אלכסנדר גולוב. הוועדה התייחסה לטענת ב"כ המערער כי מסמך זה בטעות יסודו וטענה זו לא התקבלה על ידי הוועדה מכיוון שהמערער לא הביא כל מסמך מטעם ד"ר גולוב או קופ"ח הסותרת מצב זה. הוועדה ציינה כי ד"ר גאגין גם הוא אינו מודע לתאונות קודמות כאשר ביצע את האיבחון הנוירופסיכולוגי, גם ד"ר אוקסנה ביום 29/12/11 וגם ד"ר טודור ביום 2/8/12, אינם מודעים לאבחנות הקודמות הללו. ד"ר גאגין מוצא האדרה ונטייה משתנה להגזמה בחומרת הסימפטומים, אם כי לא עד כדי התחזות. כמו כן, נמצאו סימנים של PTSD ולהערכת הוועדה יש לשייך זאת לתסמונת PTSD ממנה סבל המערער בעבר. עוד ציינה הוועדה כי בממצאי האיבחון, ד"ר גאגין כתב כי קיימת תיסמונת דחק תת חבלתי בעוצמה קלה אך מכיוון שהאבחנה הייתה קיימת קודם וטופלה בתרופות להפרעת שינה, אין מקום לאור מצבו הנ"ל, להניח כי התאונה הנדונה הייתה הסיבה להחמרת מצבו. לגבי נושא הגמגום, מתייחס ד"ר גאגין ומוצא כי הגמגום יכול לעבור הטבה בטיפול מתאים (קלינאית תקשורת). גם כאן לא היה בפני הוועדה כל תיעוד על ניסיון טיפולי כנדרש בהפרעת הגמגום. לאור כל זאת הוועדה החליטה להשאיר את החלטתה על כנה.

14. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפסק הדין ובהחלטת הוועדה מצאתי כי דין הערעור להידחות. הוועדה אשר התכנסה מכוח פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים ביום 27/7/14, פעלה בהתאם להוראות פסק הדין וקביעותיה של הוועדה מעוגנות בתיקו הרפואי של המערער ובנתונים רפואיים מוכחים שהיו בפניה ובהערכתה הרפואית המקצועית ועל כן, אין מקום להתערבות בית הדין בהחלטתה.

טענות המערער הינן טענות רפואיות גרידא, אשר נמצאות בשיקול דעתה הרפואי והבלעדי של הוועדה. ההחלטה אלו נכויות ניתן לבסס בהתאם למסמכים רפואיים שונים, אינה אלא טענה שברפואה.

14. באשר לטענת המערער בנוגע להתנהלות עויינת מצד הוועדה, לא מצאתי לכך כל תימוכין בפרוטוקול הוועדה. מקריאת פרוטוקול הוועדה עולה כי ניתן למערער יומו בפני הוועדה, תוך שב"כ המערער טען בהרחבה טענותיו כמפורט בסעיף 5 לפרוטוקול הוועדה מיום 27/7/14.

15. לאור האמור, הריני סבור כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ולא נפלה כל טעות משפטית בהחלטתה, ועל כן הנני מורה על דחיית הערעור.

16. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

17. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, לסגנו או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיא.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ה, (26 מרץ 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

קלדנית: רות רחמים.